הפועל באר שבע 2016/17 - אלופים שנה שניה ברציפות

איאד חבשי כמובן

 

יש הוכחה יותר גדולה מלראות את הפערים עד גיל 18 ביננו לבין נבחרות באירופה ובין מה קורה אחר כך?
אפשר להשוות את הקריירה של בן שהר שזכה לתקדים לעומת עמוס סאסי ושלומי דהן שנאלצו לחזור מדורטמונד לארץ לעשות צבא?
אגב, את אביב וולנרמן מתינוקות קשטן ראיתי יום יום בש.ג. בבסיס...
וגם את רן קוז׳וק וכפיר צוקול לא מעט.
מה שכן, את הג׳ודאי גל יקותיאל ראיתי הרבה פחות...
כנראה עניין של הגדרה בין ספורטאי מצטיין, פעיל, סביל- או נטו קומבינות עם המפקד הישיר.


Sent from my iPhone using Tapatalk

 

גם אם שהר היה עושה צבא הוא היה משחק היום בקבוצת צמרת בארץ.

אם סאסי ודהאן היו כאלה גדולים אז למה הם לא הצליחו גם בארץ?
גם שלומי חנוכה ויוחאי אהרוני היו גדולים בגילאי נוער אז מה?

 

הם היו גדולים.
שניהם.
קורה גם שיש חוסר מזל- מה שברור שקרה במקרה של סאסי.


Sent from my iPhone using Tapatalk

 

קינג H שנתון 95

היו לחנוכה כמה וכמה הזדמנויות להתקדם לליגה הבכירה, 'נתקע' בלאומית.

דווקא מבין החיפאים המבוזבזים סימנטוב אחד שהיה יכול לעשות קצת יותר. קשה לגדול בצל אח.

 

הצבא מונע משחקנים בגיל צבא לשחק? ממש לא, זו הגישה של הקבוצות כאן. לא מבין את הרצון הזה לחפש אשמים בכל מקום העיקר לא להגיד את האמת, שמחלקות הנוער כאן ברמה הכי נמוכה שאפשר לתאר ביחס לכדורגל העולמי ושהקבוצות מתנהלות כמו שכונה. לא הצבא, לא ביבי ולא טראמפ קשורים לזה.

 

אז בוא תסביר לי למה בגילאים האלה הנבחרת מסוגלת גם להיכנס לטורניר אליפות אירופה בהשתתפות של 8 נבחרות והנבחרת הבוגרת גם לטורניר של 32 לא נמצאת בכיוון.
בגלל עבודה יוצאת דופן בנבחרת שמקבלת חובבנים והופכת אותם בן לילה למקצוענים?

 

כי מבחינת הכישרון אנחנו לא נופלים מהרבה מדינות ובגילאים צעירים הכישרון מדבר.
חוץ מזה במדינות שיודעות לפתח שחקנים הכשרונות הרציניים לא פעם משחקים בנבחרות של הגילאים יותר מבוגרים.
רק אתמול הנוער של צרפת היה חסר את מבאפה כי הוא כבר משחק בנבחרת הבוגרת.

 

כלומר, אם נעבוד נכון- נהיה מהנבחרות הטובות באירופה- כי כך אנחנו מבחינת כשרון לטענתך?
למה רק הכשרון מדבר?
כי בגיל 15-17 אין כזה הבדל בפרמטרים אחרים.
בגיל 20 אתה כבר רואה הבדל בכל פרמטר מלבד דברים מולדים.
זה אומר שבדיוק בשלב הקריטי הזה בגיל 17-21 נפתח הפער.
כמובן שזה לא רק בגלל הצבא. הצבא סתם מציק.
אגב, למה בכר נמנע מזה בזמן שהוא היה בן 18?

 

כי התוצאות בטורנירים האלה לא מעניינות אף אחד חוץ מישראל

 

ממש לא נכון.

 

מיכאל זנדברג עם ראיון סופר מעניין שרלוונטי למה שנכתב כאן -
עידן444,
yedidel,
EO11,
alexshw

מיכאל זנדברג: 10 דברים שלמדתי בקריירה ככדורגלן

3. "אין לנו בסיס טכני"

"אנחנו, הכדורגלנים הישראלים, לוקים בבסיס טכני. גם אני. עצירת כדור, מסירה, קבלת כדור בצורה נכונה, הרמת כדור בתנועה ־ אנחנו לא טובים בדברים האלה כמו השחקן האירופאי. אלו דברים בסיסיים שכל שחקן אירופאי שגדל באקדמיות עבד עליהם מהבוקר עד הערב, חמש-שש פעמים בשבוע. בוגר מחלקת נוער באירופה מגיע לבוגרים עם אותו הבסיס הטכני של השחקנים הבוגרים. על הבסיס הזה אפשר להרכיב דברים אחרים בקלות - כישרון, מנטליות, 1,001 דברים שמרכיבים שחקן כדורגל. אבל מה שברור זה שאת הבסיס הטכני הזה יש לכולם באירופה. כאן, מי שיש לו את זה הוא היוצא דופן - זה נחשב ל'כישרון'. לבעוט כמו שצריך, לבעוט בשתי רגליים, כשאתה שם את הרגל והגוף כמו שצריך, מרים תוך כדי תנועה. מי שיש לו את כל אלו יוצא דופן כאן. זה לא בסיסי כאן בישראל. ואולי זה מנע ממני לשחק בחו"ל".

4. "לא עבדו איתנו"

"כשאתה משחק מול שחקנים עם בסיס טכני כזה אתה רואה את זה בכל פעולה. אתה מול שחקנים שיודעים לבעוט טוב יותר ממך, להרים טוב יותר ממך, לעצור את הכדור טוב ממך, ואתה מרגיש שאתה פשוט פחות טוב מהם. תמיד. יש דברים שאתה רואה אצלם שפשוט לימדו אותם לעשות את זה ובגלל זה הוא הגיע לרמה הזו. איתי או עם חבריי הישראלים לקבוצה פשוט לא עבדו על הדברים האלה. זה לגמרי נטו מה שלמדתי בשכונה, הכישרון שלי, התאמנתי בשכונה על עצמי, בעטתי 1,000 פעם על הקיר ועצרתי את הכדור כדי להגיע להן שהגעתי. אבל אם היו עובדים איתי מאמנים, הייתי יכול להיות ברמה הרבה יותר גבוהה."

 

http://rotter.net/User_files/forum/56ebfb5d320e48e6.Xxx

 

שלל סיבות. המרכזיות לדעתי:
1. שקט תקשורתי גדול בהרבה ביחס לנבחרת הבוגרת.
2. עניין ציבורי מופחת בהרבה (כמעט אנשים לדעתך יראו משחק של הנבחרת הצעירה בטלוויזיה? שלא לדבר על ללכת לאצטדיון?)
3. ציפיות נמוכות שנגזרות מהכשלונות של הנבחרת הבוגרת.
4. דגש על פיתוח אלמנטים טקטיים במשחק בגילאים צעירים, במקום לעבוד על אלמנטים טכניים ופיזיים, שמייצרים "יתרון" מעוות ביחס לנבחרות האירופאיות.
5. אפס מחשבה קדימה תוך הסתכלות על הפוטנציאל של השחקנים להתקדם ולהגיע להיות שחקני בוגרים מובילים ובניית הקשר והכימיה ביניהם כשחקני נבחרת, אלא התמקדות בשחקנים הטובים כאן ועכשיו, תוך מטרה להשיג תוצאות טובות כאן ועכשיו. הדוגמא הכי בולטת לכך בעולם הכדורגל היא מכבי חיפה, ששמה את הדגש במחלקת הנוער על השחקנים הבשלים ולא על השחקנים בעלי הפוטנציאל לקבוצה הבוגרת. זה בא לידי ביטוי גם בכך שהם משאירים שנה אחרי שנה את השחקנים הטובים ביותר כ"חריגי נוער" כדי שיחזקו את קבוצת הנוער, במקום לשלוח אותם להשאלה. ערן ביטון יכול היה להיות קשר מרכזי מצויין, אבל במקום זה, שרפו לו שנה קריטית מהקריירה בלשחק עם הנוער - שחקנים שקטנים ממנו בשנה ושנתיים, מה שהוביל לבעיות משמעת מצידו, ירידה במוטיבציה, וכו'.
כמה שמעת העונה על סוהיל ארמלי וכמה על ערן ביטון?
עוד סיפור: עד כתה ט' למד איתי בשכבה מישהו שכבר בכיתה ב' היה בגובה של 1.80 מ' בערך. שיחק בנבחרת ישראל, וזכה בכל מיני תארי הצטיינות אישיים בטורנירים באירופה. לדעתי לא רשם משחק אפילו בליגה השנייה בסופו של דבר כשחקן בוגרים. כי במקום לבדוק מה יהיה הגובה הצפוי שלו (לא גבה הרבה מעבר לאותם 180 ס"מ) ובהתאם לזה לפתח אותו להיות רכז, הוא שיחק מגיל 7 כסנטר כדי ליהנות מיתרון הגובה שלו, ובהתאם גם היכולות האישיות הטובות שלו היו כאלה של סנטר. מה לעשות שבתיכון כשיתרון הגובה הלך ונעלם, והיו גם שחקנים שגבוהים ממנו ששיחקו כסנטר, הוא הפך לסנטר נמוך מאוד שקשה מאוד לעשות לו הסבה לעמדה אחרת?

 

סליחה שמהכל התעקבתי דווקא על זה- אבל איך בחור שבגיל 8 הוא 1.80- הצפי שלו הוא לא הרבה מעבר ל 1.80?
כאחד ששיחק כדורסל- זה דווקא הגיוני שבחור בגובה כזה בגיל שהוא אפילו עוד לא קט-סל- יהפוך לסנטר.
בחור 1.80 בגיל 8 שמשחק כדורסל אמור לעבור 2 מטר גובה בקל.