הפועל באר שבע 2019/20 - מחזיקי גביע המדינה לאחר 23 שנה

קורונה, חג פסח, געגועים לכדורגל, הזמן המושלם לבחור את שחקני הפועל באר שבע הכי גדולים בכל הזמנים.
ה-11 הכי גדולים בכל הזמנים, הזר הכי גדול בכל הזמנים, הישראלי הכי גדול בכל הזמנים, שחקן הבית הכי גדול בכל הזמנים (חייב להיות יליד באר שבע, עם כל האהבה לאופיר ומאור ).
החוק היחידי, בוחרים רק שחקנים שראיתם (יודע שזה יפגע קצת בדור האליפות הראשון, ועדין...).
חג שמח, לעולם לא תצעדי לבד הפועל באר שבע.

 

גורש
חזות, ויטור, סוארס, קורוהוט
וואקמה, חלילוביץ, אוגו, בוזגלו,
מליקסון
ברדה.

סגל רחב:
חיימוב, בן ביטון, צדק, סולוב, הובאן, ראדי, קאקו, יזרסקי, רוסו, בניון, שהר ואופיר חיים.

הזר הכי גדול: ויטור.

הישראלי הכי גדול: מליקסון (בניון היה כאן רק עונה אחת, אליניב היה לפני השיא וקצת אחריו).

שחקן הבית הכי גדול: אליניב.

 

לא יודע כמה שחקנים יש לבאר שבע עם 32 הופעות בנבחרת ישראל.
אפרים דוידי לטעמי צריך להיות בהרכב(ראית אותו, לא?).
לראות שם את קורהוט גם קצת מוזר לי. למגן השמאלי באליפות האחרונה היה ערך מוסף משמעותי הרבה יותר וגם דוידזאדה באליפות הראשונה היה בעיני הרבה יותר משמעותי מקורהוט. ואם הוא שם למה רוסו לא? מה פער ההופעות ביניהם?

אגב, אחלה רעיון משה- שווה לעורר כך את הדיון בכל הקבוצות.


Sent from my iPhone using Tapatalk

 

אני התחלתי לראות כדורגל בעונות האחרונות של דוידי (ושלמה אילוז) אז קשה לי להכניס אותם אבל די בטוח שאחרים יכניסו לפחות אחד מהם.
קורוהוט באליפות השנייה נתן עונה ששום מגן שמאלי שאני ראיתי לא נתן אצלנו, אבל כן, עמדת המגן השמאלי (חשבתי אפילו להכניס את דדי בן דיין לשם) ועמדת השוער הם החלשות בהרכב שלנו.
רוסו אגב היה אצלנו כינור שני לסייד חלילוביץ בעונת הגביע (97), עד כדי כך חלילוביץ היה גדול.

 

כמעט נכנסו לסגל: דדי בן דיין, קורמן, דיסקוטנזו, בונפלד, מוקניה, בלאיץ, פלט.

 

סרגיי גוסייב היה זר מוביל. בטח יותר מדיקוסטנזו או מוקניה.

Sent from my SM-G973F using Tapatalk

 

לא הספקתי לראות אותו מספיק/הייתי ילד ואני לא בטוח שהם טובים כמו שחשבתי, גם לא את מורוז שגם היה טוב מהשניים למעלה (גם מבלאיץ).
גם את זועבי (שנתן אצלנו עונה גדולה) לא ראיתי מספיק.

 

מורוז אפילו יותר משמעותי נכון. שניהם הובילו את ב"ש למקום בגביע אופ"א. מה כבר דיקוסטנזו ומוקניה עשו.

 

מסכים, אבל הדגש הוא על שחקנים שראיתי. חלק מהשמות ראיתי אבל הייתי קטן ולכן קשה לי להעריך עד כמה באמת היו טובים (גוסייב, מורוז, שלמה אילוז וזועבי, מכולם יש לי זיכרונות כשחקנים טובים אבל השאלה עד כמה זה היכולת בפועל ועד כמה ההתאהבות הראשונית של ילד בקבוצת כדורגל), אחרים ראיתי בסוף הקרירה ולא בשיא הקרירה וזה כמובן הבדל מהותי (דוידי למשל).

 

טוני נוואקמה זה הזר הכי גדול שדרך כאן. עם כל הכבוד (ויש הרבה, לטעמי הבלם הזר הכי טוב שהיה בישראל. ב16\15 זה היה הזוי כמה הוא היה טוב. אצמצם ל2005 והלאה שמשם ראיתי בעיניים) לויטור.
שחקן כמוהו נוחת כאן פעם בדור.

מליקסון הישראלי הכי גדול.
זכינו לראות את שניהם משתפים פעולה יחד, זה היה בלתי עציר במונחים ישראליים.

 

בניון לא ישראלי?

 

שיחק אצלנו רק עונה אחת.
נתן עונה מדהימה (16 שערים ודו ספרתי בבישולים) בקבוצה שירדה ליגה, אבל לא מספיק כדי להיחשב טוב יותר ממליקסון שבלט לאורך זמן כולל קמפיינים מדהימים באירופה.
מבחינתי מליקסון ולאחר מכן בוזגלו היו הישראלים הכי גדולים שלבשו את המדים שלנו מבחינת היכולת שהציגו אצלנו.

 

ההרכב:
אסי רחמים
אופיר דוידזאדה, סוארס, ויטור, בן ביטון
אוגו
מליקסון, הובאן, ראדי, וואקמה
ברדה

זה לדעתי ההרכב הכי טוב, וכן אומנם אסי רחמים לא זכה בתארים והיה בעיקר בשנים הפחות טובות אבל בשיא שלו לדעתי הוא הכי טוב שהיה לנו.

הזר הכי טוב: טוני וואקמה: אין פה בכלל שאלה, שחקן ענק.

הישראלי הכי טוב: מאור מליקסון: שחקן מרגש שמה שהוא עשה כאן לא הרבה עשו והוא שחקן עם יכולות מדהימות בשתי הרגליים.

שחקן הבית הכי טוב: אליניב ברדה: בזכותו זכיתי לראות אליפויות ועליית ליגה בעונת 2000-2001, שחקן נשמה שחזר רק מאהבה לקבוצה.

הרכב משני: דודו גורש, קורהוט, שיר צדק, קאביה מוקניה, תומר חליבה, סתיו אלימלך, קאקו, יהושוע, מאור בוזגלו, אופיר חיים, בן שהר

הערה זה שחקנים שראיתי משחקים אצלנו בלבד.

 

הודעת עזיבה סופית של אלונה ברקת.

אני באופן אישי מודה לה על כל דקה שהיתה במועדון, מבין את ההחלטה שלה ואין לי כל בעיה איתה.

הבלון של הגעה להישגים דרך סוכנים ושחקנים שהם שכירי חרב התפוצץ ברגע הלא נכון. אני לא אהבתי את הדרך הזאת מלכתחילה (כמובן עם ביקורת לאלונה) וכולי תקווה שהבעלים הבאים יידע לבנות קבוצה עם צביון מקומי-איזורי חזק - יש לי סבלנות, בפעם הקודמת חיכינו עשרות שנים לקבוצה שתרים לנו את הראש.

ועוד דבר - אם מישהו מכיר מישהו שיכול לעשות את מה שאני רוצה שיעשה טוב יותר מאלי טביב, שיקום.

אוהדים, עובדים ושחקנים יקרים,
אני רואה את המאמצים של רבים מכם לחזור בי מהחלטתי ואני בהחלט מעריכה את זה.
לאחר התלבטות ומחשבה הגעתי למסקנה סופית שעלי לעזוב, לשחרר את המועדון ולהמשיך לדרך חדשה.
חשוב לי להבהיר שלא החלטתי את מה שהחלטתי כדי לכופף את הידיים של אף אחד. נתתי הצעה שהייתה מהנדיבות בליגה ובמשק בכלל ובדרך הבנתי ברגע אחד את מה שהיה עלי להבין הרבה קודם - שאיבדתי את חדר ההלבשה.
אני ציפיתי שהשחקנים יתנו בי אמון ויבינו שאני פועלת לטובת המועדון ולטובתם האישית. הם בחרו אחרת שכרו מיד עורך דין ונערכו למאבק. זו כמובן זכותם ובחירתם. רק לאחר מספר ימים בהם הפעילו לחץ בכל חזית אפשרית כדי שאוותר על התוכנית, השחקנים העבירו לידי מסמך רשמי עם החתימות שלהם על מתווה החרום שהצעתי כדי לצלוח את משבר הקורונה. אני מאוד מעריכה את הצעד הזה אבל אי אפשר לאחות את שבר חוסר האמון ולהתגבר על מה שהלך לאיבוד – הלב, הנשמה והערבות ההדדית.
הסתכלתי לאחור על השנתיים האחרונות והבנתי שהאירוע הזה מבטא היטב את אובדן ״הביחד״ ולא רק של השחקנים שתמיד אפיין אותנו, את הנשמה והתשוקה שתמיד הצעידו את המועדון קדימה להשיג יותר עם פחות, את האמון והנכונות לפעול יחד גם בעתות משבר. הבנתי שלא אוכל להמשיך ולהנהיג את המועדון במצב שהגענו אליו.
בצד הפירגון הרב שמעתי גם את הביקורות.
אז לא חיפשתי לברוח, לא חיפשתי לנצל את המצב ולא איבדתי את היכולות הכלכליות להמשיך במסע הזה. מה שכן איבדתי זה את האנרגיות לבנות את הכול מחדש. כמו שאתם יודעים, הפועל באר שבע תמיד הייתה ותמיד תהיה הרבה יותר מכדורגל עבורי ועבור משפחתי. זה מסע שדורש תשוקה ואנרגיות גבוהות, וברגע שהן אוזלות, אסור לזייף, צריך פשוט לשחרר ולהמשיך הלאה.
מעבר להתחייבויות לעונה הנוכחית, כדי לסייע לנאמן להביא את המועדון לאיזון תקציבי התחייבתי בנוסף על ה 6.5 מיליון ₪ שאני משאירה למועדון בעבור מכירות שחקנים שכבר בוצעו בעבר, גם על מתן תרומה כספית חד פעמית בהיקף של 5 מיליון ₪ שמיועדים למטרה זו.
אני פונה לכל גורמי המועדון מבחוץ ומבפנים להתאחד, לתמוך ולדחוף קדימה. זו לא עת לשנאות ולמלחמות אלא עת לאהבה ולערבות הדדית.
אני מודה לכולם על 13 שנים מופלאות – לשחקנים, למאמנים, לצוותים, לעובדים, ליעקב טרנר ורוביק דנילוביץ ושאר אנשי העירייה, וכמובן לכם האוהדים המסורים. הפועל באר שבע מעולם לא הייתה שלי, היא הייתה ונשארת של האוהדים. תמיד אמרנו שהמועדון גדול מכל שחקן – הוא גדול גם מכל בעלים.
אני יודעת שאתם האוהדים תמשיכו לתמוך במועדון ביתר שאת כדי שהפועל באר שבע תדע ימים יפים גם בעתיד. אני אוהבת אתכם בכל ליבי ותמיד תישארו עבורי עמוק בנשמה בכל אשר אפנה.
באהבה, אלונה

 

אלונה אישה יקרה שתרמה כל כל הרבה להפועל באר שבע ובכלל באופן כללי לחברה הישראלית, אני אמנם לא אוהד הפועל באר שבע אבל אנשים כמו אלונה צריך להעריך ולהוקיר .

אלונה הוציאה הרבה כסף על המועדון הזה, ולדעתי ברגע שהיא הבינה שהכסף שהיא מבזבזת הולך ברובו על שחקנים אפסים, כפויי טובה ורודפי בצע שלא מעריכים אותה ואת הפגיעה הכלכלית במשק בתקופה הזאת, היא החליטה שלא שווה להשקיע שקל יותר על המועדון .

האמת שאני מבין אותה, ועדיף שהכסף שלה יילך למטרות טובות וראויות יותר מאשר על שחקני כדורגל דפ"רים שלא תורמים בכלום לחברה הישראלית, וגם במקצוע שלהם מדובר בשחקנים בינוניים ועצלנים .