הפועל ת"א 2019/20 - איצטדיון חדש, מאמן חדש, בעיות ישנות

גביע יהיה חלום וגם ניצחון בדרבי, לפי הסדר הזה. מעניין אותי לראות אם להפועל יש אופק מקצועי איתו, נניח לנצל את המשבר בבאר שבע ולאיים בשנה הבאה על מקום רביעי, אם יגיע שחקן התקפה נורמלי, אם הוא רואה עין בעין עם הניסנובים.
בכל מקרה חייב לומר שלאט לאט אני מקבל את הכאפה. גם אם הכדורגל יחזור אז זה יהיה בלי קהל (אפילו עד 2021) ומבחינתי כל ריגוש אפשרי הולך לפח. מה זה שווה חצי גמר גביע שאני מחכה לו מ-2012 אם אני אראה בטלוויזיה, כנ"ל דרבי, כמה חיכיתי לפלייאוף עליון. כאילו אין תלונות לאף אחד, זה מה יש, סתם עצוב.

 

סיפק בישול גדול אחרי דקה וחצי בישראל (לפירסמן במחזור השני נגד סקציה נס ציונה), קלינגר אמנם לקח אותו כשעיר לעזאזל נגד נתניה אבל הוא לא הוריד את הראש וזה נתן את הדחיפה לכל הקבוצה. זר הרבה יותר טוב ממה שהורגלנו אליו בשנים האחרונות, היה צריך לשחק תמיד בעמדה קדמית יותר. אחלה סיומת (גולאסו נגד רעננה), מצטרף יפה מאחורה. קצת איטי מדי עבור קבוצה טובה יותר בישראל. זה מאכזב אבל מי יודע מתי הכדורגל כאן יחזור ועם כמה שאנחנו אוהבים כדורגל המשפחה חשובה יותר ואפשר להבין אותו.
כרגע האופציות הן לשחק עם אלטמן בעמדה אחורית יותר כדי שייגע בכדור, אולי לשלב בחזרה את בואטנג שקצת התפספס ברצף שלנו, או את האיש והאינסטגרם מאור בוזגלו.

 

https://scontent.fhfa2-2.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/93092539_2896844503745149_4597258888272674816_n.Xxx?_nc_cat=104&_nc_sid=110474&_nc_ohc=rYHqzTpZFpAAX9JPlDY&_nc_ht=scontent.fhfa2-2.fna&oh=b4fd3f82be60991eb72f3829e0373b95&oe=5EBEAAC6

"דימיטאר טלקיסקי, דימיטאר. דימיטאר לאורך כל הדרך"| הקשר הבולגרי האהוב שכבש את השערים הבלתי נשכחים נגד מכבי תל אביב בדרבי מהאוויר ונגד בית"ר בהקפצה ב-2007/08, ועזר לנו להישאר בליגה - התארח בלייב בעמוד הפייסבוק של האוהדים.

אני זוכר איך תפסתי את הראש אחרי הגול שלו בדרבי, אמרתי לעצמי שאני מרגיש בברנבאו ולא בבלומפילד. כמה צחקתי על אוהדי בית"ר אחרי שלקח את אלברמן לטיול, גל עשה הכל כדי להפיל אותו לריצפה ולא הצליח. טלקיסקי כולו אדיש ונראה מנומנם, אבל כבר במחצית הראשונה שלו פה בארץ נגד הפועל כפר סבא ביום שבת ההוא ב-15:00 (הפסדנו 2:1 אגב) - ראינו שהוא שחקן-שחקן, שהוא הגיע לכאן בטעות. החייה את כנף ימין עם קנדה. כבש חמישה שערים בעונה הראשונה ולאחר מכן כשבנינו קבוצה חזקה יותר איבד את מקומו לסירוגין, כבר היה ורמוט, זהבי פרץ לאט לאט, בן לוז דחק אותו הצידה, כמובן לאלה. מרגיש לי שאם ב-2008/09 היה עומד בציפיות ונותן קצת יותר אז היינו לוקחים אליפות.
הוא שיחק בסך הכל 50 משחקי ליגה בהפועל ואני מחשיב אותו לאחד הזרים הטובים ביותר שראיתי (אני כותב דברים דומים גם על נמניה ווצ'יצ'ביץ' למרות שהוא עוד נפצע אחרי שלושה חודשים). וכן עצם זה שהוא הגיע בתקופה כזו מחורבת זה "מרים לו". זה לא שהוא היה עוד אחד מכוכבי הדאבל הנוצצים, אלא היה השחקן הכי טוב בקבוצה. געגועים אפילו להפועל של אז 2007/08 [אחרי שגוטמן בא].

 

הקבוצה הבאה שלו הייתה הפועל רמת גן, בארץ כמובן, ירידה תלולה הייתי אומר. כן היה לו מקום בקבוצה דרג ב', כזו שמתיימרת להגיע לפלייאוף. בקבוצה של הדאבל לא היה לו מקום כי ביצענו רכש היסטרי אבל אני זוכר שבקיץ הצטערתי על זה. בעונה השנייה הוא באמת היה הרבה פחות טוב כמו שאמרתי, אולי הציפיות הפריעו, אולי כמו שחלק חושבים, כפי שקרה להרבה זרים אחרים - פתח מעולה, הוכיח את עצמו, ראה שהוא מעל הליגה ואז הרשה לעצמו להוריד רגל מהגז, אולי היה חייב להיות שחקן מוביל כדי להצליח, למרות שבשלבי ההכרעה של העונה (08/09) גוטמן כדי החזיר אותו להיות באנקר גדול ב-11 וזה לא עזר. הוא פתח בהרכב והשלים 90 דקות בשמונה מעשרת מחזורי הליגה האחרונים.

מילה על טופוזאקוב כי גם לו מגיע - שחקן שתפס מנהיגות מהרגע הראשון, לא מהיר או משהו אבל מאוד חכם. זוכר לו את הבישול בדרבי לפאביו ג'וניור פריירה. פה ושם שיחק כמגן ימני כדי לנצל את משחק הראש שלו, כשגוטמן רצה להיות קצת הגנתי יותר.

אבל הצרה הגדולה ביותר לגבי 2008/09 זה כנראה מה שקרה ליבואה, מותה של אימו. הוא בישל שניים למהראן לאלה נגד בית"ר ירושלים אבל לא היה אותו שחקן. לא נתן גול בסיבוב השלישי. גם הפציעה של אבוטבול שגמר את העונה ריסקה אותנו. ההפסד ההוא בקריית אליעזר ביום שיניב קטן נראה כמו ליאו מסי זה אחד המשחקים שהכי הייתי רוצה "לשחק שוב".

 

https://img.wcdn.co.il/f_auto,w_700/1/3/8/9/1389636-46.Xxx

עוד קצת נוסטלגיה והפעם "כשהפועל תל אביב חזרה לחיים" - אלי כהן השריף משחזר ל-"וואלה ספורט" את עונת 1997/98, איך קבוצה שבקושי היה לה סגל בקיץ הצליחה להתחרות על אליפות מול בית"ר ירושלים הסופר-מוכשרת, עד שבא משחק השרוכים (למען ההגינות נספר שהפועל הפסידה לה פעמיים במשחקי העונה). שלום תקווה כגורם העיקרי - איך עזרו לו להימנע מפציעות, צירופם של אסי דומב ובהמשך סבסטיאן סימרוטיץ', ההתעוררות של הקהל, עונה עם 16 ספיגות בלבד.

*******
אחלה נוסטלגייה קיבלתי כאן כאחד שאוהד בערך מ-1999/00, עונת הדאבל. הדרבי ההוא נגד מכבי שנגמר 0:3 הוא אחד שמדברים עליו הרבה אפילו היום. מחכה לראות את הפועל עושה עוד עונת אנדרדוג נפלאה כזו. זו כנראה ההנהלה הכי טובה שהייתה לנו, שלב אחר שלב בנו אימפריה, בחרו תמיד במאמנים נכונים.