הקבוצות האנגליות במפעלים האירופיים - עונת 2019/20

מי שדחף ספיציפית לאליסון, לפחות על פי הדיבורים שאני מכיר, זה מאמן השוערים.
זה לא אומר שאם לא אליסון אז קאריוס אלא שמי יודע מי היה השוער שהיה מגיע אם הצוות לא היה משכנע את קלופ שזה השוער שאנחנו צריכים?


בסוף המאמן "חותם" על כל רכש, אבל הנקודה היתה שיש לנו שחקנים מאוד משמעותיים שלא הגיעו כי דווקא המאמן התעקש עליהם.

 

מאמן טוב כמובן דבר רצוי, אבל אל תשכחו מה ברסה השיגה עם רייקארד. מאמן שהוא פשוט לא הפריע להם לשחק ובטח לא זה שבנה את הקבוצה.
לא מבין איך לא שקוף שיונייטד מערכת חולה ונמצאת בלופ כישלון. זה מעבר למאמן. כל הדברים שם נעשים בלי שכל ואין שם שום רצון לעשייה של כדורגל, אלא הכל פרופגנדה. לחכות למאמן הסטורי שיהיה רבע מאה האבא של המועדון זו אסטרטגיה מיושנת ולא מתאימה.
צריך אג'נדה חדשה. בסוף יונייטד יגיעו לאותה מסקנה, השאלה אם עדיין אצל גלייזרים או אחריהם.
אותי מעניין מתי הם יבינו שהגאון הכלכלי וודי עובד עליהם ומנפח את החוב שבסוף יקוזז מסכום המכירה שלהם. בכלל כבר רשמתי לפני קורונה, שעדיף להם למכור.

 

איזה החמצה של לבנדובסקי.
פירמינו היה כובש את זה.

 

@owen11111

לא חולק על העובדה שקיימות שיטות כאלו, אבל יש נטייה עם כל שטף המידע שמגיע מהעולם לעשות רגרסיה לאחור על מי שמצליח ולהניח שכל מה שהוא עשה הוא הגורם להצלחה, כשבפועל הרבה פעמים הגורם להצלחה הוא הצטברות של דברים שהצעדים האלו לא היו הגורם להצלחה. האם זה אומר שהם לא טובים? ממש לא. צריך פשוט לתת למומנטום, מזל ולמקריות את המקום שלהם בהצלחה, כדי שיהיה אפשר באמת ללמוד מה הדברים שמובילים אליה. הגישה הרווחת בעיתונות הספורט ובתקשורת הניו אייג', היא שתמיד אפשר להסביר הצלחה על ידי עקרונות דטרמיניסטים, אני ממש לא מסכים עם זה.
ריאל מדריד זכתה ב-3 גביעי צ'מפיונס רצופים, מה הם עשו נכון? הביאו את הווינר הכי גדול באירופה כמה שנים לפני כן במליאנתלפים כסף, ומגביהים לו כדורים שיקפוץ מעל הבלם. האם זאת דרך להצלחה שמישהו אחר יכול ליישם? כנראה שלא. האם יש משהו ללמוד מזה? אני די בטוח שלא.

בגדול קלופ הוא כנראה סיפור הצלחה. הוא יוכל להכשל, כמו שפפ נכשל העונה וכמו שהוא עצמו פוטר מדורטמונד. זה שהוא ייכשל לא אומר שהוא לא פנומן שמצליח בכל מקום שבו הוא דורך.
אם ליברפול באמת בנתה מערכת מצויינת כמו שנטען, וקלופ הוא החלק המשמעותי בהצלחה, אז בממוצע היא תמשיך להצליח אחרי שהוא יעזוב. לא יכול להגיד שהתרשמתי שעושים שם עבודה טובה בהרבה מבמקומות אחרים, וגם לא התרשמתי אחרת. הדברים שנעשים שם גם נעשים במקומות אחרים, בהצלחה משתנה.

בלגיה והולנד אלו דוגמאות למדינות קטנות, שבהן יודעים לעבוד בצורה מסודרת על פיתוח של שחקנים צעירים. בגלל שכישרונות ברמה הגבוהה ביותר הם די נדירים, אבל מופיעים בתדירות מסויימת, אז זה לא בלתי סביר שיופיעו במדינה אחת ולא במדינה אחרת בתקופת זמן מסויימת, ולאחר מכן יופיעו במדינה השנייה ולא בראשונה. להולנד היה דור מדהים, הוא דעך. לבלגיה היה דור מדהים, הוא כרגע דועך ולא נראה שמגיעים חבר'ה צעירים מוכשרים באותה הרמה. האם זה אומר שבבלגיה שכחו את העבודה? אני לא מאמין שאי פעם היה להם איזה סוד. הם עשו עבודה מספיק טובה כדי לא להרוס לחבר'ה המוכשרים שגדלים שם את הקריירה, אבל לא בהכרח הרבה מעבר.
בסוף, אתה יכול להסתכל בזכוכית מגדלת על הקבוצות שהצליחו, ולמצוא מכנים משותפים. אני מניח שכמעט בכולן יש תזונאי שבונה תוכנית אישית לכל שחקן או מערכת אנליטיקה שמנתחת את הטעויות של השחקנים ומוציאה דו"חות מפורטים. מה שהגישה הזאת תפספס, היא שגם המועדונים המקבילים שנכשלים, מחזיקים בתזונאים ומערכות אנליטיקה, זה פשוט משהו שיש אצל כולם.
אם נלך לגישת המבחן, אז רוב השיח מתרכז בילד שקיבל 85, בעוד לא מתבצע כמעט שיח סביב הילד שקיבל 65. שניהם ישבו יום לפני ולמדו, שניהם לקחו ריטלין בבוקר. אם דסקל היה צריך לנתח את המצב, הוא היה מספר שבשביל להצליח במבחן צריך לקחת ריטלין וללמוד יום לפני.

 

אז מה, אין טוב ורע והכל אקראי?

כמובן שהנוסחא להצלחה לא זהה עבור כל מועדון כפי שהיא אינה זהה עבור כל תלמיד, לכן הצעד הראשון הוא זיהוי הצרכים ואפיון שיטות העבודה. עצם העובדה שאי אפשר להצביע על מרכיבים מסוימים (מנהל מקצועי, שיטת משחק, מס' אימונים בשבוע או כל דבר אחר) כחומרי גלם להצלחה ודאית אינה הופכת הצלחה לעניין של מקריות.

נייר הלקמוס לשאלת הניהול הוא לטעמי השאלה 'האם המועדון מספק את התנאים הטובים ביותר להצלחה?' ולא 'האם כל החלטה שאי פעם התקבלה במועדון התבררה כמוצלחת?'. ברור שבאיירן תמנה מאמנים שייכשלו, ברור שיובנטוס לא תפגע בכל רכישה וברור שקלופ לא יבחר בשלישיית הקישור המנצחת בכל משחק ומשחק. אבל בבאיירן יש מערכת שלא מהססת לפעול כשהדברים רעועים, ביובנטוס בסה"כ הצליחו לבנות מערך מקצועי שידרוס את הליגה ללא מאמץ במשך עשור וקלופ מצליח להעמיד קבוצה מנצחת למרות הקשיים בקישור. במועדונים אחרים, לעומת זאת, אין מערכת שמסוגלת להפיק לקחים ולפעול בתום לטובת הצלחה מקצועית: ביונייטד לא מזהים מאמן לא מתאים גם כשהוא דופק להם בראש עם פלאיני או מאטיץ' או מאריכים לו חוזה בעשרות מיליוני יורו רק כדי להפוך אותו לברווז צולע כעבור מס' חודשים; בברצלונה מקבלים החלטות מקצועיות לפי דו"ח סיכום רבעון ובמכבי חיפה בעלים שאינו יודע לנהל כדורגל פוגש בסוכן על שלוחש על אזנו וכך מתנהלים העניינים.

לא כל ניסיון שנבנה על יסודות בריאים יסתיים בהצלחה (סארי קיבל את השחקן החשוב במערך שלו ואת הצוות שביקש ונכשל, נניח, ויש דוגמאות מובהקות יותר) ולא כל קרקס ניהולי יסתיים בתבוסה (כפי שיודע כל מי שראה את הריקוד האחרון) אבל על פני תקופה לא קצרה יהיה מתאם ברור.

 

לא יודע אם פרמינו של השנה כובש מצבים שלאלאנה שם.

עוד משחק, עוד שער עם הראש.
חלוץ מושלם.

צריך כמה חודשים של פגרה לעכל את ה״לא מחליף את פרמינו בלאבנדובסקי בחיים״.
אבל החיים כמו החיים מזמנים לנו כבר תחילת עונה בעוד איזה שלושה שבועות.
נבוא עם בטן מלאה, אין ברירה.

אגב,
גם אוואר במשחק מצוין נוסף. לא קשור לרמה של השחקנים לידו. שחקן של 100 אחוז החלטות נכונות.
הסיוטים שאנחנו נצטרך עוד לעבור אם בטעות הדבר הזה נוחת במנצ׳סטר סיטי אחרי הקיץ הזה...עדיף לבחור לסיים את החיים האלה בהסכמה במיטה בשוויץ עם איזה קוקטייל טוב.

 

לא הכל אקראי. ברור שיש מועדונים שמנוהלים טוב יותר מאחרים. אבל בסוף יש לכל מי שמצליח תמריץ להציג את זה כאילו הכל תוצאה של התנהלות נכונה לפי עקרונות מדעיים, ואני פשוט לא מסכים עם הגישה הזאת. הרבה מההצלחות מאוד תלויות בבנאדם אחד, בהצטברות של דברים שעובדים לטובתך או במומנטום שיכול בקלות לנבוע ממזל.
אם בסוף הטענה שמערכת טובה זו מערכת שיודעת לזהות מתי משהו לא עובד, אז אני לחלוטין איתך. זה רחוק מאוד מגישת הטד שאני מתנגד אליה.

 

בברצלונה הרבה תלוי בזהות הנשיא. לאפורט היה נשיא מצוין, ברטומאו נשיא נוראי היתר בסקאלה ביניהם.
הכל יכול להשתנות שם אחרי בחירות שיהיו הכי מאוחר בשנה הבאה.

 

מבחינתי, מה שחשוב הוא שלאורך זמן תקח את ההחלטות הנכונות עבור המועדון שלך (כשלכל מועדון יש את המטרות שלו שתלויות כמובן בתקציב, כוח המשיכה, הליגה שאתה משחק בה, ההיסטוריה של המועדון וכיוצא בזה). האם ההחלטות יהיו במציאות טובות או רעות בעונה כזאת או אחרת, זה לא משנה, כי לאורך זמן אם תתנהל בצורה נכונה אתה תצליח.
גם לפרגוסון היו שנים בלי אליפויות, היו עונות שהפער מהאלופה היה גדול, אבל ההחלטות שלו היו נכונות כי הם עמדו בקנה אחת עם המטרות שלנו ולכן לאורך זמן הוא הצליח.

גם קלופ בליברפול, יכול להיות שקייטה נניח בסוף יתברר כרכש רע, ועדין אני אטען שההחלטה להחתים אותו הייתה נכונה, כי הפרופיל שלו התאים לליברפול הנוכחית גם אם בסוף דברים לא התחברו, וכמו שאנחנו יודעים לפעמים זה פשוט לא מתחבר מאלף סיבות שעל רובם אי אפשר לשלוט, ואותו שחקן יכול להיות הצלחה אדירה במקום אחד וכישלון אדיר במקום אחר.

הטענה של אוהדי יונייטד היא פשוטה, ההחלטות שמתקבלות בדרגים הגבוהים היום הם לא נכונות. וגם אם הייתה לנו הצלחה בשנה כזאת או אחרת, זה לא היה משנה שההחלטות אצלנו לא מותאמות למטרות שלנו, לתקציב שלנו, לשאיפות שלנו. אנחנו עוברים בין מויס, לואן חאל, למוריניו לאולה. האם יש קשר ביניהם? האם מי שהחליט על המינוי שלהם רואה איזה דרך מסוימת או מטרה מסוימת שלפיה הוא מחליט את מי להחתים? ברור שיש בעונה כזאת או אחרת גם אלמנט של מזל ומקריות, אבל לאורך זמן אני חושב שהאלמנטים האלה הרבה פחות רלוונטיים. לא חושב שמישהו יכול להגיד שפרגוסון הצליח בגלל מזל או שקלופ הצליח בגלל מקריות או שהמינויים של המאמנים אצלנו בשנים האחרונות נכשלו בגלל האלמנטים האלה.

אותי, את אלכס ואת אמיר לא מעניין התפקיד הספציפי או האדם הספציפי. אלא אחרי שנים של כישלון תחת אדם שלא מבין כדורגל, שיהיה אדם שמבין כדורגל שמקבל את ההחלטות בנושא המקצועי, כולל החתמת מאמנים, כדי שיתקבלו החלטות נכונות לפי המטרות של המועדון, גם אם יכשלו בעונה כזאת או אחרת.