לדעתי התקרה של ברקוביץ' יותר גבוהה ממה שהוא הראה בפועל, אבל קצת מעבר לכך. היה יכול להיות שחקן חשוב ומוביל בקבוצה שמתחרה על גביע אופ"א נניח. הריאיון ההוא, קראתי אותו מתחילתו ועד סופו - מוגזם לחלוטין (וגם חיים רביבו לא היה יכול לשחק בריאל מדריד של 1999/00 גם אם הייתה לה עונה מחורבנת בליגה). יוסי בניון בחו"ל עשה פחות פרצופים מאשר בארץ. ברקו היה מחזיק מעמד בפחות זמן כי ברגע הראשון שהייתה ירידה ביכולת - הוא לא היה מקבל את היותו שחקן ספסל וכן הלאה. אני לא חושב שהוא נכשל ממש בסלטיק, בטח לא בעונה הראשונה, אבל הפה הגדול היה בעוכריו כשהסתכסך עם הקהל ולפעמים לא הכל צריך להגיד. אני לא כל כך מבין את הטענות שהוא אנדרייטד בקרב 'קהל' מסוים או אוהדים מסוימים בין אם זה בפורום\פייסבוק\שיחות רחוב. זה שחקן שכולם ראו אותו משחק גם אם בקלטות או בשידורים בגולד וכולם טוענים חד משמעית שהוא מהכי-הכי גדולים שהיו פה ושהוא היה חשוב וטוב בנבחרת יותר מחיים רביבו.
עכשיו אני שם לב לכתוביות. בושה שנתנו את פרס ישראל למתמטיקאי ההוא שקרא לחרם ולא לברקוביץ', הוא גם אוהב את המדינה וגם הרבה יותר חכם.
למה גביע אופ"א זה צ'יפס נראה לך. באותה תקופה זכו למשל בתואר פארמה עם חואן ורון בתור 10 ואינטר עם יורי דז'ורקף על אותה משבצת. אתה באמת רואה את ברקו מזיז אותם מההרכב? יכל מקסימום לצחצח להם את הנעליים, לורון גם את הקרחת. ברקוביץ' היה שחקן אדיר במונחים ישראלים, במונחים אירופים התקרה שלו היתה לריב עם הניאו נאצים של סלטיק.
תשמע הוא היה צריך לדעתי 'מעטפת' מסוימת הרבה יותר מאשר חיים רביבו כי הוא יותר 'מורכב' ורק ככה היה מצליח. לא התכוונתי קבוצה שפייבוריטית לזכות בתואר אלא להיאבק על זה יעני קבוצה מקום 6-7-8 באנגליה באותה התקופה. את הגביע הזה אני מכיר דווקא לא רע בעקבות העונה הקסומה של הפועל תל אביב ב-2001/02. אני לרגע לא אמרתי שהוא אחד מהפליימקרים הטובים בעולם וכן הלאה. לדעתי כן הייתה לו יכולת מסירה מדהימה אבל קשה להשוות אותו לגוטי, למסי, לדה בריינה, מה לעשות. כן היה לו דבר אחד ברור - אומץ. הוא בחיים לא פחד, לא רעדו לו הרגליים. אגב, גם כשאתה בקבוצה גדולה אתה לא אמור להתעלות ב-25 משחקי פרמיירליג מתוך 30 בשנה שאתה משחק.. אלכס, גם חיים רביבו הלך לכסף בטורקיה על חשבון הליגה הספרדית, עם כל הכבוד לזה שהוא שיחק איתה בליגת האלופות והצליח להבקיע שער נגד לברקוזן..
התקרה של ברקוביץ' בשיא זה ווסט האם שבה הוא שיחק שהיו אז קבוצה למקומות 5-8 בפרמייר ליג, סופר מכובד. המעבר לסלטיק היה מוטעה עבורו מקצועית, גם אם הוא היה פחות שרוט וגם אם לא היה נופל על ההתגלחות של ג'ון בארנס בניסיון לפתח קריירת אימון. סלטיק אומנם אז היו עשירים יותר מעכשיו באופן יחסי, מעמד גבוה יותר ועדיין מעבר לליגה חלשה הרבה יותר ואפילו ללא צ'מפיונס.
דווקא ג'ון ברנס היה סבבה איתו ונתן לו לשחק, זה שבא אחריו דפק אותו. ספסל אותו כי........הוא לא עשה הגנה
מי שבא אחריו... דלגליש שהיה מנהל מקצועי, מינה את עצמו למאמן זמני. רביבו כבר היה מחליף די קבוע בסלטה. ברקוביץ' היה שחקן מוביל של ווסט האם.
כשחקן הוא היה ככל הנראה השחקן האהוב עליי ביותר. לדעתי ראיית המשחק שלו היתה ברמה הכי גבוהה. הוא היה למעשה רכז אמיתי. יכולת כיבוש לא היתה לו ואולי בגלל זה השיא האירופאי אצלו הגיע בסאותהמפטון. מסירות? פשוט נהדר. לזכותו ייאמר שרב הקריירה שלו היתה בתקופה מלפני חוק בוסמן. בטח השיא שלו. הוא שיחק בפרמיירליג כזר דבר שלא הרבה עשו לפניו. בניון הגיע לשיאו כשכבר יכלו לשחק עם 11 זרים, ברקוביץ' לא. כאדם אין לי שום חיבור איתו. אין טעם בכלל להרחיב עליו.
בדיוק מרטין אוניל! עכשיו זה חוזר אלי. לא מבין מאיפה הוא הקריץ את דלגליש. יכול להיות שהוא אימן שם שבועיים או משהו.
בסדר אבל אני דיברתי על מי שספסל אותו. התכוונתי למרטין אוניל. לו ולברקו לא היתה מערכת יחסים אידיאלית בוא נגיד.
