זכרונות מאיטליה- דיון התיירות האיטלקי

פתאום שמתי לב שעל ממד ההודעות כתוב לי "9999" אז חשבתי - אולי נכתוב משהו חוץ לקופסה כמו שאני רגיל לרגל ההזדמנות החגיגית הזאת. עברתי על כל הדיון הזה וחייכתי קצת כשראיתי את התמונה שלי עם נסטה ועם בונרה, כאשר שאר התמונות כבר לא על שרת האינטרנט. כמובן זאת הייתה חוויה מטורפת שאי אפשר להשוות לביקור הרביעי שלי באיטליה, אך לפעמים חושבים אחרת על דברים שקרו לפני הרבה זמן. אני בטוח שאתם מכירים את זה.

אז, זהו, תשכחו מפיאצה דואומו, מסן פייטרו (אפילו מהוואי) ומכל התמונות הנדושות שיוצאות מהטלפון או במקרה הפחות גרוע מהמצלמה הדיגיטלית. אבא שלי רצה בכלל לסוע איתי ליפן לפני שנתיים, אבל אז הגיע הצונאמי האיום ששטף לו את התוכנית ואת החוף המערבי של צפון אמריקה זיהם בצורה זוועתית (החשיבה הירוקה האירופאית משפיעה עליי!). בסוף הוא נסע למקום אחר בלעדיי במקום יפן, ואז לפני כמה חודשים הוא חשב על זה שמעולם לא ראה את דרום איטליה, לכן שכנע אותי שיהיה טוב. כמובן הוא הזמין, אבל כמה שבועות לפני הנסיעה אני הייתי צריך למצוא את ההמלצות על המקומות לבקר בהם ואת המסעדות הטובות, כדי שבני המשפחה (אחד מהם כתב פה בכינוי רוי מקאי) יהיו שבעים ולא יקטרו שהולכים יותר מדי על מדרכות עקומות במקומות בהן הידע באנגלית שואף לביוב.

מכיוון שהעסקה הכללית הייתה דרך סוכנות (טיסות לרומא+מלון גרוע ברומא+מלון ליד סורנטו עם מנהל דביק שאוהב להציף את החדרים בישראלים ולקבל מהם מחירים סבירים), אני לקחתי את הצעד קדימה כדי לתקן את העוול שעלול לקרות. לא הייתה טיסה ישירה לנאפולי או מקום אחר, לכן נסענו ברכבת בצהרים לבארי לאחר טיסת בוקר. אחרי הארוחה הסבירה באוטוגריל (רשת מסעדות של תחנות דלק) בטרמיני הצפוף של רומא, נכנסנו לקרון מספר 9. הקופאית בתחנת הרכבת אמרה לי שהרכבת לא תהיה מלאה - אך פתאום הנוסעים מתחילים לשחק את משחק הכסאות בגלל שהחמישייה מישראל הגיעה ורק אחד מהם יודע איטלקית, הבלבול גובר. הרכבת בינתיים יוצאת ולוקח רבע שעה שעד כולם בקרון מרוצים (היה שם איזה זוג בלקני שגם בהתחלה לא הבין את המהומה הקטנה). לי כמובן תמיד יוצא להתיישב לבד בין המקומיים ולעיתים קרובות גם להחליף איתם מילים. זה מרשים כל פעם מחדש איך אנשים ברכבת מתחילים לדבר ולהכיר ברכבת. מדובר בסיפור של 4 שעות, רומא, קאזרטה, בנוונטו, רואים נוף הררי וכפרי, עד שיורדים למישורים של פוליה...פוג'ה, מתחילים לראות המפעלים הגדולים בהם בטח מפטרים פועלים רבים כיום, לצד עצי הזית הבלתי נגמרים של פוליה.

מגיעים לבארי, יוצאים עם המזוודות, המלון לא ממש רחוק ובכל זאת הרוב קובע שצריך להעזר בטכנולוגיה. מגיע בחור ממושקף, קצת יותר מכוער מצ'ירו פרארה ויותר נמוך ממנו, ושואל אם אנחנו מפקיסטן -. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/rolleyes.Xxx
החאפר מדבר איטלקית של בחור אלבני או שהוא כנראה לא סיים כיתה ט', מבקש 20 אירו על קטע עלוב בתוך העיר. ולא הייתה לו מרצדס, אלא סתם פיאט קטנה שבקושי נכנסו בה המזוודות. מה עוד הבנאדם הזה עושה למחייתו חוץ מלדפוק תיירים פקיסטנים?
לא יצא לי לראות את העיר העתיקה של בארי, בה לפי האגדה, מסופר כי קסאנו שכיר החרב שיחק בסמטאות בין היריות לבין הצעקות של אמא מהמרפסת. עם זאת, ועם הכאב ראש של שעבר 4000 קילומטרים, הלכתי לאכול ערב במרכז בארי שריקה מאנשים, אך מלאה במתבגרים מלאי הורמונים, בעיקר ערסים קלים ואפילו כמה EMO עם תספורות מוכרות. לעבור את הכבישים בבארי זאת חוויה, כי הנהגים הצעירים לא רואים אותנו ממטר וחולפים לידנו גם שאנחנו עוברים במעבר חצייה. רק נהגת אחת עם הילד שלה, שאלה אותי איפה נמצא המלון שבו התמקמנו. רגע של נחת. אין לי תמונה של הפיצרייה בה היינו בבארי, אבל היו שם דגלונים של המון קבוצות כדורגל מליגות נמוכות. אני לא זוכר אם משהו צילם, אם יהיה, אעלה לפה.

http://i.imgur.com/0dLLDl.Xxx

תחפשו גרגאנו במנועי החיפוש. מה תמצאו קודם? כמובן, וולטר גרגאנו, עוד אחד שנשבה בכספיו של מאסימו מוראטי. רגע רגע, אבל תרדו עוד קצת בדף, תמצאו שמה חצי אי גרגאנו. אני בטוח שכמה ישראלים היו שמה, אך לא מרגישים את עקבותיהם. ההחלטה לסוע לוייסטה הייתה כדי להקדים תרופה למכה, אבא שלי מאוד רצה לסוע לקפרי וספרתי לו רק רעות על המערה הכחולה ועל האי המוצף בתיירים. אהיה שחצן ואגיד שאני לא יודע אם מישהו כמוני עוד בעולם השמיץ כל כך מקום יפה כמו קפרי. אך זה הייתה תמורה מלאה למחיר, 65 שקל לנסיעה ארוכה בדרך החוף של חצי אי גרגאנו על כל מערותיו הסימפטיות. עלינו על הגבעות של חצי האי עם הפג'ו סטיישן, ובדרך עקלקלה ומיוערת לפעמים נתקעים באיזה צעירה שבטח אתמול קיבלה רשיון ונוסעת על 40 קמ"ש בפיאט פאנדה ארורה. לפעמים גשם, לפעמים איזה פרה עוברת על הכביש, בסוף מגיעים למונטה סאנט'אנג'לו. בעיירה מקדש למלאך מיכאל, הרבה חנויות מזכרות (בעיקר מאפים, גבינות ותשמישי קדושה), הרבה זקנים, וכמה צעירים מובטלים. באיזה שולחן ראו אותי עובד עם המצלמה הגדולה שלי וביקשו שאצלם אותם. אמרתי: "תבקשו מדוד שלי, יש לו מצלמה דיגיטלית. לי יש רק 36 פריימים בסרט הזה". בסוף חיוכים, הצעיר המקומי (בטח בן 35-40) אמר שהוא שונא את בארי ואת הבחורה שלידו, כי היא מבארי. טפו עליך. בעיירה השנייה, סן ג'ובאני רוטונדו ירד כבר עוד גשם, היינו במדרחוב (ראיתי שלט גדול של אוהדי יובה המקומים, טפו עליכם) ואכלנו ערב במסעדה. בעל הבית לא האמין שבאו אורחים ביום גשום מ"אדמת האלוהים" ואחרי שהיה מאוד אדיב ביקש שאכתוב לו ביקורת בעברית ב-TripAdvisor אך האתר לא קורא ולא מקבל תגובות בעברית. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx
המכונית סוף סוף נסעה לכיוון בארי אחרי הGPS בלבל, רק שנכנסנו לכביש האגרה המהיר, הגדר החשמלית הייתה פתוחה ועברנו בלי לקחת כרטיס. אחרי שעה וקצת, יצאנו במחלף בבארי צפון וקיבלנו תעריף של 83 אירו! הלכתי לאחראי במחלף - "מחר בבוקר סע לבארי דרום עם הקבלה, שמה במשרדים תספר מה קרה והכל יהיה בסדר. לילה טוב.".

בבוקר היה כאב ראש להגיע לבארי דרום מבלי להיכנס שוב לכביש המהיר, העיניים שלי הרוויחו גם צפייה בסן ניקולה העצום וגם ביקור אצל פקידים משועממים. למה ביקשו ממני הרבה פרטים, גם הלידה, גם מקום הלידה, איפה אני גר, רק בשביל לשלם את הכמה אירו מזורגגים על הנסיעה. מסתבר ש-83 אירו זהו תעריף מלא של בולוניה-בארי, לכן היה שווה להוציא את הדיפלומה הארורה וכל המסמכים שחתמתי עליהם. סחבת נוסח איטליה במיטבה מטרטרת תיירים. טוב, את בארי העתיקה לא ראיתי, אבל העיירות הקטנות שמדרומה כן, את מערות הנטיפים של קסטאלנטה, ואת עמק איטריה עם כל מבני הטרולי המיוחדים השזורים בו בנדיבות רבות. אין באמצעותי תמונות יפות כי ירד גשם ולעננים גוון של טבק שרוף.

http://www.flickr.com/groups/trulli/pool/

בערב כבר הייתי בלצ'ה, אכלתי פסטה עם כדורי עגל קטנטנים (אולי משם הגיע ה-Meatball הענק?). למחרת הסתובבנו בעיר (בצהריים ראיתי בקבלה את החלוץ הברזילאי ז'דה ובארוחת הבוקר שלאחר ראיתי עוד כמה שחקנים של הקבוצה). לא אבלבל יותר מדי את השכל, תחפשו אתם מידע על הכנסיות של לצ'ה. אחר הצהריים הרוב קבע שהרוב רוצה ללכת לרבוץ בחוף הים, אני קבעתי עם עצמי לראות את איטליה משחקת בבולגריה, הטבע החליט להרוס. בסן קטלדו הייתה רוח מטורפת, דגל אדום ועדיין צפיתי בילדים בונים ארמונות מחול על החוף. על איזה ספסל ליד החוף, שתיתי את היין הכי מגעיל מעודי, בציר 2012, בטח עלה 5 אירו ועשינו ביחד כריכים (ביחד! אחרת הרוח הייתה מעיפה הכל!) מאולתרים. באוטראנטו הרגשתי מפוצה על הגלידה הטובה, על המקום ועל הסיפורים במדריך שיניב השאיל לי. הרהרתי על כרטיסים לאלבניה...ב22:30 בולגריה כמעט ניצחה את איטליה. נרדמתי שארגנטינה התחילה לשחק.

הייתי נשאר בפוליה אבל הקהל דרש את המקומות המפורסמים והמוכרים מהגלויות. עצוב. אבל לפני זה, יום בבאזיליקאטה! כמה ממכם יודעים מה עושים בחור הזה? באחד מהמחוזות הכי עניים של אירופה המערבית ישנה עיר קטנה בשם מאטרה - מקום מרהיב שפורסם באיטליה כנראה אחרי ספרו של קרלו לוי 'ישו עצר באבולי' - או בגרסה העברית 'ארץ שכוחת אל'. החלק העתיק בנוי על צלע של קניון (לא מרכז קניות!) ובתוך האבן נחפרו מערות במאות השנים, נבנו בתים וכנסיות. רק פחות משעה הייתי שמה כדי לצלם בניקון המיושנת שלי. יותר מאוחר הגענו לכביש פתלתל כדי להגיע לפייטרהפרטוזה, שמה לפני כחצי עשור התקינו כבלים ומכשירי בטיחות כדי ששטופי ההורמונים האופנתיים ישלמו 35 אירו על חוויית אומגה שאותה לא מתארים במילים.



אחרי ארוחת ערב בפוטנצה (הדרך שבה לונלי פלאנט משמיץ את העיר הזאת היא בלתי נסלחת) ולילה במלון בתוך היער שלידה, בבוקר יצאנו דרומה לעבר החוף של הים הטירני. ההגיון של רוב התיירים היה פשוט למהר אל תוך האזור התיירותי של קמפאניה, אך החלטתי מראש להאריך את הדרך ולהדרים לפאלינורו, עוד מקום יפהפה עם מערות כחולות (רק בשביל שאחר כך לא נצטרך לסוע לקפרי). על פאלינורו לא כתוב הרבה בלונלי פלאנט העברי, כנראה שגם באנגלי לא, אבל צילמתי שמה כמה תמונות פאפראצי ליד חוף הים... http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx
משם רק צפונה: זה היה יום ראשון בו היו משחקים כרגיל בכל רחבי איטליה חוץ מהליגה הבכירה, בדרך לפאסטום (Paestum) בצד שמאל של הכביש אפשר היה להבחין באוהדי אגרופולי חוגגים עם דגלים ותופים את ניצחונם 4-3 על ליקאטה בסריה די החובבנית. הבחנה של איזה כמה שניות ספורות. על כל צ'ילנטו וויתרנו, אחרי מסעדת התיירים הגרועה של פאסטום, נכנסתי רעב למוזאון. בקופה, מוכרת הכרטיסים חשבה שאני צרפתי כשהתחלתי לדבר, הודתי באמת הרי איטלקית היא לא שפת אמי, אך שהוצאתי את כרטיס הסטודנט היא חשבה שאני לבנוני. היו אומרים שזאת מחמאה, אבל בסדר, כי קיבלתי הנחה של 50 אחוז. המוזאון היה שווה, וגם המקדשים היוונים שבפאסטום מרשימים מאוד. משם הבחנתי במנהג הנאפוליטני של החתן והכלה הטריים, להצטלם באתרים תיירותים בעונת הקיץ. בקרוב התמונות. השמש שקעה, ראיתי עוד אצטדיון בדרך לסלרנו (Battipaglia), ובכביש המהיר ליד סלרנו היה מרדף מכוניות שלא היה מבייש סרט הוליוודי. כנראה פושע רודף אחרי פושע. אבא שלי קיבל את מבוקשו, הוא צילם את מאיורי ואת אמאלפי. משם הדרך למלון (ליד סורנטו) הייתה מפרכת וחשוכה, המון פיתולים בעלייה, מנהרה קצרה ואז ירידה בפיתולים. והנה הטעות היומית בניווט (באשמת השילוט הלא מוצלח), נכנסנו לעירו של פאביו קוואליארלה - קאסטלאמרה די סטאביה - שם משחקת גם יובה סטאביה. זה היה יום ראשון בערב, הטיילת הייתה מפוצצת באנשים, מלא צעירים על אופנועים מזהמים, כמו גם זוג צעיר עם צמד ילדיהם, כן, כן, על וספה קטנה. נסיעת 50 ק"מ לערך, ארכה כשעתיים-שלוש עד למלון.

http://i.imgur.com/OGXpsl.Xxx

סורנטו היא עיירה מאוד מתויירת, אבל שתגיעו לקפרי נדמה לי שתמצאו אפילו יותר תיירים. 17 אירו עולה המעבורת לאי, אה, ותוסיפו עוד 17 כדי לחזור. מגיעים למרינה פיקולה, משם עולים בפוניקולר (קרון שעולה-יורד בשיפוע וזה עולה כסף כמובן) לעיירה קפרי. הכיכר מוצפת בבתי קפה יקרים, והעיירה עצמה יפה ועושה רושם שעושים הרבה כסף פה, כי החנויות מאוד יוקרתיות, המלונות נראים מצוין, הגנים מטופחים, והאוכל יקר להחריד. ברד לימון עולה 15 שקל בערך, אז חיכיתי להזדמנות אחרת. הסיבוב היה קצר (הדברים לא רק תלויים בי) ולכן מאכזב. לפחות ראיתי בחורה דוברת-גרמנית שהכניסה סרט למצלמה מכנית ועתיקה, מי אמר שאני טכנופוב? גם בפומפיי, ביום שאחרי, ראיתי את אותה אחת עם אותה מצלמה. פומפיי גם מתויירת, אך שווה ביקור (11 אירו). אין הנחה לסטודנטים אלא רק לתושבי האיחוד האירופאי, לקטינים ולפנסיונרים. מי שנוסע לאזור, אני ממליץ לקנות כרטיס ב20 אירו כך שיוכל לראות לא רק את פומפיי אלא את האתרים הארכיאולוגיים הרבים באזור נאפולי. כדאי להקדיש לפחות שעתיים-שלוש להליכה בעיר הזאת שבנותיה ובניה נספו אז בשנת 79 תחת הלבה הלוהטת של הר הוזוביו. בסוף היום, אחרי שראיתי בטיילת של סטאביה את כל כתובות הגרפיטי נגד התאגיד שמנהל את המספנות ומפטר פועלים ואת הכתובת נגד קוואליארלה עצמו, צפיתי במלטה עושה חיים קשים לפראנדלי.


יום נאפולי הגיע - הפעם ברכבת הצ'ירקומווזוביאנה (Circumvesuviana) הגענו לכיכר גאריבאלדי שבה עובדים, משפצים ולידה ישנם המון רוכלים מכל העולם, בעיקר מערב אפריקאים. הייתי חוזר לשם רק בשביל האוכל, אבל זאת לא הסיבה היחידה כמובן. יש הרבה מה לראות בעיר המופלאה הזאת, למרות ההזנחה של המדינה והרשויות המקומיות, למרות הזבל שמשוטט ברחובות, למרות הגרפיטי הרב והרישול, הילדים העניים שבועטים כל הזמן בכדור...תיכננתי וגם אלתרתי מסלול של 10 קילומטרים: ויה דיי טריבונאלי, עם הדואומו של ג'נארינו הקדוש, הקפלות שבפנים, בית ההטבלה, הכנסיות והבזיליקות שמסביב, המוזאון הלאומי לארכיאולוגיה עם המוצגים המרהיבים, ויה טולדו, קסטלנואובו, קסטל דלאובו, הטיילת....הפיצה האפויה, הפיצה המטוגנת, כדורי האורז המטוגנים, המוצרלה המטוגנת, כל החלקים הפנימים של הפרה, פסטה עם שעועית, פרות ים, דגים, המוני דוכני אוכל רחוב. גלידות, גראניטה (הברד המדובר), ספוליאטלה (קונכיה עם ריקוטה בפנים), באבה (עוגת ספוג)....אפשר למות עכשיו....

http://i.imgur.com/dwDFWl.Xxx

לפני שעוזבים את קמפאניה, נתקלים בעוד יום גשום, בכבישים מוצפים בבוץ (ליד סטאביה, קוואליארלה אשם כמובן), אבל לפני רומא עוצרים בקאזרטה. העיר שנמצאת צפונית מנאפולי לא יותר מ-30 קילומטרים מפורסמת בארמון שלה שהוזמן על ידי שושלת בורבון (אותו תכנן אדריכל מקומי) ששלטה בדרום איטליה במאה ה-18. הארמון מחניק וחם, החלונות סגורים, הסדרנים מדברים רק נפוליטנית, ברם הייתה שמה תערוכה יפה בה הוצגו ציורים של יאקוב פיליפ האקרט, דאז צייר החצר של המלך פרננדו הראשון כך שיכל לראות איך הנמלים של פוליה ושאר דרום איטליה נראים. בדרך לרומא אכלתי פעם נוספת באוטוגריל, הפעם לא בתחנת רכבת אלא בתחנת דלק - אמנע מלתת תיאורים. את שלושת הלילות הבאים ביליתי במלון במרכז רומא שנחשב 4 כוכבים, אבל לא שווה כוכב אחד. את רומא כולם מכירים...מה יש לי עוד לספר?