לבקשתו של יניב NESTA היקר, אני אפרסם פה את סיפור הטיסה שלי למשחק אינטר-צ'לסי כפי שפרסמתי בפורום הבית של אוהדי אינטר בישראל. אז ככה: אבא שלי אמר לי ביום שני שלמחרת אני נוסע איתו לקיסריה לתערוכת מכוניות, למצוא איזה רכב איכותי ושאני אנהג עליו כל הדרך חזרה לבאר-שבע. אז קמתי ביום שלישי מוקדם, עשיתי את אימון הבוקר הרגיל שלי, ויצאנו יחד עם חבר של אבא שלי לכיוון קיסריה. אותו חבר של אבא שלי היה אמור לרדת בטרמינל, כי לפי מה שהבנתי הוא טס לרומא, ואנחנו נמשיך לקיסריה. ליווינו אותו לטרמינל, ופתאום אני קולט שנכנסנו לשדה התעופה עם הדרכונים שלנו. לא הבנתי מה הולך, אבל אבא שלי אמר לי שאנחנו צריכים לסדר איזה משהו ואז נצא לקיסריה, כדי שנספיק גם לבחור אוטו וגם שאבא שלי יוכל לראות את המשחק של הקבוצה האהובה עליו, ברצלונה, בשטוטגרט, מאוחר יותר בערב. אכלנו משהו, שתינו, הסתובבנו ואני לא מצליח להבין אנחנו מתעכבים כ"כ הרבה זמן ולא יוצאים. פתאום טלפון מאימא שלי, "נו יצאתם מהדיוטי-פרי?", איך הגענו בכלל לדיוטי-פרי אם אנחנו צריכים לנסוע לקיסריה? "מה, הם עוד לא סיפרו לך?" מה סיפרו לי? "אתה טס למילאנו למשחק של אינטר!" מההה? נו ברצינות, אל תעבדו עליי, זה לא מצחיק! שנים אני קודח לאבא שלי שנטוס למילאנו למשחק של אינטר, במיוחד כאשר זלאטן עדיין שיחק בקבוצה. אמרתי לו, בוא ניסע לדרבי האחרון שהיה במילאנו, הוא אמר שלא מסתדר לו. אמרתי לו, אני מתגייס עוד מעט, בוא ניסע לאינטר-צ'לסי, שוב התשובה הייתה שלא מסתדר. רק מה מתברר, שהנסיעה מתוכננת כבר חודשיים מראש, כולל המקום באיצטדיון. חבר של אבא שלי סידר הכל ושניהם פשוט עבדו עליי א-לה יגאל שילון עד שיצאנו מהדיוטי-פרי, "צא מההלם, אתה נוסע למשחק של אינטר-צ'לסי!" ואני מתחיל להזיע/לחייך כמו מפגר. לאימא שלי בקושי יש מושג בספורט ובימים האחרונים היא פתאום התחילה לשאול אותי "איזה קבוצה אתה אוהד באירופה?", "מה הצבעים שלהם?", "באיזה איצטדיון הם משחקים?", "תשמיע לי שירים של האוהדים שלהם", וכו'. מה שמצחיק פה זה שהם ידעו שאם הם יגידו לי שהנסיעה לקיסריה היא ביום רביעי, הייתי פוסל זאת על הסף, כמובן בגלל שבערב יש משחק של אינטר, אז הם אמרו יום שלישי, כמה מחוכם! במקביל, פתאום לא מצאתי את הנעליים שלי והארון עם פריטי אינטר פתאום היה נראה מעט מרוקן. הכל היה במזוודה, בלי שאני אשים לב בכלל! ופתאום הבנתי גם איך אימא שלי הגיעה לאינטר. לקח לי הרבה זמן לעכל, אבל בסוף נרגעתי. בכ"ז, עדיין לא הצלחתי להוציא מילה מהפה. התקדמנו לעבר המטוס עם מיליון שיחות מאחי הקטן שגם מאוד רצה לבוא, אבל יצטרך לחכות לפעם הבאה. אז עלינו לטיסה של חברת התעופה AlItalia, ו4 שעות הטיסה נראו כמו נצח, אבל עברו עם קצת שינה, צחוקים ושיחות. נחתנו בשדה התעופה "מלפנסה" ששייך למילאנו, ולקחנו מונית למלון. במהלך כל הנסיעה ניהלתי עם הנהג, שהתברר כי הוא אוהד אינטר, שיחה באיטלקית ממה שלמדתי מכל השנים שאני רואה כדורגל איטלקי. אבא שלי וחבר שלו היו בהלם מאיפה אני מבין את השפה כאשר הם בנו על שימוש באנגלית בסיסית לאורך השהות במילאנו, הסברתי שכאשר רואים כבר כמה שנים שידורים באיטלקית, המילים נכנסות לראש וגם ההקשרים שלהן. הנהג טען שהשופטים באיטליה מחפשים את אינטר, שמוריניו הוא אדיר, ושהוא מחזיק אצבעות שז'וליו סזאר יהיה כשיר לשחק ולא טולדו. דיברנו גם על סוגיית זלאטן-אטו, והוא אמר שאינטר נאלצה לוותר על campione אמיתי ושאטו בעייתי בגלל שהוא פשוט לא מצליח להבקיע, במיוחד מאז שחזר מאליפות אפריקה. הוא גם התעניין איפה אנחנו יושבים באיצטדיון(לזה אני אגיע בהמשך), ושאמרנו לו הוא היה בהלם איך הצלחנו להשיג את המקום הזה, והוא בכלל רואה את המשחק בטלויזיה בבית. הגענו למלון, נפרדנו מהנהג באריבדרצ'י ופורצה אינטר, אכלנו ארוחת ערב שהבאנו מהארץ והלכנו לישון לקראת היום הארוך שמצפה לנו ברביעי. רביעי, 8 בבוקר, על הרגליים בארוחת בוקר, מתארגנים ויוצאים לטייל מהמלון עד "פיאצה דל דואומו"(Piazza Del Duomo) המפורסם. המלון, ד"א, היה ברחוב בואנוס איירס, איפה שבאלוטלי נעצר לא מזמן ע"י המשטרה בעת שנהג ברכבו, למי שזוכר. טיילנו במזג אוויר חורפי-אירופאי בין כל חנויות הבגדים עד שהגענו למקום בו נצצו לי העיניים, החנות הרשמית של אינטר. אמרתי לאבא שלי וחבר שלו, "קדימה חברים, להיכנס", הזמן קצר והמלאכה מרובה http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx . השלל: חולצה של קפיטאנו זאנטי, גרביים, כובע, צמידים, צעיף, כרית - וחולצה של עונת 09/10 עם השם שלי עליה! לאחר מכן הצטלמתי עם כל הגביעים והתארים, התמונות ההיסטוריות, תוך כדי שאבא שלי בהלם שאני מכיר שחקנים ששיחקו באינטר בשנות ה60 וה70 לפרטי פרטים. הוא הצביע על התמונה של "לה גראנדה אינטר" ויריתי לכל הכיוונים פאקטי, מאצולה, ג'איר דה-קוסטה, לואיס סוארס וכו'. העיר מילאנו כולה הייתה צבועה בשחור-כחול, כמעט כל האנשים ברחוב עם פריטי אינטר עליהם, ושום זכר לרוסונרים בסביבה, כולם נראזורים. האוהדים קופצים בכל מקום אפשרי עם השירים המוכרים "oh-eh oh-eh oh-eh oh-eh, inter! Inter!", "Qui non salta rossonero eh eh!", "Jose Mourinho, lalalalalala, Jose Mourinho, lalalalalala" אווירה של משחק גדול באוויר, עיר של כדורגל. ישבנו לשתות בירה איפשהו ליד הדואומו וראינו חבורה של אוהדי צ'לסי, הפנים שלהם יותר ורודות מהתלבושות של פאלרמו, והם לא שותים כוסות בירה כמו כולם, אלא דליים, חביות! הם השתכרו עד שהגיעו כבר למצב לא נעים ואנשים נאלצו לעזוב אם המקום בגלל שהם סרבו להירגע. לאחר מכן פגשנו כמה צעירים ישראלים, אחד מהם אוהד יובנטוס, שבאו לראות אינטר-צ'לסי ויובנטוס-אייאקס, כאשר אותו אוהד יובה יהיה בעד אינטר במשחק מול הלונדונים. מוזר, לא? חזרנו למלון אחרי כמה קניות לכל המשפחה, אכלנו צהריים, שוב מהאוכל שהבאנו מהארץ, והתחלנו להתארגן למשחק. ביררתי בקבלה של המלון לגבי המטרו, סופר-נוח, 12 תחנות מהמלון עד לתחנה שמרחקה כ10 דק' הליכה מסן-סירו. הלכתי לחדר להתארגן, שמתי את זוג הצמידים שקניתי, ביד ימין צמיד כחול עם כיתוב שחור של אינטר וביד שמאל צמיד שחור עם כיתוב כחול של אינטר. בנוסף, למזל, שמתי מתחת לז'קט את החולצה שקניתי עם השם שלי עליה, עם המס' 18, אותו בחרתי מ3 סיבות פירושו ח"י ביהדות, זה הגיל שבו הייתי לראשונה באצטדיון חלומותיי, וגם כי אין שחקן בסגל הנוכחי של אינטר עם המס' הזה ולכן מדובר בסוג של בלעדיות http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/rolleyes.Xxx במטרו התנהלה שיחה ביני, אוהד אינטר מקומי ואוהד צ'לסי, למרבה הפלא, מתורבת. אותו אוהד צ'לסי הסביר על האהבה העצומה שיש לאוהדי צ'לסי כלפי מוריניו ושהוא המאמן הגדול ביותר שהיה להם, אם כי "Avram Grant was nice". הוא אמר גם דבר נכון מאוד - אוהדי פורטו, צ'לסי ואינטר מאוהבים במוריניו, אבל כל השאר פשוט שונאים אותו, וזוהי הגדולה שלו. Genius, קראו לו. עם האוהד של אינטר דיברתי בעיקר על הפן המקצועי, שאינטר חייבת את סניידר והבעיטות החופשיות שלו בכושר שיא, ושנינו קיווינו יחד שמונטארי לא ישחק, כי עדיף כבר את קורדובה כמגן שמאלי ואת זאנטי בקישור. ההצעה ל4-3-3 נפסלה על הסף בטענה שהיא יותר מדי מסוכנת. כמו כן, שוב הוזכר זלאטן, וההחמצה המזעזעת שלו בעונה שעברה באולד-טראפורד, בנימת חרטה. ואיך אפשר בלי השנאה המשותפת למילאן. אחרי שיצאנו מהמטרו, קיבלנו "בהצלחה במשחק" מאותו אוהד צ'לסי חביב והחזרנו לו בהצלחה גם לכם, אבל רק בליגה האנגלית. חשבנו לעלות בהסעות המאורגנות לאצטדיון עם אוהדי צ'לסי אבל וויתרנו בסופו של דבר אחרי שראינו את בקבוקי הבירה מתעופפים ונשברים לכל עבר, והלכנו עם כל שאר אוהדי אינטר לעבר האצטדיון. לאורך כל הדרך שומעים אוהדי צ'לסי שרים שירי הלל למוריניו! הם ממש מעודדים את המאמן שינסה בכל רמ"ח איבריו להדיח את קבוצתם האהובה מליגת האלופות, לא יאומן. כנראה התגעגעו לשיר הזה. התקדמנו והתקדמנו, לאורך כל הדרך דוכנים עם פריטים של אינטר(מעל 10) וצמודים אליהם דוכנים עם אוכל על גבול המבחיל, כאשר המוכר בדוכן מגיש אוכל לאוהדי צ'לסי, אומר להם "vaffanculo Chelsea", ומחייך לעברם. הזוי. הגענו לכיוון האצטדיון, ראיתי את ההיכל העצום הזה בגודל טבעי וההלם גדל מרגע לרגע. אנשים ברקע זורקים דיווחים לגבי תוצאת המשחק בין פיורנטינה למילאן. הוצאנו את הכרטיסים שער 8, טבעת S, צבע Red, שורה 11, כיסאות 11-13. נכנסנו, אני מתקרב לעבר המדרגות וככל שאני עולה ההתרגשות מתגברת יותר ויותר. ואז זה הכה בי. סטאדיו ג'וזפה מיאצה בסן-סירו, היכל הכדורגל האיטלקי, פה דרכו השחקנים הגדולים בהיסטוריה ואני דורך באחד מחמשת האיצטדיונים האיכותיים ביותר באירופה. אנחנו נכנסים, מתקדמים לעבר המקומות שלנו, עוברים ליד אנשים ואומרים להם "סליחה" באנגלית/איטלקית, רק שמהעובדה שאנחנו ישראלים אי אפשר להתעלם, אותם אלה שביקשנו מהם בנימוס לעבור קלטו, אמרו שלום בעברית וקלטנו שאנחנו בסביבה מצומצמת של ישראלים שהזמינו חבילות למשחק דרך צבר ואיסתא-ספורט. הגענו למקום, והתיישבנו - מקום סופר-קרוב לדשא וזווית צפייה מ-ד-ה-י-מ-ה. כמובטח, חבר של אבא שלי קיבל את הנשיקה על הקרחת סטייל רוברטו קרלוס/יוסי אבוקסיס ומייד התחלתי לצלם כל מה שרק אפשר, וידאו ותמונות גם יחד, כאשר השחקנים בחימום וסניידר מאפס את הימנית. המחזה היה פשוט מרהיב, אני בהלם ממה שראיתי עד עכשיו. הקורבה-נורד מטורף, איזה אוהדים אדירים. הכרוז מתחיל לקרוא בשמות השחקנים שעלו בהרכב של אינטר, כאשר בכל שם אני צורח עם כל האוהדים עד שלא הרגשתי את הגרון. כמובן, בקריאת ההרכב של צ'לסי נשמע בוז צורם. השחקנים עולים למגרש, אני רואה מרחק כמה מטרים ממני את חלומו של כל אוהד אינטר - ז'וליו סזאר, מאיקון, לוסיו, סמואל, זאנטי, קמביאסו, סטאנקוביץ', סניידר, מיליטו ואטו. אילו רק היה פה זלאטן! כמובן, גם השחקנים הגדולים של צ'לסי בדמותם של צ'ך, טרי, קרבאליו, באלאק, למפארד, אנלקה ודרוגבה. חלומו הרטוב של כל אוהד כדורגל. שריקת הפתיחה, אני מניח את הפלאפון-מצלמה בכיס ויושב רוטט מלחץ. פחות מ3 דק' עוברות, מיליטו עושה פורפרה לג'ון טרי הגדול וסוף סוף, אחרי 3 שנים, שער לאינטר בשלב הנוק-אאוט של ליגת האלופות. האצטדיון כמובן באקסטזה, רעידת אדמה אמיתית, רעש עצום, ואני בשלי, צורח וממשיך להתעלל בגרון שלי בשיא הקור, אבל למי אכפת מהקור? 0-1 לאינטר! אני ברקיע השביעי. הכרוז צועק "א סנייטו פר נוי(כבש לזכותנו), קון איל נומרו וונטי דואה(עם המס' 22), איל פרינצ'יפה, דייגו אלברטו מ-י-ל-י-ט-ו! 3 פעמים, ובשלושתן אני צועק עם כל הקהל כמו שתמיד רציתי לעשות באצטדיון הזה. חלום. כמה דק' עוברות, צ'לסי נכנסת לעניינים, ודרוגבה שולח כדור חופשי אדיר למשקוף. כל הקהל ב"יואו!". לאחר מכן, מיליטו ספק מוכשל ברחבה, השופט מוציא לו צהוב על התחזות, ואני, מההרגל, מחכה להילוך חוזר שלא יגיע כדי לקבוע האם באמת הייתה הכשלה(בסוף גיליתי שבמחצית, תקציר המחצית משודר על המסך הענק בגג האצטדיון, אבל עדיין לא הצלחתי לקבוע האם הייתה בהכשלה). זמן קצר לסיום המחצית, אטו מחמיץ ברשלנות ואוהדי אינטר בהלם, זה החלוץ שקרע רשתות במדי ברצלונה הגדולה והביא לה שני גביעי ליגת האלופות? מוריניו מתחרפן. לזכותו של הקמרוני ייאמר שבשער של מיליטו הוא עשה פעולה אדירה, אפשר לקרוא לזה אפילו בישול. קצת לפני ההחמצה הגדולה של אטו, זאנטי עושה טעות נדירה שכמעט עולה בשער אבל מקבל מחיאות כפיים. נראה שלא משנה מה זאנטי יעשה, לטוב ולרע, הקהל ישבח אותו מכל עבר. זה כבוד ששמור רק לשחקנים הגדולים ביותר בהיסטוריה של המועדון הגדול הזה. אבא שלי וחבר שלו לא מאמינים איך שחקן בגיל 36 רץ ומשחק בטמפו כזה הרבה יותר טוב משחקנים שצעירים ממנו ב10 שנים ומעלה. וזה לא שהם לא מבינים בכדורגל, אבל הם יותר מעורים בכדורגל הישראלי ובברצלונה, כאשר משחקים כמו זה שאנו נמצאים בו הם סוג של בילוי, אבל בשבילי כמובן זה היה הרבה מעבר לרק עוד בילוי. מחצית, אינטר ביתרון ואני ממשיך לצלם כל מה שאפשר. האופטימיות גוברת, חבר של אבא שלי בטוח וקובע "אינטר מנצחת, לא יודע כמה, אבל אינטר מנצחת". וזה לאחר שבצהריים התערבנו שלושתנו על תוצאת המשחק. אני אמרתי תיקו, אבא שלי אמר שאינטר לוקחת וחבר של אבא שלי אמר שהוא גם חושב שאינטר תנצח, אבל בשביל האיזון, הצד שלו בהתערבות יהיה ניצחון של צ'לסי. כמובן שאחרי הר הגעש באיצטדיון ושער היתרון האדיר של מיליטו, הוא ידע שניצחון של צ'לסי לא ממש קרוב למציאות כרגע. המחצית השנייה נפתחה והמשחק מתגלגל לכאן ולכאן כאשר אוהד אינטר האיטלקי שמעליי לא מפסיק להשתמש במילה הידועה "cazzo", אבל מה, בגלל שאני מבין איטלקית הבחנתי בכך שהוא משתמש בה לטוב ולרע, בין אם זה "quasi non va, cazzo", או "gioca bene questo cazzo". "מי זה מס' 8 של אינטר?" שואל חבר של אבא שלי לאחר כמה איבודים רצופים של טיאגו מוטה, "אין לו מושג, הוא חולם בעמידה", עד שהזכרתי לו שזה אותו אחד שפעם נחשב להבטחה גדולה בברצלונה... פתאום, לות'אר מת'יאוס מגיע ליציע שאני יושב בו! כל אוהדי אינטר קמים ממקומם ומוחאים לו כפיים, אומרים לו שלום, ואני אומר שפה בסן-סירו הוא מקבל כבוד של מלכים, אבל בעונה שעברה אוהדי מכבי נתניה ראו אותו על בסיס שבועי ולא ממש נהנו מכך. יחי ההבדל הקטן. שניות ספורות לאחר בואו של הגרמני, קאלו בועט בין אסופת שחקני אינטר, הכדור קופץ מעל ידיו המושטות הצידה של ז'וליו סזאר ואני נזכר מיידית בשער זהה שהוא ספג מכריסטיאן ברוקי של פיורנטינה בעונת 05/06, שער שאפשר להגיד בעט אותנו ממרוץ האליפות באותה עונה(כאשר עד אז היינו חזק בתמונה), למרות שלאחר מכן התואר ניתן לאינטר בעקבות פרשת הקלצ'ופולי. הדק' שלאחר מכן היו הדקות היחידות בהן נשמע קולם של אוהדי צ'לסי ביציעים, אוהדי אינטר נכנסו לסוג של הלם וגם אני, שפחדתי ששוב פעם נראה את אותה אינטר שסופגת, נשברת מנטאלית ומפסידה. אבל לא היה זמן, שחקני אינטר היו צריכים את הקהל ובמהרה חזרנו לעודד, עד שהגיע השער של קמביאסו ושוב האצטדיון באטרף לא נורמלי. פתאום, בלי שום סיבה נראית לעין, צ'ך צולע והילאריו מחליף אותו. 3-4 בעיטות שוער רצופות של השוער הפורטוגלי לא מצליחות לעבור את גובה הדשא, וכל הקהל צוחק. מאותה נקודה עד לסיום, הכל היה אך ורק לוסיו. הוא פשוט התעלל בהתקפה של צ'לסי יחד עם חברו הטוב וואלטר סמואל, שהעבודה שעשה גרמה לקהל לא לחסוך בכפיים כלפיו. אבל לוסיו? הרבה יותר מכפיים. הקהל מעודד אותו, קורא בשמו, מהלל אותו אחרי כל פעולה מוצלחת וגם במכות שקיבל ברגליים קיבל תמיכה מלאה מהקהל. סיפור אהבה נולד באינטר. "לוסיו עושה לדרוגבה בית-ספר", נשמע מהיציע בו ישבתי. אכן, לא סתם מדובר בקפטן נבחרת ברזיל ואחד הבלמים הטובים בכדור הארץ. באלוטלי המחליף שעשה קרקס להגנה של צ'לסי זכה לתשואות ואבא שלי קבע בנחרצות: "תאמין לי, הוא עוד יהיה כוכב-על". הוא צדק בזה שאינטר תנצח, אולי הוא ייצא צודק גם בזה... שריקת הסיום. 1-2 לאינטר מהימנית של מיליטו והשמאלית של קמביאסו. אולי התוצאה לא הכי אידיאלית לפני גומלין רצחני שצפוי בסטמפורד ברידג', אבל זכיתי לבוא לאצטדיון שכ"כ רציתי להיות בו ולהרגיש את האווירה בו, וכמובן החגיגה לא הייתה מושלמת לולא הניצחון של אינטר, שסגר טיול חלומי. הניצחון באמת היה הדובדבן שבקצפת. אולי החולצה שלי הביאה את המזל? מי יודע http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/cool.Xxx רצינו ללכת אבל פתאום התחיל ההמנון האגדי "פאצה-אינטר", וכמובן שאני הולך להקליט אותו בפלאפון, ולא זז עד שהוא לא נגמר. אז סיימתי להקליט, והתקדמנו, ופתאום אני שם לב שמתחיל עוד שיר אהוב, "C'e Solo L'Inter", רצתי מהר עד שייגמר התור לשירותים והספקתי להקליט רק את הסוף שלו תוך כדי שאני גונב עוד איזה תמונה של הספסל של אינטר. אחותי ואמא שלי, שהקשר ביניהן לכדורגל זה כמו הקשר בין קווארסמה לראיית משחק ברמה סבירה, ישבו לראות את המשחק בבית וקפצו בגולים של אינטר. הזוי, כבר אמרתי? חזרנו למלון, עשיתי אימון לילי קצר כדי שהדם יזרום ושאני לא ארדם על מנת לישון במטוס, וב6 בבוקר לקחנו מונית לעבר שדה התעופה, שבה הנהג, כמה מפתיע, גם כן היה אוהד אינטר. גם איתו ניהלתי שיחה איטלקית כמיטב ה"מסורת" לגבי המשחק והוא אמר שבגומלין אינטר הולכת לסבול כאשר הוא מתלוצץ לגבי זה שייגמר 1-4 לצ'לסי בלונדון, בגלל שהם כ"כ חזקים ודרוגבה הוא החלוץ המסוכן בעולם. "הלוואי ונראה אותו באינטר עם מיליטו" הוא אמר לי, הסברתי לו שבגילו, אני מאמין שהוא יגמור את הקריירה ברמות הגבוהות עם מדי צ'לסי, אבל בלי קשר, מוריניו יכול לעשות את העבודה בגומלין. נחכה ונראה. הגענו לשדה התעופה "מלפנסה", הסדרנו את כל הפרוצדורה וטסנו חזרה לארץ. המשימה הושלמה. FORZA INTER!, היה טיול פשוט מושלם.
אפילו באצטדיון מקרוב עם הילוכים חוזרים על מסך ענק אתה לא מסוגל להבחין בצלילה מגעילה. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/rolleyes.Xxx סתם, העיקר שנהנית מהמרדה שלך.
כן ירבו הורים כאלה, חוויה מרתקת וכן, אין על הסן סירו. אני כבר מתחיל להתגעגע ולחשוב על חוויה מתקנת בעקבות הביקור האחרון. תראה קצת תמונות שי.
http://photos-a.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-snc3/hs364.snc3/23513_1203100484267_1431250494_30462737_4364266_n.Xxx http://photos-b.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-snc3/hs364.snc3/23513_1203100524268_1431250494_30462738_1241393_n.Xxx http://photos-e.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-snc3/hs384.snc3/23513_1203100404265_1431250494_30462735_695583_n.Xxx http://photos-c.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-snc3/hs364.snc3/23513_1203089483992_1431250494_30462703_3146931_n.Xxx http://photos-b.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-snc3/hs384.snc3/23513_1203083483842_1431250494_30462695_3605612_n.Xxx http://photos-d.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-snc3/hs364.snc3/23513_1203083563844_1431250494_30462696_1635398_n.Xxx http://photos-e.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-snc3/hs364.snc3/23513_1203089443991_1431250494_30462702_45310_n.Xxx http://photos-f.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-ash1/hs424.ash1/23513_1203097404190_1431250494_30462719_5581162_n.Xxx http://img696.imageshack.us/img696/1100/24022010101.Xxx
יש עוד הרבה אבל למי יש כוח להעלות הכל http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx העלתי רק את הבולטות.
היה כיף לקרוא http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/icon_thumright.Xxx . מעכשיו, שתהיה זאת מסורת לכל אחד שטס למשחק לכתוב על החוויות שעבר.
מדהים מדהים . היה ממש כיף לקרוא . אין כמו האווירה של הסאן סירו. גם אני לפני הגיוס שנה שעברה עשיתי טיול דומה לדרבי האחרון שניצחנו(מילאן כמובן http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx) ובאמת היה מדהים. הסאן סירו זה משהו שאין כמוהו במיוחד בדרבי.במיוחד שאתה מנצח. הייתי פעמיים שם ואני עוד אחזור זה בטוח. מילאנו לפני משחק ,לא משנה אם זה מילאן או אינטר זו חוויה בפני עצמה. האוהדים ברחובות ברכבת השירים וכו. חבל שבארץ אין לנו את זה. אגב, אחלה מקום תפסתם http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx את הדרבי אני ראיתי מהקורבה נורד . http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/dry.Xxx
שחושבים על זה, אני שחושב שזה עדיף מלשבת מתחת לקורבה נורד... http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/rolleyes.Xxx
תגידו, אתם יודעים איפה הכי טוב לקנות כרטיסים למשחקים בסאן סירו? (מילאן כמובן). וכמה משמעותי לשבת בטבעות הקרובות למגרש..
בתור אחד שהיה ממש בסוף מאי במשחקים אני יכול להגיד לך דבר כזה: אם אתה לא קונה את הכרטיסים מהאינטרנט/קופה באיצטדיון אין לך מה ללכת למשחק כי לא יכניסו אותך למגרש. באיטליה אתה חייב שעל הכרטיס שלך יהיה השם שלך ושתהיה עם דרכון/תעודה מזהה מקורית כי בודקים לך את זה בכניסה, אחרת לא מכניסים אותך, ככה באיטליה גמרו על הנאפוליטנים הרמאים ושאר הספסרים, הספסרות מתה באיטליה, היא לא קיימת יותר. באשר למקומות במגרש? כל עוד אתה לא יושב בטבעת השלישית (הכי גבוהה) כל מקום אחר באיצטדיון הוא מצוין, גם מאחורי השער.
הכרטיסים נמכרים גם בבנקים בעיר(את האמת נראה לי שרק שם הם נמכרים אבל אני לא בטוח), כמובן שתלוי לאיזה משחק אתה הולך, אבל אם אתה מבין איטלקית ויכול לתקשר אני הייתי ממליץ לקנות מהבנק.... ובאמת אפילו קרוב לטבעת שלישית זה לא כ"כ נורא, יצא לי לשבת בשנייה ובשלישית ובשניהם היה בסדר גמור. דרך אגב בנוגע לדרכון, הייתי באינטר-מנצ'סטר וגם באינטר-מילאן לפני שנה וחצי בערך.. את האמת לא בדקו דרכון או משהו כזה בכלל וגם אם לא היה רשום את השם שלי הייתי נכנס, למרות שקניתי כרטיסים בדרך חוקית.. אבל עדיין לא הייתי ממליץ לנסות לעבוד עליםה, רק על הסיכוי שיבדקו.
