גם אחד בשם פרנאנדו לורפיסה עבר בליגה השישית בטיבה באירופה, עבר אך לא הותיר רושם מיוחד. הקשר הארגנטיני חתם במכבי חיפה בהשאלה ללא הרבה רעש וצלצולים, ברזומה שלו הייתה עונה שהתחילה טוב מבחינה אישית עם לא מעט משחקים בהרכב והרבה דקות משחק באופן יחסי באינדפנדיינטה, לאחר שכבר ערך בכורה בסיום העונה הקודמת, אך סיום אותה עונה לא היה מעודד ולורפיסה מיעט לשחק במדי קבוצת הפער שרשמה שני טורנירים מאכזבים במרכז הטבלה ומטה. לא רזומה מרשים, אבל מכבי חיפה לעתים קרובות מסתפקת אפילו בפחות מזה. בישראל הקשר לא הותיר רושם מיוחד, קיבל יותר דקות בגביע הטוטו מאשר בליגה, אך כנראה שהראה פוטנציאל מסוים שהספיק למלמיליאן והכח רמת גן לפלרטט עם סוכניו בסיום העונה. בסופו של דבר פרנאנדו חזר לאינדפנדיינטה ונטש את ישראל. אך לאחר זמן קצרצר הלך הצעיר שוב לחפש תהילה ברחבי הגלובוס. אז תהילה הוא לא מצא שם, ואחרי טיולים פה ושם מצא מקום להשתקע בו ולפרוק את המזוודות, המועדון הארגנטינאי דפנסה אי חוסטיסיה מהליגה השנייה. בקבוצה זו, חברה של קבע בליגה השנייה, לורפיסה מצא בית יציב והפגין יכולת סולידית שהקנתה לו שם של שחקן לא רע ביחס לליגה. קשר אחורי שיכול לשחק גם באגף או טיפה קדימה יותר, עם יכולת הגנתית והקרבה מעל הממוצע, אך גם טיפול סביר בכדור שדיוק יחסי במסירות. אך יצר הנדודים שוב הכה בשחקן, ולאחר טיול קצרצר בצפון ארגנטינה (חוחוי) שב למרכז וחתם בקבוצה של הבוהמיינים, המזוהה גם עם הקהילה היהודית בויז'ה קרספו, אטלנטה. במדי הכחולים-צהובים זכה לורפיסה, בשלב המתקדם בקריירה שלו, לרגע השיא מבחינת החשיפה התקשורתית שלו, גול ניצחון גדול מול ריבר פלייט! השער היפה, בין הבודדים שהצליח פרנאנדו לכבוש בקריירה הארוכה שלו, זיכה אותו ב-15 דקות של תהילה, אך לא עזר לקבוצה לאטלנטה לשרוד בליגה הבכירה. לאחר הירידה לורפיסה סגר בצ'קריטה, היריבה הגדולה והשנואה של אטלנטה, אך הקשר עלה שוב לכותרות שהמעבר טורפד בשל איומים על חייו מצד אוהדי אטלנטה. אשתו של לורפיסה הטילה וטו על המעבר לצ'אקה ופרנאנדו, כמו בן זוג טוב, חתם במרלו מהליגה השנייה. כיום, כשחקן הרכב קבוע במרלו מתחתית הליגה, פרנאנדו יכול רק לחלום על חשיפה תקשורתית גדולה או קריירה יפה מחוץ לארגנטינה, אך נראה שהוא מרוצה למדי מאיפה שהוא נמצא והמשפחה שהקים. רגע השיא בקריירה במבט מהיציע:
תודה על התגובה העניינית, כרגיל, אם תצליח למצוא מקום אחד בפוסט בו רשמתי שהוא היה נער פוסטר אודה לך ואתקן בהקדם.
רשמת שהוא קיבל יותר דקות בגביע הטוטו. הוא היה שחקן סגל לגיטימי ושותף לאליפות. גם אם לא תרם לה יותר מדי. התגובות שלי תמיד ענייניות וזה שאתה תורם הרבה לפורום לא אומר שהשמש זורחת לך מהתחת.
אז לא הבנתי, הוא לא קיבל יותר דקות בגביע הטוטו? והשורה המדויקת לגבי הקריירה שלו בישראל: אכן, ברור שטענתי שהוא נער פוסטר...
רשימה ששאנדור לא נמצא בה לא יכולה להיות רשימה טובה. לא אכפת לי באיזה מיקום, אבל שאנדור בוודאות היה מה-20 הזרים הטובים שהיו פה, לדעת רבים מאוהדי בית"ר הוא ההונגרי הטוב ביותר ששיחק אצלנו והטיימינג שהוא הגיע היה פשוט גרוע. גם האמר צריך להיכנס לדעתי, אבל שאנדור היה חייב להיכנס.
כבר היה ויכוח מר פה על זה ואני אטען שוב שלזרים ששיחקו חצי שנה פה אין מקום ברשימת ה - 20 ע"ע לרואה וגם לא לבטטה מארגנטינה גלבאן(מסיבות מקצועיות, לא אורך הקריירה בארץ). בהחלט לשאנדור והמאר מגיע מקום ברשימה הרבה יותר מהם.
אגב, למען הסר ספק הקביעה פה היא אכן נכונה. בליגה לורפיסה אמנם שותף ביותר משחקים (ורוב אלו שפתח בהם היו בגארבג' טיים של סוף העונה) אבל במשחקי גביע הטוטו השלים כמעט בכולם 90 דקות מה שהעמיד את מאזן הדקות שלו בגביע הטוטו על מספר גבוה יותר מדקותיו בליגה http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx
שני זרים שאני אישית מאוד אהבתי כששיחקו כאן וכשעוד התעניינתי כילד בכדורגל הישראלי, אם כי מקצועית הם לאו דווקא בלטו: הראשון הוא אלחנדרו קניג הארגנטינאי שאליאס בוודאי מכיר (אגב, היה חלוץ עם פוטנציאל גדול לפחות ממה שזכרתי אותו כששיחק במכבי, למרות שבפועל פחות הלך לו) והשני הוא סיריל מקאנקי, אחד השחקנים האהובים עליי כשראיתי אותו לראשונה במונדיאל ב-1990. לטעמ הוא לא נוצל כראוי כאן ואחרי פתיחת עונה מצויינת גרנט היה צריך להפיק ממנו יותר אבל ייבש אותו ביותר מדי משחקים. מה שהתאים לאחד הנבחרות בטובות באפריקה באותן שנים, היה חייב גם להספיק למכבי ת"א, חבל שזה לא הצליח בסופו של דבר.
איך יכול להיות שעברו כבר 5 עמודים ולא הוזכר כאן אנדז'יי קוביקה? רמת הזרים בארץ בהחלט נמצאת בירידה כבר כמה שנים טובות, מאז כניסת הכסף הגדול לכדורגל השוק השתגע וזה מתבטא באיכות הזרים היו פה ושם כמה הברקות, אבל אי אפשר להשוות את הזרים שיש היום בליגה לאותם סופרסטארים שבסוף שנות ה90 כיכבו כאן
עידן, אלחנדרו קניג הוא דמות קאלט בכדורגל הארגנטינאי, מכל הסיבות הלא נכונות לכדורגלן, בהזדמנות אולי אעלה פה כמה אנקדוטות מהחיים שלו לאחר קריירת המשחק כי בתור שחקן לא באמת הכרתי אותו.
שמע, אני הכרתי אותו לראשונה כשהייתי בן 9 או 10 כשהוא הגיע למכבי ת"א. אני מאוד התרשמתי ממנו (עד כמה שילד יכול להתרשם) ככדורגלן, מהמהירות שלו, כשעוד עקבתי קצת אחרי מכבי. כמו שאמרתי, בסופו של דבר הוא לא הצליח כאן, אבל גם אסור לשכוח שהוא הגיע לכאן כשהוא בן 21, לא פשוט לדרום אמריקאי להצליח במדינה זרה כמו שלנו בגיל כ"כ צעיר. אח"כ נדמה לי שראיתי אותו באקואדור אם אני לא טועה ומאז אבדו עקבותיו. לגבי הקריירה שלו אחרי שפרש, אני לא מעורה. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx