יורו 2020, שלב הבתים (18.6): שוודיה - סלובקיה | קרואטיה - צ'כיה | אנגליה - סקוטלנד

המחבל היחיד זה יואכים לאב. והתולעים בהתאחדות ובתקשורת הגרמנית שהמשיכו להחזיק אותו בתפקיד - גם כשהכיוון החדש והמזוויע כבר סומן לפני כמה שנים.

הוא לקח מוסד (מוסד!). מכונה של תארים. מכונה שלא דורשת כלום. שמוציאה את ההכי טוב שלה כשהיא עם הגב לקיר, במאני טיים, בדקות ההכרעה. -מכונה שאתה יכול למלא אותה בנגרים וחוטבי עצים, העיקר שתמצא שוער אחד טוב קשר אחד טוב וחלוץ אחד טוב (לא צריכים להיות הכי טובים בעולם. מספיק שיהיו טובים) -ושקוטפת גמרים בסיטונאות.
מעולם, מאז מלחמת העולם השניה, לא הגיעה לפחות מרבע גמר מונדיאל. -מעולם לא הגיעה לפחות מ 8 האחרונות בעולם.
לא משנה מי ומה ומו משחקים כאן או שם. ולא צריך 7000 סופרסטארים אדישים בכל פינה.

ויואכים לאב הפך אותה לכלום בחזקת כלום...
אוסף פרימדונות עושים במכנסיים במאני טיים. נבחרת, שעובדתית, לא עולה אפילו משלב הבתים... וצריך "שהכוכבים יתיישרו" צריך איזה דור של סופרסטארים על כל בלטה, פעם ב 20 שנה, כדי להלחם על משהו. ובכל שאר הזמן לא שווה כלום חוץ משמות נוצצים שמצטיינים רק ברמת המועדונים.

בקיצור הפך אותה כמו לשאר הנבחרות ביבשת.

 

1. חשוב לעשות הבדלה בין איכות של דור שחקנים ליכולת והצלחה של נבחרת. לא תמיד יש קורלציה בין השניים. לא הייתה סיבה אמיתית להתייחס לאנגלים ברצינות - כמו תמיד, או לפחות מאז שאני רואה כדורגל - כי היא מעולם לא הצליחה להסתדר כקולקטיב, להבדיל מנבחרת ספרד של העשור הקודם למשל שלא רק העמידה איכות אדירה של אינדיבידואלים, אלא כבר הגיעה עם כדורגל מובנה בדמות אולטרה פוזשן על בסיס השלד של ברצלונה שחוזק בשחקנים מתאימים מהשורה הראשונה כמו ראמוס, אלונסו, ססק, סילבה, וייה וטורס. וגם שם, באופן מאוד עקבי הייתה ביקורת על דל בוסקה שסירס את הנבחרת של אראגונס ב-2008. מספר את כל הסיפור על מאמני נבחרות. לעיתים קרובות אנחנו רואים נבחרות זוכות בתארים למרות מאמן ולא בזכותו.

2. ג'יימס, צ'ילוול, רייס, פיליפס, מאונט, בלינגהאם, גריליש*, פודן, סאנצ'ו, סאקה. יש פה ערימות של כישרון התקפי מוכח ברמות הגבוהות ביותר. תוסיף לזה וטרנים כמו טריפייר, הנדרסון, סטרלינג**, ראשפורד, וקיין***, וברמה התיאורטית אין סיבה לא לצפות ליותר ממה שמקבלים עם סאות'גייט.

עוד שחקנים בשלוף שלא נמצאים בכלל בסגל:

פופ: שוער מצוין שעשה התקדמות מאוד גדולה בשנים האחרונות ולא מקבל מספיק חשיפה. השוער האנגלי הטוב ביותר כיום.
ארנולד: אין צורך להרחיב. עבר עונה קשה מאוד כמו כל ליברפול, אבל מדובר בטופ טאלנט.
לאמפטי: המגן ה-57 בחשיבותו של נבחרת אנגליה. כישרון מצוין שגם נעצר בגלל פציעות.
בארנס, מדיסון: שחקנים טובים מאוד שיכולים להתקדם למועדונים גדולים יותר באנגליה.
אזה: נפצע קשה באכילס עכשיו, אבל עד אז עשה דברים שמזכירים את רונאלדיניו בפאקינג פאלאס של הודג'סון.
גרינווד: לא זוכר חלוץ אנגלי עם איכויות כמו שלו. מזכיר חלוץ אחר שבהולנד היו צריכים.
ווטקינס: לייט בלומר טוב. מעדיף את הסגנון שלו על דק"ל.
מוסיאלה: כישרון על שברח לצ'לסי (האקדמיה שם גם היא שווה ת'רד בפני עצמו) ואנגליה לטובת באיירן וגרמניה.

אפשר גם לפתח על דיון שלם על האיכות שנמצאת כיום בצ'מפיונשיפ ועל מה שקורה - כמעט בכל הקבוצות - בפרמיירליג כיום. בשורה התחתונה, רואים לא רק כמות יותר גדולה של שחקנים מוכשרים באנגליה, אלא גם שינוי בצורה של השחקנים שמקבלים.

החור היחידי שאני מזהה ברמת הדור וברמת הנבחרת הוא במרכז ההגנה. אין בלמים כמו פרדיננד וטרי, אבל אם להתייחס אך ורק לטורניר הנוכחי, אז סטונס ומינגס אחרי עונות שיא בקריירה שלהם. זה לא צמד שיכשיל את הנבחרת, גם לא עם שוער כמו פיקפורד מאחוריהם.

* - השחקן כי חתיך ומוכשר באנגליה היום. לפי הסדר הזה. לא רק בנבחרת, אלא בפרמיירליג. האיש מרחף.
** - נמצא בעונה הגרועה בקריירה. היורו הוא המשך ישיר ליכולת שלו.
** - מתחת לכל ביקורת באנגליה, למרות עונה אישית אדירה בטוטנהאם.

3. ההרכבים של סאות'גייט לא טובים בלשון המעטה (וזה לא שגם ההרכב הטוב ביותר יעזור באופן דרמטי עם מאמן כזה). אני לא מדבר עכשיו על היבטים טקטיים כמו הנעת כדור או לחץ גבוה במגרש כדוגמת איטליה שעושה את זה בצורה מאוד עקבית תחת מאנצ'יני - עוד הרבה מלפני שהיורו החל - אבל ההרכבים ברמה הבסיסית פשוט לא טובים מספיק (טריפייר מגן שמאלי). רייס פרוספקט טוב ויש בו איכויות. הוא גם יגדל ויתפתח, אבל הוא מיותר לחלוטין מול קבוצות שמתגוננות. בסגנון שלו הוא משחק עמוק בין הבלמים ואין צורך בכך מול בונקר. בטח לא שאתה שם את פיליפס לידו שגם הוא משחק אחורה א-לה-אלונסו שיכול גם לשלוח כדורים מדודים על כל המגרש. סטרלינג לא צריך להיות בהרכב אחרי העונה האחרונה שלו, פודן לא צריך לשחק בימין (עשה את העונה הגדולה בקריירה שלו בצד שמאל אצל פפ, כאשר העמדה המשנית הייתה false 9), קיין פשוט מזעזע ותוקע את כל ההתקפה במקום לבנות אותה כמו בטוטנהאם, ושואו עם כל הכבוד לעונה שלו לא מאיים התקפית כמו צ'ילוול (עוד שחקן שיכול לעזור לפרוץ בונקרים).

4. בעולם של FM הייתי משחק ככה עם הסגל הנוכחי:

פיקפורד; ג'יימס, סטונס, מינגס, צ'ילוול; פיליפס, מאונט, גריליש; סאנצ'ו, פודן, סאקה.

ג'יימס בסט-סקילז שלו משחק יותר כמו 1/3 בלם, 1/3 מגן ו-1/3 קשר. הוא לא באמת מגן קלאסי שרץ על הקו. הוא לא מספיק מהיר/זריז בשביל זה. אז בשורה תחתונה הוא מחזק את האמצע בלי לעשות דברים מפגרים כמו ווקר (חושב שזה גם למה טוכל התחיל לשחק איתו כ-RCB בשלישייה). צ'ילוול הוא ביינס משודרג שידחוף קדימה בכל הזדמנות. פיליפס ומאונט (התקדמות מדהימה) שחקנים עם אוריינטציה התקפית, אבל הם גם מאוד אנרגטים ומכסים המון שטח במגרש. לא צריך עוד גרזן מול נבחרות הגנתיות עם due כזה. הירידה של מאונט לאחור מאפשרת לישו לרחף בצורה חופשית על המגרש. סאקה וסאנצ'ו דוהרים בצדדים ומחליפים מקומות ביניהם, ושאמינם יעשה מה שבזין שלו עם הכדור. הוא baller מפגר.

5. האנגלים תמיד היו ותמיד יהיו מושא ללעג מיידי בגלל הציפיות הבלתי אפשריות, אבל כל הטורניר הזה הוא מושא ללעג בעיניי מבחינה מקצועית גרידא. פרט לאיטליה שהגיעה כיחידה מלוכדת - כהמשך ישיר לכל הקדנציה המעולה של מאנצ'יני עם הנבחרת (שווה ת'רד בפני עצמו) - כל המשחקים בקושי זזים. בקושי מגיעים לרמה שניתן לסבול במשך 90 דק'. וזה לא מפתיע. כל השנה וחצי האחרונות היו קשות מאוד לצפייה ברמת הקבוצות - אפילו ברמות הגבוהות ביותר כמו במשחקי הנוקאאוט בצ'מפיונס - אז לא מפתיע שבטורניר נבחרות שגם כך הרמה המקצועית תמיד נמוכה יותר, אנחנו מקבלים את מה שאנחנו רואים, קרי, נבחרות שבקושי מסוגלות לעשות משהו. גם עם מדובר בנבחרות עם המון כישרון כמו צרפת, פורטוגל, גרמניה ואחרות.

מדיסון שחקן נפלא שהוא בריא. הוא יכול היה לעשות קפיצת מדרגה כבר קודם לכן למועדון גדול יותר באנגליה אם היה שומר על כשירות, אבל אפשר להתחיל לקבל נורות אזהרה על המסוגלות שלו לשמור על עצמו מבחינה פיזית בשנתיים האחרונות; אפשר להציג כל-מיני תזות על איך לסטר איבדה ברגע האחרון - פעמיים ברציפות (!) - מקום בליגת האלופות. הכשירות שלו היא הבעיה העיקרית.

נקודתית לגבי היורו הנוכחי, הוא חזר רע מאוד מהפציעה האחרונה והיה נראה כמו הצל של עצמו בסיום העונה. טוב שלא זומן, גם עבור הנבחרת ובעיקר עבור עצמו. אולי בעונה הבאה הוא יוכיח אחרת אחרי שינוח קצת ויתאמן עם כל הקבוצה בפרי סיזן מלא.

0/10.

10/10.

 

צריך גם להחשיב את העובדה שאנגליה לא נתנה לקרואטיה (פיינליסטית המונדיאל האחרון) לעשות יותר מדי במשחק הפתיחה. מעט ידענו על כך שקרואטיה פשוט נבחרת כבויה שהשחקנים לא מסוגלים לסבול את המאמן ולכן גם היכולת לא מעידה על אנגליה.

 

יותר צועק במקרה של הארי קיין, נגר שיודע להבקיע.

 

לא חושב שקיין הוא הבעיה שלהם. אין להם שחקנים מובילים בקישור המרכזי וההתקפי, כולם שחקנים משלימים חביבים.

 

Raulito

הרבה נבחרות גדולות עשו במכנסיים ב 2018 - אבל הן עושות במכנסיים כמעט כל טורניר.
רק לגרמניה זה קרה בפעם הראשונה.

בכדורגל מועדונים אתה לא צריך סופרסטארים בכל פינה. איכויות סגל שנמדד בשוטף ברמת המועדונים. זה חוסר הבנה.
להפך. זה רק מזיק כי יותר מידי אגו ופרימדונות מפריעים בדרך.

בד"כ בכדורגל נבחרות אתה צריך בסיס עם כישרון (שחקן אחד), לפחות ב 2 מתוך 3 חלקי המגרש.
אתה צריך שוער סולידי.
וכל השאר יכולים להיות נמלים פועלות.
דרוש יותר להם אופי מאשר כישרון.
דרוש להם יותר נחישות מאשר גלאנץ. -והבנה של מהי עבודת צוות ומה זה מסמל לעלות לכר הדשא ולהלחם כשאתה על הקרשים. לא למענך אלא למען מדינה שלמה מאחוריך.

היה מוסד כזה פעם. סטטיסטית ומהותית הוא היה המוסד המצטיין ביותר בעולם. הוא הפך לשם דבר. פתגמים נכתבו עליו.
קראו לו המאנשאפט.

מה נשאר מזה היום?
לירוי סאנה עולה מהספסל.. אתה מבין? האברץ. גונדונדאן.
-זבל בלגי. סטארים שמגיעים לנבחרת ולא רואים אותם ולא שומעים מהם. אם אתה רואה אותם זה רק כשהם מאבדים כדור.

 

שירר כבש 9 שערים ב-3 טורנירים נגד שוויץ, סקוטלנד, הולנד (צמד), גרמניה (פעמיים), טוניסיה, ארגנטינה, ורומניה. איפה זה ואיפה ההספק של קיין עד כה.

 

לדעתי יש להם הכל, חוץ ממאמן.
תעלה עם רייס/פיליפס, הנדרסון/בלינגהאם ופודן בקישור ועם סאנצ'ו, גריליש ורשפורד/סטרלינג בהתקפה והם היו מקרקסים אותם עם לחץ גבוה והיכולת הטכנית.

 

לא מחזיק מכל הראשפורדים והסטרלינגים, הם יכולים להיות שחקנים מובילים באיזה אברטון/אסטון וילה. גם בקבוצות שלהם הם לא שחקנים מובילים

 

הוא צריך להתקדם דחוף. עד אז הוא לא יהיה דבר מעבר לשחקן קאלט מגניב. שזה משהו שהוא בלי קשר ממש נואש להיות עם הגרביים והשיער הזה. נראה קצת כמו מיקולי שכזה. פחות בסגנון כי בלי קשר מיקולי היה קדמי יותר, אבל העיקרון דומה - שחקן קאלט סופר מגניב שדופק באופן עקבי מהלכים שאין דברים כאלה ונראה כמו השחקן פלוס-מינוס הכי טוב בליגה שלו. שזה משהו שקל לפעמים לעשות בקבוצות מסדר הגודל של אסטון וילה ופאלרמו, שהיריבות משחקות נגדן פתוח יחסית. זה ה-caveat עם שחקנים מהסוג הזה. צריך לראות אותם משחקים באופן עקבי נגד הגנות אולטרה מצופפות כמו שהוא יפגוש כל 3 ימים אם יעבור לסיטי למשל. עד אז הם קצת סימן שאלה. מניסיון.

מי שלא הבין את ההודעה שלי לגבי שחקנים מקבוצות פחות גדולות שיקרא שוב. זו בדיוק הטענה שלי. אי אפשר להכריז שרייס וגריליש כוכבים ובו זמנית להגיד שאיטליה לא תגיע רחוק כי אין לה כוכבים. זה משחק די מביך של moving the goalpost.

ואם לחזור לאנגליה - למי ששכח, מדובר בנבחרת סופר צעירה. הכי צעירה בטורניר פרט לטורקיה. אנשים עושה רושם מערבבים קצת בין המושגים מוכשרים וכוכבים. אלו שני דברים שונים. לאנגליה יש לא מעט שחקנים שנופלים תחת הקטגוריה של המושג הראשון. מעט מדי תחת השני.

דבר נוסף - עומק בהתקפה לא עוזר. זה שיש 700 כשרונות בהתקפה זה נחמד, אבל מעשית לא מועיל בדבר. כשהקישור ומרכז ההגנה בינוניים, זה שהקיצוני השישי ממש ממש טוב לא באמת עוזר לך. כלומר כל הדיבור על כשרון התקפי זה נחמד, אבל לא באמת ממצב את אנגליה במקום שבו היא מהווה איום אמיתי על מישהו.

דרך אגב רייס, אפשר רשימה של נבחרות גדולות שבהן הוא פותח בהרכב? כי לדעתי הרשימה ממש ממש קצרה. אולי אולי אולי פורטוגל. בלגיה? יש שם בעיקר שחקני פרמיירליג בקישור אז המומחים כאן צריכים לחשוב פעמיים לפני ששורפים שחקנים/סופרסטארים מלסטר כי אז הם נכנסים למלכוד עם כוכבי על כמו מדיסון ובארנס.

ואין טעם לירידות על קיין. הוא רחוק מאוד מלהיות עגלה. הוא פשוט קצת סותר את הסגנון של כל שאר שחקני ההתקפה של אנגליה.

מול נבחרת חלשה יותר - זה הרכב שמעודד ציפוף של הגנת היריבה וכל מה שאתה מקבל זה פקק עם איזה 4 מובילי כדור כשיש רק כדור אחד.
מול נבחרת חזקה יותר - זה יכול להיגמר בשחיטה. כל מה שאני רואה פה זה אינסוף שטחים פתוחים ומעט מדי שחקנים שיעזרו להגנה.

מעבר להרכבים ושיטה - אנגליה, כמו לא מעט נבחרות אחרות, מפונקת. השחקנים לא זזים. לא רעבים. וזה לא קטע של עייפות כי אני קולט מקילומטר איך באנגליה ינסו להשתמש בתירוץ הזה. זה קטע של רעב ורצון. שוב פעם אשווה לאיטליה בשתי דוגמאות:
1. השער הראשון נגד שוייץ. לוקאטלי עם כדור אדיר בנגיעה לברארדי. הוא בחצי המגרש שלו. רוב הקשרים בטורניר ממשיכים קדימה בג'וגינג עצלני. לוקאטלי דופק ספרינט של החיים כדי להגיע כמה שיותר מהר לרחבה. משלב בין רעב ותנועה אלוהית כדי לעשות גול שבכמעט כל נבחרת לא היה קורה, פשוט כי לא היו מספיק שחקנים ברחבה עבור הקיצוני הימני להעביר אליהם רוחב. אז הקיצוני הימני היה נתקע, מתמזמז, ואז מוסר אחורה למגן הימני אחרי שכל ההגנה היריבה כבר התארגנה.
2. השער האחרון נגד שוייץ. דקה 88', מובילים 2-0 במשחק גמור. 4 שחקנים איטלקים לוחצים בטירוף את הקשר השוייצרי 25 מטר מהשער שלו. חוטפים, מבקיעים. זה רעב פסיכי.

באנגליה שחקן מקבל כדור וכל שאר השחקנים פשוט מתהלכים בעצלתיים מחכים שהוא יעשה משהו. אין תנועה, אין פריצות, אין כלום.

 

יש לא מעט שחקנים מוכשרים בקאדר, איכשהו כל הנבחרת מתבססת על קיין וסטרלינג במערך מאוד מסרס.
סאנצ'ו, ראשפורד, גריליש, בלינגהאם, עם מאונט ופודן אפשר לשחק אחרת. הם שווים יותר מהסירחון שהם הציגו אתמול.

 

זה נקרא קבוצה לא מאומנת, לאו דווקא איכות גרועה. אותם שחקנים רצים ורעבים בקבוצות מאומנות.