https://pbs.twimg.com/media/FD-_NkKXIAMWx2B?format=Xxx&name=small נפטר עוד אלוף עולם 1966 רון פלאוארס. קשרה של וולברהמפטון בין 1952 ל- 1967 זכה איתה בכל שלושת האליפויות היחידות בהסטוריה שלה. ערך 49 הופעות בנבחרת אנגליה, כולל 40 ברציפות וכבש 10 שערים, כולל 2 במונדיאל 1962. 4 שנים מאוחר יותר היה השחקן הכי מבוגר בסגל האנגלי למונדיאל הביתי והוא לא שותף בו. היה בן 87 במותו.
https://i2-prod.liverpoolecho.co.uk/incoming/article15360451.ece/ALTERNATES/s615b/0_h_01133199.Xxx התחושות המוזרות של הכדורגל מספרות על כך שכל שחקן של ליברפול פונה לפרשנות אחרי הפרישה, אך בעידן פרמייר ליג אימנו מספר אקסים של המועדון, מעבר לסונס ודלגליש שעשו קפיצה לתחום האימון עוד בהיותם שחקנים. *מאזן בפרמייר ליג, כולל רק מי ששיחק בבוגרים של ליברפול גראהם סונס(ליברפול, סאותהמפטון, בלקברן רוברס, ניוקאסל יונייטד) - 280 משחקים, 94 ניצחונות, 78 תיקו, 108 הפסדים. קווין קיגאן(ניוקאסל יונייטד, מנצ'סטר סיטי) - 267 משחקים, 116 ניצחונות, 65 תיקו, 86 הפסדים. קני דלגליש(בלקברן רוברס, ניוקאסל יונייטד, ליברפול) - 238 משחקים, 115 ניצחונות, 60 תיקו, 63 הפסדים. כמובן הוליך את ליברפול ל - 3 אליפויות בעידן טרום פרמייר ליג. רוי אוונס(ליברפול) - 184 משחקים, 87 ניצחונות, 50 תיקו, 47 הפסדים פיל ניל(קובנטרי סיטי) - 58 משחקים, 18 ניצחונות, 18 תיקו, 22 הפסדים. דאג ליברמור(טוטנהאם הוטספור) - 42 משחקים, 16 ניצחונות, 11 תיקו, 15 הפסדים. מאוריסיו פלגרינו(סאותהמפטון) - 30 משחקים, 5 ניצחונות, 13 תיקו, 12 הפסדים. פיל תומפסון(ליברפול) - 24 משחקים, 14 ניצחונות, 7 תיקו, 3 הפסדים. שימש כמאמן זמני במהלך עונת 2001/02 כאשר ז'ראר הויה התאושש מניתוח לב. פול אינס(בלקברן רוברס) - 17 משחקים, 3 ניצחונות, 4 תיקו, 10 הפסדים. סמי לי(בולטון וונדררס, ליברפול) - 12 משחקים, 1 ניצחונות, 4 תיקו, 7 הפסדים. ניהל משחק של ליברפול מול ארסנל (1:1) בדצמבר 2008, כשרפא נעדר בגלל אבנים כליות. טרי מקדרמוט(ניוקאסל יונייטד) - 1 משחקים, 0 ניצחונות, 1 תיקו, 0 הפסדים.
והמשותף לכולם הוא שאף אחד מהם לא הפך למנג'ר מוצלח במיוחד וזאת בלשון המעטה, אולי חוץ מדאלגליש אבל גם קריירת האימון שלו שקעה מהר יחסית.
השער הכי מהיר הקדנציה של גרהאם טיילור בנבחרת אנגליה הייתה עלובה לחלוטין. אחרי יורו כושל ב - 1992, אנגליה סיימה את מוקדמות המונדיאל 1994 במקום השלישי אחרי נורווגיה והולנד. במשחקו האחרון בתפקיד, בחוץ מול סן מרינו אנגליה הצליחה לספוג את השער ששנים רבות היה המהיר ביותר בתולדות מוקדמות המונדיאל ומונדיאל עצמו - רק 8.3 שניות מהפתיחה, שיא שנשבר רק ב - 2017 ע"י בנטקה במשחק בין בלגיה לגיברלטר - 8.1 שניות. תאריך: 17.11.1993 איצטדיון: רנאטו דל ארה, בולוניה(איטליה) מעמד: מוקדמות המונדיאל 1994 הרכבים: סן מרינו: פיירלואיג'י בנדטיני, מאורו ולנטיני(47' לוקה גובי), קלאודיו קאנטי, מירקו ג'נארי, לוריס זנוטי, ויליאם גרה, פיאראנג'לו מנזרולי, מאסימו בוניני, ניקולה בקיוקי(62' פאולו מאצה), פייר דומניקו דלה ואלה, דוידה גואלטיירי. מאמן: ג'יורג'יו לאוני אנגליה: דיוויד סימן, דס ווקר, גארי פאליסטר, לי דיקסון, סטיוארט פירס, סטיוארט ריפלי, פול אינס, אנדי סינטון, דיוויד פלאט, לס פרדיננד, איאן רייט. מאמן: גראהם טיילור זה השער היחיד בתולדות סן מרינו מול אנגליה וגם בקריירה בינלאומית של הכובש דוידה גואלטיירי, שהעביר את כל הקריירה בליגה המקומית. קפטן הנבחרת מאסימו בוניני היה מכוכבי יובנטוס הגדולה בשנות השמונים. הוא זכה במדי יובה ב - 3 סקודטו, גביע אלופות, גביע המחזיקות, סופרקאפ אירופי, גביע ביניבשתי וגביע איטלקי. הוא מעולם לא שיחק בנבחרת איטליה הבוגרת, מה שאפשר לו לייצג את ארץ הולדתו סן מרינו, כשהוקמה הנבחרת המקומית. גראהם טיילור פוטר מתפקידו כמאמן נבחרת אנגליה כעבור 6 ימים. כישלון בקמפיין הזה בעצם גם מנע מרייט ודיקסון השתתפות בטורניר גדול. דיקסון היה מגן פותח בקמפיין הזה, ואחר כך נספר הרבה פחות. רייט שיחק תפקיד גדול בקמפיין מוקדמות המונדיאל 1998, אך לא הספיק להתאושש מפציעה עד הטורניר.
חבל לי על חלוץ אדיר כמו איאן רייט על כך שמעולם הוא לא זכה להופיע במונדיאל. באותו מוקדמות מונדיאל (בבית האירופי) נמנע באופן טרגי משחקנים גדולים נוספים לככב על הבמה הגדולה ביותר כשחוץ מרייט השמות הזכורים ביותר היו הצרפתים אריק קאנטונה,דוד ז'ינולה,ובאזיל בולי, וה-וולשים מארק יוז ,איאן ראש,וראיין גיגס.
עוד שחקן אנגלי גדול הלך לעולמו - ריי קנדי בגיל 70 אגדת ארסנל וליברפול, מהאנגלים הכי מעוטרים בהסטוריה עם 5 אליפויות בליברפול ודאבל בארסנל. זכה ב - 3 גביעי אלופות וגביע אופ"א עם ליברפול וגביע ערי הירידים עם ארסנל. שיחק גם בקישור וגם בהתקפה.
עשיתי עליו ויקיפדיה ומסתבר שהוא חלה בפרקינסון כבר בגיל 35(!) יכול להיות שהוא מהמקרים האלה של שחקנים שעודף נגיחות פגעו להם בראש? החלוצים האנגלים של אז היו נוגחים המון, הרבה יותר מהיום שהמשחק הוא יותר על הארץ.
בהחלט אפשרות. התופעה נרחבת ממה שהיינו רוצים לחשוב. דיווחתי לפני כמה חודשים על משחק ראשון באנגליה שנערך תחת חוקה חדשה שמגבילה נגיחות.
נוסטלגיה לקראת עוד מרסיסייד דרבי של הכדורגל המודרני. אברטון היא אחת ממייסדות הפוטבול ליג ב-1888 ולמעשה אנפילד היה המגרש הביתי המקורי שלה עד שליברפול נוסדה (1892). הזדמנות טובה להיזכר בציטוט המפורסם של ביל שאנקלי, מאמנה של ליברפול בין השנים 1959-1974. "ישנם אנשים המאמינים כי כדורגל הוא עניין של חיים ומוות. אני מאד מאוכזב מן הגישה הזאת. אני יכול להבטיח לכם כי הכדורגל הינו הרבה, הרבה יותר חשוב מכך" אבל, מה בדיוק אמר שאנקלי? ולמה בדיוק התכוון? [ טיפה ארוך מדי לקופי-פייסט, למעוניינים - ההמשך כאן: World soccer in Israel – Posts | Facebook ]
https://imgresizer.eurosport.com/unsafe/1200x0/filters:format(Xxx)/origin-imgresizer.eurosport.com/2013/11/07/1127258-18443325-2560-1440.Xxx שחקנים בני 40+ בפרמייר ליג וילי קבאז'רו הוא השחקן ה - 17 שמופיע בפרמייר ליג אחרי יום הולדת 40. כל השחקנים שקדמו לו עם מספרי הופעות: ברד פרידל(טוטנהאם הוטספור) - 51 מרק שוורצר(פולהאם, צ'לסי, לסטר סיטי) - 40 טדי שרינגהאם(ווסט האם יונייטד) - 24 אדווין ואן דר סאר(מנצ'סטר יונייטד) - 24 סטיב אוגריזוביץ'(קובנטרי סיטי) - 24 דיוויד סימן(מנצ'סטר סיטי) - 14 שיי גיבן(סטוק סיטי) - 7 סטיב הארפר(האל סיטי) - 7 ראיין גיגס(מנצ'סטר יונייטד) - 6 גורדון סטראכן(קובנטרי סיטי) - 6 ג'ון בארידג'(מנצ'סטר סיטי) - 4 קווין פיליפס(קריסטל פאלאס) - 4 קווין פול(בולטון וונדררס) - 2 אלק צ'מברליין(ווטפורד) - 1 נוויל סאותהול(ברדפורד סיטי) - 1 יינס להמאן(ארסנל) - 1 רק 4 שחקני שדה ברשימה. שרינגהאם גם כבש 2 שערים אחרי יום הולדת 40.
https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2021/12/18/16398169334317.Xxx בדיוק לפני 20 שנה זכה מייקל אואן בכדור הזהב כשחקן ליברפול (176 קולות) בגיל 21 בלבד והקדים את ראול (140) ואוליבר קאן (114). לכבוד המאורע החלוץ התראיין לתקשורת הבריטית וסיפק מבט מקיף שוב על הקריירה שלו. "בגיל הזה בהחלט האמנתי שאוכל לזכות בעוד פרס כזה. לא האמנתי שהפציעות יפגעו בי שוב ושוב ושוב". הוא אמר ששיחק את הכדורגל הכי טוב שלו בגיל 19 ומאז עבר פציעה קשה. "לדעתי הייתה לי מנטאליות של אלוף, של אחד השחקנים הטובים בעולם. בגילאי 10-17 לא היה אף אחד טוב ממני לדעתי. סבלתי מפציעה נוראית בגיל 19, הייתי מעדיף לשבור את הרגל. זו הייתה פציעת שבר בשריר הירך האחורי (באלן רואד). עד אז הייתי חזק כמו אבן ולא החמצתי אף משחק. מאז גיל 25 הגוף שלי אכזב אותי שוב ושוב ושוב", אמר. על כדור הזהב: "הייתי בחדר ההלבשה של האצטדיון האולימפי לפני משחק מול רומא ופיל תומפסון סימן לי לצאת החוצה. המנג'ר הוייה היה חולה אבל דיבר איתי בטלפון - 'זה סוד מוחלט אבל רציתי להגיד לך, לדחוף אותך קדימה - זכית בכדור הזהב'. התרגשתי אבל גם אהיה כנה - לא ממש הבנתי עד כמה הפרס משמעותי וגדול, הוא לא היה כל כך בולט באנגליה. כשהעניקו לי את הגביע באנפילד חשבתי לעצמי - 'תוציאו אותו מהמגרש! המשחק עומד להתחיל'". החלוץ עזב את ליברפול לריאל בקיץ 2004. "אם הייתי נשאר היו מעיפים אותי בגיל 27, טורס היה הרבה יותר טוב ממני אז. לפחות בליברפול ראו את המיטב ממני, במקום שיישרקו לי בוז והיה עליי לעזוב בבושת פנים למקום אחר". בבירת ספרד רשם עונה אחת לא רעה בכלל, ב-2004-05 כשהגיע במחיר מצחיק מליברפול ובסיום אותה שנה נמכר ברווח לניוקאסל. היו לו 16 שערים ב-45 הופעות אך למעט הישורת האחרונה – לא היה שחקן הרכב ורשם 2,413 דקות בלבד. השיא היה כשכבש את השער הרביעי נגד ברצלונה בניצחון 2:4 בקלאסיקו בברנבאו. הוא מספר על תקופתו במועדון: "רק כשהצטרפתי לריאל הבנתי את המשמעות של פרס כדור הזהב, התבקשתי לחתום עליו. זה הרגיש כמו 'אלוהים - אף אחד לא נתן לך קרדיט בחוץ, עכשיו אני הרבה יותר גאה'. אף פעם לא הפחיד אותי לשחק עם שחקנים גדולים כמו זידאן אבל בקלאסיקו הבנתי את זה ממש. המשפחה שלי הייתה ביציע והסתכלנו על רשימת המבקיעים בסיום המשחק ועל המסך הופיעו שמות כמו אטו ורונאלדיניו אצלהם ו - זידאן, רונאלדו, ראול ואני בצד הלבן. אבא שלי ואני חייכנו, הסתכלנו זה על זה ובאותו רגע הכל הרגיש כל כך טוב". על אנגליה שכמעט זכתה ביורו לעומת נבחרת אנגליה שלו: "אני בהחלט אוהד אנגליה ורציתי שננצח, כן, אבל יש משהו שונה בזה שאתה שחקן עבר. זו לא קנאה ואני גאה בבחורים, נראה שהחבר'ה אוהבים אחד את השני. אבל אם הם היו מנצחים את איטליה התחושה שלי, אחת מהן לפחות, הייתה - אף אחד מהשחקנים האלה לא פותח בהרכב שלנו. הארי קיין לא טוב מרוני. ברור שלא. אשלי קול היה המגן הטוב בעולם. היו לנו שחקני מרכז שדה מדהימים כמו סקולס, למפארד, ג'רארד, אז כן, זה היה מדכא אותי עוד יותר לחשוב 'איך אני וחבריי לא זכינו בכלום'". ויש לו הסבר לכך: "אנחנו לא היינו מאוחדים כמוהם. אהבנו אחד את השני והתחבקנו - אבל גם שנאנו אחד את השני כל שבועיים. לדעתי לא הצלחנו להתגבר על היריבות של המועדונים".
יום הולדת 80 שמח למקשר השמאלי פרגוסון שהגיע לראשונה לארץ יום אחרי תחילת תקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים. https://pbs.twimg.com/media/FH8BjKyX0AEG16o?format=Xxx&name=small https://www.nli.org.il/he/newspaper...r-61-byDA-img-txIN|txTI-פרגוסון-------------1
https://pbs.twimg.com/media/FI1WGjuXoAka512?format=Xxx&name=small ראיין שואוקרוס, השחקן שאולי הכי מזוהה עם סטוק סיטי בפרמייר ליג וכמובן גם מלך ההופעות שלה במסגרת הזו, הודיע על פרישה מכדורגל בגיל 34. לראיין 317 הופעות פרמייר ליג(כולם במדי סטוק), 14 שערים ו - 9 בישולים כמו גם הופעה אחת בנבחרת אנגליה. עוד לפני כן גדל מגיל 15 ביונייטד וממנה הושאל לאנטוורפן, אז קבוצת בת של השדים ולבסוף לסטוק. אחרי חצי עונה העברה הפכה לקבועה תמורת 2 מיליון פאונד אחרי בונוסים.
תחילת הדרך לטרבל מידלסברו של ברייאן רובסון, מי שסומן בניינטיז כיורשו העתידי של אלכס פרגוסון, הייתה הקבוצה האחרונה לנצח את השדים בעונת 1998/99 וזה קרה אי שם ב - 19.12 באולד טראפורד. שבועיים אחר כך הקבוצות חזרו ל"זירת הפשע" הפעם למפגש גביע, כאשר הם יודעים כבר שליברפול מחכה למנצחת בסיבוב הבא ואיך לא יונייטד כמובן נקלעה לפיגור. בשורות מידלסברו שיחק בלם העבר המפורסם של יונייטד גארי פאליסטר, שחזר למועדון מצפון מזרח-אנגליה לפני תחילת אותה עונה. יחד עם פאליסטר באותו קיץ הגיע גם גאזה. תאריך: 3.1.1999 איצטדיון: אולד טראפורד מעמד: הגביע האנגלי, סיבוב שלישי Manchester United 3-1 Middlesbrough | Manchester United הרכבים: מנצ'סטר יונייטד: פטר שמייכל, דניס ארווין, הנינג ברג, ווס בראון(75' פיל נוויל), יאפ סתאם, יספר בלומקויסט(73' אולה גונאר סולשיאר), רוי קין, ניקי באט, ראיין גיגס, דוייט יורק, אנדי קול(84' טדי שרינגהאם). מאמן: אלכס פרגוסון מידלסברו: מרק שוורצר, דין גורדון, קרטיס פלמינג, גארי פאליסטר, קולין קופר, ניל מדיסון, רובי מאסטו(61' פיל סטמפ), אנדי טאונסנד, פול גאסקוין(75' מיקל בק), בראיין דין, המילטון ריקארד. מאמן: בראיין רובסון
