אני לא ידעתי איפה ממש להעלות את זה, אבל חשבתי שצריך לתת כבוד לכבוד יום ההולדת של אחת מהאגדות הגדולות של הפרמיירליג. היו לא מעט גאונים בשנות ה-90׳ הקסומות של הפמריירליג: קאנטונה, ברגקאמפ, זולה... והיה גם אחד בשם לה טיסייה. מתיו לה טיסייה: אחד השחקנים המרתקים של כל הזמנים - וואלה! ספורט
שחקן ענק, כל כך אהבתי לראות אותו משחק. בדיוק אתמול יצא לי לדבר עליו עם כמה אנשים. לא להאמין שבנבחרת המפגרת פספו גם אותו לחלוטין(רק 8 הופעות).
מצאת את המקום הנכון לשים [emoji1] בין היתר בגלל שיש לו 8 הופעות ולהסקי מעל 50, אנגליה הגיעה רק לחצי גמר אחד של טורניר גדול וגם זה ביתי ברבע מאה. תפיסת הכדורגל מיושנת במיוחד אצל לא מעט מאמני נבחרת. חרפה גדולה שלא נסע למונדיאל 98 ומזל שלפחות את אואן לקחו. פנטזיסט במלוא מובן המילה וחבל שלא נולד 10 שנים יותר מאוחר אבל הרווח היה כולו של הקדושים. כמי שנולד באיי התעלה לדעתי הוא יכל לשחק בכל נבחרת מאלה שמרכיבות את בריטניה ויתכן כי היה צריך לשחק עבור ויילס או סקוטלנד ולזכות בהכרה בינלאומית. קול היום לא היה זז מנבחרת אנגליה אבל בתקופתו הייתה לו תחרות קשה ככה שמיעוט הופעות במקרה שלו מובן. מזוהה עם השדים למרות שבילה אצלם רק 7 שנים פחות חודש מתוך קריירה של 19 שנה.
שאלת ה״פנטזיסט״ היא משהו שעולה אצלי לא מעט פעמים, בעיקר מאז שאוזיל הגיע לארסנל. אני לא יודע אם לשחקנים כאלה כבר יש מקום בכדורגל שהשתנה מאוד.
ללה טיסייה בטוח לא. לא היה מצליח לעשות אפילו עשירית מהדברים שעשה בפרמיירליג, קצב הרבה יותר גבוה ואינטנסיבי. אוזיל גם אתלט לא קטן, לא חושב שהוא דוגמה.
ברבאטוב הצליח בקצב גבוה. לא רואה סיבה שלה טיסייה לא יצליח גם בכדורגל של היום. יש שחקנים מעטים שהכישרון נוזל להם מהאוזניים והם יצליחו לא משנה מה פשוט כי יש להם המון כדורגל. שחקנים שעובדים קשה יש המון.
יכול להיות שאני חוטא כאן בדוגמא של אוזיל שהוא איננו חלוץ, אלא פליימייקר. להבדיל מהשמות שצויינו כאן, הוא הרבה יותר תלוי בשחקנים מסביבו. מצד שני, ברבאטוב ביונייטד הוא דוגמא טובה לחלוץ שלא היה מספיק טוב ולא הצליח להתאים את עצמו לקצב של יונייטד. רק לשם ההבהרה: אני מדבר על הצלחה של פנטזיסטים ברמות הגבוהות ביותר, לא דווקא בקבוצות אמצע טבלה ומטה.
אי אפשר להגיד כישלון על מלך השערים של הליגה אבל הוא חלוץ של לתת 5 גולים במשחק וחודש לישון במקום גול בחמישה משחקים רצופים ואני מעדיף את הסוג השני. לא שווה את המחיר ששולם. עדיף היה להסתכל על עמדות אחרות ולתת יותר אמון בטבס.
ברבאטוב לא היה כשלון במנצ'סטר יונייטד. הייתה לו עונה של מלכות שערים(כן עם חמישייה מול בלקבורן). הוא לא התאים כל כך לסגנון ששחקנו, סגנון ששיחק הרבה יותר על מעבר מהיר, שימוש במתפרצות, שימוש שונה בשני החלוצים במערך. רוני היה זה שהיה יורד הרבה יותר למטה ועוזר בהנעת הכדור כל הדרך לשער והחלוץ השני שצריך להיות זה שיספק את החדות מול השער. הבעיה שברבאטוב בסגנון שלו הוא הרבה יותר נטה לתפקיד של רוני רק בלי היכולות הפיזיות שלו אז(לחץ על ההגנות, מהירות בלי הכדור). הוא חלוץ נהדר ובטוטנהאם היה מהשחקנים הטובים בליגה. אני ממש לא נסחף לזה שאם הוא לא היה כוכב גדול במנצ'סטר יונייטד אז הוא לא כוכב גדול לרמות האלה. לדעתי לצ'לסי של היום הוא יכול להיות פתרון מעניין מאוד. היא אומנם מעדיפה לשחק גם כן על מתפרצות אבל זו קבוצה שיש לה את הכלים להיות קבוצת פוזישן טובה ומאוד חסר לה היום החלוץ שידע להשתלט טוב על הכדור ולתת גם כדורים חכמים. גם ביובנטוס של העונה שעברה לדעתי היה יכול לתרום הרבה, בסגנון של כדורגל איטי, של הנעת כדור סבלנית. כמה שזה אירוני אולי אפילו למנצ'סטר יונייטד של ואן חאל ברבאטוב של אז היה מתאים מאוד. ליד מארסיאל או כחלוץ מטרה. ליונייטד של פרגוסון הוא לא התאים ובדיעבד או שלא טבז התאים הרבה יותר(גם בגלל הלחץ המדהים שהיה עושה נון סטופ). אבל זה לא הופך את ברבאטוב לשחקן גרוע. הוא שחקן שנתן עונה אחת טובה מאוד ביונייטד ולא הכניס את עצמו לספרים ההיסטוריה לצד החלוצים הטובים ביותר שהיו פה, זה לא הופך אותו לכשלון.
זה העניין שבאותה עונה טובה בה לקח את מלכות השערים של הליגה ביחד עם טבס הוא כבש את הכמות הזו ב - 11 משחקי ליגה בלבד מתוך אלה ששיחק. ברבים אחרים לא זוכר ממנו גדולות ונצורות. המאזן שלו קצת משקר עבור רמה של יונייטד.
נכון ועדיין 21 שערים באותה עונה, 21 שערים שתרמו המון לאליפות עם פער של 9 נקודות בסוף. זה לא משקר כי הוא לא היה כוכב במנצ'סטר יונייטד ובגדול לא התאים לסגנון וראו את זה גם די מההתחלה אבל זה לא הופך אותו לכשלון או לכזה שלא היה יכול להצליח בקבוצת צמרת אחרת.
שתי קבוצות עם כוכבי עבר על הקווים נפגשו במשחק אמצע טבלה פתוח בוייט הארט ליין. את עונת 1993/94 התרנגולים פתחו עם המנג'ר הזר הראשון אי פעם בפרמייר ליג אוסי ארדילס שהיה מוכר לאוהדי הכדורגל האנגלי עוד מתחילת שנות השמונים כשזכה בגביע ו גביע אופ"א עם הקבוצה, זאת בנוסף לזכיה במונדיאל 78. מנגד ליברפול כבר הייתה שקועה עמוק בבינוניות של סונס והרחק ממאבק על אליפות. המרענן הרשמי של אותה עונה היה החלוץ בן ה - 18 רובי פאולר שפרץ בסערה להרכב וכבש עד אותו משחק כבר 6 שערי ליגה. תאריך: 18.12.1993 איצטדיון: וייט הארט ליין מעמד: הפרמייר ליג, מח' 21 הרכבים: טוטנהאם הוטספור: אריק תורסטבד, דיוויד קרסלייק, ג'סטין אדינבורו, ויני סמוייז, קולין קלדרווד, סטיב סד'לי, ניק ברמבי, מייק הזאר, דארן אנדרטון, דארן קסקי, ג'ייסון דוזל. מאמן: אוסי ארדילס ליברפול: ברוס גרובלאר, רוב ג'ונס, סטיב ניקול, מרק רייט, סטיב הרקס, ג'ון בארנס(46' נייג'ל קלאף), ג'יימי רדנאפ, סטיב מקמנמן, דומיניק מטאו(82' מרק וולטרס), איאן ראש, רובי פאולר. מאמן: גראהם סונס הקדנציה של אוסי בטוטנהאם הייתה גרועה. הוא סיים את העונה הזו במקום 15 ופוטר באוקטובר 1994 אחרי שהקבוצה הסתרכה בחלק התחתון של הטבלה למרות חיזוק של מספר שחקנים בינלואומיים כמו קילנסמן ופופסקו סונס פוטר חודש אחרי המשחק הזה. שתי דוגמאות מיני רבות איך אגדות עבר חזרו למועדונים שלהם בתור מאמנים והשאירו טעם מר. לידיעתך ראיין.
