כשבפאונד היה חור - נושא נוסטלגיה של הכדורגל האנגלי

קבוצת גביע טיפוסית נולדה בגשר

ליברפול הגיעה לגשר מהמקום הראשון בטבלה, לפגוש את צ'לסי אז קבוצה אנגלית בינונית בדרך כלל, שהתחילה להביא כוכבים זרים, חלקם מזדקנים, מאירופה והייתה במקום השישי. בליברפול היו נחושים לנקום על ההפסד במגרש הזה 4 שבועות קודם לכן ולהמשיך את חלום הדאבל המקומי

תאריך: 26.1.1997
איצטדיון: סטמפורד ברידג'
מעמד: הגביע האנגלי, סיבוב רביעי


הרכבים:
צ'לסי: קווין היצ'קוק, סקוט מינטו(46' מרק היוז), פרנק סינקלייר, פרנק לבוף, דן פטרסקו, סטיב קלארק, דניס וייז, אדי ניוטון, רוברטו די מתאו, ג'יאנפרנקו זולה, ג'יאנלוקה ויאלי. מאמן: רוד חוליט
ליברפול: דיוויד ג'יימס, מרק רייט, דומיניק מתיאו, ביורן טורה קוורמה, סטיג אינגה ביורנביי(74' פטריק ברגר), ג'ייסון מקאטיר, סטיב מקמנמן, ג'ון בארנס, ג'יימי רדנאפ, סטן קולימור, רובי פאולר. מאמן: רוי אוונס

צ'לסי המשיכה עד לזכיה, מה שהיה למייג'ור טרופי הראשון שלה מזה 26 שנים. במשך השנים היא הוסיפה עוד 6 זכיות במפעל ויצא לה שם של קבוצת גביע טיפוסית ולא רק בגלל המפעל הזה. אפשר להגיד שהמשחק הזה היווה סוג של ציון דרך עבורה.
ובצד של ליברפול חלומות לחוד ומציאות לחוד, הקבוצה התרסקה במאני טיים, נשארה בידיים ריקות ואפילו פספסה הזדמנות להגיע למוקדמות ליגת האלופות.

 

זאת אחת העונות הבודדות שלנו בשנות ה90 ששיחקנו בהן כדורגל סוחף והיינו שווים תואר כלשהוא.
השילוב של קולימור ופאולר היה נהדר אבל ההגנה מחוררות והשוער כמעט קאריוסי.

 

כל משחק שג’ון מוטסון משדר נהיה פשוט יותר טוב.

 

מקרה קלאסי של מאמן שהוא מורה לספורט. התקפה מוכשרת מאוד ואיכותית שלא באמת צריך מאמן כדי שתבקיע שערים ומצד שני איפה שצריך אותו, איזון במגרש, משחק הגנה אז לא ראו כלום.
רוי אוונס הוא יצחק שום האנגלי.

 

אוונס קיבל מינוי רק כי היה בבוט רום ובליברפול לא נפרדו מהמודל הזה עד שהיו 2 נפילות גדולות מאוד איתו ועם סונס.
המינוי שלו מתבקש כשאתה חושב על זה במודל ההוא אבל במועדון הבינו באיחור שהמודל הזה פג תוקף בכדורגל של שנות ה90 והלאה.
הרכישות להגנה היו עלובות, דיוויד ג'יימס הרס עונות ולא קיבל בעיטה.
לצפות בליברפול בשנים ההם לפעמים הייתה חוויה אמיתית, כדורגל התקפי עם פאולר קולימור, מקמנמן ברגר, זה היה תענוג. ואז קיבלת גולים אומללים מכלום מהצד השני.

 

הפלוס היחיד שזה כדורגל שעדיין משך אוהדים. גם בשנות התשעים נוספו אוהדים חדשים בעולם.

 

אפילו לאוהדים נגררים אכפת יותר מתארים מאשר מכדורגל יפה.
תראה את הוייה שהביא כדורגל שלילי ולעיתים אפילו מחריד אבל גם תארים, הקבוצה באותם שנים צברה תאוצה בכמות האוהדים במזרח הרחוק.

 

אולי בעיקר באוסטרליה. ארסנל הייתה הראשונה לבצע רכש שיווקי של שחקן ממזרח הרחוק - אינמוטו. יונייטד אחר כך עם דונג והיה לה גם את פארק שהיה מקצועית שחקן מצוין(לא טוען שהמניע לרכישתו היה שיווקי, אבל פועל יוצא של משחקו).
לדעתי ליברפול הייתה שם בפיגור בתחום מאז ומעולם, לאו דווקא בגלל תארים, אלא בגלל צעדים שיווקיים של המתחרות.

 

מפתיע ומרתק לטעמי, לא ידעתי.

 

הצורר של אנפילד

דייגו פורלאן כבש 4 שערים בקריירה נגד ליברפול, שלושה מהם היו באנפילד. שני הראשונים נכבשו במדי יונייטד ב - 2002 שזיכו אותו בשיר אוהדים מפורסם.
השלישי היה אקורד הסיום של ליברפול במפעלים אירופיים בעונת 2009/10 שהייתה כושלת עבורם באופן כללי וגם אחרונה בעידן רפאל בניטס.
גם ליברפול וגם אתלטיקו נפלו באותה בעונה לליגה אירופית מליגת האלופות. הספרדים אף עשו זאת למרות שצברו 3 נקודות בלבד.
אחר כך בליגה אירופית הם התגברו על גלטסראי, ספורטינג ליסבון וולנסיה ואילו ליברפול הדיחה את אוניראה הרומנית של רוני לוי, ליל ובנפיקה.
ממש כמו העכשיו במשחק הראשון במדריד אתלטיקו ניצחה 1:0 משער של דייגו פורלאן.
באנפילד היא התייצבה עם שני שחקני פרמייר ליג בכירים בהווה בהרכב.

תאריך: 29.4.2010
איצטדיון: אנפילד
מעמד: ליגה אירופית, חצי גמר, גומלין


הרכבים:
ליברפול: פפה ריינה, ג'יימי קראגר, דניאל אגר, חבייר מסצ'רנו(110' פיליפ דגן), גלן ג'ונסון, לוקאס לייבה, אלברטו אקווילני(90' נאביל אל ז'אר) , יוסי בניון(114' דני פצ'קו), סטיבן ג'רארד, ראיין באבל, דירק קאוט. מאמן: רפא בניטס
אתלטיקו מדריד: דוד דה חאה, אלברו דומינגס, לואיס פראה, חואן ולרה, אנטוניו לופס, פאולו אסונסאו(99' חוסה חוראדו), ראול גרסיה, חוסה אנטוניו רייס, סימאו סברוסה, סרחיו אגוארו(121' אדוארדו סלביו), דייגו פורלאן(117' איגנסיו קמאצ'ו). מאמן: קיקה סנצ'ס פלורס


בגמר צמד של פורלאן מול קבוצה אנגלית אחרת, פולהאם, הפך את אתלטיקו לזוכה הראשונה בהסטוריה של הליגה האירופית.

 

בהקשר של מדיסון ליונייטד, כתבו פה שהוא לא יוכל לשחק עם ברונו ביחד בהרכב,שטויות, יש כל כך הרבה דוגמאות של שחקנים"דומים" שהשתלבו יפה ביחד(הזוג האחרון ד.סילבה ודה בריינה שנתנו משחקים מדהימים יחד לאורך תקופה), בעיקר ששניהם גם ברונו וגם מדיסון יכולים לשחק גם כקשר מאחורי חלוץ וגם כקשר/קיצוני באגף. הלוואי שאפשר יהיה להביא אותו ב 70 מיליון.

 

https://pbs.twimg.com/media/ES_b4_bXgAAHkY1?format=Xxx&name=360x360
אלכסנדר חלב פרש
הכוכב הכי גדול של הכדורגל הבלארוסי העצמאי אלכסנדר חלב תולה את הנעליים בגיל 39, אומנם שנים רבות אחרי השיא, אך עדיין עשה קריירה עשירה שהתחילה בבאטה בוריסוב טרם השתלטותה על הכדורגל המקומי והצלחות אירופיות ונמשכה בשטוטגארט אליה הגיע בגיל 19 יחד עם אחיו ויאצ'סלב. הוא די מהר הפך לאחד מכוכבי הקבוצה ותחת הדרכתו של פליקס מגאת שיחק בליגת האלופות שם שותף לקמפיין שנגמר בשמינית הגמר כשבדרך הגרמנים מנצחים את מנצ'סטר יונייטד בשלב הבתים. ב - 2005 ארסנל שילמה עליו 11.2 מיליון פאונד והוא שותף מלא לקמפיין צ'מפיונס נפלא שהסתיים בהפסד בגמר לברצלונה. חלב המשיך להיות שחקן מוביל, אך לא זכה בתואר כלשהו במדי התותחנים. ב- 2008 נמכר לברצלונה שבדיוק החלה את מהפכת פפ, תמורת 11.8 מיליון פאונד. שותף ב - 36 משחקים בעונת 2008/09 שנגמר בטרבל ענק, אך הוא כבש רק שער אחד. מכאן חלה ירידה בקריירה שלו והתחילו הנדודים שהובילו אותו בין היתר לקדנציה שנייה בממלכה, בבירמינגהאם סיטי בעונת 2010/11, אך בעונה מלאת פציעות לא מנע ממנה ירידה, אך שותף מעט בזכיה המפתיעה בגביע הליגה ולא שיחק בגמר. חלב נדד גם לוולפסבורג, לליגה הרוסית ותורכית כמו כן היו לו עוד 4 קדנציות בבאטה בוריסוב. חלב רשם 154 הופעות וכבש 12 שערים בכדורגל האנגלי, כולל 108 הופ', 8 שערים ו -12 בישולים בפרמייר ליג. 80 הופ' ו - 6 שערים בנבחרת בלארוס.

 

אולי הכוכב היחיד בעידן ארסן ונגר שההחלטה לעזוב את ארסנל יותר פגעה לו בקריירה מאשר קידמה אותה. כמו כן עוד אחד מאותם כוכבי על שמעולם לא זכו להופיע במונדיאל או לפחות ביורו בשל היותם כוכבים בודדים בנבחרות חלשות.