https://ichef.bbci.co.uk/onesport/cps/480/cpsprodpb/1646D/production/_111254219_plcaptain.Xxx טוב אז הכדורגל בשביתה בגלל נגיף הקורונה וזה זמן טוב לקצת נוסטלגיה: ב-BBC העלו סקר מי הקפטן הגדול בתולדות הפרמיירליג עם עשרה מועמדים. הנתונים שסופקו די ברורים: משחקים-שערים-תארי אליפות. סטיבן ג'רארד היה המועמד היחיד ללא אף זכייה בתואר (ג'ורדן הנדרסון גם השתחל לעשירייה אך עם השלמת העונה הנוכחית זה ישתנה). לאחר 120 אלף הצבעות, הנה הדירוג: רוי קין שזכה שבע פעמים בפרמיירליג נבחר במקום הראשון. ג'ון טרי סיים שני ואחריו הגיע סטיבן ג'רארד. שניים שהיו קפטנים בארסנל הם הבאים בתור: טוני אדמס רביעי ופטריק ויירה חמישי. ווס מורגן סיים במקום העשירי. עוד נמצאים ברשימה: נמניה וידיץ', וינסנט קומפני, ג'ורדן הנדרסון ואלן שירר. ******* אפשר היה לוותר על קומפני ועל וידיץ' ברשימה, אני חושב שפרדיננד גם היה מנהיג ההגנה יותר ממנו. מעריך מאוד גם את טרי וטוני אדמס היה אחלה קפטן אבל לדעתי לפחות זה היה חייב להיות אחד מהשלושה: ויירה-קין-ג'רארד. וזה הסדר הנכון מבחינתי. האנגלי שיחק תמיד בקבוצה פחות טובה מקצועית, גדל במועדון והיה עם כושר מנהיגות נפלא ותעצומות יוצאות דופן. ועדיין אני הולך עם ויירה, סובייקטיבי משהו. על שירר שמעתי הרבה סיפורים שליליים, על היכולת שלו אין ויכוח.
רוי קין היה הקפטן המושלם ביותר. כזה שכל אוהד חולם עליו. היה גם קשר מודרני, עם יכולות הגנתיות והתקפיות, אופי קשוח ווינרי, תמיד דרש סטנדרטים גבוהים, הגן על כבוד חבריו ועל המועדון. הטיל פחד על יריביו. רוי קין ובגדול. כמו חומה בצורה.
ברור לי שגם הפן המקצועי חשוב אך ניסיתי לא לערבב. להיפך, אני גם שמח שיש הרבה אופציות נכונות וכל אחד חושב על מועמד 'ראוי' יותר. בגדול ארסנל לדעתי החלה להתרפק עם עזיבתו של ויירה מכל הבחינות גם אם היא הגיעה לגמר הצ'מפיונס, בעוד אי אפשר לומר את זה על קין שעזב כפי שעזב. כמובן שיונייטד מועדון חזק וחסון יותר אבל זה משמעותי. לויירה לדעתי היו פחות עונות בטופ כמובן, אבל גם לו היה הכל - ווינר, חזק פיזית, מנהיג אמיתי, תורם בשני צידי המגרש. הוא לא היה קשר אחורי 100% לדעתי גירד את ה-50-50 תמיד. בכל מקרה התמונה של שניהם במנהרה מ-2004/05 תיזכר תמיד. לגבי ג'רארד אגיד שהוא הרים את החברים שלו מהריצפה ב-2005 וזה היה משהו עוצר נשימה, מהתצוגות הגדולות שראיתי בקפטן. לא רק השער בנגיחה והעניין המקצועי אלא בכלל. הוא האמין והיתר לא, ואז כולם האמינו. ואם היה משהו שאפשר היה למחוק מהכדורגל שלא נוגע אליי (ריאל מדריד\ברצלונה) אז הייתי נותן לו את האליפות של 2014. בדירוג שלי לא היה שיקול האם זכה באליפות או לא.
השאלה היא עד כמה, במכלול הזה שנקרא "הקפטן הטוב ביותר", אתה מסתכל על היבטים מקצועיים - כלומר, מי היה שחקן יותר טוב או לפחות טכני יותר - ועד כמה על היבטים "קפטניים" קלאסיים. אני נוטה לחשוב שבקטע של לקחת את הקבוצה על הכתפיים בעת הצורך, קין וג'רארד היו מעל ויירה. וכשזה כך, קשה לי לשים אותו מעליהם כשאנחנו מדברים ספציפית על עניין הקפטן הטוב ביותר ולא, נגיד, הקשר הטוב ביותר.
מבחינת שחקן ג'ררארד טוב משניהם, היה קומפליט פלייר עשה הכל והכל ברמה 9+. אין עוד שחקן שידע לתת מסירות על 40 מטר, מסירות עומק בעדינות, בעיטות מרחוק, לסיים מקרוב, משחק ראש, בעיטות פצצה, הגבהות מדוייקות, לשחק מגן שמאלי, קשר ימני, חצי חלוץ, קשר מרכזי, קשר אחורי והכל ברמה מצויינת בכל ההיסטוריה של הכדורגל. מבחינת יכולות קפטן יש בעיתיות איך שמודדים את זה, ג'ררארד נתקל ביותר סיטואציות בעייתיות של פיגורים ותקופה גרועה אז היה לו לאן להרים את הקבוצה. ויירה היה קפטן של קבוצה טובה יותר שפחות נקלעה למצבים האלה. לא יודע איך למדוד דברים כאלה. קין וג'ררארד כנראה צועקים יותר מויירה. לא יודע אם אפשר ללמוד מזה יותר מדי. תסתכלו על ליברפול של היום, השחקן שצועק הכי הרבה זה ואן דייק והוא בכלל לא הקפטן.
טוב, כמו "כאן" וערוצי הספורט, גם אני אנצל את תקופת ההשבתה כדי לשוב ולהעלות פינוקים מן הארכיון (הרוב על יונייטד כמובן אבל לא אקפח את הקבוצות האחרות). נתחיל עם כתבה גדולה על טדי שרינגהאם ב"העיר" (במקור מ4-4-2), פברואר 1998: https://i.imgur.com/hhWrpJb.Xxx
30 שנה להגעת רוני רוזנטל לאנגליה https://pbs.twimg.com/media/ETse8I8UUAEYWNn?format=Xxx&name=small ב - 22.3.1990 ליברפול הביאה בהשאלה מסטנדרד לייז' את רוני רוזנטל שלפני כן נדחה ע"י אודינזה (מסיבות עם ניחוח אנטישמי) ואחרי שנבחן בלוטון טאון. רוזנטל הפך לג'וקר של ממש באותה עונה עם 7 שערים ב - 9 משחקי ליגה, מהם ליברפול ניצחה ב - 7 ועוד בשניים סיימה בתיקו, מה שאפשר לה לזכות באליפות האחרונה עד האליפות הצפויה העונה. הוא זכה לכינוי "רוקט רוני". כעבור 3 חודשים ליברפול הפכה את ההעברה לקבועה כששילמה לבלגים מיליון פאונד. בהמשך רוזנטל הפך בעיקר לשחקן ספסל בגלל התחרות קשה בחלק הקדמי וגם כי הוא לא היה שחקן חד במיוחד מול השער. רוזנטל רשם הכי הרבה משחקי ליגה בליברפול בעונת 1992/93 - 27 (מהם פתח ב - 16) כשהוא גם מתכבד לבשל לאיאן ראש מול יונייטד באולד טראפורד שער שהעלה את הוולשי לפסגת הכובשים של המועדון בכל הזמנים, אגב שער דומה בישל שנה מאוחר יותר לראובן עטר בפארק דה פראנס. הוא גם כבש 6 שערי ליגה, כולל שער בתוספת הזמן בדרבי באנפילד, שהיה גם האחרון שלו במדי ליברפול. אחרי שהפך לשחקן ליגת מילואים של ממש, רוזנטל נמכר לטוטנהאם בינואר 1994 תמורת 250 אלף פאונד. שיחק במדי התרנגולים 3.5 שנים וגם רשם הכי הרבה משחקי ליגה באנגליה בעונה אחת - 33 בעונת 1995/96(כולל 26 בהרכב). ב - 1997 חתם בווטפורד אצל המנג'ר גראהם טיילור ממנו למעשה חטף את האליפות בחודשיים הראשונים שלו בממלכה. הוא עזר להעלות את ווטפורד 2 ליגות בשנתיים, כאשר בעיקר שותף לעליה לליגת המשנה עם 8 שערים. פרש בתום עונת 1998/99. סך הכל רוני רשם 236 הופעות בכדורגל האנגלי וכבש 44 שערים, כולל 162 הופ' ו - 25 שערים בליגה העליונה. למרות שראה הרבה ספסל וגם לא מעט נשאר מחוץ לסגל של הקבוצה, הוא ללא ספק הישראלי הראשון שבאמת הטביע את חותמו בכדורגל האנגלי. היה מקצוען מדרגה ראשונה ובעל נתונים פיזיים מרשימים. הפריצות שלו היו ידועות לכולם ואפשר לומר שממש נולד לכדורגל האנגלי. !דגס הקדב ־ה:90 לטנזור לשרבילב - מעריב, 23/03/1990 לא נורא דיוויד, חכה לקיץ ותעבור I םיגלבה צחל! לע ! הריכמ חפקתהו עגרב ןורחאה - מעריב, 23/03/1990
כשאתה רושם שהוא הראשון שהטביע את חותמו בכדורגל האנגלי שווה להזכיר את אבי כהן ששיחק 40~ משחקים בליברפול של סוף שנות ה70 והיה גם חלק מהסגל שלקח אליפות אירופה ב81.
כתבת פתיחת עונת 1996/97 של אבי מלר במעריב, הכותרת המלאה היא "מה החדשות הטובות ליונייטד? אנדי קול לא יכול לשחק יותר גרוע. ומה החדשות הרעות? אריק קאנטונה חזר להרביץ". https://i.imgur.com/OOKU72D.Xxx
