ליברפול 2014/15

http://images.tapatalk-cdn.com/15/05/16/f7c83a329fde74cc6beff0ab33b3289d.Xxx


גם בוקולי נפרד מסטיבי:
משחק האחרון של הכוכב ליברפול,ג׳רארד היה זכות לשחק נגדו.
תמין בעצמך ותמין שאלוהים יכול לגרום לך להגיע לחלומות שלך, ויום אחד אני משבח אותך.
Último jogo do
Gerard no Liverpool , foi um privilégio jogar contra ele, concretização de um sonho. Acredite em você e acredite que Deus pode te fazer chegar aonde você jamais imaginou, um dia ainda irei te aplaudir.

https://scontent-lhr.xx.fbcdn.net/hphotos-xta1/v/t1.0-9/11262397_866084333450599_4037516291406961875_n.Xxx?oh=a7d6702f912fbdfa7b4405808aecc0ee&oe=55FE9C83

 

אני חושב שמעטים מאוהדי הכדורגל מסוגלים להבין את מה שעובר על אוהדי ליברפול, ואני לצערי מבין. אנחנו היינו בדיוק כמו ליברפול עד הקלאצ׳יופולי, מועדון עם עבר מפואר והווה שהוא כל כולו ״כמעט״ אחד גדול. מקום שני, חצי גמר צ׳מפיונס, גביע אופ״א. זה מה שהיה לנו להציע, בעוד שראינו את היריבות הגדולות, וגם את הפחות גדולות כמו רומא ולאציו, עושות יותר. ועדיין, הוא נשאר. למרות כל מיני הצעות, כולל מריאל מדריד העצומה, פופי נשאר. אני חושב שאי אפשר לתאר מה שחקן כזה עושה לך. כי עם כל הכבוד העצום לפויול, מאלדיני, ראול, גיגסי וסקולס - להיות לויאלי למועדון מצליח זה לא פשוט, אבל זה לא קשה כמו להיות לויאלי למועדון שהוא כמעט, להיות לויאלי לליברפול ואינטר של אז, וסטיבי וזאנטי היו כאלה. הם היו הדבר שכל אוהד חולם עליו, התואר הכי גדול שאפשר לזכות בו. שחקן, סמל ואגדה שמכל היפייפיות שמסביב שרק אומרות לו ״בוא אליי״, בוחר בבחורה הפחות מושקעת שאתה גם בחרת. זר לא יבין עד כמה שחקן כזה משפיע עליך וחודר אליך בתור אוהד.
איך אמר מוריניו אחרי שזאנטי נתן לו את סרט הקפטן שלו? ״כמעט מתתי מההתרגשות״. אני חושב שבכל מה שקשור לכדורגל, לא יהיה דבר שיותר ירגש אותי מלפגוש את פופי פנים מול פנים. אני חושב שיש לא מעט אוהדי ליברפול שיזדהו איתי.

 

דוקא לגבי ההישגים של ג'רארד בליברפול, אני לא בטוח שביחס לאיכות הקבוצות בהן הוא שיחק בליברפול אנחנו צריכים להרגיש שהוא היה אמור לזכות ביותר. ליברפול 2005 זוכה בליגת האלופות? צריך לקרוא לזה אובראצ'יבריות, גם הכמעט אליפות של עונה שעברה זה בעיני אובראצ'יבריות עם כל הכבוד למשמעות של סוארז. ליברפול כמועדון יכולה להרגיש רע עם זה שלא יצרה יותר קבוצות גדולות באיזה 20 שנה של רכש והתנהלות רעה בבניית הקבוצה (מבסס את זה גם על מה שהאוהדים פה אומרים). אבל מבחינת ג'רארד, אם הייתי אוהד ליברפול הייתי שמח על כך שראיתי אותו מניף גביע אלופות. זה ממש לא מובן מאליו שבכלל זכה בתואר כזה גדול. הקבוצה של 2006-2009 לדעתי היתה החזקה ביותר והמרשימה ביותר מבחינת סגל שאני ראיתי עם ג'רארד, וליברפול באמת הגיעה קרוב בשתי החזיתות החשובות, אך הגיוני שהיו קבוצות קצת חזקות יותר באותה תקופה.

 

העובדות הן שאפשר לספור על יד אחת (ואולי לגנוב עוד אצבע-שתיים מהשנייה) את השחקנים ששיחקו עם סטיבי לאורך השנים, וניתן היה להגדיר אותם כוורלד קלאס. הזכייה באלופות עם ההרכב החלש שהיה שם זאת מתנה ענקית שכמובן רשומה על האיש שהיום הזה שייך לו.

אני לא רואה איך יש אוהד ליברפול, או סתם בנאדם שעקב אחרי המשחקים של המועדון ב15 שנים האחרונות, שיכול לזכור את ג'רארד כלוזר. אנשים כאלה פשוט לא יודעים מה השחקן הזה עשה לאורך הקריירה. ההחלקה היא, באופן כזה או אחר, סמל לקריסה אחרי סחיבת מועדון שלם על הגב במשך 15 שנים ובהצלחה רבה ביחס לכלים מסביבו.

 

גם גדולי הווינרים, חוו הפסדים, התפרקויות דרמטיות, החטאות קריטיות וכדומה. לוזר זה לא מי שלפעמים ניצח ולפעמים הפסיד, אלא מי שתמיד או כמעט תמיד הפסיד. ג'רארד בהחלט לא כזה.

 

ווינר ענק,יזכר בעייני תמיד כאחד הגדולים,קשר שהתחיל אחורי והתקדם לאט לאט קדימה שמסיים כל עונה עם מספרים של חלוץ.
השילוב שלו עם טורס היה מהטובים שראיתי. לא אוהד ליברפול אבל כבר מתחיל להתגעגע..

 

סליחה שאני לא נכנס לטקס סביב ג׳רארד, כי הרבה יותר מעניין אותי מה יקרה עם ליברפול בעונה הבאה. לא שג׳רארד כבר היה גורם מקצועי חשוב בקבוצה, אבל זה נראה כאילו את העונה הבאה הקבוצה תפתח כמעט ללא נכסים משמעותיים באמת. כלומר, על איזה שחקן אנחנו אמורים להסתכל היום בליברפול ולהגיד הוא הפנים של הקבוצה היום? סטרלינג? הוא יותר קרוב להיות בחוץ מאשר בפנים. הנדרסון? אחלה שחקן, לא באמת מספיק טוב. קאוטיניו? לא מספיק לבדו ולא מספיק עקבי. סטארידג׳? יותר קרוב לפרישה.

ליברפול חייבת לעצמה לפחות שחקן משמעותי אחד בקיץ הזה. לא רוצה להגיד יותר מזה, כי זה לא נראה ריאלי ע״פ השנים האחרונות.

 

מצד אחד לליברפול אין פנים וסופרסטאר, ומצד שני יש תלכיד שלפחות ברמת ההרכב הראשון שווה טופ 4.
קישור והתקפה של צ'אן-הנדרסון-קוטיניו (ללאנה), סטרלינג(אייב)-סטארידג'\אוריגי-רכש ברמת ההרכב מביאים את הקבוצה לליגת האלופות בעונה הבאה.
אמנם יש חסרונות, אבל לפחות הבלגן מאורגן יחסית. ליברפול יכולה להתייצב בעונה הבאה אם היא תשלים את המטרות שלה לקיץ -
1. לשמור על הכוכבים (סטרלינג וקוטיניו).
2. להביא שחקן התקפה רציני להרכב.
3. להיסגר על שוער שאפשר לסמוך עליו.
4. להיפטר משחקנים שלא מועילים (למברט, באלוטלי).

יש עבודה? בהחלט. אבל לפחות ברור מה צריך לעשות. אם יהיה כסף ויתנו לרודג'רס גב - אני מאמין שהוא יוכל לעשות את זה.

 

לא רואה שום סיכוי שהסגל הנוכחי פלוס אינגס, אוריגי ומילנר מביאים את ליברפול אפילו למאבק רציני על טופ 4, בטח אם יונייטד תשדרג את הסגל שלה בעונה הבאה ותיערך לעונה בצורה נבונה יותר.
לא רק הסגל, גם ההרכב.

ליברפול צריכה 2-3 שחקנים איכותיים ומוכחים ברמות גבוהות או להתפלל שיונייטד או סיטי יעשו המון שטויות.

 

מיכאל יוכין כהרגלו מרתק. לדעתי הכתב האיכותי היום באתרי הספורט
אנדרייטד ואוברייטד כאחד: סיכום דרכו של ג'רארד בליברפול - וואלה! ספורט

וכתב BBC סופר מביך

 

מי השחקן הכי גדול בהיסטוריה של ליברפול זו שאלה סובייקטיבית. ואף פעם לא הבנתי למה כתבים שמכבדים את עצמם מתעסקים בשאלות שכאלה בכתבות שלהם ולא בדברים יותר אינפורמטיביים. אני מתנצל אבל זו כתבה מתנשאת גם כלפי הקורא הישראלי וגם הבדיחות על חשבונו של כתב הBBC כאילו בוואלה ספורט מעולם לא היו פאדיחות גורמות לי להרגיש לא נוח.
אני בתור אוהד "צעיר" אומר שג'ררארד הכי גדול בהיסטוריה של ליברפול. וכן אני מכיר את אמלין יוז ובילי לידל ודלגליש וכל הכוכבים שיוכין כמובן מכיר מתוך שינה וזו היא עדיין דעתי. מכלול כמו שהיה לג'ררארד של יכולת מקצועית, חיבור לקהל והישגיות לא היה לאף שחקן אחר בהיסטוריה שלנו ולכן הוא מס' 1 (ל-ד-ע-ת-י). אם התחרות הכי גדולה שלו היא דלגליש אז הרי שג'ררארד שיחק תקופה ארוכה ממנו במועדון ובעידן שבו כמות המשחקים (והפציעות) הרבה יותר אינטנסיבית והצוות המסייע שהיה לג'ררארד לעומת זה שהיה לדלגליש עומד לזכותו ולא לחובתו. ג'ררארד ב2005 ואחרי זה ב2006 סחב באמת כמעט לבדו את הקבוצה לשני תארים עם סגל של שחקנים שביקום מקביל לעולם לא היו מניחים את הידיים שלהם על גביעים בסקאלה שכזאת. בליברפול הנוכחית יש כל כך הרבה דברים לכתוב עליהם וכרגיל בתקשורת בישראל מתעסקים במה שהכי פחות מעניין את קהל הקוראים.

 

אני מעריך את יוכין אבל לחלוטין לא מסכים עם הכתבה הזאת. ג'רארד גדול השחקנים לא כי הוא בהכרח טוב מכל הקודמים לו אלא כי בתקופות משמעותיות הוא היה השחקן הגדול היחיד פחות או יותר במועדון. כשמבחינה מקצועית (וניהולית) המועדון מתדרדר מרגע לדודלי, הוא זה שכל העיניים היו נשואות אליו שיעשה משהו, שיוביל. כמה שחקני עבר שלנו החזיקו את המועדון הזה על הכתפיים ממש? כמה מהם זכו להערכה כאחד מטובי השחקנים באירופה ובאופן קבוע דחו הצעות מענקיות אחרות למרות שהיה דיי ברור שאנחנו כבר לא בלבל הזה? יונייטד, צ'לסי, ריאל, מילאן, אינטר, באיירן. כל אלה ניסו לרכוש אותו לא פעם ולא פעמיים, והוא סירב. החליט לסיים את הקריירה בלי תואר אליפות (עונה שעברה זה היה קרוב מאוד, אבל זה היה לגמרי לא צפוי).

יש גם את העניין שהאוהדים מרגישים ומבינים ששנות השיא הרחק מאחוריהם, הם כבר לא חלק מהאליטות (וספק כמה יישארו עוד חלק מהגדולות) וג'רארד הוא כמו החוט המקשר האחרון לפסגת הכדורגל.

להזכיר שפעמיים הוא כמעט התפתה לעבור לצ'לסי כסיבה לזלזל בנאמנות שלו? נו באמת. הייתי מצפה לזה מעיתונאי אחר, לא מיוכין.

הוא לא היה אוברייטד, הוא היה אנדרייטד (בעיקר באנגליה שתמיד העריכו שם שחקנים אחרים על פניו ודיי זלזלו בו). אפשר לראות כמה בשאר העולם העריכו אותו כשלא מעט עיתונים ברחבי העולם היום הקדישו לו את השער ואת הרשימה המפוארת של שחקני עבר שהתייחסו לפרישה שלו (קאקא, בקהאם, טוטי, מאלדיני, נסטה, דל פיירו, הנרי, בארזי ועוד ועוד).

מה יהיה איתנו בהמשך? לא טוב. אולי חוץ מתחת הודג'סון (והיקס וג'ילט כמובן), אף פעם לא הייתי כל כך פסימי לגבי העתיד של המועדון. הפער הכלכלי בינינו ליריבות רק גדל, אין לנו יותר שמות גדולים שיימשכו שחקנים, אין לנו פיגורה מקצועית שתוביל ויש לנו סגל לא מספיק טוב.

אגב, מלו הזכיר פה שאולי אחרי עונת התאקלמות כמה שחקנים ישתפרו. אחד מהשחקנים שהזכיר הוא לוברן. על איזה עונת התאקלמות אנחנו מדברים? זאת לא עונה ראשונה שלו באנגליה והוא לא כזה צעיר. הוא הרכש הכי גרוע בתולדות המועדון והבלם הכי גרוע שאני ראיתי. הוא גרם אתמול לבולסי להיראות כמו מסי (ולא בפעם הראשונה). ביזיון שהוא ממשיך לשחק כשהוא כל כך כל כך גרוע.

 

בסיפור הגדול שהוא ג'רארד, כמו למשל הסיפור הגדול שהוא רוני, הרצון לעזוב בשלב מסוים הוא בסך הכל שורה אנקדוטלית קטנה. כפי שהעולם מתנהל היום, שורה אנקדוטלית קטנה (אולי יותר, לא בדקתי) בוויקיפדיה. אי אפשר להשוות את המצב למה שהיה לפני 20 או 30 שנה או 50 שנה כי זה היה עולם אחר ודברים התנהלו אחרת. בשורה התחתונה, הוא נשאר, בשורה התחתונה, הוא נתן המון.

אגב, זה עולם אחר גם בגלל שדברים יוצאים יותר לתקשורת. בספר של בובי צ'רלטון על התקופה שלו ביונייטד הוא מספר שאחד השחקנים שנהרגו במינכן - לא זוכר איזה - רצה לעזוב את המועדון לאינטר בגלל כסף. מי בכלל ידע מזה, מי בכלל דיבר על זה. וזה היה בסוף שנות ה-50'.