ליברפול 2014/15

אני לא חושב שזה ממש משנה, אם שחקן משחק כל הקריירה שלו באותו המועדון, או כמעט את כל הקריירה שלו + שנתיים-שלוש באיזו ליגת-שקר-כלשהו כדי להוסיף עוד כמה ג'ובות לחשבון הבנק (או לצורך העניין, לשם האתגר המקצועי).

אף אחד לא יזכור לראול את העונות בשאלקה ואל-סעאד, ואף אחד לא יזכור לאלכס דל פיירו את התקופה באוסטרליה.
ראול הוא ריאל מדריד, דל פיירו הוא יובנטוס, ג'רארד הוא ליברפול. אני לא רואה הבדל בינם לבין סקולס, גיגס, פויול וכו'. זה לא באמת משנה. אף אחד לא לוקח את הדברים האלה ברצינות, ומעבר לרומנטיקה של להגיד על מישהו שהוא one man team, אין כאן הרבה מעבר לכך.

שאלה קטנה... כמה רציניים היו הדיווחים על איומים על חייו של ג'רארד, כשהיו דיבורים על כך שהוא רוצה לעזוב?

 

זה מהלך מבורך לליברפול אם ההנהלה שלה תיקח החלטות נכונות. זה יוציא את המועדון מהקונספציה שסטיבי הוא המושיע שיסחב את הקבוצה על גבו להישגים.

 

נכון אלכס, כי זו בדיוק הקונספציה שיש במועדון היום, ב2015.

אתה יודע לדבר בשפה שהיא לא ססמאות סטיגמטיות שאין להן שום קשר למציאות?

 

לי זה נראה כמו קונספציה של מאמן. תביא כל מאמן אחד והוא מיד יראה שמדובר בשחקן שאמנם עוד יכול לתרום, אבל חייב לעלות מהספסל/לפתוח בהרכב רק אחרי מנוחה נכונה (ואם כבר, אז לא בקישור של שניים, ובטח שלא ליד נגר כמו לוקאס).

הוא בגדר luxury player נכון להיום, ואפילו עם ההתרסקות המנטאלית של העונה שעברה, אין צל של ספק שעם התנהלות נכונה מצד המנג'ר (או ההנהלה, מאיפה בדיוק אתה יודע מי לוקח שם את ההחלטות?) אפשר היה להוציא ממנו הרבה יותר..

וגם אם להאמין לתסריטים לפיהם ג'רארד דורש לשחק כל עוד הוא כשיר, צריך מנג'ר עם ביצים שידע להציב גבולות ולא יתן לכוכב שלו להציב את עצמו אוטומטית בהרכב (קשה לי להאמין שיש אמת בתיאוריה הזאת, אבל שיהיה.)

 

אף אחד לא חושב שג'רארד הוא זה שיוביל את ליברפול לאליפות מיוחלת, אבל אני כן חושב שהוא מסמל במובן מסוים את היעדר ההצלחה בפריימיר-ליג. הנחמדות, ההחלקה, הכמעט.

 

זו קונספציה של המועדון שרק קיבלה חיזוק בקיץ כי לא הובא שחקן בעל שם לבלטה של סטיבי אלא הקבוצה התחילה את העונה עם מחשבה שסטיבי ימשיך להיות באנקר.
סטיבי אחראי הבלעדי לכל התארים מאז מינוי רפא וכך נולדה קונספציה זו.
כדי לקחת אליפות או בכלל להתמודד על אליפות בפרמייר ליג לאורך זמן אי אפשר לחיות בקונספציה כזו. העזיבה של סטיבי נותנת למועדון הזה תקווה חדשה כי 10 שנים אחרונות או אפילו יותר, גורלה של הקבוצה היה נתון בלעדית בידיו או יותר נכון רגליו של סטיבי. זה לא מצב בריא.

 

עזיבה שלו לא נותנת למועדון שום תקווה חדשה, כי אין להם איזה שייח' שיכול לקנות את כל העולם כמו ששתי קבוצות כבר עשו, וכמו שקבוצה שלישית תצטרך לעשות גם בקיץ הזה, אם היא רוצה להישאר במירוץ.

 

מה זו בדיוק הבלטה הזאת של סטיבי שהיינו אמורים להביא אליה שחקן בעל שם? העמדה שמאחורי החלוץ? קשר מרכזי? קשר אחורי? ג'ררארד עשה את כולן. אין שחקן אחד שיכול או אמור להחליף אותו, בטח לא כשזה נוגע למישור המנהיגותי.
אף אחד בליברפול לא מסתכל עליו כעל השחקן המוביל בקבוצה. הכוכבים שלנו ואלה שהיו אמורים להוביל אותנו להשגת המטרות שלנו העונה הם סטארידג' וסטרלינג. ג'ררארד משחק קבוע משתי סיבות, הראשונה היא שלא הבאנו שחקן ראוי לעמדת הקשר האחורי שישחק במקומו והשארנו את לוקאס במקום. והשנייה היא שרודג'רס מתעלם מהפערים הבולטים במשחק שלו, וזה לא כי הוא חושב שג'ררארד כזה גדול, אלא כי הוא פשוט לא בעניינים ועובר עונה גרועה כמנג'ר. הוא גם מתעלם מהפערים של ג'ונסון, ושל אלן, ושל עוד הרבה שחקנים שבגללם אנחנו נמצאים כרגע איפה שאנחנו נמצאים.

 

מעולם לא הבנתי איך מבחינה מקצועית נטו צ׳מפיונס נחשב יותר מאליפות.

סטיבי ג׳י סמל לנאמנות, אבל אני מסכים עם כך שהוא לא היה 100% חיובי בהשפעה שלו על ליברפול. אני גם לא רואה אותו ברשימת הקשרים הגדולים ביותר שראיתי.

 

פול סקולס:
קודם כל אם הפייר פליי הפיננסי באמת יעבוד הרי שמציאת שייח זה כבר לא פיתרון קסם לקבוצה שרוצה להצליח. שנית, לליברפול יש כסף. זה היה נכון כשרפא הבכיין הוציא בתקופתו סכומים שהם שניים רק לסכומים של צ'לסי בתקופה המקבילה, גם הקיץ לליברפול היה סכום מכובד לבזבז. קודם כל במועדון צריכים להחליט על סדר עדיפויות. זה שליברפול חולה יותר מ- 20 שנה במחלת חוסר המושג בשוק העברות זה כבר בעיה עמוקה של המועדון עצמו

RAULITO:
סמל בינוניות זה לא אומר שהשחקן בינוני. הוא יכול להיות סמל כזה גם באל כורחו כמו במקרה של ג'רארד. גם בריאן רובסון עבורי הוא מאין סמל לבינוניות של יונייטד. קבוצה שרצתה לחזור לגדולה ולא הייתה מספיק טובה להשיג את היעדים. הוא אומנם לא היה שחקן בית וגם זכה ב - 2 אליפויות, אבל רק כשחקן משני. ליונייטד כבר היו מנהיגים אחרים ובראשם קנטונה. אבל רובסון עצמו היה קשר מצוין, הפך לסמל יונייטד, קפטן שלה וגם קפטן הנבחרת. שחקן מאוד מוערך בכל הממלכה בדיוק כמו ג'רארד.
ולדעתי זכיה בפרמייר ליג קשה יותר מזכיה בצ'מפיונס וגם יותר יוקרתית. אבל זה דעה שלי בלבד.

RUSHIE:
במועדון אמורים לדעת יותר טוב ממני. אם זה קשר התקפי או קשר אחורי, אבל האסטרטגיה הייתה צריכה להיות להביא שחקן או שניים בכירים שיורידו את ג'רארד למעמד התוסף לדלק. אבל במקום זה הרכש הראשון היה לאמברט.

שוב, ג'רארד פה עושה טובה לליברפול וגורם להנהלה שלה לחפש פתרונות במקום להתקע עם הידוע והמוכר.

 

לרגע חשבתי פתאום על התיק הכבד שנופל על הנדרסון, על איך ההודעה הזאת תשפיע על הקבוצה עד סוף העונה, על איך ההודעה הזאת תשפיע (אם תשפיע) על השחקנים שיגיעו, ואם ירצו להגיע בכלל ועל האם ינסו לחפש בקיץ סוג של מחליף. לאו דווקא מבחינת התפקיד, אלא איזה שהו לידר רציני.

זהו, עבר לי. עכשיו שוב רק עצוב.

 

https://pbs.twimg.com/media/B6WfB7fCEAA_zZm.Xxx:large
הקפטן הנצחי והקפטן הבא

התחלתי לאהוד את ליברפול בגלל גאררד שהייתי ילד. יהיה הזוי שלא יהיה אותו יותר, אבל כמו שצויין פה אני לא רואה את גאררד כמי שעזב את ליברפול, אלא יותר מי שפורש בסוף העונה הנוכחית. איזה קבוצה אמריקאית מעפנה בשביל לתת מעט גיוון/כסף/שינוי אווירה לשנתיים האחרונות בקריירה זה לא משהו שאני מחשיב כעזיבה.
גאררד יהיה תמיד בליברפול בדרך זו או אחרת, כמו שקני כרגע. בסופו של דבר הוא יחזור לליברפול ויהיה דירקטור/מנהל/מאמן/מנג'ר או מה שזה לא יהיה. אני מאמין שנראה אותו תמיד בדרך זו או אחרת.

מדהים שהשחקן שהוא הקפטן הבא הוא בעצם השחקן שאני הכי אוהב בשנים האחרונות. (ביחד עם לאלאנה). אני חושב שהנדו כמו שנראה במשחק נגד סוואנסי בלי גאררד, יוכל לתפוס פיקוד. זה אף פעם לא יהיה גאררד, אבל ההקרבה, הנחישות, האהבה והעבודה הקשה זה משהו שאני רוצה בקפטן הבא ולהנדו יש את זה.

יום עצוב. גאררד בליברפול (בעיר ולא רק במועדון*)תמיד יהיה יותר מעוד שחקן. כמו שאמרתי, אומנם בשנתיים-שלוש שנים לאחר סוף העונה הנוכחית לא ממש נראה אותו כי הוא יבלה באיזה עיר נחמדה בארה"ב, אבל ב Long Run הוא יהיה תמיד קשור למועדון.

 

אני מחכה שג'ררארד יחזור להיות המאמן שלנו, ליברפול בלי ג'ררארד זה משהו שקשה לתפוס אותו באמת, גדול יותר מכל שחקן אחר שראיתי אצלנו, אין מספיק מילים לתאר אותו. אני עדיין מקווה לשינוי בתוכנית בקיץ או להודעה שהוא יהיה מאמן בצוות תוך כמה שנים. אני עוד זוכר את השער הראשון שלו נגד שפילד וונסדי בערוץ 24, כבר אז היה אפשר לראות את כוח הפריצה המסחרר. זה הולך להיות רגע עצוב מאוד כשהוא ישלים 90 דקות בפעם האחרונה אצלנו, הוא כן בדעיכה אבל בניגוד לגדולים אחרים שפרשו כמו קאררגר (בכלל לא היה שחקן חשוב עד 2005), פאולר (היה עול על הקבוצה כשהשמין אחרי הפציעות) הוא באמת נתן קריירה מפוארת כמעט בכל עונה ועונה במועדון. הכי אני אזכור לו את הטירוף נגד אולימפיאקוס ב3-1, את הגמר הפסיכי נגד ווסטהאם ב2006 ואת החלק המרכזי שלו במהפך בגמר 2005, את החלק בקריירה בו הוא רץ כמו מטורף חצי מגרש בשביל לתקל שחקן יריב, את החלק בקריירה בו הוא שיחק בנגיעה והתמקם ברחבה וגם את החלק בו הוא עמד עמוק יותר וניהל את המשחק שלנו, שחקן שעבר בין הרבה עמדות על המגרש, קשר אחורי, קשר מרכזי, קיצוני ימני, קיצוני שמאלי, מגן ימני, קשר התקפי, חצי חלוץ, הכל ידע לעשות ובד"כ ברמה גבוהה מאוד, להערכתי סביבות 2006 היה מדובר בשחקן מספר 1 בעולם אבל זאת כבר דעתי האישית. אני בטוח שיהיו כאלה שידברו על החוסר באליפות, אני חושב שאנשים כמו מייקל אואן שכן לקח אליפות יסתכלו בקנאה אל עבר ג'ררארד שכל פעם שיבקר באנפילד יקבל כבוד של מלכים שמעטים מקבלים ובעיני זה שווה יותר מכל תואר קבוצתי שיש.
נכס אמיתי, שחקן וקפטן למופת, היה תענוג אמיתי.

 

סיכום מדהים של גיל. השני שורות לפני המשפט האחרון זה הדבר הכי חשוב לגבי גאררד.

אני מקווה ומאמין שהוא יחזור להיות בצוות האימון מתישהוא.