ליברפול 2014/15

הנחמדות והכמעט? זה מה שג'רארד מסמל? באמת?
שחקן שהרים את הקבוצה הזאת מהקרשים שוב ושוב ושוב, ואחראי כמעט בלעדי לפחות ל2 תארים?

וואו. טוב.

 

גם לדעתי, ותמיד אני אומר לעצמי, שאם הייתי כדורגלן, בטוח הייתי נשאר באותו המועדון לאורך כל הקריירה,
כי האהבה המשוגעת הזאת שאתה מקבל מאנשים (בין אם זה עשרות אלפים באנפילד או שניים וחצי בקופסא בנתניה) שווה יותר מכל דבר אחר.

כמובן שאני משלה את עצמי, אבל בלי רומנטיקה לא נשאר לנו הרבה כאוהדים של המשחק הזה.

אבל, באותה הנשימה, סביר להניח שג'רארד גם כן מקנא/יקנא באואן על המדליה הזאת, ומעניין היה פעם להיכנס לו לראש ולראות האם יש בו גם צד שמתחרט על הנאמנות לליברפול לאורך כל הקריירה, שככל הנראה עלתה לו בתארים.

 

ספציפית באואן לא חושב. אואן השיג את המדליה הזו מבלי שהיה לו חלק רציני בהשגתה. פרגי אפילו עשה לו ג'סטה ונתן לו את המשחק או משחקים שהיו חסרים לו לקבלת המדליה.
בכללי אני כאוהד נבחרת אנגליה בדרך כלל מחבב שחקנים אנגלים, אז אני מעריך מאוד את ג'רארד על נאמנותו וזה לא מובן מאליו. ובכלל מדובר בקונצנזוס בממלכה, הישג גדול בפני עצמו.

 

מה רצית? שגם אני אתחיל לרשום כמה היה גדול וכמה נתגעגע אליו? יש מספיק אנשים שעושים את זה.
מה לעשות? הוא מסמל גם את זה. לא אמרתי רק, אלא גם. בנוסף.

 

מסתובב כל היום עם הרגשה כבדה כזאת. קורא דברים בטוויטר ובפורומים ויש הרגשה עצובה מאוד. בסה"כ ספורט ושחקן שעוזב, אבל אני מרגיש שבשני עשורים שאני אוהד שרוף, זה הרגע הכי קשה (וחוויתי את אובדן אליפות הקיזוז להפועל בתור אוהד חיפה ואת אובדן האליפות של ליברפול בעונה שעברה).

נכון, יפרוש בלי אליפות וזה מבאס, אבל אני חושב שהרבה מאוד שחקנים שיש להם לא מעט תארים היו נותנים הרבה בשביל להסתכל אחורה על הקריירה ולהרגיש את האהבה, הכבוד, ההערכה וההערצה העצומה שג'רארד קיבל ויקבל כל חייו.
זה שאין לו אליפויות זאת תעודת עניות עצומה למועדון, לא לו. גם את התארים שלקחנו בתקופתו צריך לרשום על שמו. רוב השנים היתה לו קבוצה בינונית שהיתה תלויה בו לחלוטין. איזה עוד שחקן לקח קבוצה כל כך בינונית לגמרי על הגב לזכייה באלופות? הגמר גביע נגד ווסטהאם היה גם הוא לגמרי שלו.

אני לא אגיד שהתחלתי לאהוד בגללו כי זה לא נכון. גדלתי על מקמנמן ופאולר, אבל ג'רארד הוא ליברפול מבחינתי. מאד קשה לדמיין את המועדון בלעדיו, זה לא עוד שחקן ענק. רשמתי כבר אתמול בלילה שאני בספק גדול אם נראה עוד דבר כזה בכדורגל העולמי - שחקן שגדל במועדון מגיל 8 (ולא שהגיע בגיל צעיר בגלל שזיהו בו פוטנציאל) ומתפתח להיות שחקן מהרמות הגבוהות ביותר (אני מסכים עם גיל, באזור 2006 היה הטוב בעולם לדעתי). השחקן הכי שלם שראיתי, בשיאו היה בין הטובים שיש בכל עמדה כמעט על המגרש.

לחשוב שכל השנים הוא נשאר במועדון שלא היה מהחזקים שיש ובכל זאת פעם אחר פעם סירב להצעות של מועדוני על (כמה וכמה פעמים סירב לפרגוסון, לצ'לסי ובשנים האחרונות סירב לבאיירן וריאל).

לא האמנתי שיעזוב, הייתי בטוח שיסיים אצלנו את הקריירה והאמת היא שאני מאשים את רודג'רס וההנהלה. אולי אי אפשר היה לשכנע אותו, אבל אם הקבוצה לא היתה נראית כמו פח אשפה העונה ואם הוא לא היה צריך לרדוף אחרי שחקנים כל משחק במרכז המגרש כי לידו יש את הקשר האחורי הגרוע בליגה ואם היה עוד איזה כוכב או שניים שהוא יכול לשתף איתם פעולה (כמו למפארד בסיטי) אז אולי לא היינו מגיעים למצב הזה. באסקומב רשם שרק אחרי שג'רארד התראיין לפני איזה חודשיים ואמר שעדיין לא הציעו לו חוזה במועדון הבינו שאולי הוא יעזוב. אם זה נכון זה ביזיון אבל אני לגמרי מאמין שזה אפשרי (מה קורה עם חוזה חדש לסטרלינג וקוטיניו? לא בוער?).

מבחינה מקצועית, זה יכול אולי להיות לטובה אם חושבים על זה בצורה קרה ומנותקת לגמרי מהמסביב. אבל זה לא. זה הכוכב האחרון שיש לנו, זה השחקן ה"ממש מזוהה עם המועדון" האחרון שיש לנו, הוא הדמות האחרונה שיש לנו (איזה פרצוף יהיה עכשיו בכל מקום כפנים של המועדון? אין בכלל מועמדים). נכון שהוא כבר הרבה אחרי השיא, אבל אני לא מאמין שיש אפילו אוהד אחד היום שמאמין במועדון שיידע למלא את הבור העצום שנפער במועדון. כבר שנים שאנחנו מאבדים את השחקנים המובילים שלנו אחד אחרי השני (מקמנמן, אואן, אלונסו, מסצ'ראנו, טורס, סוארז) וכל עזיבה כזאת רק הולכת ומחזקת את תהליך ההתדרדרות של המועדון. עם העזיבה הזאת של ג'רארד, אחרון הנפילים, אני מרגיש שזה הצעד האחרון בקיבוע שלנו כ"עוד קבוצת אמצע טבלה באנגליה". כן, ההיסטוריה מפוארת ואין-ספור אוהדים ברחבי העולם, אבל מקצועית המועדון הזה כבר פשוט לא שם. עונה שעברה היתה שירת הברבור.
אני לגמרי מצפה שהמחליף יהיה פביאן דלף והקפטן בעונה הבאה יהיה לוברן.

הקבוצה פח ואני מרגיש שזה כבר לא ממש משנה, מעכשיו כל משחק פשוט יהיה ספירה עצובה לאחור למשחק האחרון של השחקן שבזכותו אפילו במחצית אותו גמר באיסטנבול האמנתי שעוד יש סיכוי, השחקן שמ40 מטר בתוספת הזמן ימצא את הפירצה בין 200 שחקנים עם מספיק עוצמה על מנת להציל את הגביע, השחקן האחרון שאני אעריץ ואוהב באמת.
תודה קפטן פנטסטיק!

 

איכות הוידיאו לא תואמת לאיכות התוכן אבל הנה כל השערים של ג'רארד (עד מלפני שנתיים) בסדר כרונולוגי.



All Action Hero.

 

קראגר במייל מבקר את הנהלת המועדון שלא מנעו את העזיבה. הוא אומר שהוא לא האמין שג'רארד יעזוב ושרק בקיץ ג'רארד הודיע על פרישה מנבחרת אנגליה "על מנת להתרכז בליברפול בשנתיים-שלוש הבאות". אומר שג'רארד (כמו כל הכוכבים) תמיד הרגיש צורך להרגיש שרוצים אותו (אפילו שזה ברור לחלוטין שרוצים) והוא תוהה האם ג'רארד לא קיבל את ההרגשה הזאת לאחרונה. אומר שהמועדון היה צריך לעשות כל מה שיכול על מנת להשאיר אותו במועדון (כולל להציע לו תפקיד מקצועי\ניהולי כבר מעכשיו או מהרגע שהוא פורש).

הוא גם מסביר קצת עד כמה זה קשה להיות ג'רארד בליברפול. שהעיר היא כמו כפר קטן וג'רארד הוא הכוכב של העיר הזאת כבר 15 שנה ושלא מעטות בהן היו שנים לא טובות למועדון. זה לא כמו כוכב זר (סוארז, אלונסו) שהאוהדים מבינים שליברפול היא רק תחנה עבורם (בניגוד לאואן ומקמנמן למשל) אלא מישהו שכל הזמן צריך לחיות עם המצב של המועדון. וג'רארד, שהיה הכוכב הכי גדול שאליו תמיד היו נשואות העיניים כשצריכים איזה רגע קסום, הרגיש את כובד הציפיות והתקוות יותר מכולם.

 

אני מאמין לג'רארד. אני רק תוהה (כמו שקראגר תוהה) אם המועדון עשה כל שביכולתו על מנת לשכנע אותו להישאר.

 

זה עושה לי לא פחות מבחילה שהנדרסון אמור להיות התחליף לגיבור הילדות שלי..
בוא נעזוב את הטכניקה שאין להנדרסון , הבעיה שלו שהוא נגרר תמיד אחרי בינוניות ולא עולה מעל ליכולת בשביל להוציא קבוצה מבוץ..
זה נורא .. אולי צריך להביא את ווילשר

 

אני לא חושב שזה הוגן לבקר עכשיו את הנדרסון.
הוא לא ג'רארד הבא (ואפילו לא קרוב) אבל בסגל הנוכחי הוא בין השמות הראשונים שאני שם בהרכב. עונה שעברה הוא היה פשוט מצוין לדעתי. אם כבר, אני חושב שדווקא לו ספציפית העזיבה של ג'רארד תעשה טוב. אני מקבל את הרושם שכשג'רארד על המגש הנדרסון לא מספיק לוקח על עצמו. בפעמים שג'רארד לא משחק (ואז באופן טבעי הנדרסון משחק במרכז הקישור) הנדרסון מראה יכולת טובה בהרבה. בראש ובראשונה, הוא השחקן היחיד עם אנרגיה במרכז המגרש שיש לנו. הוא לא מפסיק לרוץ 90 דקות, אפשר לסמוך עליו טקטית וגם יכולת המסירה שלו טובה מאוד ואת זה אנחנו לא רואים כמעט בכלל כשג'רארד משחק. לא שהוא איזה שחקן ענק, אבל נכון להיום כל כך רחוק מלהיות בעיה...
שחקן שמנסה בכח להוציא את העגלה מהבוץ? לדעתי מתחילת העונה אנחנו רואים רק אחד כזה וזה קוטיניו. הבעיה היא שהוא עדיין לא מספיק יציב ובטח שלא מבקיע מספיק. אין ספק שזאת אחת הבעיות שלנו וחלקנו כבר אמרנו את זה בקיץ שחייב להגיע שחקן כזה במקום סוארז.

ווילשייר? אני מעדיף את הנדרסון. מעבר לזה שווילשייר פצוע כל הזמן, נכון להיום הוא עדיין בעיקר הייפ. יש לו כישרון גדול, אבל כמעט לא רואים את זה.
מה גם שאני לא רואה סיבה שהוא יעזוב את ארסנל בשבילנו.

 

סטיבי אשר שהוא עוזב לMLS בקיץ,
שמועות קצת -
הצענו על שאקירי 14 מיליון יורו לפי סקיי איטליה
ג'רמין דיפו של טורנטו הוצע לנו אבל זה מסתמן שזה לא יקרה
יש דיבורים על ברהינו

 

השאלה היא מה המועדון אמור וצריך לעשות? עניינים שקשורים למעמדו כשחקן לא אמורים לגעת במועדון אלא במנג'ר. ואפילו אם רוג'רס יכול היה להבטיח לו אי אילו דברים להמשך העונה, מי אמר שהם יהיו רלוונטיים לעונה הבאה או לעוד שנתיים? זה היה תלוי בכושר של ג'רארד, בהתקדמות של שחקנים אחרים ועוד. תכל'ס, אי אפשר להבטיח יותר מדי בעניין המקצועי.

בכל הנוגע לפן הניהולי, גם עם זה יש לי בעיה. להבטיח לו תפקיד בצוות האימון או תפקיד ניהולי? זה נשמע נחמד על הנייר, אבל מי אמר שלבחור יש יכולות שמתאימות לתפקידים כאלו? גדול ככל שהוא היה, הוא לא יכול להיות גדול מהמועדון ואני לא חושב שזה נכון סתם לרוץ ולחלק תפקידים.