אגב, רומאנו טוען גם הוא שנונייז היה בעניין של מעבר לסעודיה וזה לאל קרה רק כי לא רצינו להישאר עם שחקן פחות באמצע העונה. הוא גם טוען, כמו שמגווייר טען מהההתחלה, שבסעודיה להוטים על השחקן וצפויים לחזור אליו בקיץ. ומגווייר עכשיו אומר שאנחנו מאוד רוצים את זייר-אמרי מפסז' ושהשחקן כנראה פתוח לאפשרות. הוא יעלה כסף אז זה לא יקרה, אבל מה יש לנו חוץ מחלומות...
אף שופט לא נסע למפרץ מאז אוקטובר 23' ואם להאמין לווב אף שופט פרמיירליג תחתיו גם לא יסע. המשפט השני שלך הוא משפט סתום. לשחד שופטים אפשר תמיד.
נכון תמיד אפשר. אבל פה זה לא קשר של שופט- בעלות שהיה לנו בראש זה באמת קרה. כל הליגה מתפוצצת בתלונות בשנה וחצי האחרונות על אוליבר פרט לקבוצה אחת...אוהדים של הקבוצה ההיא מתלוננים על אוליבר לא תמצא והוא גם שופט את רוב המשחקים הגדולים שלהם. מעניין למה.
אני חייב להגיד שמוזר לי כל הסיפור של מגווייר והידיעות שלו. אם זכרוני אינו מטעה אותי, עד שקלופ מונה הוא היה מביא ידיעות כאלה, בדיוק יחסית טוב (היה גם את Macca בזמנו, מי שמכיר מכיר) אבל מאז הרבה התחלפו, לא בדיוק ברור מאיפה הוא מקבל את המידע שלו ואיך זה חזר פלוס מינוס אחרי שקלופ עזב כי רוב אנשי הצוות התחלפו, ואם זה מישהו מהניהול אז גם שם היו הרבה שינויים מאז שקלופ הגיע. אבל לא משנה. סתם תיהיה. על זייר-אמרי אין לי באמת דעה, לא ראיתי אותו כמעט אף פעם בשביל לחשוב אם יתאים, לא יודע כמה הוא שווה בשביל לדבר על ריאליות. אבל אחזור שניה לדיון של סאלח. אני חושב שעניין הקרדיט שהוא קיבל אצל האוהדים הושפע מהמון דברים, אבל בראשיתם, זה היה חלק משלישת התקפה שתיזכר לדורות. לכל אחד היה חלק, לכל אחד היה תפקיד וזה לא נפל אף פעם רק על מישהו אחד. כמות הפעמים שלאחד או שניים מהם היה משחק פחות טוב והשלישי הוא זה שכבש היא עצומה, פעם זה היה מאנה, פעם זה היה סאלח פעם זה פירמינו. הנטל התחלק מושלם בין שלושתם. מאז שהשלישייה התפרקה, סאלח לקח על עצמו יותר ויותר, וגם היה לו את המקום יותר לעשות זאת מבחינת ההיררכיה ההתקפית. אבל זה מאוד הרגיש לי לפחות שהוא שם את כיבוש השערים והתהילה האישית מעל הכל. כל מצב נוח חיפש לבעוט גם אם היה מישהו פנוי יותר, המון התעקשות על דריבלים מיותרים וללכת ראש בקיר. למרות שאיכות הבעיטה/הדריבל/המהירות כולם ירדו והוא כאילו סרב להתאים עצמו ליכולת הנוכחית שלו. בעונה שעברה למשל, מאז שטס לאפקון כשמשחק האחרון שלו היה מול ניוקאסל שניצחנו 4-2, ועד שחזר מול סיטי ב10 למרץ. והיה לנו רצף משחקים עם תוצאות יפות ומשחקים קשים וכדורגל התקפי משובח ומפרגן מאוד (13 משחקים 7 ליגה, 3 גביע הליגה ו3 גביע אנגלי, ו11 ניצחונות שכללו את צ׳לסי פעמיים אחד ליגה ואחד גמר גביע הליגה של הילדים, הפסד וניצחון מול ארסנל בחוץ אחד בליגה ואחד בגביע) ואז גם לקראת סיום העונה היה גם את כל הפיצוץ על קלופ על הקווים, וההרגשה הייתה שהאגו יוצא שם משליטה. וכן, ואני הייתי בטוח ואפילו הייתי בעד להיפרד בקיץ האחרון, הייתי סקפטי לגבי השילוב של האגו שלו מול מאמן חדש וצעיר. ואני באמת שלא יודע מה קרה לו בקיץ, אבל מתחילת העונה. הוא פשוט היה נראה אחרת. בוגר יותר, מוביל יותר, אחראי יותר. לקח על עצמו להיות המנוע של כל ההתקפה, לא רק זה שצריך לשים את הגולים. זה לא שלפני הוא לא היה מבשל או מוסר, לפני זה פשוט היה נראה שבשביל למסור זה ממש צריך להיות אופציה אחרונה. היום זה נראה כאילו לא באמת אכפת לו לכבוש או לבשל העיקר שהכדור נכנס לרשת. אני חושב שזה גם משחק לטובתו מבחינת איך ששומרים אותו, פעם היו סוגרים לו בעיטה ועדיין הוא היה בועט. היום תסגור לו את הבעיטה אז הוא ימסור, תסגור לו את המסירה הוא יבעט. תסגור לו גם וגם הוא עדיין יצליח להעביר את הכדור רק שיהיה שחקן פנוי לקבל את הכדור או להתנפל על ריבאונד. בעיניי סאלח היום הרבה הרבה יותר שלם ומודע ליכולת שלו ולתפקיד שלו בקבוצה. וזה שיבח אותו מאוד. האם זה רק הוא או שגם לסלוט יש פה חלק? מאמין שזה באמצע איפשהו. אבל הכפיים לסאלח שבגילו ואחרי כל מה שעשה עדיין סוג של המציא את עצמו מחדש. וכן עדיין הוא מבזבז הרבה מצבים ויש רגעים שהוא לא קיים. אבל יש לו אימפקט על כל משחק. וזה לא משהו שבא ברגל בשום צורה. עדיין לא חושב שזה הסאלח הכי טוב שראיתי. הכבוד הזה שמור לסאלח 2021/22. הוא באמת היה בלתי עציר. לא משנה מי בא וכמה באו אליו. אף אחד כמעט לא הצליח לעצור אותו (למעט קורטואה ימח שמו). עכשיו שהוא זז על המגרש באותה עונה והדברים שהיה עושה זה הדבר הכי קרוב שראיתי למסי. גילוי נאות #1 עד קוביד מאנה, גם אני הייתי מאלה שהעדיפו את מאנה על סאלח. לא על יכולת כי היכולת והחשיבות שלהם הייתה דומה בעיניי. אלא על אגו. גילוי נאות #2 בשיאה של השלישייה השחקן הכי חשוב בה (ובקבוצה אחרי וירג׳יל) היה פירמינו. גילוי נאות #3 למרות היכולת הנוכחית של סאלח, כן יש בי משהו שלא לגמרי שלם עם לתת לו חוזה מפוצץ (מעל 400 אלף ל3 שנים) בגילו, כן הוא מכונה, כן הוא סופר מקצוען. אבל יש שלב שאי אפשר לדחות את הקץ בו יותר. כמובן שאם בעלים אחרים ונורמליים זה היה נון אישיו. אבל לואן דייק כן הייתי מוכן לתת איזה חוזה שהוא דורש. אבל זה כבר דיון על זה ששחקני הגנה יכולים למשוך עד גיל מאוחר הרבה יותר. בעיקר המשובחים ביותר.
אהה אז זו לא הייתה הטרלה פתטית שלי? טוב נו. מסתבר אז שהיו אוהדי ליברפול שהעדיפו לשמור את מאנה על סלאח, גם טרום קוביד(לא ב2022 כשמאנה נראה גמור). גם היום סלאח קודם כל מחפש את השער, 3-4 פעמים לפני שהוא מוסר. אבל הוא קבלן ביצוע כל כך אדיר, נדיר והיסטורי שהגנות לא יצליחו לעצור אותו גם אחרי 3-4 מצבים. הוא 6 עונות דופק דאבל פיגרס בבישולים רק בליגה. כמה חלוצים- שחקני התקפה הראו יציבות כזאת? אולי חמישה. מצטער, זה שכתוב ההיסטוריה להציג את זה שהוא בסך הכל היה חלק משלישיה. המספרים שלו תמיד היו חייזריים. בעונת כיבושים הכי טובה של מאנה בליברפול הוא נתן 22 שערי ליגה. רק 3 עונות מהקריירה הארוכה של סלאח אצלכם הוא כבש פחות מ22 שערי ליגה(וכדי שלא תצטרך ללכת לבדוק זה היה מאוד קרוב למספר הזה). פשוט לא באותה ליגה. מאנה היה אדיר תקופה ארוכה להתקפה שלכם, סלאח הוא טופ 10 שהליגה הזאת ראתה בערך מהעונה הראשונה שלו. בערך כמו הפער בין נאני של יונייטד לרונאלדו של יונייטד.
המספרים שלו תמיד היו הכי טובים זה נכון. אבל השיח היה למה לא היה מוערך מספיק גם בקרב אוהדי ליברפול. ואי אפשר לנתק את זה שהיה חלק משלישייה היסטורית. בתור אחד שראה את כל המשחקים שלהם. אי אפשר היה להגיד שהוא היה הכי טוב או הכי חשוב בפער בשלישייה הזאת. הוא היה הכי יציב לאורך השנים, הוא שימר את עצמו הכי טוב לאורך זמן, ולא סתם הוא עדיין דופק מספרים שפירמינו ומאנה מגמגמים בסעודיה. אבל בשיא שלהם יחד, אי אפשר היה להצביע מי היה הכי טוב. אני חושב שהתפלגות הקולות בקרב אוהדי ליברפול תיהיה 33.333 אחוז לכל אחד מהם. אני בטים פירמינו. וזה שמסתכלים על התקופה של 2017/18-19/20. אבל שמסתכלים על כל הקריירה של כל אחד מהם בנפרד סאלח הוא בבירור הטוב ביותר. אין על זה עוררין. @Scouser אין לך מה, גם ההתקפה החסרה הזאת של ארסנל עדיין תשחק מול בלם נוראי אולי הכי חלש בליגה בדמות פאס. וגם אם הם איכשהוא לא יצליחו לכבוש, אז גבריאל יעשה את זה במצב נייח. הישועה לא תבוא משם.
המספרים שלו תמיד היו הרבה יותר טובים וגם היציבות. זה שפה ושם היו פיקים ששחקן כזה או אחר היה בכושר יותר טוב לא מוריד מהחשיבות הנעלה שלו. היו עונות שגם קאריק או פלטשר היו אדירים ומועמדים לשחקני השנה שלנו, עדיין רונאלדו היה הטוב בקבוצה ההיא. אההה אבל הטיעון המנצח הזה של אני אוהד ליברפול אז ראיתי את כל המשחקים. פרמינו היה מאוד style oriented. סלאח הוא מעל לדיון הזה. הוא יצליח בכל סיטואציה, בכל סגנון למעט אולי עם מאמן עייף שכבר היה מת לפרוש. אני רק מזכיר שהפריים של הפריים של סלאח אצלכם הוא היה אמור לקחת בלון ד׳אור, אולי רק ואן דייק התקרב לדיונים האלה.
יש דברים שהם גדולים יותר מסטטיסטיקה. המספרים שלו היה הרבה יותר טובים, אבל מבחינת חשיבות באותם זמנים. אי אפשר להגיד שהיה חשוב יותר ממאנה או פירמינו. אבל שמסתכלים על כל שחקן בנפרד ושופטים את הקריירה שלו וההשפעה לאורך כל תקופתם. כן סאלח מעל כולם. וזה הנקודה שבסוף שנינו מסכימים עליה. מכבד את דעתך שאתה חושב שגם אז סאלח היה החשוב ביותר. אני בחלק הזה אני חולק עלייך. אבל בכל השאר אנחנו און דה סיים פייג׳
המגוויר הזה זה לא המגווייר שהיה מביא ידיעות לפני תקופת קלופ (אגב, היו עוד כאלה לפני "Macca", הותיקים שבינינו אולי זוכרים את "אלישע סקוט" שלפי השמועות היה איזה חבר של ג'רארד שנהג לחשוף דברים ובבירור היו לו קשרים במועדון). המגווייר הזה בעיקר כותב על שחקנים שהוא חושב שיתאימו לנו מבחינה סטטיסטית. כשאדוארדס היה במועדון היו לו אחוזי פגיעה לא רעים בכלל. בעיקרון הוא גם לא מתיימר להיות איזה ITK, אבל הוא כן מתפרנס מכתיבת תוכן על ליברפול. הוא אמר מעט מאוד דברים שנוגעים להעברות וכאלה, אבל חד משמעית צדק בנוגע לגומז ונונייז, ואלה לא דברים שאחרים דיווחו לפניו. יכול להיות שעם הזמן כשהוא כותב על המועדון הוא התחיל לפתח קשרים. בכל זאת מדובר בבחור מקומי, זה לא כזה מונפץ.
גם תרנגול עיוור וכו'. אני חושב שבאופן כללי השיפוט בליגה הידרדר דרמטית מאז שהוא בתפקיד. וזה כולל את השימוש הבאמת בזיוני בvar שהפער בזה בהשוואה לליגות אחרות הוא תהומי. וגם שיילך להזדיין בלי קשר.
לא יודע בגלל מי, אבל באנגליה (ובארץ) ניהול כל העניין הזה עם VAR הכי גרוע ממה שראיתי, מאז שהטכנולוגיה נכנסה לחיינו.
דבר חיובי אחד לקחת מהמשחק הזה, 3 נקודות. כל השאר הם דברים שליליים שרובנו די צפינו שיקרו מהשלב הזה ואילך של העונה בלי חיזוק בינואר. המשחק הזה הוריד אותי מאוד לקרקע, אם נזכה באליפות אחלה. ניצלנו הזדמנות עם הפציעות של ארסנל והקריסה של סיטי. תלונות לסלוט ולשחקנים לא יהיו לי, אלא אך ורק לשדרה הניהולית שלא נתנה לנו את הכלים ״לסיים את העבודה״. הקבוצה מאוד עייפה וממשחק למשחק רמות המרץ והאינטנסיביות יורדות. ההגנה מאוד שייקית למעט ואן דייק שהוא אי בודד של שקט. מגן שמאל ובלם היו קריטיים בינואר לרוטציות וגיבוי הולם. הקישור מותש, בעיקר פארנברח וזה מאוד מאוד מורגש במשחק שלנו, קשר נוסף שהיה מאפשר מנוחה לפארנברח וקצת יותר רוטציה בקישור היה קריטי בינואר. ההתקפה שלנו נשענת על סאלח וגאקפו, כל הארבעה האחרים נספחים. והיה אפשר לקצץ שם שחקן (נונייז) או שניים (קייזה) בשביל לממן רכש לעמדות הקצרות האלה. אבל לא עשו את זה, וההנהלה נתנה להזדמנות לתקן את עוולות הקיץ לחמוק. כרגיל. ביכולת הנוכחית נצטרך נס בשביל לנצח את 2 המשחקים מול וילה וסיטי בחוץ. על ניוקאסל עוד רחוק מידי בשביל לחשוב, ושבוע אחרי ניוקאסל כבר יתחילו משחקני השמינית של הצמפיונס. שבניהם ואחריהם יש עוד סוטון בבית וגמר גביע מול ניוקאסל. עומס עומס עומס. אולי תחשבו שזה לוזרי, אבל אם נצליח איכשהוא באמת בדרך נס, לנצח את כל שלושת המשחקים הקרובים. ולשמור את פער 7 הנקודות. אני לגמרי מקריב את הצמפיונס ועולה עם מחליפים. לנטרל את העומס המשחקים של אפריל/מאי ולהתמקד אך ורק בליגה עם מנוחה מקסימלית בין מחזור למחזור.
אם ננצח את שלושת המשחקים הקרובים זה נס ויקרב אותנו משמעותית מאוד לאליפות. לא יקרה. בשבת ארסנל תנצח בקלות את ווסטהאם בבית, נגיע לסיטי עם לחץ גדול. לאחר מכן מחזור אמצע שבוע קריטי שבו ארסנל אצל פורסט בזמן שניוקאסל אצלנו. אולי המוקש הכי גדול שנשאר לארסנל, חייבים שהם ימעדו שם. בכל מקרה עם היכולת הנוכחית לא מוציאים יותר מתיקו מוילה וסיטי. אגב, דיכאון לראות את האוהדים בטוויטר מתלהבים מאנדו. Warrior. גם אם יקחו את אורן הוא ילחם, זה לא אומר שהוא מספיק טוב.
