מוריניו, חרא של בן אדם, הצליח בגדול במשך עשור ואז התרסק. ונגר, בנאדם גדול, הצליח בגדול במשך עשור ואז התרסק. לא ממש הוכחת פה משהו.
מוריניו ממש לא הצליח במשך עשור היו לו פיקים מסוימים, אפילו בשיא הצלחתו הוא פוטר מצ'לסי (ב 2007) אחרי פתיחת עונה מחפירה, ושלא נדבר על איך הוא עזב את ריאל כפרסונה נון גרטה שאף שחקן לא רצה לראות אותו שם יותר. ולגבי ונגר הוא הצליח במשך הרבה יותר מעשור למען האמת, למעט השנתיים האחרונות הוא תמיד הצליח ביחס לסגל שלו - גם הקבוצה שלו ב 2007-2009 שאומנם לא לקחה תארים (עם פברגאס, ואן פרסי, אדבאיור) הייתה קבוצה אדירה וגם הקבוצה של 2013-2016 הייתה מעולה (אוזיל, סאנצ'ס, ז'ירו). ואני יכול להביא עוד מלא דוגמאות של מאמנים שהצליחו מאוד בעיקר בגלל היחס שלהם לשחקנים כבני אדם עוד לפני הטקטיקה - אנצ'לוטי שנחשב מאמן של שחקנים, זידאן שהצליח לשלוט באופן מופתי באגו העצום בחדר הלבשה של ריאל וגם פרגוסון כמובן היה אשף בניהול אנשים וגרם לזה שהקבוצות שלו ביונייטד לאורך השנים היו הרבה יותר טובות מסך חלקיהם.
זו הצגה מאוד מוזרה של הדברים. כל דבר שלילי שתגיד על האופי של מוריניו נכון, ועדיין בין 2003-15 הוא הציג רקורד די חסר תקדים של הצלחה, רק פפ אולי משתווה לזה ופפ זכה בצ'מפיונס עם קבוצה היסטורית, לא עם פורטו ואינטר.
@AE94 אני לא נכנס לניתוחים האלה, אולי אתה צודק אולי לא. אני מתמקד בכדורגל. לצורך העניין, אם חסן נסראללה היה מאמן ברמה של קלופ אין לי בעיה שיגיע ב2026. כן, אעדיף איזה חסיד אומות עולם. אבל זה לא בפוקוס שלי. אני גם די בטוח שחלק מהשחקנים בעבר ובהווה שאני ממש ממש מעריץ/הערצתי על המגרש, הם חלאות בחיים האמיתיים.
אוקיי לא נכנס איתך לדעות מחוץ לכדורגל, אבל קשה לנתק את השקפת העולם של בן אדם מניהול שלו של קבוצה. וגם יש הבדל בין שחקן למאמן. הרי בסופו של דבר בן אדם הוא יצור מורכב ורגשי, ואם תהיה בעייתי בעבודה עם אנשים, אתה גם לא תהיה מאמן טוב. לכן אם באמת רוצים להבין למה מאמן הוא מאמן טוב, מעבר לטקטיקה כמובן, צריך לראות את ההתנהלות שלו מבחינת אינטראקציה עם השחקנים. אצל קלופ נראה שהשחקנים מאוד אוהבים אותו ברמה שלא ראיתי ככה בעבר באף קבוצה, חייב להיות קשר למי שהוא כבן אדם מעבר לטקטיקה והוראות מקצועיות
We play completely different now מסתבר שקלופ אפילו לא ביקש שדרוג לחוזה ורק העוזרים שלו קיבלו שדרוגים. זה נטחן הרבה אבל באמת שהוא משהו מיוחד.
מדווח גם שהוא ביקש הבטחות לרכש, מעודד מאוד (במיוחד לאור הדיווחים על טשומאני הזה). Sent from my LE2113 using Tapatalk
סתם שאלה, איפה אתם ממקמים את קלופ מבחינת חשיבות בין הדמויות החשובות במועדון? ברור שבקבוצה הנוכחית הסיפור הוא קודם כל הוא ובענק, אבל לדוגמא ביחס לג'רארד? דלגליש? שאנקלי? פייזלי?
בדיוק שאל אותי חבר אם קלופ עכשיו גדול יותר מג'ררארד, אחרי שהאריך את החוזה וככל הנראה יסגור 10 שנים במועדון. על דלגליש שאנקלי ופייזלי קשה לי לדבר כי לא הייתי אוהד אז ואני לא מכיר את כל הדקויות אלא רק את העובדות, לכאורה שאנקלי עשה אצלנו את המהפך שהוביל לתארים שלאחר מכן פייזלי לקח, דלגליש המשיך את ההצלחה הזאת כשחקן ומאמן וגם יצר חיבור נדיר עם האוהדים. אם אני מתעלם משלושתם, מבחינתי ג'ררארד גדול מקלופ כיוון שהוא שחקן בית, גדל במועדון, היה וורלד קלאס בשיאו ונשאר במועדון במשך כל הקריירה למרות שהמועדון לא היה תחרותי בהרבה מהשנים האלה. קלופ הוא בסופו של דבר אדם שלא היה לו קשר לליברפול עד לפני 8 שנים, ההארכות חוזה שלו תמיד יהיו שאלה של אנרגיות שיהיו לו וכמה בא לו על המשכיות. אני מתאר לעצמי שאם ג'ררארד היה מאמן אותנו והייתה הצלחה כזאת, המשכיות לא הייתה כלל בסימן שאלה, הוא היה נשאר מאמן אצלנו כל עוד הוא צלול בדעתו. אני לא חושב שלקלופ יכול להיות אכפת כמו שלג'ררארד אכפת, אבל אולי אני טועה. ג'ררארד זה ליברפול. קלופ הוא מאמן ענק אבל ההזדהות עם המועדון לא יכולה להיות ברמה כזאת שיש לג'ררארד בעיני. אני חושב שהדבר היחיד שיכול יותר לרגש את האוהדים מאליפות זה אליפות עם ג'ררארד על הקווים. אני מחכה שנים לאליפות וכשהיא הגיעה אחרי כמה דקות ממש חשבתי על ג'ררארד וזה שהוא לא חלק מזה, זה בלתי נמנע. אני לא פוסל את זה שעצם העובדה שג'ררארד לא זכה איתנו באליפות העצימה את ההילה סביבו, גם צריך לקבל את זה שככל הנראה בקיץ 05 הוא רצה ללכת לצ'לסי וזה פשוט לא יצא לפועל משלל סיבות. בכל מקרה הדיון הזה תמיד יגרור תגובות לפה ולפה, והוא דיון תחושתי ולא עובדתי.
@Liverpool-Forever מודה שהדיון הזה מראש חוטא לאמת כי בסיס ההשוואה בין השניים הוא בעייתי. מצד אחד קלופ לא משחק על הדשא בפועל וג'רארד כן, מהצד השני לקלופ יש השפעה על איך תראה הקבוצה וג'רארד לא - ככה שלהתחיל לכמת את זה לאיזשהו דירוג זה מראש הופך את הדיון לתחושתי (כמו שציינת). ועדיין, מנק' מבט של אוהד נייטרלי שאין לו סנטימנט לג'רארד (אבל כן מכיר בחשיבות שלו, כולל הריצה לאליפות ב14' שאני מאמין שהשפיעה גם על האליפות ב20') - אני חושב שקלופ הוא הדמות הכי חשובה של ליברפול בעידן הפרמיירליג. אמנם זו הצהרה קצת פומפוזית (בטח שאנחנו בעיצומו של האירוע), אבל זה מעבר ללקחת אליפות או צ'מפיונס - את זה עשו קבוצות גם כשהיו פחות טובות. הוא הצליח להפוך את ליברפול למותג בסגנון בארסה של פפ, יונייטד של פרגוסון וכד' - הקבוצה הטובה בעולם, הTeam To Beat. מתי ליברפול הייתה בפוזיציה הזו? וכל זה הוא עושה עם המטענים הכי גדולים שמועדון כדורגל יכול לסחוב על עצמו - 30 שנה של כישלון מקצועי (עם רגעי אושר מדי פעם). ולדעתי העונה היא הכי גדולה שלו במועדון, לא משנה איך תסתיים. לאו דווקא בגלל חוזק הקבוצה (ב18/19 הייתם חזקים יותר) אלא שהוא עושה את זה ממש כנגד כל (או רוב) הסיכויים.
דווקא בגלל שיורגן קלופ הוא לא 'מהבית' אז החיבור שלו למועדון נראה כל כך טוב. אני רואה בדרך הפעולה שלו כנות אמיתית, יושרה כלפי האוהדים, הוא פייר. אנחנו רואים יותר ויותר מקרים של מאמנים שסובלי משחיקה. זידאן אחרי שנתיים וחצי בריאל הרגיש שהוא חייב ללכת, וכעת זה קרה שוב. פפ גווארדיולה בברצלונה (עזבו רגע הצלחת חסרת תקדים) או בבאיירן מינכן, לואיס אנריקה וכן הלאה. וליברפול באמת עכשיו חלק מהמועדונים האלה וזה לא היה קודם. לא אשווה למאמנים מהעבר שרק קראתי בוויקיפדיה וראיתי מעט סרטוני וידאו על ההצלחה וארון התארים שלהם. ג'רארד סבל מחוסר מזל ומצוות מסייע לא מספיק טוב ברוב הזמן ולכן לא הצליח, לא היה אפשר לעשות יותר. אגב, אני חושב שג'רארד היה תותח מהרגע הראשון אבל לפחות בהתחלה הדמות המרכזית בליברפול הייתה מייקל אואן לא? עצם ניהול הדיון הזה, כל אחד מה שיכתוב - זה כיף אחד גדול לדעתי. הלוואי והכוכבים היו מסתדרים שג'רארד היה דווקא עוזר של קלופ בעבר או משחר תחתיו עונה אחת בליברפול. בכל מקרה קשה מאוד-מאוד להשוות.