שמח שהם זוכים לקבלת פנים כזאת. מגיע להם. שיהיו עם ראש מורם כשיוצאים לפגרה, נתנו לנו עונה גדולה. מיותר? תראו את התגובות של השחקנים. הם היו שבורים אחרי אתמול ורואים כמה הקהל אוהב אותם, זה חשוב. זה המועדון הזה. לא בוכה על השבוע הזה. הוא מבאס מאוד, אבל אני יודע שתהיה לנו קבוצה טובה כל עוד קלופ פה (ולא נעבור עונה מסויטת כמו הקודמת מבחינת פציעות). האם ניקח עוד תואר גדול (אלופות\אליפות)? לא יודע, אבל מאמין שנתמודד על אמת. אנחנו בטופ העולמי בזכות ולא באופן מקרי, זאת לא הבלחה. אני גם מחכה כבר למשחק האימון הראשון שלנו.
מבין לגמרי את האמירה. רציונלית היא גם כנראה הרבה יותר נכונה. תחושתית אני יוצא מהעונה הזו עם מועקה גדולה. אגב, שתי מילים לגבי מחליף אפשרי: הייתי זורק קרטון בשביל שנביא את בואן. אני קצת לא יודע איך הוא וסלאח יכולים לשחק יחדיו. אבל מבין כל השמועות שנזרקו בהקשר שלנו - נונייז/אנקוקו שמלבד המשחקים נגדנו אני לא מכיר אותם בשיט - בואן כבר שנתיים נראה כמו הריל דיל. בגיל הנכון, בסגנון הנכון. הבעיה היא שהוא יעלה באזורי החיוג של הולאנד.
אני מבין אותך כאמור, אבל תראה את התגובות של השחקנים בטוויטר. לדוגמה: זה בדיוק הרגע להראות שהאוהדים תמיד מאחוריהם, גם אחרי הפסדים. ושוב זה לא שלא זכינו בכלום. וכמו שקלופ אומר בכל הזדמנות, זאת גם החגיגה של האליפות של 2020...
הלוואי ודבר כזה היה מהווה שיקול על סאדיו מאנה (עונה כזו אדירה ובידיים ריקות, אתה לא רוצה לנסות שוב? ללכת ככה?) או על מוחמד סלאח למרות שברור שהשיקולים שלהם גם כלכליים. אני חושב שליברפול 'של פעם', או תחילת עידן קלופ, הייתה יכולה לעשות את המסיבה הזו. אבל כשהיא מועדון תחרותי, מנצח, קבוצה של ווינרים וניצחה בלא מעט משחקים גדולים - זה קצת מוזר, מבלי למתוח ביקורת כרגע. לפני הגמר למשל היה ברור שריאל מדריד רוצה לחגוג בסיבלס אבל אף אחד במועדון לא דיבר ולא הוציא החוצה שום פרט ולא היה קורה אירוע דומה. הייתי מעדיף להסתכל על זה כחגיגה על כך שיורגן קלופ עד 2026. הקהל מספר אחד בעולם כמובן.
לגבי המצעד, אני חושב שזאת החלטה נהדרת (של קלופ?). ברור לי שאוהדי קבוצות שרגילים להמון תארים יצקצקו, מבחינתם זה ייראה כמו קומדיה. גם ייצאו על זה בדיחות. אבל למי אכפת? זה אחלה להחזיר לקבוצה שנתנה עונה מדהימה וזה שמגיע כל כך הרבה קהל יום אחרי הפסד צורב מאוד וגז מדמיע זה מדהים.
אני רואה את התגובות של קלופ והשחקנים, התהלוכה הזאת היתה רעיון מעולה. מה טיאגו יודע על להיות במועדון תחרותי... קלופ: "לא היינו בטוחים למה לצפות. זה המועדון הכי טוב בעולם. אני אוהב אתכם". כן, מאוד מיותר.
מתחבר לדברים של תומר. 2014 לצורך העניין הייתי הרבה יותר שבור. היה ברור שסוארז הולך, היה ברור שבלעדיו זה מגדל קלפים שקורס לגמרי, וזה מה שהיינו - עדיין קבוצה שמאבדת את הכוכבים שלה, בלי שהיה לאף אחד הרבה בטחון במערכת או ברכש שיתבצע. גם 2009 הרגיש דומה עם אלונסו, לא באותה רמה כמובן כי זו הייתה קבוצה קצת יותר תחרותית באוברול. שוב פעם לא לזכות באליפות בהפרש נקודה זה כואב, אבל אפשר לשאוב מזה גם עידוד - קצת מזל, קצת חידוד של דקויות, משהו אחד שילך איתנו שהעונה לא הלך איתנו וזה שלנו. בסוף כשזה כ"כ צמוד בליגה, גם מקריות היא גורם מכריע. אני גם פחות מתרגש מזה כי זה סרט שכבר היינו בו. 97 נקודות בלי אליפות הרגיש כאילו התפספסה הזדמנות שלא תחזור... אוקיי, אז הם הלכו ועשו 99 עונה אח"כ. אישית, אני חושב שנזכה באליפות\לג"א עוד פעם תחת קלופ. אופתע אם לא. לגבי המצעד, מאוד לא מסכים שזה צריך להתקיים רק אם זוכים באליפות או לג"א. קל לשכוח כי אנחנו לא אוהדים מקומיים וכי בכלל זה נשכח לגמרי בנוף של הכדורגל המודרני (ואתמול קיבלנו הוכחה לפרצוף לכך) אבל הכדורגל בסוף קיים (גם? בעיקר?) כדי לספק בילוי וימים כאלה לאוהדים ולעיר. מבחינת השחקנים, הם עשו עונה מצוינת ומגיע להם לקבל הכרה על כך, למה לא בעצם? שכל מועדון יחליט מה טוב לו. מי שחושב במונחים של "ברזלים או כלום", זכותו ללגלג, אני גם בטוח שיש כאלה בטוויטר וכו', בעיניי אין שום דבר ראוי ללעג בלתת לאנשים תירוץ לצאת לרחובות וליהנות ולתמוך בקבוצה שלהם ולעשות שמח כל עוד יש לכך ביקוש. ולפי כמות האנשים שבאו לשם, יש וואחד ביקוש. מקווה שזה גם עזר לשחקנים לאסוף את עצמם. עבורי לפחות התמונות האלה עשו רק טוב, בטח לא רע. עוד משהו. בואן - שיעור עבורינו בפעם ה100 שאם רוצים אצלנו שחקן והוא לא נראה לנו, צריך לחפש איפה אנחנו טועים ולא הם. קיץ שעבר כשעלה השם שלו אף אחד לא ממש התלהב מהרעיון. היום ברור שמדובר באחד השחקנים הכי טובים בליגה מחוץ לטופ 4, ועל כן פספסנו את הרכבת הזאת והוא כבר יעלה סכום לא ריאלי.
עבורי התמונות האלה, והדברים של קלופ והשחקנים חד משמעית עשו טוב. אוהדים של קבוצות אחרות יכולים לגחך, אני משוכנע ששחקנים ברחבי העולם רואים את זה וחולמים לקבל כזאת תמיכה, להיות חלק מזה. וגם אם לא, כל עוד השחקנים שלנו וקלופ אוהבים את זה - מעולה!
גיחכו על קלופ כשהוא חגג תיקו 2-2 מול ווסט ברומיץ', גיחכו על קלופ כשיום אחרי הגמר המזעזע ב2018 הוא צולם קופץ ושר עם כמה אוהדים, יגחכו עליו עכשיו שהוא חוגג תארים משניים... הכל פנאן. הוא יודע בדיוק מה הוא עושה.
אתה מגזים. אני חושב שזה די ברור למה התקשנו נגד קבוצות ברמה גבוהה, בטח כשמכל הרשימה הזאת רק הגמר ליגה נגד צ׳לסי וצמד המשחקים נגד סיטי היו רעים (רעים יחסית כן...). גרמנו לריאל מדריד, צ׳לסי בגמר הגביע, טוטנהאם לסגור את המשחק שלהם ולעשות בונקר. מה עם ניצחונות על מילאן, אתלטיקו ואינטר ? פירקנו את ארסנל החמישית בליגה, עברת בגביעים את סיטי וארסנל.
ממש לא מגחך על קלופ, פשוט לא מתחבר לקונספט של לצאת עם אוטובוס בעיר על זה שזכית בשני גביעים שקלופ עצמו התייחס אליהם ב6 השנים הקודמות כמו קוץ בתחת. אהבתי מאוד לצפות בחגיגות של הזכיות בגביעים וצרכתי כל פיסת מדיה אפשרית בנושא, ככה אני בתור אוהד מחו"ל בעצם חוגג תארים. אני אוהב שאנחנו עפים ומעצימים כל תואר שזוכים בו, בין אם הוא גדול או קטן, אבל לצאת למצעד כזה גורם לי קצת אי נוחות. אנחנו לא איזו טוטנהאם, הבאנו את שני התארים הגדולים לפני שנתיים ושלוש. שאנקלי אמר בעבר שאם אתה ראשון אתה ראשון, אם אתה שני אתה כלום. דלגליש אמר שבליברפול אף פעם לא מקבלים מקום שני.
מסכים עם שניכם בתכלס. זאת נקודה טובה של ווקאון, בסופו של דבר מאוד התקשנו נגד קבוצות ברמה שלנו. מהצד השני, למעט סיטי (שאגב, במצטבר העונה, 2 תוצאות תיקו וניצחון אחד שלנו כן?) - אשכרה צ׳לסי, טוטנהאם וריאל מדריד שיחקו נגדנו משחקים הגנתיים מאין כמוהם. לא אוהב את המונח בונקר כי יש לזה אסוציאציה שלילית, אבל בהחלט משחק הגנתי עם קו הגנה מאוד מאוד עמוק. ומהצד השלישי, אם אתה רוצה לזכות בתארים משמעותיים, צריך ללמוד לפרוץ גם טקטיקות כאלה, על אף שזה באמת הרבה יותר קשה כשיש כזאת איכות. לא התכוונתי שאתה גיחכת על קלופ חלילה, יותר אוהדים מבחוץ. אבל כן חושב שהימים של שאנקלי ודלגליש עברו מזמן. גישות שעבדו בסבנטיז לא עובדות ב2020, פשוט ככה. לי ברור שאם השאלה היא ביטול/השארת המצעד - הדבר הנכון הוא להשאיר אותו, חד משמעית. גם בנק׳ הזמן הנוכחית וגם במבט קדימה.
אני גם חשבתי פעם שתואר או כלום. עם השנים פשוט גיליתי שיש הרגשות שלא אשכח מעולם דווקא מעונות שהן טרגדיה. אתן דוגמאות, מי מכם לא זוכר איך הוא הרגיש אחרי ה3-2 של קוטיניו נגד סיטי? מי לא זוכר את ה5-0 באולד טראפורד העונה? מי לא זוכר את ה4-1 באולד טראפורד עם דוסנה בסיום? מה יצא לנו מהנצחונות האלה מבחינת תארים? כלום. תשכחו אותם אי פעם? יותר מזה, אני זוכר כמעט את כל המשחק נגד נוריץ' ה3-2 בחוץ אחרי המשחק נגד סיטי בעל פה. מה יצא לי מהעונה הזאת חוץ מדיכאון קליני שבוע אחרי זה? כלום. אבל לא אשכח את התחושה בסיום המשחק הזה בחיים. מה הנקודה שלי? כאוהד אתה חווה רגעים, לא תארים. תארים זה סיכום של עונה וזה מצוין לשחקנים להיסטוריה וכו', בסוף החוויה שלך מורכבת מרגעים ולא מהסיכומים שלהם.
