לא חושב ש AM האלבום הכי טוב שלהם. חד משמעית בשבילי Whatever people say I am that’s what im not. אני בכלל אבל אוהב כל מה שאלכס טרנר נוגע בו, הדיסק האחרון TBHC אדיר בעיניי והשילוב עם מיילס קיין בפאפטס גם אדיר. אם כבר הדיון, זה הביצוע לייב הכי מחשמל שלהם
נכון, ואולי אני טועה, אבל לפני AM זה הרגיש בישראל כאילו הם לא קיימים. אולי אני סתם לא זוכר טוב. התכוונתי בציבור הכללי, דווקא בגלל חוסר הפופולאריות של הז'אנר. כלומר, חשבתי שהם היו מספיק גדולים בשביל לא להכליל אותם בז'אנר מסוים. אני לא משווה אותם ללהקות רוק, אלא ללהקות אחרות שאוהבים בארץ. בחיי, אני חושב שאפילו Alt-J (מצוינים לכשעצמם) פופלרים יותר בישראל. באנגליה לפחות, חובבי המאנקיז הם לאו דווקא רוקיסטים. ממש לא. לגבי האלבום האחרון, אני מבין למה הוא לא הצליח. אם כי אני חושב שfour stars out of five הוא שיר פנטסטי ויש שם עוד כמה טובים. קצת הפריע לי שאין שם איזה שיר של איבוד עשתונות וטירוף (נניח, Teddy picker כזה). אני לא רק חושב שAM הוא האלבום הטוב שלהם, אני חושב ש-AM הוא האלבום הטוב בהיסטוריה. והוא נעשה ע"י הלהקה שמבחינתי היא הטובה בעולם בעשור האחרון. אבל אני חושב שכל האלבומים מצונים. לגבי אלכס טרנר, כמו שאמרתי בהודעה המקורית שלי, הוא פשוט משהו לא מהעולם הזה. שנזכה לעוד הרבה שנים של יצירות! ואם כבר לייב, אני חושב שההופעה הזו בגלאזגו זה פשוט טירוף מוחלט. נותן כליה בשביל להיות שם: מתי בישראל לעזאזל!?!?!?
@LFC-Gerrard1 @Clock End Stand הרבה שנים סימן ההיכר של המאנקיז היה הכאסח שלהם בשירה, ובאלבום הראשון שפרץ זה מה שייחד אותם - שירים קצרים בקצב פסיכי על נושאים הכי "מטומטמים" שיש. ולדעתי הרבה שנים הם זוהו ככה ע"י המעריצים (ובכלל), למרות שלאורך הקריירה שלהם אפשר לראות ממש את האבולוציה שהם עברו - כאשר את התפנית המשמעותית אפשר לראות בHambug שבניגוד לקודמיו הוא קצת יותר מלודי ואפילו אפל, ואחריו Suck it and see שיש בו משהו מאוד קליל ואוורירי אבל לא נותן בראש באגרסיביות. מהבחינה הזו (ולדעתי זו דל"פ אצל המעריצים שלהם), AM הוא התוצר הסופי (והכי טוב) של כל ה15 שנה שהם עברו. גם מבחינת סדר השירים באלבום, הוא מאוד מזכיר את התפתחות הקריירה שלהם (לדעתי לא במקרה אבל לא חקרתי) - מתחיל בכסאח, ממשיך במשהו קצת אפל וקודר, אחרי זה קליל ובסוף i wanna be yours, בTOP 3 שירי אהבה לדעתי. מבחינת טעם אישי זה האלבום האהוב עליי שנוצר במאה הנוכחית, דווקא בגלל כל הדרך שהם עשו עד אז. ואני חייב להגיד שלפחות מבחינתי, טרנר המלודי >>>> טרנר המכסח (שגם הוא טוב). בהקשר הזה אני ממש ממליץ על אלבום הסולו שלו submarine - פשוט עונג.
הייתי בהופעה שלהם לשמחתי, אבל לא באחד מהפסטיבלים בבריטניה, ואלה ההופעות הכי טובות שלהם תמיד. חלום. יש הקיץ הקרוב טור שלהם, וזה קורה פעם ב 4 5 שנים אז כנראה שיצא גם אלבום.
@Clichy, לייק ענק על ההודעה. מסכים עם כל מילה. מסכים במיוחד לגבי כל מילה על AM. כמו שציינתי האלבום הטוב בהיסטוריה בהיסטוריה מבחינתי. שלמות. כן יש הופעות בלידס וברדינג. נראה אם יש סיכוי להגיע לשם. ראיתי כי הם די אישרו שהאלבום כמעט מוכן ואכן דיברו על הטור כיעד. מסקרן מאוד לשמוע מה מחכה הפעם.
אתה בעקרון צודק, לא השמיעו אותם ברדיו לפני AM. אני זוכר ש-Do I wanna know היה בגלגל"צ וזה ממש הפתיע אותי. כמה חודשים אחרי זה הייתי בארה"ב והלכתי להופעה שלהם, חוץ מזה שהם הופיעו בעיקר בכל מני מועדונים בסדר גודל בינוני, הקהל בהופעה היה בעיקר ילדים פאנקיסטים בני 15 שזה הקטע שלהם. אחרי זה הם התחילו להצליח גם בארה"ב ואז כנראה גם הגיעו לארץ והתחילו להיות מוכרים כאן. על AltJ לא שמעתי בחיים עד שהם הגיעו לארץ וכל מי שאני מכיר פתאום הלך להופעה, אז אני מניח שהם היו מוכרים יותר באותה התקופה לפחות. אני אישית מעדיף את הימים המוקדמים, AM מדורג אצלי שלישי בהיררכיה אחרי השניים הראשונים. האחרון שלהם בהתחלה ממש לא היה אהוב עליי אבל לאט לאט התרגלתי והיום אני זורם איתו. באלבומים הראשונים יש מין קסם כזה שקשה מאוד לשחזר, הם עוד לא מוסיקאים מחוננים אבל יש להם 0 פוזה וכמובן שאלכס טרנר משורר בחסד.
ביחס לציפיות שלי מהלהקה התאכזבתי מאוד מהאלבום האחרון, למעט four stars out of five פשוט לא הצלחתי להתחבר לאף שיר. אני מת גם על הגרסה הרגועה והמלודית יותר שלהם (piledriver waltz אחד השירים האהובים עליי, כמובן גם I wanna be yours) אבל עדיין ציפיתי ליותר חדשנות ופחות מונוטוניות. גם אלכס עצמו אכזב אותי למען האמת, לאורך שירים רבים באלבום הוא נשמע כמו חיקוי של דיוויד בואי. עבור כמעט כל אמן אחר זו מחמאה ענקית, שכן בואי היה גאון בפני עצמו, אבל מאלכס טרנר אני מצפה להיות אלכס טרנר. מיינסטרימית הם באמת לא ממש היו קיימים לפני do I wanna know, אבל אני עדיין חושב שהיה להם fanbase חזק מאוד בארץ גם לפני כן. אני מאמין גם שלחלק מהאנשים קל יותר להתחבר ללהקות כמו אלט ג'יי וטיים אימפאלה בגלל השימוש בסינתיסייזרים ואמצעים אלקטרוניים אחרים, ארקטיק מאנקיז קצת יותר old fashioned לטוב ולרע.
ברוח התקופה חזרתי להאזין לאוקראינים. מה שהתחיל כפיל סשן אוקראיני של The Wedding Present מלידס קרם עוד וגידים ללהקה עצמאית בהובלת גיטריסט הפרזנט שמוצאו אוקראיני ושמו פטר סולובקה. האוקראינים עושים שירי עם שכולנו מכירים (קטריושה וכאלה), עיבודים לשירים מודרניים (מהסמית'ס דרך קראפטוורק ועד הוולווט אנדרגראונד) וגם שירים מקוריים - הכל מושר ברוסית. אולי נשמע קוריוז אבל כיף לשמוע כל פעם מחדש. דוגמאות - Batyar (Bigmouth Strikes Again) - YouTube Cherez Richku Cherez Hai – The Ukrainians / Через Рiчку Через Гай – Юкрейніанс - YouTube Model - YouTube Tebe Zhdu - YouTube
