אני מגיב באיחור גדול, אני יודע, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם. האליפות של אתלטיקו מדריד ריגשה אותי ברמות. אני יכול להחשיב את עצמי לאוהד של אתלטיקו מדריד, כמו שאני לא מחשיב את עצמי לאוהד של קבוצה בעולם שהיא לא מכבי נתניה, אבל אני לגמרי תומך נלהב של אתלטיקו מדריד ומרגיש שותף לזכייה שלה. בעברי נטיית הלב שלי הייתה לברצלונה, בעיקר בגלל האהדה העצומה לקרלס פויול וצ'בי הרננדז. באליפות הקודמת של אתלטיקו מדריד, כשהיא שיחקה נגד ברצלונה, הייתי לגמרי בעד הקולצ'ונרוס והרגשתי שזכייה של ברצלונה לא תנחם אותי. מאז נטיית הלב שלי תמיד עם אתלטיקו מדריד ולאורך כל העונה השתדלתי לעקוב ולהיות בעניינים. אני חושב שזה רגע הספורט הכי משמח שהיה לי בשנים האחרונות.
האליפות של אתלטיקו ב-2014 הייתה אחת המרגשות והרבה יותר מהנוכחית, בעיני האליפות הנוכחית היא בעיקר כי ריאל לא לקחה מבחינת אתלטיקו וזה נהדר. אגב, ליברפול ו-לסטר הרבה יותר מרגש (בכדורסל הדרך של קוואי לאליפות).
מזדהה עם הרבה דברים שאמרת. גם אני מאוד אהבתי את בארסה ההיא בעיקר בגלל פויול וצ'אבי. אתלטיקו כשלעצמה הייתה קבוצה סופר מרגשת והיה לי קשה לבחור בעד מי אני במשחק האליפות, ואז ראיתי את צ'אבי על הספסל וזה מה שהכריע והלכתי עם אתלטיקו. וגם אני מאז פחות או יותר בעדם בקרבות האליפות. ואם כבר אז שאלה, גם אתה נטעת לכיוון ריאל מדריד כשהיא הייתה באמת מדרידאיסטית עם ראול גוטי וקאסיאס?
האמת שאת ריאל מדריד אפילו לא חיבבתי מעולם. כל התמיכה באתלטיקו מדריד וברצלונה היא קודם כל נגזרת של היעדר החיבה לריאל מדריד.
