מילאן 2016/17 :: בעונה הבאה עם הופעה במפעל אירופאי

אתה שוב סוטה מהנקודה בצורה מאוד לא עניינית וזה מתחיל לעייף. העולם ימשיך להתקיים ואני בטוח שלמנהלים האלה יש עור מספיק עבה כדי שדעת הקהל השלילית לא תשפיע על עבודתם(אחרת לא היו מגיעים למעמד הזה).
אני טוען שאין שום הצדקה ליצירת הרעש השלילי מלכתחילה ושדבריו של מלדיני מלמדים על אופיו, שבמילים עדינות, לא הכי מתאים לתפקיד ניהולי שטובת המועדון נמצאת לנגד עיניו.

 

הבנתי מה אתה אומר, אני חושב שאין שום רעש והאנשים שמלכלכים (אוהדים ובעיקר עיתונאים) הם אנשים שזו כל תכלית חייהם והם היו מלכלכים גם אם מאלדיני לא היה מוציא הגה מהפה. לא היה שום דבר מסית או חריג במכתב הזה, זה שאנשים אוטומטית לוקחים את הצד של מאלדיני זה מובן מאליו, הוא עבד קשה בשביל המעמד הזה.

יכול להיות גם שהוא באמת לא מתאים לנהל. מעדיף לא להתעסק בנבואות אלא במה שיש כרגע.

גם אני כבר התעייפתי, לילה טוב

 

מאלדיני אידיוט. אני מקווה לא לשמוע ממנו יותר כי מאז שפרש 70% מהדברים שהוציא מהפה היו מלאי אגו והעידו על בנאדם שאכפת לו מפאולו מאלדיני יותר מאשר ממילאן. שישתוק ושיפסיק להרוס את המורשת האדירה שלו כשחקן.

בזמנו אני יחד עם כולם ביקרתי את ההתנהגות של חלק מהאולטראס במשחק ההוא נגד רומא, אבל בדיעבד הטענות שלהם נגדו נשמעות פחות ופחות הזויות.

 

אם בטעות ננצח את קייבו נעלה למקום ה-2...
לדעתי קייבו משחק סופר סופר חשוב, האם נחזור לימים שלהגיע למשחק חוץ בקייבו היה נצחון שבסך הכל מצריך עבודה קשה?

 

קצת מרקטו...
פברגאס עדיין השם החם לקראת ינואר, ״מחליף״ למונטוליבו, כאילו שאם מונטי לא היה נפצע לא היה מקום לפברגאס..
בנוסף מדובר לאחרונה על ממפיס דפאי מיונייטד ולאמלה מטוטנהאם, מה שבעצם הופך את סוסו וניאנג לשחקני ספסל עקרונית, לא ברור לי כל כך מה הלחץ על שחקני כנף/חלוצים שיש לנו דווקא התקפה נפלאה, יחד עם באקה הילדים משחקים ממש יפה..
אגב אתמול לוקארלי הוכיח שוב שהוא כשרון גדול ולדעתי נתן משחק מצויין, להכנס לתפקיד כזה בתור ילד בן 18 זה לא צחוק, ולמרות שעשה כמה טעויות ופספס כמה כדורים , הילד נראה מוכשר ועושה אחלה עבודה במרכז השדה, מלא בטחון.

 

10 מחזורים, נצחון על יובה ותבוסה שמורידה אותנו לקרקע נראה לי זמן טוב לסיכום קצר.

בסך הכל אני חושב שמונטלה עושה עבודה טובה, ומגמת השיפור שהחלה אצל מיכאלוביץ' ממשיכה. ההגנה מקבלת צורה והקבוצה מקבלת אופי.
שלד רציני נבנה - דונארומה, קלבריה, דה שיליו, רומניולי, לוקאטלי, סוסו, ניאנג - כל אלה עשויים להיות שחקני הרכב שלנו בעשור הקרוב.

ועדיין לא חסרות נקודות שצריכות תיקון -
1. היום ראינו שרומניולי-פאלטה הם אמנם צמד הבלמים המובילים שלנו, אבל זה לא רחוק מלהיות נסטה-קנבארו. גם גומז הספיק לעשות טעויות במעט ששיחק ולחזור לסמוך על זפאטה זו לא אופציה משמחת במיוחד.
2. אין לנו ספסל. כל השחקנים שלא הוכיחו את עצמם אצל מיכאלוביץ' - פשוט לא שייכים לכאן. אדריאנו, הונדה, פולי - הגיע הזמן למצוא קבוצה חדשה. אם במקרה ניאנג או סוסו לא זמינים - האופציה הכי הגיונית היא להעביר את בונאונטורה לאגף ולנסות מישהו בקישור.
3. מונטלה לא משתמש בשחקני הרכש. לפאדולה כמעט ולא קיבל דקות (היום אדריאנו הועדף עליו) ולא ברור אם הוא יכול להחליף את באקה במקרה הצורך. שלושה קשרים חדשים הגיעו (פסאליץ', סוסה ופרננדז) ולמרות פציעות ארוכות טווח של 2 קשרים (אגב, ברטולאצ'י אמור לחזור מתישהו?) הם לא מקבלים הזדמנויות. כנ"ל לגבי ואנג'יוני. לא ברור מה עומד מאחורי זה, אבל זה מעורר חשד שמונטלה בכלל לא רצה את השחקנים האלה מראש.

 

טוב שנגמר 3-0. עדיף על הפסד 2-1 סתמי שכזה. אם גם ככה מאבדים את הנקודות, עדיף עם בומבה שתזכיר לכולם את המקום האמיתי שלהם.

אני מת על הונדה מחוץ למגרש כי הוא עושה רושם של בחור אינטיליגנטי שגם יודע לתת אבחנות כנות וטובות בניגוד לרוב מוחלט של השחקנים שפולטים סיסמאות וקלישאות מנומסות. אם הייתה לו קצת גרינטה על המגרש הוא היה סוג של אליל בעיניי בין אם היה משחק טוב ובין אם לא. חבל שזה לא המצב. זה הופך אותו לשחקן מאוד מיותר, גם אם סקסי מבחינה שיווקית.

בעיית העומק פחות מטרידה אותי מההרכב הראשון עצמו שרובו אמור להוות את העומק. הרבה יותר מדי שחקנים בינוניים או טובים במקרה הטוב שטובים אולי כשחקנים משלימים. זה כולל שחקנים שנראים ממש טוב לעיתים כמו ג'ק וניאנג. לדעתי יש לנו רק ארבעה שחקנים ששווים הרכב בקבוצה שרוצה לקחת סקודטו וגם הם פחות טובים מהמקבילים שלהם ביובה למשל.

אני לא אשקר. זאת קבוצה/גרסא מאוד מרגשת של מילאן, בטח ביחס לכל העונות שמאז 2007/8 בערך. אבל אנחנו עדיין כל-כך רחוקים מהרמות הגבוהות באמת מבחינת איכות סגל והרכב. לוקאטלי עצמו די מייצג את הסיטואציה של הקבוצה כולה. מרגש רצח וממש נחמד לקחת חלק בצמיחה שלו ולחוות את ההתפתחות שלו, אבל הוא עדיין ממש רחוק מלהיות שחקן משמעותי לרמות שאליהן אנחנו שואפים. גם אם התלבשו לו כמה בעיטות אדירות (ואחת במשחק סופר משמעותי).

אינסטינקט יהיה ללכת בכיוון של מה שאינטר עשתה בקיץ האחרון ולחזק כמה עמדות שונות בהרבה כסף. אני לא בטוח שאני אוהב את הרעיון הזה. בגלל הגיל הצעיר של חלק מהשחקנים, צריך באמת לחשוב לטווח קצת ארוך יותר ולנסות ללכת על תהליך צמיחה טבעי (באופן יחסי), גם אם יהיה כסף לעשות קיצורי דרך. במקום לחזק כמה שיותר עמדות חלשות, אני רוצה לראות רכש אולטרה נקודתי ששם דגש על ליווי הצמיחה והפיתוח של רומאניולי ולוקאטלי. וכשאני אומר נקודתי אני מתכוון ללא יותר מ-3 שחקנים חדשים להרכב בחורף והקיץ הקרובים. בלם, קשר מרכז שדה ושחקן התקפה זה מה שחשוב אבל מעבר לאיכות/מחיר של השחקנים שמחפשים - באמת שרצוי כמה שיותר לשים דגש על האיכות המנטלית/אנושית של הבלם והקשר שיגיעו. ההתפתחות של הצעירים המרכזיים יותר חשובה מאיכות נטו להווה ועל זה אני מדבר כשאני מציין מחשבה לטווח הארוך יותר. אם תרצו דוגמה - בהנחה (ההזויה) שהמחיר שלהם זהה ושסילבה/קוליבאלי היו מככבים "היסטורית" כימניים מבין שני בלמים (כלומר משלימים את רומאניולי) - אני מעדיף את טיאגו סילבה על פני הסנגלי. גם אם התחושה הטבעית היא שבלם צעיר יחסית יוכל לגדול לצידו של רומאניולי וששניהם יוכלו לצבור ניסיון ובעיקר תיאום אחד עם השני ולהגיע לרמות אלוהיות, אני מעדיף לצידו בלם מנוסה שיוכל למקסם את תהליך הצמיחה האישי שלו. ככה הוא יוכל לספוג תכונות שיאפשרו לו לסחוב ולהנהיג באופן גורף כבר באמצע שנות העשרים שלו. דיברו לא מעט והזכירו גם פה את הקונספט של העברת השרביט. על איך שמאלדיני לימד את נסטה שלימד את טיאגו סילבה. אם לגבי נסטה זה עוד מוטל בספק, חד משמעית טיאגו סילבה לא היה מגיע לגבהים שהגיע אליהם לולא היה לומד את מה שלמד מנסטה. חשוב בעיניי להעניק לרומאניולי את הכלים להגיע ל-100% פוטנציאל - הרבה יותר משחשוב לחזק את הקבוצה בבלם צעיר יחסית שיגדל לצידו של רומאניולי כששניהם מגיעים יחדיו בשיאם לרמת מיצוי של 90%. מבחינת נתונים טבעיים ורמות כישרון אני לא חושב שהילד יכול להיות נסטה (אף אחד לא יכול - לא ראיתי בלם עם סט יכולות כזה), אבל הוא בהחלט יכול להיות טיאגו סילבה.

אני אסכם ספציפית את מקרה רומאניולי כך: עם טיאגו סילבה לצידו הוא בעצמו יכול להיות טיאגו סילבה ל-12 השנים הקרובות. עם קוליבאלי לצידו הוא יהפוך להיות קייליני ל-12 השנים הקרובות. בלי לזלזל בקייליני, אם יש לנו פוטנציאל ליצור טיאגו סילבה אנחנו צריכים לעשות את זה.

ואם לסגור מעגל ולחזור לעיקרון הטווח הארוך: נניח יש לנו אינסוף כסף ואנחנו מביאים את קוליבאלי בקיץ. תוך שנתיים הוא ורומאניולי מפתחים שיתוף פעולה מעולה ונהיים תותחים. רומאניולי בלם של 9 מ-10 בסטנדרט עולמי עכשווי. אם נביא את טיאגוש סילבוש בקיץ, הוא יחנך את רומאניולי למשך שנתיים ואז נביא דמוי קוליבאלי ויחדיו יקח להם שנתיים נוספות לפתח שיתוף פעולה מעולה. רומאניולי בלם של 10מ-10 בסטנדרט עולמי עכשווי. זה להקריב שנתיים בתהליך פיתוח המוצר הסופי והאולטימטיבי של הקבוצה שאנחנו שואפים לראות כדי להגיע למיצוי מקסימלי של פוטנציאל. זה טרייד-אוף שאני רוצה לראות. מחשבה לטווח רחוק.

 

מצטער, תיאוריית "העברת השרביט", בעיני, זה לא יותר מסיפורים יפים שאוהדים נהנים לספר לעצמם מאשר משהו אמפירי שבאמת ניתן להתבסס עליו ולבנות עליו אסטרטגיית מרקאטו. נסטה לא למד כלום ממאלדיני. נסטה בא מלאציו מנהיג ותותח ושיחק במשך 10 שנים במילאן כשחקן מנהיג ותותח בדיוק באותה המידה. דונארומה, בגיל של תיכוניסט בעונתו השניה בקבוצה, מפגין רמה של מנהיגות ובגרות מנטלית שאין לשחקנים בני 30. ממי הוא ינק את זה? מדה שיליו? אבאטה? (שאגב שיחקו עם נסטה, מה בדיוק הם למדו ממנו? או שזה לא תקף לשחקנים בתפקידים שונים וכאלה שיש להם שיער בלונד? אלא רק לבלמים ברזילאים מסויימים?).

מה שאני מנסה לומר: או שאתה נולד מנהיג\בעל גרינטה\עם ביצים או שלא. זה לא דבר שמלמדים אותו. זה לא דבר שיונקים אותו. זה דבר שטבוע בך, בגנים שלך, זה חלק ממך. זה כמו שתי נערים שגדלים באותם התנאים אבל מחזיקים בתכונות אופי שונות לחלוטין. אחד שקט, מופנם יותר וסגור והשני יותר פתוח, זורם ונגיש. ברור שכל אחד יכול ללמוד, לעבוד על עצמו ולהשתפר. אבל מי שנולד לחוץ כמו טמפון לא יכול לפתח גרינטה של איזה אלפא קשוח. וזה בטח לא קורה בשנתיים.

 

http://www.nytimes.com/2016/10/26/s...ers-revives-ac-milan.html?mwrsm=Facebook&_r=0

ראיון מעניין עם גאלי ובכלל, כתבה טובה בכדי לקבל מושג על הכיוון הצעיר החדש של מילאן הנוכחית.

 

מונטלה: "וראטי? יש עוד מספיק זמן עד שהמרקאטו ייפתח ואין טעם לדבר על הסוגייה הזאת, אבל אני יכול לומר ששחקנים גדולים יתקבלו בזרועות פתוחות" (מתוך דף הפייסבוק של אוהדי מילאן בישראל).

מישהו בכלל דיבר על וראטי בהקשר שלנו ברצינות?
אני יכול להבין למה זה נשמע טוב (האיטלקי הצעיר הבכיר לקבוצה האיטלקית הצעירה המתחדשת), אבל זה פשוט נשמע לי מדי פנטזיה.
רק לאחרונה רצה שמועה שהוא סירב לריאל מדריד בקיץ כי טוב לו בפסז', אבל אולי עכשיו שפסז' מאכזבים וריאל בבאן העברות החזרה לאיטליה נהיית רלוונטית יותר.

 

הדבר הכי טוב שהוא יכול לעשות לקריירה שלו זה לחזור לשחק באיטליה. בצרפת אין לו תחרות אמיתית ואת ליגת האלופות כנראה שהם לא יקחו בקרוב.

 

ירוויח יותר כסף? יתקדם יותר מקצועית? למה? איך?

ובאיטליה יש?

וקבוצה איטלקית כן?

 

@יענקלך שחרר
להגיע למילאן שנבנת מחדש ולהאבק מול יובה על הסקודטו (כשברקע יש את אינטר המנסה-להתחדש ונאפולי ורומא) זה בהחלט תחרות.
מילאן המתחדשת הזאת בהחלט יכולה להאבק על ליגת האלופות (כשהתהליך יבשיל), ובכלל הזלזול קצת לא מובן כשרק לאחרונה יובה הגיע לגמר.

בכל מקרה אני מתקשה להאמין שזה באמת רלוונטי.

בהמשך לדיון שנפתח בדיון המחזור, הייתי רוצה לראות את מונטלה מנסה מתישהו הרכב עם שלישייה קדמית של סוסו-ניאנג-ג'ק (ומאחורה לוקאטלי, קוצ'קה ופרננדז\ברטולאצ'י\פאסליץ'\סוסה). זה כנראה לא יקרה בקרוב (כי באקה עצבני ולספסל אותו שוב זה סיכון, כי דרבי עוד מעט) אבל אני מאמין שזה יכול לעבוד. הבעיה העיקרית היא שזה משאיר לנו 0 מחליפים טבעיים לשלישייה הקדמית, אבל את זה אפשר לפתור בינואר.

 

אבל למה לו להגיע לקבוצה שנבנית מחדש ובמקרה הטוב תגיע לשיא שלה עוד 3-4 שנים כשהוא נמצא בקבוצה בנויה שבמקרה הרע צריכה חיזוקים נקודתיים?

ומה זו השטות הזו על תחרות? כמה שחקנים מעדיפים לשחק באתלטיקו בגלל האתגר ולא בברצלונה או בריאל? כמה מעדיפים את דורטמונד על באיירן? כמה יעדיפו את רומא על יובנטוס?

תחרות ואתגרים אלה אגדות. שחקנים דואגים לעצמם. אלה שטוב להם להישאר במקום אחד כל הקריירה (טוטי) יישארו ואלה שרוצים להתקדם כלכלית/מקצועית יילכו לקבוצות עשירות. PSG היא אחת מהן. מצב התחרות בליגה X לא מעניין אף שחקן בעולם. לא היגוואין ופיאניץ' שתקעו עוד יותר את העניין ותהיה בטוח שגם לא וראטי.