מנצ'סטר יונייטד 2007/2008- משלימים דאבל ענק

טוב, נו, אחרי פנדל האליפות נגדה בעונה שעברה, מגיע לו קצת חופש מהם. מה גם שהוא החמיץ את הדרבי הראשון.

 

אני חושב מה היה קורה אם הייתי צריך להעביר את הזמן ביום המשחק כשפסטיבל גרנט הגיע לשיאים ששברו את אחוזי הצפייה של גמר הישדרדות אני מקבל פריחה בגוף,
ליבי עם אלה שסבלו.

יום הגמר התחיל כשהתעוררתי ב 10 בבוקר,מוקדם בהתחשב בזה שחברים שלי הגיעו למלון ב 3
בלילה מטיסה ממנצסטר דרך ציריך והעירו אותי,
אחרי שעה של דיבורים פרשנו לישון,עוד שעה שהראש רק חושב,מדמיין והלב עובד שעות נוספות לקראת המשחק.
אחרי התארגנות של שירותים ומקלחת יצאנו למרכז העיר לכיכר האדומה,
מזג האוויר היה מצויין,בכניסה לכיכר היו בדיקות בטחוניות כאילו זה שדה תעופה,עוברים דרך גלאי מתכות,צריכים להראות דרכון,
במרכז הכיכר היו מתקנים לאוהדים להעביר את הזמן,משחקי כדורגל וכל מיני שטויות,
לא עניין אותי מה גם שהתור להיכנס היה ארוך מאוד,משהו כמו חצי שעה עד שעה זמן המתנה.
היינו רעבים אז הלכנו לסבארו לאכול פיצה,
גם שם המוכרים לא דיברו מילה אנגלית ולא היו שלטים באנגלית אז ככשאלתי את המוכרת אם על אחת הפיצות זו תוספת של בשר והיא לא הבינה אותי,הבחור שעמד לפני בתור אמר לי,קדימה,תשפיל את עצמך ותעשה תנועה של עוף,כלומר תעשה עם הידיים כאילו יש לך כנפיים,עשיתי את זה וגם קולות של תרנגול,
המוכרת עדיין לא הבינה מה נפל עליה.
אחרי האוכל קיבלנו טלפון מחבר נוסף שנמצא בקומפלקס ממש מתחת לסבארו והמקדונלדס,
פאב אנגלי שנקרא האלביון,נכנסו והרגשנו סוף סוף בבית,רק אוהדים אנגלים,2 מחנות אוהדים מעורבבים,
שירים והקנטות באווירה ידידותית,
על המסכים שידור ישיר של הטלוויזיה הרוסית שכבר החלה באולפן הגמר מהאצטדיון(בשעת צהריים!!!)
ורואים את יונייטד מתאמנת שם.

אם אני משווה את הגמר הקודם שהייתי בו,בברצלונה לעומת מוסקווה
ומשיחות עם חבר שהיה בגמרים כמו באיסטנבול ואתונה עם ליברפול,
רק מחדד עד כמה הבחירה במוסקווה לארח את הגמר היתה לא נכונה,
לא היה מקום שבו אוהדי הקבוצות יכלו להתקבץ ולשתות,לתלות את הדגלים ולשיר,
כי אומנם הכיכר האדומה נקראת כיכר אבל אין ברים,בתי קפה,מסעדות מסביב,
אין איפה לתלות דגלים,הכל היה סטרילי,
עם כל הכבוד למתקנים של אופ"א לאוהדים,הרוב שם היו אותם אוהדים שבאו כניטרליים,או רוסים מקומיים
ופה ושם אנגלים,
את האוהד האנגלי הממוצע זה פחות מעניין,או שזה יכול להיות תחליף לשעה,שעתיים אבל לכל היום ממש לא,
מעבר לזה בעיר היתה פחות הרגשה של גמר כמו בברצלונה משום שרוב האוהדים מאנגליה הגיעו במשך היום
עצמו,בברצלונה אני זוכר ש 2 לילות לפני הגמר הלה רמבלה כבר היתה עם דגלים,אוהדים ושירה,
בטח ערב לפני שבכלל היא היתה מפוצצת לגמרי,גם כי היה יותר זול ונוח להגיע ולהישאר יותר מכמה שעות.

2 חברים פרשו לחפש מועדוני חשפנות,אחד עזב למקום אחר,עוד 2 אין לי מושג ו 2 מהשלושה החברים הכי טובים שלי ממנצסטר הגיעו ככה שנשארנו ארבעה,הסתובבנו עוד קצת לעשות כמה תמונות
והחלטנו ללכת לשתות בבר של המלון שלנו,
3 שעות של ישיבה ושתייה מאסיבית עשו את שלהם,הלכתי להשתין כמה וכמה פעמים בשירותים של הלובי ואני בטוח שעד עכשיו מנקים את הקירות מזה שלא הצלחתי לכוון נכון,
עליתי להתקלח ולהתרענן ויצאנו במטרה להגיע לאיצטדיון,
מי,מה ואיך לא ידענו,התחלנו ללכת ברחוב ולשיר,2 זקנים עם איזה אוטו מצוקמק צחקו וניסו לדבר איתנו,לא הבנו מילה כי זה היה ברוסית אבל שאלנו איפה המטרו,הם אמרו לנו להיכנס לאוטו,
ישבנו בלאדה הזו 4 מאחורה אחד על השני והרוסים מקדימה צוחקים והתחילו לנסוע,
סימסתי הודעה לחבר שלי שאני לא בטוח שאנחנו מגיעים למשחק,גם כי היינו מסטולים ואולי חטפו אותנו בזה הרגע כי הנסיעה התארכה לאיזה 10 דקות,אבל הרוסים יצאו גברים והחליטו לחוס על חיינו והובילו אותנו לאיזו
תחנת במטרו אי שם באיזה שכונה במוסקווה,אמרנו תודה וירדנו למטה למטרו,
שרים ומנופפים בצעיף הפכנו להיות האטרקציה מסביב,אנשים מצלמים אותנו עם הפלאפונים שלהם ומבסוטים עד הגג,
אמרנו לוז'ני,לוז'ני וסימנים בידיים של לאן ללכת,כיוונו אותנו לאחד הצדדים,הגיעה רכבת ונסענו ואכן אחרי כמה תחנות החלו לעלות עוד ועוד אוהדים,רוב מוחלט של יונייטד והשירה ברכבת ולאחר מכן במדרגות הנעות(פי 2 ארוכות ובזווית חדה מאשר מהאנדרגראונד בלונדון)רק גברה וסוף סוף היתה אווירה של גמר.

הפסקה,אני חייב להתארגן ולצאת לאיזו מסיבה,המשך יבוא.

 

למרות כל הבעיות של מוסקבה, אני קורא ואוכל את הלב סטרדפורד. לחשוב שבבוקר של היום שלפני הגמר(שלישי) כבר סגרתי את הנסיעה ובערב ניפצו לי את כל החלומות כשאני כבר עם תיק ארוז.

אני מתעב את השגרירות הרוסית בארץ, חבורה של אנטיפטים ארורים שלא יכלו לעזור גם למישהו שמדבר בשפה שלהם באופן שוטף ומסביר להם את המצב בצורה הטובה ביותר שהוא יכול. איכס, חבורה של זבלים.
350 דולר לויזת חירום, שערורייה, וכל זה כשיש לי כרטיסים שמחכים לי במוסקבה, כרטיסים שלו היה זמן לשלוח אותם מאנגליה לארץ היו משמשים לי כויזה. 350 דולר? זה מה שיציל את התקציב שלהם? פשוט גועל נפש.

"אל תדאג" הוא אמר לי בטלפון, "מספטמבר לא יהיה צורך בויזה". כן בטח חתיכת אפס, אני ממש להוט לנסוע למדינה הארורה הזאת אחרי מה שעשיתם לי.


אבל באמת שהעיקר שחזרנו משם עם הגביע ואני מקווה שברומא שנה הבאה אני אחטוף מכות משוטר איטלקי על זה שאכלתי גלידה בתחומי האולימפיקו.

 

הייתי חייב לשים את זה פה
http://i10.photobucket.com/albums/a105/beecherband/24ozyhs.Xxx
http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/hahaha.Xxx http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/hahaha.Xxx http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/hahaha.Xxx

 

קודם כל לא כל דבר חייבים לדרג.שניהם מאמנים ייחודיים של פעם בחיים, ואנחנו פשוט התברכנו, ששני מאמנים כאלו אימנו את יונייטד כל כך הרבה שנים.
בכל מקרה לשפוט את באזבי,ע"פ נתונים סטטיסטיים,כמו מספר הזכיות בגביע אירפה,זה לעשות עוול שלא יתואר(למרות שאני יודע שלא התכוונתה).
אני הייתי ממקם את פרגסון בהיסטוריה של היונייטד,כ"ממשיך דרכו של באזבי","המאמן שהפך את יונייטד לקבוצה הגדולה והאהודה בעולם",או עוד מיליון תיאורים מפרגנים אחרים, כאשר הוא ראוי לכל אחד ואחד מהם, רק לא "המאמן הכי גדול בתולדות יונייטד".

 

מזל טוב לאחד מהשחקנים הגדולים שלכם בהיסטוריה, אריק קאנטונה שחוגג היום יומהולדת 42.

 

אחח טוב לחזור, בטח בנסיבות הללו.

אין מילים לתאר את השמחה שלאחר ההחמצה של אנלקה. עוד מלפני המשחק הרגשתי מן תחושה כזאת שאני עומד להתעלף בכל רגע, כשהמשחק התחיל זה הגיע למימדים חדשים, בקורה של דרוגבה ובמשקוף של למפארד אני מוצא את עצמי רק מסתכל למעלה ואומר "תודה, תודה שזה לא נכנס!". בפנדלים...בפנדלים באמת שאני לא יכול לתאר את ההרגשה, אני הרגשתי שאני חייב לראות אותם, אבל מהפנדל של טרי אני רק עם הידיים של הפנים, מציץ מדי פעם, ומתפלל לקאנטונה שצ'לסי יחמיצו ויונייטד יכניסו.
לא ראיתי את הפנדל של טרי בשידור חי, אבל אחרי הפנדל וייץ יוצא בצעקה "וצ'לסי..." וכולי כבר עם דמעות על הפנים, כי זה היה ברור שהוא הולך להגיד וצ'לסי אלופת אירופה, אבל אז התעוררתי לחיים "וצ'לסי...לא!!!". שילך לעזאזל הוייץ הזה, הוריד לי את הלב לתחתונים.

רק דבר אחד חבל לי עליו, וזה על אברם... http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx
ועכשיו ברצינות, חבל לי על טרי שדווקא הוא היה זה שצריך להחטיא את הפנדל הזה. כמובן שרציתי שיחטיא אחרי שראיתי שצ'לסי פשוט לא מחטיאים את הבעיטות שלהם, אבל הייתי מעדיף לראות מישהו אחר מחטיא. באמת שחקן ענק שאני פשוט לא יכול לשנוא. שחקן נשמה במלוא מובן המילה.
ועדיין, קשה לי שלא לצחוק אחרי שאני רואה את הסרטון הזה
או זה...

חגיגות במנצ'סטר שלאחר ההחמצה של אנלקה. סטרטפורד, זה היה ב-Men Arena, יש משהו נחמד לספר על המקום הזה?

עוד חגיגות במנצ'סטר שלאחר ההחמצה של אנלקה.

ראיון עם אברם ופרגי במסיבת העיתונאים...
הבאתי את זה סתם כי בא לי לצחוק על האנגלית של אברם - We was close....
איזה אהבל.

 

המשך יום המשחק,

כשהגענו לסביבת האצטדיון הכניסה היתה חלקה ומהירה,בלי בעיות,
אבל 2 דברים היו חסרים,
מקומות לאכול להוציא איזה קראוון או 2 על רדיוס גדול מדי ולא היו שירותים
אז הלכנו להשתין בשיחים מסביב אבל פחדנו שפתאום יופיעו שוטרים/חיילים ויעצרו אותנו על זה,
ישבנו בחוץ בערך שעה ונכנסו פנימה,בדרך אני זוכר שרעדתי מהמתח כמו שלא רעדתי הרבה מאוד זמן,השיניים נקשו לי,שילוב של מתח עצום והתרגשות.
גם בכניסה לתוך האצטדיון הכל עבר חלק ובמהירות,
האצטדיון עצמו מרשים מבחוץ וגם מבפנים למרות שאפשר לראות כשנמצאים מתחת ליציע שמדובר באצטדיון ישן שעבר שיפוץ.
עליתי לראות איפה אני יושב,למרות המסלולים והמרחק מהדשא הראות היתה טובה,
אני מעדיף מרחק מהדשא מאשר גובה מהדשא,כי אם אני משווה להיות מאחורי השער ברוסיה על פני קומה שלישית בניוקאסל אז עדיף להיות רחוק מהשער אבל קרוב יותר למגרש.
רבע שעה לפני שריקת הפתיחה הלכתי להשתין פעם אחרונה לפני המשחק ולקנות משהו לשתות,
ביקשתי מים מינרלים,כשהגעתי לכסא ופתחתי את הבקבוק התברר לי שהמוכרת המפגרת(שוב,לא יודעת מילה באנגלית)הביאה לי סודה,מזל שאני אוהב סודה.
עד סוף המחצית הבקבוק נגמר,אבל מה,ככל שהמשחק התקדם והתקדם והארכה ופנדלים ואני הייתי מת,פשוט מת מצמאה,לא הלכתי לקנות בהפסקות כי פשוט הייתי מתוח מדי בכדי לזוז יותר מחצי מטר לפה או לשם,
גם הלחץ של הרצון להשתין לא הזיז אותי,סיוט,הפה יבש כמו מדבר ומזל שאיזו אוהדת הביאה לי מסטיק בשלב מסויים שזה עזר קצת.
האווירה היתה מדהימה,ממש אחת מתצוגות הקהל הטובות שלנו שאני הייתי נוכח בהם,הקהל שלנו...מספר 1,עשינו בית-ספר לצ'לסי בכל הנוגע לעידוד,לתמיכה,לשירה,
אני לא אומר זאת רק מנקודת מבט שלי אלא מכמה חברים ישראלים שישבו ביציעים הנייטרלים ושהם לא אוהדי אחת הקבוצות,
וזה קשה,קשה מאוד בין כל המתח והעצבים,כשצ'לסי היתה טובה יותר,לעמוד ולהתחיל לשיר,אבל עשינו את זה ובגדול,
בגול של רונאלדו התחלנו לחגוג 2 שניות אחרי,לא הבנו שזה בפנים עד שראינו אותו מתחיל לחגוג.
ואז הגיעו הפנדלים...אני שונא ואוהב פנדלים גם יחד,שחור או לבן,לתאי הגזים או לחיים,
הכל או כלום וכשרונאלדו החטיא הראש כבר מדמיין לעצמו את מה שהולך להיות אחרי,ההרגשה הנוראה,התקשורת בארץ,גרנט,הרגשת הפיספוס שתישאר לנצח,
כשג'ון טרי ניגש לבעוט הסתכלתי למעלה,לכיוון השמים אבל ראיתי יותר את הגג,העיקר לתת לעיניים מנוחה מהדשא הירוק,
בדרך כלל אומרים שאם ריס נופל והוא נמצא ביד שלך אז צריך לנשוף עליו ולבקש בקשה,
אני לא זוכר אם זה היה בבעיטה של טרי או אנלקה אבל ריס לא היה לי אז תלשתי גבות מ 2 הצדדים ופשוט זרקתי אותן,
לא זכרתי שטרי החליק עד שראיתי את הריפליי באיצטדיון,
כשאנלקה ניגש לבעוט אמרתי לחבר שלי שהוא פרופר רנט בוי והוא הולך להחטיא
@#$%!&^* http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/multi.Xxx
אין שום דבר בעולם להוציא כדורגל שיכול לגרום ליציע שלם להשתולל משמחה,להיכנס לטירוף,לאבד את כל החושים למשך 2 דקות של לאחר מכן,את ההרגשה והטירוף של אחרי אי אפשר לתאר במילים,פשוט אי אפשר,כל אחד מאוהדי יונייטד בוודאי עבר את זה אבל אני חושב שמי שנמצא שם ביציע,יש לזה אפקט גדול הרבה יותר.
החגיגות אחרי עם השחקנים היו נהדרות אבל,בברצלונה הן היו טובות יותר,אז זו היתה הרגשה של היסטוריה
והשחקנים נשארו על הדשא הרבה יותר זמן ועדיין החגיגות הכי גדולות בעולם באותו הרגע והיה תענוג בכל שנייה ושנייה.
לאחר שהשחקנים נכנסו לחדר ההלבשה השאירו אותנו 45 דקות ביציע עד שכל שאר האיצטדיון ואוהדי צ'לסי פוזרו,לא היה אכפת לנו אם נישאר שם עד הבוקר,ברקע היו שירים רוסים וכשהיה השיר
קלי קקלי קקלי קקלה כולם מחאו כפיים בטירוף וקפצו,תענוג.
אחרי המשחק נפרדתי מ2 חברים שלי שהמשיכו עם הסעה ישירות לשדה התעופה,
אנחנו המשכנו לעיר ואיך שיצאנו מהמטרו לאיזור הכיכר נפלנו בול על המלון של צ'לסי כשהאוטובוס עם השחקנים הגיע,רצנו למאחורי האוטובוס בכדי לנופף גבוה עם הצעיפים האדומים בכדי שהשחקנים של צ'לסי יראו זאת.
זה היה כבר 3 וחצי בבוקר ככה שהכיכר היתה סגורה למבקרים,עוד שטות של המארגנים,
לאן חשבתם שאוהדים ילכו בכדי לשמוח אחרי המשחק אם לא למרכז של המרכז?!
חזרנו לשתות במלון,בסביבות 5 וחצי פרשנו לישון,נרדמתי תוך שנייה,ישנתי כמו תינוק,קמתי בבוקר עם ההרגשה הכי טובה שבעולם והיא עדיין כזו,
אנגליה לא מופיעה באליפות אירופה ככה שנחסך ממני כאב לב ויש לי עד תחילת אוגוסט להיות על גג העולם,
אלוף אנגליה ואלוף אירופה וזה עדיין לא נתפס.

 

איזו חוויה , אני מקנא בך ..

 

מי לא....יש תמונות?

 

יופי של חוויות, סטרטפורד.

 

יש משהו שמציק לי כבר הרבה זמן,
בערך מתחילת השנה, (כשאז בעצם הרגשתי שהחיבור שלי עם הקבוצה יותר גדול מאשר סתם להתעדכן..)
והוא העובדה שאני לא מצליח לאהוב את רונאלדו.
פשוט לא יכול. זה לא שאני שונא אותו, אבל הוא לא יותר משחקן התקפה טוב בשבילי.
הוא לא סקולס, גיגס, נוויל.
ולא מצליחה להזיז לי העובדה שהוא שיחק את העונה האינדיווידואלית הכי טובה שיצא לי לראות.
בואו נגיד שכל אוהד מתעצבן כששחקן עושה דריבל מיותר או מתבכיין, אבל כשרונאלדו עושה את זה (לדוגמא, כשהוא עומד עם הידיים שלובות על החזה כמו תינוק אחרי שלא שרקו לו פאול) זה ממש מחרפן אותי. אני ידוע שאי אפשר לתקן את זה, כי פשוט אין לי את הקליק הזה עם השחקן, אבל באיזה-שהוא מקום זה מפריע כאשר מדובר בכדורגלן כמעט מושלם.

 

גם אני מרגיש אותו הדבר. אני חושב שאצלי זה בא בעיקר מהמקום,שרונאלדו מתייחס בצורה מאוד צינית לכל הצד הרומנטי של הכדרוגל. הוא אומר לך ישר בפרצוף,שמבחינתו יונייטד זה רק מקום בו הוא יכול לצבור תהילה אישית,ושום דבר מעבר לכך.אני מניח שיש עוד הרבה שחקנים שחשים אותו הדבר, אבל מתנהגים באופן צבוע, ובכך משלים אותך.
ועדיין אני מעדיף שהשחקנים ימשיכו לנפח את הבועה, שהם משחקים בשביל הסמל לפחות במידה מסויימת,מאשר שיגידו לך בפרצוף כמו רונאלדו,שביום מסיום הוא ירצה לעבור לריאל כי גם זה מועדון גדול,שמביא לך הרבה תהילה.

 

פרגוסון כתב בספר שלו כי ג'וק סטין המנג'ר האגדתי של סלטיק ושפרגי היה עוזרו בנבחרת סקוטלנד
סיפר לו כי עם יותר מחצי מסגל השחקנים שלו שזכו בגביע אירופה ב 67 הוא אפילו לא היה יוצא לארוחת ערב
אבל הם ניצחו בשבילו משחקים וזה מה היה .

לכן,אתם לא צריך לאהוב אותו,הוא לא חייב להיות אליל בשבילכם,לא חייב שתסתכלו עליו בהערצה ואהבה כמו שאתם מסתכלים אולי על שחקנים אחרים ואתם לא צריכים להרגיש רע עם זה
,אבל,הוא משחק בשביל יונייטד והוא עושה זאת הכי טוב,
זה מה שחשוב.

 

אני מרגיש בדיוק את אותו הדבר.
השחצנות, חוסר הודאות סביב האם ישאר או לא, הצורה שהוא בועט פנדלים, הצלילות -
לא אוהב את זה, וכמובן שטבעי שנאהב שחקנים כמו נוויל, סקולסי וגיגסי הרבה יותר,
אבל אחרי הכל - אתה מעדיף שהוא ישחק בקבוצה שלך.
אני לא אתאבד ולא אהיה יותר מדי עצוב אם יעבור ליגה, אבל זו תהיה מכה קשה לקבוצה.