כיף? בעיניי דווקא מאוד עצוב שקבוצות שבנויות על כסף קטארי ורוסי, ושאין להן טיפת מסורת, מתחרות איתנו על האליפות בזמן שליברפול שוקעת לבינוניות. מגיע לאוהדים הנפלאים שלהם הרבה יותר מהגועל נפש שהם מקבלים מהמועדון.
כיף לצחוק מידי פעם וזאת תחושה נהדרת לראות כמה מחברי אוהדי ליברפול אחרי עוד משחק מאכזב, אבל אני מתגעגע למאבקים עם ליברפול ובעיקר מתגעגע לליברפול באירופה.
האמת היא שכשליברפול לא מתמודדת איתנו על משהו, היא הרבה פחות מעניינת אותי. כן, יש יריבות מסוימת וכשהם נאבקו איתנו על האליפות ב-2008/09, למשל (או ב-96/97), זה באמת נתן תחושת דחיפות גדולה יותר. שמחתי מהניצחון של וויגן היום - בעיקר בשביל וויגן. מועדון סימפטי, מקווה שיישאר בליגה.
כמה כבר מאבקים מול ליברפול לאורך עונה ראיתם? אלא אם אתם בני 40. מאז הקמת הרפמייר ליג ליברפול הייתה יכולה לראות את עצמה איכשהו קרובה לאליפות, בדיוק פעמיים ב - 95/6 ו - 08/09. עקפה את יונייטד פעם אחת - ב - 2001/02 ובדרך כלל ההפרש היה עומד על דו ספרתי. המשחקים נגדם חמים ומעניינים בלי קשר.
בדיק היום אמרתי לאחי הקטן שליברפול היא הקבוצה היחידה שאני שונא בלי קשר למיקום שלה בטבלה. אני מסתכל היום על ארסנל וצ'לסי ופשוט לא מעניין אותי. ברור שאני לא מחבב את דרוגבה, למפארד וכו', אבל זה לא כל כך מזיז לי.
אני מניח שזה עניין של מיקום גאוגרפי. לגדול במנצ'סטר, לתוך היריבות, זה לא כמו לגדול ברחובות... (העיר, כן...). כן, אני מודע ליריבות, כן, היא בעלת משמעות גדולה וכפי שאמרתי, כשאנחנו נאבקים עם ליברפול ראש בראש על תואר (או סתם הקבוצות נפגשות) זה לא עוד מאבק ולא עוד משחק. וכן, יש משהו משעשע בלראות את מצבה, שכל כך מזכיר אותנו במשך הרבה שנים טרום שנות התשעים. ועדיין, זה לא בראש מעייניי. לא רוצה להיות צבוע או "יותר אדום מאדום" ולומר משהו שאני לא מרגיש.
אני מנחש שאם הייתי גדל במנצ'סטר הייתי שונא את סיטי, לידס, הקבוצות של לונדון, מילוול, אולי פורסט... מצחיק אותי, למשל, שאוהדים ישראלים של יונייטד מתיימרים לשנוא "סקאוזרים". זה קצת... נו, מגוחך.
פול סקולס שכל אחד ישנא את מי שבא לו רק שיהיה כנה בקשר לכך. אני יכול להגיד שאני לא שונא את אברטון כלל ואני אפילו מעריך אותם כי מוייס הפך אותם לקבוצה שבד"כ נותנת את המקסימום למרות שיש שם אמצעים דלים. יחד עם זאת, אני רואה במשחקי דרבי את השנאה ואת הטירוף וזה בהחלט גורם לי להבין שמדובר במשחק שהוא מעבר ל3 נקודות. הרצון בכשלונות של מנ יו זה משהו שהגיע טבעי אצלי, בתחילת דרכי בתור אוהד בדיוק התחילה התקופה בה הקבוצה שלטה באנגליה אז אני מניח שזה תרם, אולי אם הייתי אוהד משנות ה80 הייתי שונא בעיקר את אברטון.
1. יש אגדה ויש אגדה. יש שתזכור אותם תמיד ויש כאלה שגם נכנסים לך ללב. רוני ורונאלדו יהיו וישארו אגדות ביוניטד, כאלה שתזכור גם בעוד הרבה מאוד שנים. אני מתאר לעצמי שאם רוני ישאר עוד הרבה שנים הוא גם יזכר יותר מרונאלדו. עם זאת, אחרי מה שהיה עם רוני, הוא לא יכנס (לפחות אצלי) ללב כמו גיגס וסקולס. הוא יזכר כאגדה אבל במדרג עבורי הוא יזכר פחות משחקנים כמו סקולס, גיגס וקאנטונה. כשיבוא יום ואספר לבן שלי על השחקנים הגדולים בדור שלי, רוני יהיה שחקן מצוין ואחד מהגדולים שראיתי, אבל הוא לא יהיה גיגס, סקולס או קאנטונה. 2. ברור שאליפות לא מוכרעת רק או בעיקר על המלחמות הפסיכולוגיות, אבל זה משהו שבהחלט יכול להשפיע כפי שראינו במקרים של קיגן ובניטז. בכל מקרה, באמת שלא כדאי להיכנס למלחמות כאלה עם פרגוסון. פרוגוסון הוא אשף במלחמות פסיכולוגיות והניסיון שלו יגרום תמיד למי שמולו לצאת פחות טוב מכפי שנכנס, אם זה מול השחקנים שלו עצמו ואם זה השחקנים של יוניטד שהרבה פעמים מקבלים דחיפה מהדברים של פרגוסון (זוכר שקראתי לא מעט שחקנים משנות ה90 שאומרים שההרגשה הייתה שזה יוניטד נגד כל העולם, שפרגוסון הבהיר להם טוב שהם בכל משחק צריכים לתת אקסטרה כי הקבוצות ממול תמיד יתנו אקסטרה מולם יותר מכל קבוצה אחרת). 3. לא יודע כיצד אנשים אחרים מרגישים, אבל אני שונא את ליברפול. זה בדם שלי, זה חלק ממני, וכן, גם היום אני מאחל להפסדים שלהם ושמח על כל כישלון. בניגוד לאוהדים של קבוצות אחרות שאני מכיר, השינאה הזאת מעולם לא באה לפני האהבה לקבוצה שלי, אבל היא קיימת ותמיד תהיה קיימת, בדיוק כמו האוויר שאני נושם, ולא משנה המיקום והיכולת של ליברפול. ברור שכשהם נאבקים נגדנו על האליפות אז התואר מתוק יותר (בדיוק כמו שלזכות באליפות לפני הסיטי מתוק יותר מזכייה במאבק מול צ'לסי או ארסנל) אבל השינאה היא אותה שינאה. ואם לחזור למאבק האליפות, סיטי (כצפוי צריך להגיד) איבדה נקודות בחוץ מול סטוק. למרות ההפסדים שלה בשני המחזורים הקודמים, פולהאם משחקת לא רע וגם חיברה לפני ההפסדים רצף של שלושה ניצחונות רצופים (כולל 5-0 גדול על וולבס). אני לעולם לא אומר או חושב לפני משחק על שיפור יחס השערים או על ניצחון מוחץ. הליגה האנגלית היא ליגה חזקה וקשה ולכן אני לא מזלזל בשום קבוצה. אנחנו צריכים לעשות הכל כדי להביא את האיכויות שלנו לידי ביטוי. אני קונה גם 1-0 קטן במשחק. 3 הנקודות זה הדבר היחידי שחשוב בשלב הזה של העונה, כל דבר אחר (הפרש שערים, יכולת מרשימה) הוא בונוס.
אפרופו התגובה של פרגי לויירה, אז מנצ'יני כבר לא לוחץ ידיים אחרי המשחק ולא מגיע למסיבת עיתונאים. פאניקה?
It has been confirmed that all the grounds next weekend are to hold a minute of laughter at Liverpool. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx
Danny Welbeck has revealed how he was turned down by Manchester City as a youngster before joining Manchester United. But the 21-year-old has, though, now revealed that he almost joined City. "City custard-pied me as a kid," he told the Daily Mail. "My Dad didn't tell me at the time, it was just before Christmas and he didn't want to break any bad news. It wouldn't have mattered though. I am one of those people that if you are going to say something, just say it. I take it on the chin. "Straight after Christmas I played in a tournament for my local side, Fletcher Moss, and that's where United picked me up. I went for a trial and have never looked back since. I was always a Red anyway." ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- "Man United teach their forwards to play four different positions - on the left, up front, behind the striker or on the right wing. Its a great asset to have, being able to mix and match. When you are called upon by the senior team, its not then a whole new world for you." - Danny Welbeck.
