אם יש משהו טוב במילואים, בטח באימונים עמוסים מהבוקר עד הלילה, זה שזה מונע ממך את הזמן לחשוב ובעיקר לעכל הפסד כמו ההפסד לסיטי. כבר תיכננתי לצפות במשחק מחוץ לבסיס עד שגילתי שמישהו מהחדר רואה את המשחק בטלויזיה שלו (די מתוחכם, הוא מחבר את האייפון לטלויזיה ופשוט צופה במשחק בטלויזיה), החיסרון היחידי היה שהוא (וכל החדר למען האמת) היו עם הסיטי. חייל אדום בשטח אויב. עכשיו, כשחזרתי לגיחה קטנה מהמילואים (עוד מעט חוזר שוב, יום אחרי סיום העונה, והפעם לשבועיים של שמירות מה שיתן לי את הזמן לחשוב, בטח ובטח אם חס ושלום לא נזכה באליפות) יש לי זמן לדבר על המחשבות שלי אחרי המשחק. לא אהבתי את ההרכב שעלינו איתו (אם כבר החלטת לוותר על וולבק כדי להוסיף קשר נוסף לאמצע אתה חייב שבאגפים ישחקו ולנסיה ונאני, לפתוח עם פארק שלא פתח בהרכב מאז מרץ זה הימור גדול מידי והרסני למשחק ההתקפה) אבל הבנתי את המטרה. כשספגנו את הגול אמרתי לעצמי שאם לספוג שער אז לפחות לפני ההפסקה כדי שיהיה לפרגוסון זמן ואפשרות לשנות את צורת המשחק, אבל להפתעתי עלינו למחצית השנייה בדיוק באותו מערך ואותה שיטה. מילא לשחק עם ההרכב והמערך שעלינו איתו בשביל להגן, אבל לצפות שהמערך הזה גם יעשה שינוי התקפי? איך בדיוק? גם בדקות ששלטנו במגרש (הרבה בזכות הכניסה של וולבק) שבגללם מנציני הכניס את דה יונג למגרש לא הצלחנו להגיע להזדמנויות. למה לחכות עד הדקה ה75 כדי להכניס את ולנסיה ולמה להכניס את יאנג דווקא במקום נאני? בדקות שאנחנו צריכים שחקן כמו נאני שיכול לעשות את ההברקה, הוצאה שלו היא טעות חמורה. היינו צריכים בדקות הסיום לתקוף בחמת זעם ולא עשינו את זה. היינו צריכים להעיז יותר במשחק, בטח כשאנחנו בפיגור, ולא עשינו את זה, ורק בגלל זה הגיע לנו להפסיד את המשחק. למען האמת, לקחתי את ההפסד פחות קשה משחשבתי. אולי בגלל האווירה של המילואים והעומס שהיה עלי, אבל בעיקר בגלל שאם נפסיד את האליפות זה לא יהיה בגלל שהפסדנו לקבוצה חזקה עם מאזן כמעט מושלם בבית כמו הסיטי, זה היה סיכון ידוע ולכן דיברתי בזמנו על כך שאנחנו צריכים להגיע למשחק עם יתרון של 4 נקודות לפחות. את האליפות, אם היא תלך לסיטי, נפסיד בגלל המשחק הארור מול אברטון שבו הפסדנו יתרון ברור גם בתוצאה וגם באיכות לקבוצה שאין לה על מה לשחק העונה. זה היה ההפסד האמיתי וזה המשחק שקשה לי להתגבר עליו. לסיכום, בזמן שאחרים כבר מתחילים לנתח את מי צריך להביא או מה צריך לשנות בקיץ, אני עדין מתרכז בעונה הנוכחית. את הסיכומים נעשה בקיץ, כרגע צריך בעיקר להאמין שניתן עדין לקחת את האליפות, אנחנו צריכים לעשות את העבודה מבחינתנו, ואז אולי, רק אולי, נזכה לעזרה מניוקאסל שעוד יכולה לשנות את כל המצב רוח הנוכחי שלנו. we'll never die
אין ספק שרצינו, למשל, את אריאן רובן לפני שצ'לסי פשוט שמה את הכסף על השולחן (בזמן שאנחנו ניסינו להוריד את המחיר). אבל זה לא תמיד נכון. יש גם איזו טענה שמתרוצצת עכשיו שרצינו את פודולסקי וארסנל לקחה לנו אותו. זה קורה הרבה. יש גם הבדל בין להביע עניין בשחקן לבין ממש להחליט שמנסים להחתים אותו. כך או כך, זה שוק חופשי, כולם מכירים כמעט את כולם ואם קבוצה הולכת על שחקן מוכר ומבטיח כמו סילבה, לדוגמה, ממש אין מקום להתבכיין שזה בגלל שאנחנו עקבנו אחריו.
זה קורה הרבה בכדורגל וגם אנחנו עושים את זה לקבוצות אחרות. מידי פעם זה לא רע, במקרים שזה איילי הון ששופכים כספים זה מאוד מעצבן - אבל עדיין חוקי.
זה חלק מהמשחק, אין מה לעשות. קבוצות נלחמות על שחקנים והסוכנים מנסים לגזור קופון. רונאלדו בזמנו היה במגעים עם ליברפול לפני שהגיע אלינו. גם רובן, דאף ואובי מייקל היו קרובים אלינו לפני שצ'לסי.... זה המשחק מאז ומתמיד. שום דבר אישי.
אנחנו יכולים לשלם על שחקן ולהציע לו סכומים שבערך 16 קבוצות בליגה לא מסוגלות לעמוד בהם. "חטפנו" שחקנים בעבר, ונחטפו לנו גם כן. מה לעשות. מה שכן, חייבים לומר, בסופו של דבר יהיו שחקנים שיילכו לסיטי או צ'לסי כי הן יכולות להרשות לעצמן את המשכורת ששחקן X דורש או את הסכום שהקבוצה אליה הוא שייך מבקשת עבורו, בעוד שאנחנו יכולים לשחק את המשחק הזה עד גבול מסויים.
חחחחחחח הרג אותי, 15 מיליון יורו בשביל אריקסן. אחד מציטוטי השנה ללא ספק. אריקסן גאון כדורגל מהשורה הראשונה, אם אייאקס ידעו להתעקש (ואני לא יודע מה הרקורד שלהם בנושא) הם יכולים לקבל עליו גם 35 מיליון יורו. אפילו שם של שחקן גדול יש לו.
סוארז עבר לליברפול תמורת 22.8 מ' פאונד. אין סרט שאייאקס יקבלו יותר מזה עבור אריקסון. בעיני הסכום הזה קובע את הרף של אייאקס במכירת שחקנים. פלוס-מינוס.
http://www.dailymail.co.uk/sport/football/...o=feeds-newsxml אלכס פרגוסון רוצה להנחית את ילד הפלא שלנו, חאמס רודריגס מפורטו, תמורת 25 מיליון פאונד (סעיף השיחרור שלו עומד על 45 מיליון יורו), במקומו של אנדרסון הברזילאי שכנראה יעזוב. חאמס היה חלק מהטריו הקולומביאני המופלא של פורטו שכלל את פאלקאו וגוארין לפני שנה וכששניהם עזבו, הוביל בעונה פנטסטית יחד עם הולק את פורטו לעוד עונה מצויינת. הוא כבר מכונה רונאלדו החדש (למרות שבניגוד לפורטוגלי, חאמס ממש לא צולל) ואני חושב שהוא יכול מאוד לעשזור לאגף שמאל שלכם, בתקווה שהוא יסתדר עם הפיסיות של הכדורגל האנגלי.
