מנצ'סטר יונייטד 2013/14 - עידן מויס

נראה כמו ספין של פרס. יונייטד לא מסוגלת לבצע עסקאות כאלה.
יש ביקורת גדולה על גובה העסקה, אז פרס מנסה לטעון שכאילו הוא נאבק מול קבוצות אחרות על שירותיו.

 

בקיצור, כולנו או לפחות רובנו יכולים להסכים שיונייטד לא הגישה הצעה כזו. ספין, מועדון אחר, מה זה משנה. לא אנחנו.

 

טראפורד קשישא היה כמעט מושלם הערב, איזה כיף לראות ולשמוע. גביע הגלידה או לא, משחק נגד ליברפול זה משחק נגד ליברפול. וכל עוד יש את גיגסי על המגרש שמבין יותר מכולם את המשמעות וגם בגיל 50 ישרוף את הדשא ויירד לגליצ'ים נגד ליברפול, ועל הספסל יש איזה נוויל או שניים, יהיה בסדר.
מאוד אהבתי את איך שאוואנס, סמולינג וג'ונס הסתדרו עם ההתקפה שלהם שחייבים להודות, לא רעה בכלל. אני יודע שהיה כיף לרדת על ליברפול בשנים האחרונות, אבל בלי שום קשר לאם אנחנו בעונת נסיגה או לא, הם השתפרו. והעכברוש שלהם כמעט עשה לשלישייה הזאת טרור, אבל החבר'ה נכנסו בו חזק והראו לו מי בעל הבית.

http://news.bbcimg.co.uk/media/images/70121000/Xxx/_70121091_edf21631-fd83-494f-a9bf-50634ef20802.Xxx

סוף סוף ראיתי למוייס את הסקוטי בעיניים כשהוא צעד למנהרה בתנועות ניצחון וזה עשה אותי מאושר.
מאוד התאכזבתי משפת הגוף שלו ביום ראשון, הוא הראה המון חולשה, תפס את הראש, הסתיר את הפנים, מעולם לא ראיתי את פרגי עושה את זה בקונטקסט הזה. כולם כולל כולם(סתם לדוגמה מרטין טיילר המעודדת הרשמית של פ.צ מרסיסייד) מחכים לנו בפינה שניפול ואסור להראות חולשה. חייבים לשמור על חוסן ורוגע מנטלי, פוקר פייס, גם אם אנחנו פחות טובים, להתנהג כאילו אנחנו הכי טובים.
לא עוד מיסטר נייס גאי, אני רוצה את הג'ינג'י מגלאזגו ששובר עצמות.

Onwards And Upwards! :aaarse:

 

הופעה לא רעה בסך הכל. ליברפול קבוצה טובה ואנחנו שיחקנו עם מרכז שדה בעייתי מאוד (לא ששל ליברפול ענק) וראינו את זה בחורים גדולים בין הקישור להגנה שלנו. אבל ההגנה עשתה עבודה טובה מאוד בהתחשב בנסיבות. הרביעייה הקדמית לא הבריקה, אבל אי אפשר היה להחמיץ את ההבדל בינה לבין הרביעייה הקדמית נגד סיטי. אלה פשוט שחקנים טובים יותר, שלא תקועים בצורת משחק אחת, במהלך אחד. גם ביום בינוני מאוד, כשקגאווה חלש במחצית הראשונה ומשתפר בשנייה, הארבעה האלה זה פשוט הרבה יותר טוב. זה פשוט הרבה יותר כדורגל. וגם כמובן כשרפאל בימין, קלאסה אחרת כמגן מכל התחליפים שלו (ובגלל זה צריך לשים את פאביו כשהוא איננו).

עכשיו רק נשאר לראות שאנחנו לא מחזיקים מהקבוצה של היום "מילואים" וחוזרים ל"הרכב הראשון" נגד ווסט ברום...

 

החשיבות העליונה הייתה לתת דקות לשקחנים שחוזרים מפציעות או שלא ספרו אותם.
סה"כ הגנה משנית של הקבוצה עמדה טוב נגד החוד המסוכן של ליברפול למעט כמה "שריפות".
לא ציפיתי לכדורגל גדול.
אני חושב שאונס צריך לפתוח במקום ריו ולהמשיך עם קגאווה ונאני.

 

ריו פרדיננד עדיין יותר ממספיק טוב בשביל להיות האיש שלנו למשחקים גדולים, אבל מה שפרגי עשה בעונה שעברה בהצלחה רבה היה לבחור את המשחקים שלו בפינצטה ולתת לו מנוחה בכל הזדמנות(בהתאם לכשירות של הבלמים האחרים), ממש כמו שצריך לבחור את המשחקים של גיגס בפינצטה. ואין הרבה הבדל בעצם, ריו "רק" בן 34(בעצם עוד חודש בן 35) אבל עם היסטוריה של פציעות הוא מעשית מבוגר יותר.
בגלל זה לדעתי הייתה לו בעונה שעברה את אחת מ3-4 העונות הכי טובות שלו ביותר מעשור שהוא אצלנו. פרגי הגזים ואמר שזאת הייתה העונה הכי טובה שלו(זאת הייתה כמובן 2008, הוא היה אלוהי אז), אבל אמר גם שפיל ג'ונס יכול להפוך מים ליין, וזה כמובן כי היה מאוד סנטימנטלי בתקופה של הפרישה.

אולי זה לא היה כלול בחפיפה, אבל מוייס בינתיים לא עושה את זה ונתן לריו לשחק 3 משחקים בשבוע שעבר, A big no-no. אני לא חושב שזה פוגע מיידית ביכולת שלו או שהיה לזה קשר לרביעייה שספגנו בסעודיה, אבל לטווח הארוך זה בוודאות יגרום לפציעות שלו להופיע שוב ואחרי עוד היעדרות ממושכת אחת יכול להיות שהוא באמת לא יחזור אותו השחקן.

 

1. מצד אחד לסמולינג יש את כל הנתונים כדי להצליח, הוא פיזי, מהיר, טוב בגובה, אבל מצד שני חסר לו את המשהו הזה (הבנת משחק? אלגנטיות? קור רוח?) כדי להפוך לבלם פותח אצלנו.
אתמול במחצית הראשונה נשלח כדור ארוך לחצי שלנו כששום שחקן של ליברפול לא באיזור. במקום לעצור כדור על החזה ברוגע, סמולינג העדיף לנגוח את הכדור באופן אוטומטי וסתמי קדימה. הכדור הגיע ישר לשחקני ליברפול, שיצאו קדימה וכמעט כבשו שער. פעולה רגועה יותר ועם יותר מחשבה, וסמולינג היה יכול להוציא אותנו להתקפה, במקום זה סמולינג ייצר לליברפול התקפה מכלום.
עוד כדור שנשלח לחצי שלנו במחצית הראשונה, יש באיזור של סמולינג שחקן, אבל דה חאה מאחוריו יוצא לכדור ומבקש אותו, סמולינג מעיף את הכדור לחוץ בלי לחשוב יותר מידי, שוב איבוד כדור שהיה יכול להימנע עם קצת מחשבה וקור רוח.
מחצית שנייה, כדור רוחב שמוכנס לרחבה, סמולינג עושה את הדבר הנכון וגולש לכדור, אבל במקום לגלוש עם רגל שמאל סמולינג גולש עם רגל ימין, וכמעט מבקיע שער עצמי. שוב, עם קצת יותר הבנת משחק, קצת יותר אלגנטיות, סמולינג היה יכול להרחיק את הכדור בצורה נקיה ובלי להסתכן בספיגת שער.
עוד פעם במחצית שנייה, הכדור ברגליים של סמולינג, הוא יכול למסור, הוא יכול להרחיק את הכדור, אבל משום מה הוא מחכה ומחכה, נלחץ מהסיטואציה, מה שגורם לך שכשהוא כבר מוסר הכדור מגיע לליברפול שמגיעה להזדמנות הכי מסוכנת שלה במשחק.

אז אולי אלה דברים קטנים, דברים שקל לפספס או שאף אחד לא יזכור אם הכדור לא נכנס לרשת, אבל אלה הדברים שמבדילים בין בלם ליגה טוב לבלם ברמות של ריו, וידיץ', סתאם וכיוצא בזה.

2. ההבדל בין קאגווה ליאנג הוא שקאגווה שחקן חכם יותר, שחקן אינטליגנטי יותר, שחקן שמבין את המשחק ברמה גבוה יותר. בניגוד ליאנג, קאגווה לא כופה את עצמו על המשחק כשהוא פחות טוב, אלא מצטרף לזרימה של הקבוצה.
מול לברקוזן, למרות יכולת בינונית, קאגווה נתן שני כדורים מצוינים, אחד מהם העמיד את רוני באחד על אחד עם השוער. אתמול, למרות יכולת חלשה במחצית הראשונה ובינונית פלוס במחצית השנייה, קאגווה עם סיבוב נפלא ובעיטה מצוינת למשקוף במהלך אחד ובמהלך אחר כדור רוחב שטוח שלו מצא את רוני לבד בתוך הרחבה.

אם אנחנו מחכים למישהו שיחזור לכושר, או שיתן את מה שהוא יודע, אני חושב שעדיף לחכות לקאגווה שהוא מוכשר וחכם הרבה יותר מיאנג...

 

הסתכלתי בתמונה של השנה שעברה והיו שם 14 לעומת 15 בתמונה הזו, כך שהפער לא ממש משמעותי. אני לא יודע לגבי כל התפקידים, אבל מאלה שכן ידועים - החלפנו את פילן, מוילנסטין וסטיל בראונד, לאמסדן, וודס ונוויל, כך שהנה לך תוספת של בן אדם...

 

מסתבר שמויס לקח איתו גם את מאמן השוערים, כריס וודס שהגן על שער הנבחרת בשנות השמונים ותחילת התשעים והושיב את בוני על הספסל בריינג'רס http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx
הוא גם מאמן את שוערי נבחרת ארה"ב.

 

איפה אלבי, למה הוא לא בתמונה

 

כרגע יש לנו יותר סימני שאלה מסימני קריאה בקישור. מבחינתי, מי שיהיה טוב ויקח את הקרדיט שיתנו לו, אני בעדו. לא משנה אם קוראים לו ולנסיה, נאני או יאנג... הבעיה שכרגע זה נראה שיש לנו המון עומק באגפים (נאני, ולנסיה, קאגווה, יאנג, ייאנוזי, זאהה, וולבק, גיגס) אבל בלי איכות אמיתית, כזאת שנותנת לך את הידיעה שיש לך שחקן x או y שאיתם אתה יוצא למלחמה בעיניים עצומות ובידיעה שהם יתנו הופעה איכותית.

לאורך זמן, הרוטציה שלנו תהיה חייבת להתקצר ונהיה חייבים להיסגר על 3-4 שחקנים קבועים לאגף. עכשיו השאלה היא עם מי רצים ועל מי מוותרים? האם הולכים עם הקיצונים הקלאסים שאיכזבו בשנה שעברה (נאני, ולנסיה ויאנג) או אולי נותנים את הצאנס לקיצונים פחות טבעים כי חבל לפספס את הכישרון שלהם (קאגווה, וולבק) או שבכלל חושבים על דם חדש (ייאנוזי וזאהה) או שאולי כדי בכלל ללכת על הניסיון (גיגס). כל החלטה שמוייס יקח תהיה על חשבון של שחקן אחר, עכשיו השאלה עם מי הוא ילך לאורך זמן ועל מי הוא יוותר...

 

טוב, בואו נהנה הוגנים, לא היו לנו גביעים לשים ליד הקבוצה אז שמנו מערכות סטריאו. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx

 

מסתבר ששארפ מייצרים גם קופות. זה דבר שלא ידעתי.