מנצ'סטר יונייטד 2015/16-הסיוט שנגמר עם גביע

יותר כבד מלוקאס? חח, בסדר.

 

באמת קצת נסחפתי, אבל משהו בסקאלה שבין לוקאס לייבה לקולו טורה.

 

כשלוקאס מסתובב אחרי שעוברים אותו, זה לכאורה לוקח פחות מ90 דקות כי זה אורך כל המשחק אבל זה מרגיש באמת הרבה יותר משעה וחצי.
אה ואחרי שהוא הסתובב יש לו את המהירות המסחררת הזאת, לדעתי מרטסאקר לוקח אותו בספרינט.

 

ואגב אם כבר ווין רוני, פרגוסון וכותרת שהיום כבר תופסת בכל האתרים הראשיים:

I only had four world-class players
The most successful Manchester United manager of all time says he only worked with four players he considered to be world class during his time at the club.

From those successful teams, he says midfielder Paul Scholes and attacking trio Eric Cantona, Cristiano Ronaldo and Ryan Giggs were his best players.

"They made the difference and the evidence is there," he told the BBC's Dan Walker for Football Focus.

Ferguson described Cantona, who United signed from Leeds in November 1992, as "the catalyst", for winning his first Premier League title.

He added: "The younger breed like Ryan and Scholes were just fantastic players and the thing about those two was longevity. "Are there players who have played right through the whole of the Premier League and performed at the level they have? There are none, absolutely none.

"Of course Ronaldo was just a complete genius of a player."

England captains Wayne Rooney and David Beckham, Roy Keane, Carlos Tevez, Rio Ferdinand and Peter Schmeichel were all "great players" according to Ferguson.

"But these players elevated themselves above all that."

וואלה? צודק.

 

אי ההכללה של קין הרבה יותר שערורייתית, וברור שזה בגלל הסכסוך שלהם.
פרגוסון לא מתכוון למושג הוורלד קלאס שאנחנו משתמשים בו על ימין ועל שמאל, כי ברור ששיחקו תחתיו המון כאלה לאורך עשרים ושש השנים שלו איתנו, אלא על ה-standout players; מסי, ניימאר וסוארז בבארסה, חאמס ורונלדו במדריד, רובן ותומס מולר בבאיירן...

בחיאת, מהפרישה של קאנטונה ועד 2003 בערך, אפשר להיות בטוחים שרוי קין היה ה first name on the team sheet.
סקולס, עד שעשה את המעבר למרכז המגרש כפליימייקר ב 2007 לא התקרב למעמד הזה. גיגס, נהדר ככל שהיה, אני גם לא בטוח...
שניהם היו עוד שחקנים מעולים שיש ליונייטד. ההישארות שלהם במועדון למשך כל הקריירה בהכרח תורמת להימצאות שלהם כל כך גבוה במקומות הראשונים של כל רשימות השחקנים הגדולים ביותר שלנו.

מבחינת ההשפעה שלהם על הקבוצה אני חושב שקאנטונה, קין ורונאלדו הם השמות הבולטים של תקופת פרגוסון (תכל'ס גם בריאן רובסון בתחילת הדרך). ומכיוון שרונאלדו משחק את מיטב שנותיו במועדון אחר...

 

סקולס לא התקרב למעמד הזה עד 2007? גיגס לא בטוח?

שמע, אני איתך בעניין קינו, אבל על גיגס ובעיקר סקולס דובר כלא פחות מגדולי הדור הרבה לפני 2007.. טובי הקשרים ואנשי המקצוע בעולם טענו שאין שחקן שאפילו מתקרב לפול סקולס, ושלפי תפישתם הוא - למרות העובדה שכיכב ביונייטד - אנדרייטד מוחלט בקרב אוהדי כדורגל בהתחשב בעליונות שלו על כל אחד אחר במגרש.

ממש, ממש לא התחיל ב-2007, יותר כמו באזור שנת הטרבל.

דווקא גיגס הוא עוף מוזר אצלי, ולעולם יהיה האפרוח שפחות אהבתי מהחבר'ה של 92'.. נראה לי שלמרות תרומתו הלא מבוטלת, מיטב התהילה שלו נובעת מכך, וזה לא דבר של מה בכך, שבילה אצלנו את כל הקריירה בתקופה הכי מוצלחת של מועדון בעת המודרנית (עד בארסה? או שאנחנו עדיין עוקפים אותם אם מותחים את הקו בתחילת הכהונה של פרגי?).

בכל אופן, מבחינתי זה קודם כל סקולס, אח"כ קאנטונה, ואז גיגס, קין, נוויל, רונאלדו ורובסון.

 

סקולס גם לפני ששיחק ממש כ50/50 היה שחקן מדהים. את הנגיעה שלו בכדור, הראיית משחק ראו עוד מגילאים צעירים מאוד.
גיגס לא סתם מגיל 17 כמעט שחקן הרכב בקבוצה. היה פשוט קוסם עם הכדור, לא הייתה לו רק מהירות יוצאת דופן כשחקן כנף צעיר, הייתה לו שליטה מדהימה בגוף עם הכדור וכל זה כשהוא משחק עם רגל אחת בלבד.
ההסבר למה שניהם הם חלק מהקבוצה המצוצמת שפרגוסון הגדיר זה כמובן הlongevity, אי אפשר להתעלם מזה שבמשך 20 שנה הם היו חלק חשוב מאוד בכל קבוצה של פרגוסון, למשך תקופות ארוכות גם החלקים הכי חשובים.

אני לא הייתי מכניס את קין לשם. באופי שלו הוא היה מנהגי אדיר, הוא בלי ספק היה וורלד קלאס בכל הגדרה שלנו אבל לדעתי לפחות הוא לא היה שחקן שמשנה את התמונת מצב שלך בדומה לכל אחד מהארבעה האלה.

ברור שוידיץ', בקהאם, טבז כל אלה וורלד קלאסים לפי כל הגדרה מיינסטרימית. העניין הוא שיש LEVEL מעל ההגדרה הזאת גם בקבוצה שיש בה הרבה וורלד קלאסים.
רונאלדו, קאנטונה, סקולס, גיגס הם נגעו בLEVEL הזה.

זה שרונאלדו משחק את מיטב שנותיו במועדון אחר לא אמור להזיז במילימטר את העובדה שזה השחקן הטוב ביותר ששיחק אי פעם במועדון הזה(וזה די ברור) ולכן הוא בוודאי אחד מהארבעה שנמצאים ברשימה.

 

בדיוק. לשנות זה לא רק לדפוק גול מ-30 מטר או ריצה באגף שאחריה בישול. רוי קין היה הלב והמנוע של קבוצה שהפכה את שינוי תמונת המצב לשם השני שלה. לרוב הוא אולי לא היה זה שרשם את הבישול או הגול שנכנסים לסטטיסטיקה, אבל ההבדל שהוא עשה היה עצום.

מכל שחקני העבר שלנו, גם המבריקים ביותר, יש מעט מאוד שהייתי לוקח לפניו חזרה בשיאם.

 

משחק אחד ספציפי וגם חמישה אף פעם לא יתנו הסבר משכנע להגדרה הזאת.

ההכרה של גיגס וסקולס בברנז'ה כלשהיא אף פעם לא עניינה יותר מדי, הם היו ברוב שנותיהם במועדון כסוג של אנדרייטד די מובהק. למה? כי תמיד היו כוכבים זוהרים יותר מחוץ למגרש באורח החיים שלהם, במראה, במשכורות, במשיכה מצד מועדונים אחרים וכו(למרות שהאיטלקיות בשנות ה90 רדפו גם אחרי גיגס).
עונת 2006-7 למשל היא לדעתי עונת השיא של סקולס כמנהל משחק בקישור האחורי, אולי גם העונה הטובה ביותר אי פעם שנתן קשר אנגלי מהעמדה הזאת, אחר כך זה הלך והשתבח איתו.
נכון שבתקופה של קין סקולס היה פחות דומיננטי ממנו אבל כשאני בוחן את הגדולה של כל אחד כשהיו בשיא ומסתכל על כמה זמן השיא הזה נמתח ולאן זה הביא אותנו, אין פה תחרות.

שוב אני לא טוען שקין לא וורלד קלאס, ברור שכן ובדירוג שלי הוא ימצא לפני בקהאם, רוני, שהוזכרו פה.

אבל כשמסתכלים על השיא של כל אחד מהם כפול השנים שכל אחד מהם משך בשיא שלו מבינים שאין פה תחרות.
לlongevity יש משמעות בכל פרמידת דירוג שתעשה.
אם נקפוץ לעולם הכדורסל אז זו בעיקר הסיבה שלמשל טים דאנקן יזכר כגבוה יותר גדול משאקיל אוניל למרות שברור לכל מי שראה כדורסל שכששני אלה נפגשו בשיא שלהם לא היה פה בכלל תחרות.

 

פרדיננד בין 2002 ל - 2009 היה וורד קלאס, גם שמייכל בעונות השיא שלו, קין בטח ובטח. בכלל רוי קין היה מהגדולים ביותר בתפקיד שלו בתולדות הכדורגל האנגלי
אמירה לא ממש מדויקת של פרגי

 

השאלה היא איך אתה מגדיר וורלד קלאס. נראה לי שפרגוסון מכוון לשחקנים בעלי כישרון התקפי ייחודי.

 

ברור לגמרי שהדיבור פה הוא על כשרון התקפי שעושה את ההבדל.

קין היה מנהיג, לא חושב שבשנה וחצי האחרונות שלו אצלנו כבר היה אותו שחקן(גם ירידה פיזית כבר היה ניתן לראות), אבל לקין לא היו מעולם את האיכויות ההתקפיות שהיו גורמות לך להרים את הקבוצה למצב לש שובר שוויון.
בקבוצת הטראבל היה פשוט עומק התקפי מטורף בקבוצה, לא היה אף שחקן כזה שהיה שובר שיוויון(אולי בקהאם בעונת בישולים נדירה מאוד לשחקן כנף) אלא היה מכלול שלם שגרם לה להגיע למצב שהיא מתחרה וזוכה בכל התארים.
האיכויות של קין נמדדות קודם כל בעבודה ההגנתית במרכז המגרש שהיא אולי מהגדולות בהיסטוריה שהליגה הזאת ראתה.
אבל נרצה להסכים על זה או לא, רוב הקבוצות הגדולות בהיסטוריה נשענו על ברומטרים התקפיים. בברצלונה הגדולה לא פויול הענק בסופו של יום עשה את ההבדל אלא העומק והכשרון ההתקפי של הקבוצה הזאת.
במנצ'סטר יונייטד הגדולה הייתה עונה אחת אולי שהחוזק המנטלי וההגנתי של הקבוצה נתן את הטון אבל היה בה גם איזה רונאלדו אחד...

רוצה לומר, הדירוג הזה של פרגוסון בוודאי מדגיש כשרון התקפי, אין פה צל של ספק.

וברור שגם וידיץ', גם פרדיננד, גם ואן דר סאר, גם שמייכל וגם דה חיאה הם וורלד קלאסים מטורפים.