מנצ'סטר יונייטד 2016/17-אימפריות נופלות לאט

מדברים כאן על זהות שחקן כזה או אחר שאמור לחזור מהקפאה, נקרא לזה ככה, אבל השאלה עד כמה השיפור או הרווח של יונייטד מכך, שנדרליין, הררה, לא יודע מי - יהיה כה גדול. כמו שהבנו שהבעיות גדולות יותר מאשר רוני או פלאייני. עד שהשחקנים המובילים ביונייטד לא יתנו את הטון לאורך זמן ואנחנו מדברים על זלאטן ופוגבה - היא נמצאת בבעייה. לגבי דה-חאה אני מניח שכולם בוטחים בו. גם כשיונייטד שיחקה יותר סביר בפתיחת העונה אני הרגשתי שמרסיאל נאבד וחבל כי הוא היה מהבודדים שהרשימו אשתקד. מרסיאל בשמאל, ראשפורד בימין וזלאטן בחוד, זה ההרכב מבחינה התקפית לטעמי נכון לעכשיו עם מחשבה לגבי מקטיריאן בימין. יונייטד חסרת ביטחון והיא צריכה אמצע חזק ועם שני קשרים יותר דפנסיבים אפשר לשחרר את פוגבה קדימה.

לגבי סוגיית ווין רוני - אני לא רואה את מוריניו חותך אותו אלא רק 'ממליץ' לו לעבור לקבוצה אחרת. אני גם משוכנע שרוני שאוטוטו יעבור את צ'רלטון ויהפוך למלך השערים של יונייטד בכל הזמנים וזה מראה על קריירה ענפה וחתיכת ציון דרך - יעדיף להישאר לפחות עד סיום העונה כשחקן ספסל. מה רע לו? הכסף נכנס, יונייטד עדיין קבוצה גדולה ואולי עם פציעה או משהו הוא יראה את האור בקצה המנהרה ומעמדו בנבחרת אנגליה לא נפגע עדיין. מוריניו כמעט ולא היה צריך להגיע לסיטואציות האלה במהלך הקריירה שלו: לא בפורטו ולא באינטר. בריאל מדריד האמת שעתידו של ראול עמד בסימן שאלה אבל ההחלטה לעזוב הייתה נטו של ראול שהוכיח את עצמו בגדול בשנתיים בשאלקה וכך ראינו שלא תם כוחו. אין מה לעשות, שחקנים שנתנו כל-כך הרבה לקבוצות מקבלים ריספקט וגם קצת הנחות. רוני יכול להיות שחקן ספסל.

 

רונן דורפן על הסיטואציה במנצ'סטר יונייטד:

מצאו לכישלון אבא, בכוח
הנהלת מנצ'סטר יונייטד לא מוכנה לקבל אחריות על הטעויות שהיא עושה • היא מפילה הכל על וויין רוני, הקפטן שרגליו נדחקות החוצה, ומחליפה את סמלי המועדון - נחישות ואחדות - בספין מביך

בוא נעשה לכם סדר בדברים, מהכובע הלא אובייקטיבי של כותב שורות אלו, כאוהד מנצ'סטר יונייטד מאז שנת 1974 או 1975: ההפסד 4:0 לצ'לסי הוא קשקוש, "יום בהיסטוריה", במילותיו של אחד המנג'רים הקודמים. תבוסות קשות אירעו גם בעונות אליפות וגם בעונות טרבל היסטוריות.
לעומת זאת, כותרות אתמול בעיתונים האנגליים הם בדיוק הסימפטום של מועדון חולה. "וויין רוני מועמד למכירה, לדברי מקורבים למוריניו", או "מוריניו הבהיר לרוני שמקומו בהרכב הראשון איננו מובטח". כותרות אלו גורמות לאוהד ותיק לגרד בראש. מתי בדיוק הפכה יונייטד למועדון שמוכר שחקנים בעיתונים? איזה שחקן מאז המצאת הטלוויזיה הצבעונית היה בטוח בהרכב? יונייטד היתה המועדון עם ההיררכיה הברורה. שחקנים אגדיים נחתכו מההרכב ונמכרו בהחלטה של רגע וללא עוררין, ובוודאי המועדון שבו המנג'ר לא ניהל את ענייניו בתקשורת. לא רק אלכס פרגוסון, ואפילו לא רון אטקינסון או דיוויד מויס, גם לא לואי ואן חאל.
ועכשיו לגבי רוני עצמו. תקציר האירועים: פרגוסון שלח את וויין רוני לספסל בצמד המשחקים מול ריאל מדריד בעונתו האחרונה. פרגוסון כבר ידע שיפרוש ורצה את הגביע הזה יותר מהכל. יונייטד היתה טובה מהיריבה העדיפה בשני המשחקים, אבל הפסידה לספרדים. היא כן זכתה באליפות אנגליה בקלות.
ואז הגיעו המנג'רים הבאים: למויס היסטוריה מורכבת עם רוני מימיו באברטון. הוא רצה להראות שהוא מסתדר איתו ועם ההנהלה, שלא נתנה לו גיבוי לרכש. הוא היה חייב לעשות זאת. רוני מצידו ניצל את חולשת המועדון כדי לדרוש חוזה עתק, וההנהלה הטירונית, שחששה שתתפרש "כמועדון שכבר לא מושך כוכבים", הסכימה.
אחרי מויס בא ואן חאל. הוא מינה את רוני לקפטן, כנראה כדי להמחיש שהוא לא איש מדון. אבל אז החל להזיז אותו מערבה־מזרחה־דרומה־צפונה במערך ודי פגע בביטחון שלו. כשהגיע מוריניו, היה חשוב לו להראות שהוא מאמן של סופרסטארים. הוא מייד הכריז בהתרסה "רוני אצלי לא יהיה מספר 6", כלומר, הוא ישקם את הנזק שכביכול גרם לו ואן חאל.
האמת היא שבעיית רוני היא אפילו לא כלכלית. ארבעה כדורגלני יונייטד נמצאים בעשרת המקומות הראשונים במכירת חולצות בכדורגל האנגלי - פול פוגבה ראשון, זלאטן איברהימוביץ' שני, דויד דה חאה שלישי ומרכוס ראשפורד רביעי.
רוני הוא כבר לא נכס מסחרי משמעותי למועדון. מעמדו בהיסטוריה של המועדון מכובד, אבל בוודאי לא יותר משחקנים גדולים שלצידם שיחק או מהדור לפניו. הוא לא אריק קנטונה, גם לא ריאן גיגס או פול סקולס.
לירידה ביכולתו גם אין כל כך קשר לאישיותו או ליכולתו כספורטאי. מדובר במי שעלה בגיל 16 לבוגרים ושיחק כמעט כל דקה מאז ב־120 אחוזי מאמץ - הוא פשוט נגמר. אבל הוא נמצא במועדון שפרנואידי למעמדו. מועדון שמנוהל על ידי בנקאי, אד וודוורד, שנחוש לעבוד בלי אנשי כדורגל סביבו. מועדון שנתן לשני המנג'רים האחרונים שלו בממוצע כ־150 מיליון פאונד לרכש, בשנה, ולא הצליח לתת להם קצת ביטחון לטפל בבעיית כוח אדם די רגילה. מועדון שפעם הגיב להפסדים במגרש בנחישות ובאחדות - והיום מפיק ספינים. מנג'ר והנהלה שמפילים על רוני אחריות לחולשת הקבוצה, כשהם לבדם אחראים לתוצאות קבוצת החצי־מיליארד פאונד שבנו.

 

גם אני (לפחות כל עוד עלי מוהר מתעקש להיות מת), אבל הטור הזה זו זווית מאוד מוזרה להסתכל על הדברים. אני לא רואה מי מפיל את האחריות על רוני למצב. הייתה לו חלק מהאחריות כשהיה בהרכב ושיחק בצורה מחפירה, ועכשיו הוא לא בהרכב ואולי מנסים למכור אותו, כמו שצריך לעשות לשחקן שכל כך הרבה זמן ברצף משחק בצורה מחפירה. הרעש לא מגיע מכיוון יונייטד אלא מכיוון מחנה רוני-העיתונאים ושחקני העבר.

 

כן, אבל כשהוא כותב שמנסים להפיל את כל האחריות על רוני, ושפעם פרגוסון היה מעיף שחקנים גדולים בשקט ובלי דרמות-אלה שטויות, שמטרתן לחזק את האג'נדה שלו גם אם אין לה אחיזה במציאות. מוריניו לא מצליח חודשיים אז פתאום תקופת ואן חאל הפכה לנוסטלגיה שנזכרים בה בערגה, נו באמת.