מנצ'סטר יונייטד 2019/20-ושוב השקר הזה

ב - 8 לחודש בדיוק יהיה 20 שנה. המשחק הכי מאכזב של יונייטד עבורי עד היום.

 

איזה טעות נאני עשה ב2012 מול ריאל ?
השופט הטורקי המושחת נתן להם את ההתמודדות הזאת על מגש של כסף.
לא היה שם בחיים אדום ועד האדום הזה שלטנו לגמרי בהתמודדות, ממש לפי התוכנית ועם כל החיסורים.
אחר כך, עולם שונה, מודריץ, קרוס, רונאלדו לא צריכים לעשות יותר מדי מול עשרה שחקנים, זה מגיע על אוטומט.

 

וזה הפתיח ללמה במקום להביא שחקן בקליבר של ורון להתקפה/קישור בזמנו היינו צריכים להתעורר הרבה יותר מוקדם על ההגנה.
כנראה שהחיפוש הפסיכי אחרי שוער שיתן לנו קצת הסדקת דופק, גמר לנו את האנרגיות.
כל כך הרבה שוערים עברו אצלנו מהשניה ששמייקל גמר, זה לגמרי סיחרר את המערכת.

ואן דר סאר בכלל הגיע במקרה, הכל שם קרה במקריות מדהימה כולל התזמון של זה שהוא הפך להיות משהו באמת גדול.
לא מתחבר לאמירות שהיינו צריכים להביא את ואן דר סאר לפני, נניח בתקופה שלא הלך לו ביובה.
הוא היה עוד ממה שהיה לנו אז.
הוא השוער הכי לייט בלומר שעולה לי בראש.
בגיל כמעט 28-29 הוא נהיה משהו שלם. כנראה שהנסיון והנחיתה הרכה לקבוצה שכבר היו לה יסודות הגנתיים טובים עשו את שלהם.

 

האמת, יש מצב שגם עבורי. זו היתה תחושת מועקה קשה כי זה היה כל כך מיותר.

בנוגע לוואן דר סאר, תזמון הוא הכל. כשהוא עבר לפולהאם, בארטז סגר אצלנו עונה ראשונה טובה, לא היתה שום סיבה לחשוב שאנחנו צריכים שוער.

 

שוער נבחן לא רק כשהוא בכושר, אלא גם כשהוא ביום חלש. כלומר עד כמה גרוע הוא יכול להיות. אצל בארטז לא היה גבול.

מבחינתי אין לדבר הנוראי הזה תחרות...

 

מוריניו היה מיסטר נובאדי אז.
לא היה בילד אפ לכאב, למרות הגול הלא כשר ההוא בדקנ ההיא.

היו הפסדים כואבים יותר, ברוך השם.

 

צריך להבין שריאל היו בעונה עלובה עד אותו משחק ויונייטד רצה היטב. גם 0:0 במשחק ראשון והכל בידיים של יונייטד. עבורי השאלה הייתה רק באיזה הפרש ננצח.

 

מה שקרה נגד פורטו כאב לי פחות כי האמת שאחרי ההשעיה של ריו, היינו חרא של קבוצה ובשלושה מארבעת החצאים במשחקים נגד פורטו פשוט היינו גרועים. אמנם היה לנו סיכוי לזכות במפעל כי לכל הגדולות היתה עונה חלשה אז, אבל עדיין משהו בכדורגל שלנו פשוט לא היה זה. לעומת זאת, נגד ריאל היינו אחלה קבוצה. בלי שטויות, היה לנו כל סיכוי לזכות בגביע פעם שנייה. עשינו שטויות.

 

זה לא מדויק. מוריניו כבר עשה לעצמו שם.
אם אני לא טועה בשלב הזה הוא כבר היה בשיחות עם ליברפול על להחליף את הוייה (הוא יזם את השיחות, במועדון לא רצו אותו).

 

מי שעוקב אחרי הכדורגל כבר הכיר אותו אבל אותם חודשים הקפיצו את המניות שלו לרמת מאמן טופ.
אני אגב בדעה שהוא בכל מקרה היה מגיע לטופ, גם בלי זכיה בצ'מפיונס.

 

יכול להיות שהכניסו אותו יותר לתודעה של חובבי הכדורגל.
אבל במעגלי המקצוע הוא כבר היה לחלוטין מוכר מאוד.

קצת כמו המיתוס שגיליתם את רונאלדו במשחק אימון כשבפועל כל עולם הכדורגל ואחותו ידעו מי הוא פשוט אף אחד לא היה מוכן\יכול לשלם את הסכומים הנדרשים.