מנצ'סטר סיטי 2016/17 - עידן פפ גווארדיולה

לא אמרתי שזה לא בלתי אפשרי,אלא לא כה קשה.


Sent from my ONE E1003 using Tapatalk

 

נשמח לשמוע מקרים דומים ל 7 שנות האימון של פפ. קח ת'זמן.

 

שנה שעברה סיטי לא הגיעה לחצי? ארסנל עם ונגר לא הגיעה לחצי ולגמר?

הנקודה היא כזאת ובואו נבהיר את זה לרגע בצורה ברורה: הביאו את פפ כדי שבטווח הזמן שהוא ישאר כאן(נניח ומדברים על אופק סביר של 3-4 שנים גג) הוא יצליח למצב את סיטי כקבוצה שתראה כמו בטופ של אירופה עם שוט לזכייה לא להגעה.
לא מביאים אותו כדי שיבנה שלד לבא בתור(זה תמיד היה נשמע לי טיעון חלש עד מגוחך וכאילו כבר איזה בית קברות הוא קיבל).

לדעתי הוא בטוח לא יצליח להביא אותם למצב כזה בלי השחקנים הטובים ביותר בעולם שהם בהישג היד של סיטי, אגוורו הוא בטוח אחד מהם והוא כבר שלהם.
והןא גם מתאים בצורה מושלמת לסגנון שלו, אף אחד לא ישכנע אותי שדה בריינה או נוליטו על העמדה שלו מתאימים יותר, גם לא ברעיון.

 

אשמח לשמוע גם על מאמן שאימן בבארסה [עם הסגל האדיר שהיה לה] ולאחר מכן עבר לאמן בקבוצה אדירה אחרת כמו באיירן.
ששתי הקבוצות כבר היו בטופ 3.

 

מה זה טופ 3? באיירן זכתה בהכל ובסטייל לפני שפפ בא והפך את לאהם לקשר אחורי מן המניין.

 

ארסנל וסיטי מגיעות כל שנה לחצי גמר ליגת האלופות במשך 7 שנים רצופות? אני באמת צריך להסביר את הגדולה של יציבות כזאת בטופ 4?

 

לארסנל וסיטי היה מתישהו סגל ברמה של מה שהיה לו בבאיירן וברצלונה או שאני באמת צריך להסביר לך שלא?

בכלל, כשאתה כבר מבטיח אליפות באמצע ינואר בגרמניה זה די פשוט להתרכז רק בליגת אלופות ועם סגל שההרכב השלישי בו יותר מבטיח מההרכב הראשון של ארסנל.

 

יש להגיע לחצי ויש להגיע לחצי בסטייל של גווארדיולה. על זה משלמים לו, בגלל זה רודפים אחריו ומתחננים אליו.

 

בסטייל? איזה סטייל? הוא הגיע לשם כי עם הסגל שלו הוא היה צריך להגיע מול כל יריבה שפגש ברבע.
ואז כשהוא פגש יריבה שנמצאת באמת במימדים שלו הוא הפסיד, בסטייל אבל.

משלמים לו עדיין בגלל מה שבעיקר עשה בברצלונה.

 

לא הבנתי מה אתה מנסה להגיד.
יש לו את הסגנון משחק שהוא מביא איתו, והסגנון משחק הביא לכך שהרבה אנשים גדולים בעולם הכדורגל רדפו אחריו כדי שיבוא לקבוצות שלהם.
הוא הגיע לאותם חצאי גמר עם הסגנון הייחודי הזה, ולא הרבה קבוצות מצליחות לעשות את זה.
למען האמת, יותר הגיוני לראות קבוצות מגיעות לשם עם סגנון שגורם לך לרצות לעקור את העיניים.

 

ברבע הראשון מול יונייטד העלובה של מוייס עם פלאיני במרכז המגרש והשאריות של אברה, פרדיננד ועם פאקינג פיל גונס כמגן הוא גירד תיקו במשחק הראשון ועד לדקה ה60 ומשהו בגומלין עוד היה ליונייטד על מה לשחק מול באיירן המפלצת.
להזכיר לך אנחנו מדברים על הקבוצה של מוייס.
זה בעונה הראשונה שלו שם.

שנה אחר כך ברבע גמר גקסון מרטינז מפורטו ביחד עם דנילו והחברה עשו צחוק מההגנה שלו במשחק הראשון ובשני הובסו ושוב זו באיירן מול פורטו, אין פה מאזן כוחות שהיה צריך ללהביא למשהו אחר חוץ מנצחון קל ופשוט בדרך לחצי.

בכל שלב כשהוא נתקל ביריבה שבאמת נמצאת במימדים שלו הוא או הובס או רק הפסיד בסטייל.
שנה שעברה הוא הפסיד בסטייל ליריבה עם תקציב פחות גדול, שחקנים פחות טובים אבל עם מאמן טוב יותר על הקווים.
רצית לדבר תאכלס? קיבלת אני חושב.

 

אפילו יותר מזה, בשנה שעברה במשחק הראשון ברבע הוא ניסה להתחכם וקיבל בראש, ובמשחק השני הפסיד בסטייל כי חזר לשורשים של הקבוצה של הינקס ועלה במערך נורמאלי.

 

אני לא מבין מה אתה מנסה להגיד.
מה אף אחד פה לא יודע שהוא הודח בחצי הגמר? אתה חושב שאם תחזור על עוד פעם ועוד פעם, אז אני אגיד לעצמי ״וואלה, גווארדיולה הזה פח, אין לו באמת סגנון משחק״ ?

תאהב אותו, אל תאהב אותו, זה לא מעניין אותי. אין לי מניות בחברת ״פפ גווארדיולה״.

כל זה לא הנקודה.
הנקודה היא שגווארדיולה מביא איתו סגנון משחק ייחודי, סגנון משחק התקפי שהקהל ברובו אוהב לראות. מעבר לכך שהוא פשוט מאמן סופר סופר חכם( מלשון אימון, coach), והסגנון משחק ואימון שלו זו הסיבה שהאנשים שמנהלים את באיירן, מילאן, אינטר, רומן אברמוביץ׳ בכבודו ועצמו, אלכס פרגוסון ומנצ׳סטר סיטי רדפו אחריו והיו מוכנים לשלם לו המו כסף כדי לחתום בקבוצה שלהם.
מאמנים כמו מוריניו, קונטה, אנצ׳לוטי וקאפלו שמסוגלים להביא קבוצה לחצי גמר יש לא מעט, אפשר אפילו לזכות בתואר עם רוברטו די מתאו, אבל כמה מאמנים יש שעושים את זה עם סגנון משחק כמו של גווארדיולה? זו הנקודה.

 

עונת 2012-13 המוצלחת של היינקס אומנם מטילה צל על העונות של פפ שם, אבל לתת לזה משקל גדול כנגדו זה די בולשיט. מדובר על קבוצה שהגיעה לשלושה גמרים של אלופות ב4 עונות, ומצד שני הפסידה מאבקי אליפויות לדורטמונד בליגה. ההבשלה הסופית של הסגל הזה הגיעה ב2013. ואז במקום לראות נפילה שדי טבעית לקבוצה שמגיעה לשיא (תזכירו לי מי זכתה ברצף בצ׳מפיונס?), ולראות תקופת תירוצים של ״חילופי דורות״ שאופיינית לשנים שאחרי הצלחה - ראינו באיירן דומיננטית יותר מאי פעם במשך שלוש עונות ברציפות. חוץ ממועדון שזכה לקריירה שלמה מלאו מסי, שמי שבנה את התשתית לכך הוא אותו גווארדיולה (וגם שם ראינו ירידה מסויימת לכמה עונות באמצע, מה שעזר מעט למיתוס של באיירן הנפלאה של 2013), אתם מכירים עוד דוגמאות מהעשורים האחרונים לקבוצה שנמצאת בטופ של הטופ האירופי במשך 7 עונות ברציפות? ועם הקבוצה שהשאיר שם פפ אין סיבה שלא תיהיה לכך עוד המשכיות...
מישהו יכול להסביר לי למה זה כזה טבעי שקבוצה שהצליחה עם ריברי (בשיאו), שוויני, גומז, קרוס, להאם ורובן (צעירים), תציג עדיין רמת כדורגל גבוהה, דומיננטיות וציפיות להצלחה הכי גבוהה במשך 3-4 עונות אחר כך ותראה כך גם עם לבנדובסקי, קוסטה, תיאגו, קימיש, קומאן, בואטנג ואלאבה?


לטעמי אין אף מאמן שעדיף על פפ בהכנת קבוצות לעונות שלמות, בירידה לפרטים הקטנים ובהתאמת הפילוסופיה שלו בשחקנים. טביעת אצבע של מאמן בצורה הכי מובהקת שיש. סימאונה עושה משהו דומה בפן הההגנתי.
אבל כשמדובר על הכנה למשחק אחד, ובעיקר בשלבי הנוקאאוט באלופות - העקשנות שלו והאמונה המוחלטת בדרך המשחק שלו, יכולה להיות לרעתו בהרבה מקרים. בהיבט הזה יש מאמנים אחרים שמראים יותר גמישות טקטית וכנראה יהיו עדיפים למשימה.

 

מה שמצחיק שהויכוחים על קדנציה של פפ בבאיירן היו צפויים עוד בעת שמונה. פפ הגיע למצב בו שופטים אותו כל עונה לפי משחק או שניים במפעל גביע כי הרי עם הסגל של באיירן כל מאמן סביר ולא מיוחד אמור היה לקחת אליפות בגרמניה וכמעט אף אחד לא מעניין באיזה שיטת משחק הוא השיג אותן.
בדיוק ויכוחים שכאלה מסבירים למה הוא עשה טעות שהגיע לבאיירן.

בעולם מושלם הוא יורש את פרגי ביונייטד.