באיזה מקום בעולם התכולה לא עולה בהתאם ליריבה או לחשיבות המשחק? גם הפועל המרגשת תביא יותר אוהדים בבלומפילד החדש למשחקים נגד מכבי, בית"ר וחיפה מאשר למשחקים נגד רעננה, חדרה ואשדוד.
יש להביא יותר ויש להביא פי 3. אני זוכר כל מיני משחקים בטדי נגדינו בעשור החולף שהאצטדיון היה מפוצץ כאילו זה משחק על עליה לצ'מפיונס, בעונות ששתי הקבוצות היו כלום כשהמאמן שלכם היה קורצקי וכל מיני אנשים ששכחנו מקיומם. פשוט הפועל באה לטדי אז ההמונים באים. בדר"כ זה מלווה בכל מיני חימומי אווירה בתקשורת, במיוחד בוואן כמובן, כשאופירע רצתה לסדר לטביבי הכנסה. הפועל בטדי זה בפער המשחק שאתם הכי מחכים לו כל עונה וזה בסדר, אין באמת סיבה שתסתירו את זה, אנחנו היריבה הגדולה שלכם.
אף אחד לא מסתיר, אתה מציג את זה כמשהו שהוא לא בסדר. ופי 3 זה לא תמיד נכון, תלוי מאוד מאוד בסיטואציה. לא חסרות עונות שהבאנו הרבה יותר אוהדים למשחקים נגד מכבי ת"א, מכבי חיפה, סכנין ואפילו ב"ש. אם משחק נגד הפועל ת"א בטדי מגיע שבוע אחרי שבית"ר מנצחת בטדי את מכבי חיפה אז יותר קל לשווק אותו לקהל הרחב והרדום, אם הוא מגיע בעונה שעברה שהקבוצה משחקת כמו תחת עם כל מיני יצורים כמו וודוץ ושיימן אז יגיעו 8 אלף אוהדים. בסופו של דבר הכל עניין של שיווק, אם אתה נותן הרגשה לאוהדים שיש משחק גדול גם אם זה סתם משחק כמו השנה אז יהיו 25 אלף איש ביציעים. רואים זאת מצוין בסדרה על סאנדרלנד איך כדי לשבור שיא אוהדים הם יוצאים במבצע שיווקי של כמה שבועות למרות שמדובר בעוד משחק ליגה רגיל, וכאן אנחנו מדברים על אנגליה בקבוצה שכל העיר מאחוריה אז על אחת כמה וכמה בכדורגל הישראלי.
אני זוכר שדוד אמסלם היה בטירוף וחלם להמשיך בתפקיד המאמן אם היה מנצח, ברק יצחקי קילל כשנכנס לחדר ההלבשה ואמר: "אנחנו אפסים, איך נתנו לזה לקרות". אף אחד לא רוצה לראות את היריבה השנואה חוגגת אליפות עליו. הפועל שהייתה הרבה-הרבה-הרבה פחות טובה מבית"ר ב-2007/8 עם הבדלי רמות גבוהים יותר מאשר במשחק בטדי - הצליחה לדחות את החגיגות של שומי בשבוע. בכל מקרה מהימים בהם אני רואה כדורגל העונה של משחק השרוכים (אם נהיה כנים "הצטרפתי" שנתיים אחר כך) היא די יוצאת דופן, לא היה באמת מאבק אליפות בין הפועל תל אביב ובית"ר, עונת 2008/09 הייתה מעט מבולבלת וכביכול היה כאן "ארבע גדולות" אבל מכבי חיפה והפועל נשארו די לבד ברוב הסיבוב השלישי. הכי קרוב לכך זה היה אולי בעונת הבכורה של גאיידמאק כשלשתיהן לא היה סיכוי נגד מכבי חיפה, בית"ר החלה להביא שחקנים גדולים ועם הדיבורים על מעבר של גרשון לבית"ר אז הייתה עוד פיקנטריה סביב המשחקים. אם אתה שואל אותי, אם זה היה הפוך והמשחק השני העונה היה בבלומפילד, בית"ר כביכול פוזלת נניח למקום השני והפועל גם אם הפלייאוף העליון לא היה רלוונטי - מספיק שהיה אות חיים מהקבוצה של קלינגר והיו באים הרבה [לא מגרש מלא כמובן]. אגב מילה אחרונה על 2009/10, היו שחקנים שהיה די ברור שיעזבו, למשל ברק יצחקי, זו גם סיבה להגיע למגרש. כנ"ל לגבי אריק בנאדו. אני נסעתי לטדי בלי אמונה, הגעתי כדי לראות שחקנים בפעם האחרונה כי מי האמין שניקח אליפות והם ימשיכו. חשבתי שזה סיבוב הפרידה של שכטר, ורמוט, דה סילבה ואחרים.
בדיוק לפני שנה יוסי בניון פרש רשמית מכדורגל כשבית"ר ירושלים הפסידה למ.ס אשדוד בפלייאוף התחתון. יוסי, על אף ששיחק בקבוצה מעט זמן בשתי הקדנציות - קיבל כבוד של מלכים. מחר (5.5) בניון יהיה בן 40. אפשר לכתוב כאן שוב ושוב על השער בברנבאו דווקא בנגיחה - כמה אבסורד, "הנה בא בניון" המיתולוגי. אני חושב שבעולם מתוקן יוסי היה פורש כבר ב-2015/16, אם לא אחרי אליפות בה הכל התחבר טוב יותר וכשהוא מבין את מעמדו ומסכים לאט לאט להיות מעין שלום תקווה - אז אחרי הזכייה בגביע. חבל שאי אפשר למחוק את הפרק המיותר שלו במכבי תל אביב. באותה שליפה מהמותן זה שוב "עלה לו" כפי שקרה לו בארץ (הסירוב להתחלף, הריבים עם הקהל של היריבות) אבל לא בחו"ל, למזלו, שם הוא היה סבלני. אני שמח שהוא שיאן ההופעות של הנבחרת והיה לו קמפיין אחד גדול ועוד התעלויות רגעיות, הוא השחקן עם הדריבל הכי משוגע שהיה כאן מבחינת תנועות הגוף ולדעתי מספר 1 בכדורגל שלנו מאז ומעולם. אי אפשר היה להתכונן אליו. גולים, בישולים, תאווה לעיניים. חכם, מהיר. לא צריך לתת פס כמו ברקוביץ', אבל הייתה לו ראיית משחק, סיומת, הוא רצה את הכדור תמיד, גם בגיל 17. וכמו שאמרתי - הייתה לי בבית את הקלטת 'יוסי בניון מלמד כדורגל'. וואלה אפילו הסיפור שלו עם מירית מרגש, אהבת נעורים. מעניין אותי איך ערן זהבי יפרוש. האם הוא יזכה באליפות, האם יחטוף עצבים על הקהל או להיפך, איך ייראה מבחינה פיזית, איך יהיה שחקן הרכב. אולי הוא יצליח "לשבור" את הקללה של חיים רביבו, אייל ברקוביץ' ויוסי בניון.
היום לפני עשור - הווינרים השאפתניים והמקצוענים באים לדרבי בלי להינות מיתרון תקציבי עצום וחוגגים 0-0 על פארש
חוזר אחרי הרבה זמן לפורום לקטגוריה שכיף להתייחס אליה, מה שפחות כיף זה חוסר ההיענות של חברי הפורום. איפה אוהדי נתניה, ב"ש, חיפה , אפילו אוהד הפועל חיפה, יש לנו ולי יש בזיכרון משחק שלהם בראש שאני לא יכול לשכוח. אז ככה : אני רוצה לתת שני משחקים מול יריבה אחת, היריבה אפשר לקרוא לה של שנות ה90 - מכבי חיפה משחק 1 - אני ילד בן 8 מרמלה, המשחק בשבת ואני רואה אותו יחד עם בני הדודים שלי אצלם בבית. הבני דודים אוהדי חיפה ככה שאני במיעוט ואז זה מתחיל - ברקוביץ ועטר לא מפסיקים לרקוד על הדשא, גלאם שורף את הקו ומכבי חיפה מביסה את מכבי ת"א 5-0 !!!!! ההמולה והרעש בבית ענקית, אני יושב בצד מתאמץ לא לבכות, מבחינתי זה סוף העולם עכשיו, אני מתקשר להורים מבקש שיבואו לאסוף אותי ואני חושב על דבר אחד - איך הולכים לבית הספר ככה? משחק 2 - אני כבר בן 11, עדיין ברמלה אגב, לפני שנה חגגנו אליפות בוסרמיל ועכשיו אנחנו ראש בראש במשחק העונה מול מכבי חיפה. משחק בין המכונה הירוקה לאפקטיביות הצהובה. כל הזמן פימפמו בתקשורת על חוזק הסגל החיפאי ואיך רביבו וברקוביץ יחזירו את השליטה לקרית אליעזר וככה נראתה המחצית הראשונה גם עם השער של רוני לוי אבל הפעם הרגשתי שנחזור מזה. לא יודע אם זו היעילות שיצאה מהסגל ה"אפור" של הקבוצה, העובדה שקטשן על הקווים או בכלל רחמנא ליצלן המכביזם המפורסם. מחצית שניה אדירה שעשתה מהפך והסתיימה בקינוח של נמני, שיום אחרי זה כבר ניסיתי לחקות בכדורגל השכונתי. הפעם אני רק מחכה שיעברו השעות ונגיע לכיתה וניכנס כמו קינגים כי ניצחנו את משחק העונה 3-1 משחק העונה 1996: מכבי ת"א-מכבי חיפה 1:3 בקרית אליעזר - YouTube
לגבי ה-0:0 ההוא בדרבי, אני בחיים לא הייתי מעיז להצטלם ולחגוג ככה כשאני יודע שזה לא נגמר, גם אם ליריבה יש 1%. איך אמר אבוקסיס אחרי טדי? "איזה כיף שכל השמחה של מכבי תל אביב הייתה לחינם". זה היה פאתטי. ואני יודע מה זה שמחה לאיד. והמשחק עצמו? לגיטימי לשחק עם שלושה בלמים ואפילו מתבקש במצבם, לגיטימי להעביר זמן, לגיטימי ששטראובר היה שטראובר ושהם עלו בטירוף. אבל זה לא שהבונקר היה מפואר. הפועל הגיעה לאינספור מצבים. פה משקוף, שם סנטימטר, שם שטראובר. 0:2 היה משקף וביום טוב של ההתקפה הקטלנית שלנו - אפילו 0:3. רק דה סילבה, בלם להזכירכם - הגיע לאיזה שלושה מצבים מתוך הרחבה. אני זוכר את זהבי יושב על הרצפה ולא מסוגל לקום ואת שער 5 עם דמעות בעיניים. אחד צעק, אחד "אני מאמין בבני יהודה. כן, אני מאמין בבני יהודה!". איזה גבר. אגב, אותו משחק מנע מהפועל שיא היסטורי - היא מעולם לא ניצחה שלושה דרבים בעונה. ב-2008/09 ניצחה בשניים הראשונים ולאחר מכן מכבי כפתה תיקו. אבל אם היינו מנצחים אז לא היינו חווים את טירוף טדי ואולי שם היינו מאבדים את האליפות ככה שהכל לטובה...
היינו צריכים לנצח את הדרבי הזה והגענו לנספיק מצבים. מזל שמאיוקה החמיץ שם בדקה 90 כי הפסד היה גומר את הסיפור לחלוטין (היינו חייבים שני יהודה תנצח את חיפה). אני זוכר את החגיגות של אנשי מכבי, אפילו את ליאור ז'אן (עוד כוכב כשאין לך 120 מיליון) מכריז "זה ניצחון גדול אה סליחה תיקו". מביך מאוד עבורם שהם העזו לחגוג כשזה לא גמור לגמרי.
שבוע אחרי משחק השרוכים הגיע משחק האליפות הרשמי. 0-1 קטן גדול על מכבי פ"ת בטדי, משער קבוצתי ענק שהסתיים ברגל איך לא של פישונט. https://www.beitarfc.co.il/wp-content/uploads/2019/03/Championships-1997-1998.Xxx כל השחקנים שהיו שותפים לאליפות: איציק קורנפיין, גיא גריף, משה גריף סרגיי טרטיאק, דוד אמסלם, אלון חרזי, שמוליק לוי, תומר אזולאי, אהוד כחילה, דוד פרץ יוסי אבוקסיס, אישטבן פישונט, ז'אן טלסניקוב, אישטבן האמר, איתן מזרחי, רענן דרעי, ניר רייכמן, ראובן עטר סטפן שאלוי, ניר סביליה, אלי אוחנה, שי הולצמן, אלון כהן
