למען האמת, לא ידעתי שהסיפור שלך עד כה מעניין ורק עכשיו אני מבין איזה אוצר יש לנו בפורום http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/wink.Xxx
הנה סוף סוף המשך! לעשות איזשהו סדר בסיפור לדעתי חשוב להסביר את החשיבות של הספורט בכלל והכדורגל בפרט בשנים שגדלתי במנצ'סטר. כמו שכבר סיפרתי עד גיל 11 גדלתי בשכונת אולד טראפורד. בשכונה שתי אצטדיוני ספורט חשובים. אחד זה מגרש הקריקט הביתי של מחוז לאנקאשייר, אצטדיון בין - לאומי שהכיל אז מעל 30,000 צופים. כמו שהזכרתי בפרק הראשון, אמא שלי עבדה כמלצרית בחדר אוכל של השחקנים, ושם בחודשי הקיץ גדלתי והכרתי את כולם. אז לאנקאשייר היו מאד מוצלחים והיו המון משחקים גדולים עם קהל רב. היו גם המון אירועים מיוחדים בערבים שבלא מעט מקרים השתתפו כוכבי הכדורגל המקומי ואמא הייתה משיגה את החתימות. עד היום יש לי בבית תפריט עם החתימות של ג'יו מרסר, פרנסיס לי ומייק סמרבי. אני עוד זוכר שמתי שהוא סביב 1970 התקיים משחק קריקט בין סיטי ליונייטד עם קהל גדול! אני חייב לספר עוד סיפור אחד הקשורה למקום, חתימות, וכדורגל למרות שזה קרה כמה שנים אחר מכן. בסיבות 75/76 ראיתי את שחקן דרבי קאונטי לייטון ג'יימס שם ורצתי הביתה (כ250 מטר) להביא פרוגראם של סיטי שהוא הופיע בשער. חזרתי וביקשתי חתימה ולמרות שהייתי בן כ13 הוא חתם אבל קרא לי A little blue bastard. לא יפה נכון, אבל להתחשב בעובדה שזה היה תמונה של הרחקתו על ידי השופט , אולי מובן! כך היה אז וגם די כך היום. קריקט ספורט חשוב, היינו צופים ומשחקים כל קיץ, כל הקיץ אך לא אכנס יותר כי כאן זה כדורגל וגם כך קריקט זה ספורט שכמעט אי-אפשר להסביר. אבל רצתי קדימה ואני חוזר לבית הספר היסודי. כבר שם היה נבחרת כדורגל ושיחקנו כל הזמן. זה משגע לי את השכל שאני מלמד היום בבית ספר תיכון של 1000 תלמידים ואין לבית הספר נבחרת כדורגל!!! לא יתכן. באנגליה כבר מגיל 9 היינו משחקים בליגה אזורית קטנה, ובשנה האחרונה שהייתי ביסודי זכינו בגביע, והמדליה והתמונה הקבוצתית שמורים אצלי עד היום. הדבר היחיד ששנאתי בנבחרתינו היה שהחולצות היו אדומות! יש עוד שתי זיכרונות מכדורגל ביסודי. בחורף המגרשים היו כמו באגדות, ים של בוץ עם שלולית בשני השערים ובאמצע!! לא פעם ולא פעמיים חזרתי הביתה כשרק את הלבן של העניים היה אפשר ליראות. יום אחד, בשיעור ספורט שברתי לשחקו אחר את הקרסול. הרבה אנשים ירדו לטפל בנפגע ואני נשארתי לשחק עם קצת אחרים (הרי למה לבזבז זמן משחק יקר) - עוד כניסה פראית שלי ואחד הבודדים שנשאר חטף ממני וירד באלונקה. 2 במכה אחת! לא רע לילד בן 11. שם כבר נחשפתי למנהג המוזר של הצורך לבחור או את סלטיק או את רנג'רס כקבוצה סקוטים מעודפת ואני בחרתי את סלטיק, אבל את המנהג המשונה הזה לא ממש הבנתי עד היום. בחצר בית הספר היינו משחקים כדורגל, גם כאשר לא היה כדור. פחית, גרב מגולגל, לא משנה. אבל שהיינו שוברים את החוקים ומשחקים עם אבן, מנהל בית הספר היה מצליף בנו עם מקל במבוק 6 מכות בכל יד. סה"כ היינו מרוצים כי אחר-כך אי אפשר היה לכתוב! בבית, אחרי בית הספר היינו משחקים כל ערב עד שאמא הייתה משתגעת וצורחת עלינו, שעות על גבי שעות שיחקנו, ומדי פעם היינו שוברים את החלונות ובורחים (פעולה לא מי יודע מה חכמה, הרי כולם הכירו את כולם!). בביקורים באנגליה שנים לאחר מכן תמיד תהיתי לאן נעלמו הילדים המשחקים כדורגל ברחוב. האשמתי את הטלוויזיה, ואחר-כך את המחשב, עד שנפל האסימון שיש כל כך הרבה מכוניות שאי-אפשר לשחק. כמובן גם שבימינו אף הורה לא ייתן לילד שלו ללכת לבד לפארק בגלל כל הסוטים והמטורפים עצוב, עצוב. ב 1973 עברתי לבית ספר תיכון. אז באנגליה היה מנהג לעשות מבחן בסוף יסודי שנקרא 11 פלוס. מי שעבר הלך לבית ספר מעולה, משלא הלך לבית ספר שאף אחד לא השקיע בו. אני כמובן לא! לא אכנס כאן לכל סיפור הבית הספר כי זה סיפור מטורף וארוך. מספיק להגיד שזה היה ללא ספק אחד הבתי ספר הגרועים באנגליה אם לא הכי גרוע. קצת מזה אולי תבינו מן הסיפורים הקשורים בכדורגל. הבית ספר נקרא Great Stone Secondary Modern והיה ממוקם ב צ'סטר רואד. לשמחתי כבר השמידו אותו והיום קיים במקום חנות מחשבים גדולה. זה רלוונטי רק בגלל שזה היה הבית ספר הכי קרוב לאצטדיון אולד טראפורד, ממש ראינו אותו דרך החלון (לצערי!) התלמידים התחלקו בין אוהדי סיטי ויונייטד עם רוב לסיטי (הרי ידעתם שאגיד את זה! אבל זה נכון, לא רוב ענק, אבל רוב) לכל שכבה הייתה נבחרת ייצוגית שהשתתף בליגה אזורית והרצון להיות בנבחרת היה מטורף. מגרש הביתי שלנו היה באוסף אין סופי של מגרשי כדורגל במקום שנקראת 'טורן מוס' על גדות נהר המרזי(!), כן, הנהר שנשפך לים בליברפול. חדרי ההלבשה היו מחנה שבויים מימי מלחמת העולם השנייה, מקום זוועתי ממש! היו לנו שתי מאמנים. אחד מהם, דייב לוא (דייב, לא דניס!) שיחק פעם ב B team של סיטי והיה די מתוסכל שלא התקדם, השני, אדי מילס, חרט בזיכרוני משפט אחד שתמיד אזכור, מן שינוי למשפט הידוע 'אם יש ספק אין ספק' בדרך כלל מתכוונים בצורך להרחיק את הכדור, אך כוונתו היה לחסל את היריב If in doubt take him out . אני כבר הייתי שוער. כמה שהיינו זוועתיים בלימודים, היינו מספר אחד בכל מה שקשור לספורט. אני בתור שוער ספגתי פחות שערים מכל שוער במחוז. נכון שאני ענק? אתם בטח שואלים את עצמכם למה אני יושב וכותב באייסוקר ולא עובד כפרשן הבי בי סי אחרי קרירה מדהימה כשוער דגול. טוב נו, אז הסיבה שלא ספגתי די פשוטה. בהגנה שעמדה לפניי שיחקו 4 כושים שבגיל 13 כבר היו איזה 2 מטר גובה (הבית ספר היה רק כ30-40% לבן). לפני המשחק הם היו באים לאופוזיציה עם עצה ידידותית לא להתקרב לשער אם ברצונם להמשיך לחיות! רוב הזמן הייתי יכול להביא כיסא נוח ותשחץ בגלל חוסר הפעילות ברחבה!! כמובן שזכינו בכל מה שזז, כך שבסוף, למרות שהרשויות מאד לא רצו לתת לבית ספר של scum כמונו להשתתף, הם נאלצו להכניס אותנו לגביע האנגלי לבתי ספר. הגיע למגרשנו בית ספר פרטי שכל כך פחד מאתנו שהם סירבו לרדת מן האוטובוס המפואר שלהם עד שריקת הפתיחה. השופט כנראה קיבל הנחיות מגבוה וכמעט בתחילת המשחק נתן להם שער סופר בלתי חוקי, עד כדי כך שאפילו לא ניסיתי לעצור את הביטה . אחר כך נדמה לי שהצטער על החלטתו כי על מנת לרשום את מחאתו הקפטן שלנו הכניס לא אגרוף, הוא איבד את הכרתו והסתיים הפרק שלנו בגביע האנגלי! כמובן שגם אחרי שעזבתי את בית הספר ועד שבאתי לישראל תמיד שיחקתי בקבוצות חובבנים. מי שיודע מכיר שבכל מקום במולדת יש אין סוף ליגות ואלפי משחקים כל שבוע. איזה כיף הבוץ, הקור, הגשם, הבירות, הבירות, הבי....הבנתם. כמובן גם המכות. אז כבר שיחקתי מגן או בלם. במשחק נגד קבוצה של יוצאי ארגנטינה (כן! היה דבר כזה) הכנסתי שחקן שלהם לבית חולים עם 3 צלעות שבורות וראיה מפנצ'רת אבל זה היה טעות, אני נשבע על חייו של שון גוטר!!! כל זה בא כרקע, כדי להדגיש בלי קשר לקבוצה איזה חלק הכדורגל שיחק בחיינו. שאמשיך אחזור לדבר האמיתי חייו הקשים והאומללים של אוהד מנצ'סטר סיטי ותופתעו לגלות שזה לא תמיד היה כל-כך נורא!!!
ענק! http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/eusa_clap.Xxx למרות שאתה אוהד של הסיטי, אני רואה שאתה רוי קין קטן (עזוב, מי זה רוי קין לידך? http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/rolleyes.Xxx). דורשים חלק ג'!
http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/eusa_clap.Xxx מדהים פיטר! זה רק אני, או שהעברית שלך הרבה יותר טובה ממה שאתה חושב שהיא?
אני מרגיש צורך עז להגן על שמי הטוב. המשחק עם הארגנטינאים היה כסח אמיתי. במקרה המדובר אני הייתי קו הגנה אחרונה. הבחור עבר אותי ורץ בבוץ לתוך הרחבה לכיוון השער. אני סה"כ החלטתי להוריד לו את הרגליים (הוא קצת עיצבן אותי). איך יכולתי לדעת שבדיוק ברגע זה ימעד והבעיטה ינחת לו ישר בגב ושהוא ישתל בבוץ? הכי טוב שהשופט אפילו לא נתן פנדל (פטריוט אמיתי)! אחרי כ 2 דקות שהבחור שכב בבוץ השוער שלנו ראה לנכון למשוך את תשומת ליבו של השופט לעובדה שיוצא לו דם מהפה. אבל אתם יודעים Accidents Will Happen :aaa12:
פיטר,מרגש,ענק. אתה מדבר על מכות בליגות של החובבנים,אני שיחקתי בליגה של היהודים,גם כן בוץ,קור אבל מכות...איזה מכות,שם אסור לקלל,מי שמקלל ישר כרטיס צהוב ואחרי זה הקבוצה מקבלת קנס והשחקן צריך לשלם, הקבוצה שלי סבלה מזה לא מעט בגללי. כסאח היה גם כן אבל הבדיחה היתה שההבדל בין הליגות האחרות לבין אלו של היהודים זה שאם בליגה אחרת מישהו נכנס במישהו אז השני קם ומוריד לו אגרוף, בליגה של היהודים אם מישהו נכנס במישהו אז השני היה קם ואמר,אני אתבע אותך.
התיאור של הכדורגל בבוץ והמכות הזכיר לי את הקטע ב"ג'ימי גרימבל". גדול http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/eusa_clap.Xxx
כפי שאמרתי בחלק הראשון, הסרט ג'ימי גרימבל כמעט אוטוביוגרפי מבחינתי, וממש מוזר לי לצפות בו (רק שאמא שלי אף פעם לא מכרה 'אביזרים' אצלנו בסלון!!)
If in doubt take him out ואני גדלתי בשיכון עליה שכל כך מרוחקת ממנצ'סטר ,ואת הקבוצה המקומית ניהל יוסף (המחבל ) יעקב . לפעמים הוא גם נתן הוראות מקצועיות כמאמן זמני ,והמשפט שלו בעת מוצקה ,היה גם שיטת המשחק שהוא ידע ,הוא קרה לה " היום נשחק בשיטת או -או " (או הכדור או הרגל ,ולהיפך )
ולי הייתה תקופה שאת האימונים בשכונה עשה לי אייל מלמד ( הספר המקפץ) שגם הוא לימד אותנו את שיטת ה"או או" אבל אצלו זה היה או הרגל,או הרגל.
פיטר,התיכון שדיברת עליו בצסטר ראוד,שהיום יש שם חנות מחשבים,זה מול מה שהיום מגרש חנייה ופעם הפאב the dog and partridge? ולידו עדיין פאב ה bishop blaize?
Stretford איפה שכתוב Stretford Leisure Centre יש סימן של מזלג וסכין. בדיוק בצד השני של צ'סטר רואד עמד הבית ספר. אם תלך לתחתית התמונה רואים משולש ירוק שזה חלק קטן מלונגפורד פארק. ימינה משם יש כביש עגול וכתוב 'בדפורד רואד'. זה הבית של אמא שלי מאז ' 73 ועד היום. לפני זה גרנו ימינה משם. הולכים בקינגס רואד כמעט עד הכביש 8521 (סימור גרוב, שמסומן בצהוב) לפניו יש רחוב שנקרא סקרטון רואד שמיד מתפצל למן קשט כזה. הכביש הראשון שמאלה, חצי עיגול בלי שכתוב שם, זה קינגס קרסנט, שם גרתי שהייתי ילד קטן. http://www.nomadsbadminton.com/images/map700.Xxx
