יש כמה סיבות למה הולנד הביאה רק אלפיים איש לקטאר: 1) יש פה כבר זמן רב דיון ציבורי רציני על האליפות עצמה. בדרך כלל המלך הולך לאירוע שכזה. לא הפעם, בקושי הגיע איזה שר אחד. רשתות הסופרמרקטים תמיד באים עם המון פרסומת וכל מיני מבצעים נחמדים. לא הפעם, היה פה בגלוי ביקורת על כך שאי אפשר לעשות מבצעים כשהטורניר נערך במדינה שמפרה זכויות אזרח...בגלל לחץ ציבורי סופרמרקט אחד הפסיק מבצע מיוחד. 2) הטורניר בחורף. הטורניר נערך תמיד בקיץ דבר שמקל על תושבי הולנד בגלל שזו תקופת חופש מהעבודה ובית הספר. 3) המון אוהדים תמיד לנים בקמפינג בחוץ והדבר הכי חשוב בקטע הזה, שותים הרבה בירה. העובדה שיש בקטאר שלטון שריעה (לדעתי חלקי) לא בדיוק עוזר לאוהד ההולנדי הממוצע שאוהב לשתות אלכוהול. רוצה גם להדגיש שאין בכלל אווירה פה. הרחובות לא צבועות בכתום כמו בטורנירים רגילים. מה לעשות, ירד טיפה שלג פה השבוע...בקיצור, יותר מדי סיבות למה האוהד ההולנדי הכתום לא נראה בקטאר או חוגג בכיכר ציבורי בהולנד. אם נגיע רחוק אני מניח שזה טיפה ישתנה, אבל כרגע כבר דיברו פה שעות ארוכות על זה שואן דייק לא יכול היה לענוד את סרט הקפטן One Love....
גם בלי קשר לפנדל. -לבנדובסקי הוא מקרה קלאסי של ''סופרסטאר בקבוצה ועגל בנבחרת''. שזה בפני עצמו כלל ישן ומוסד מוכר בקרב המון שחקנים בנבחרות אירופאיות, למען האמת. האנמיות שהוא מביא איתו למדים הלאומיים זה לא חדש. זה תמיד ככה. טורניר אחר טורניר.
לא מדבר על הפנדל. גם אם לבנדובסקי היה כובש אותו. מדבר על הקריירה שלו... במועדונים הוא זורח. אך בנבחרת נראה אנמי מאוד. אני לא בא להתייפייף. ברור לי שבאופן גס ''זה הכלל'' אצל רוב השחקנים בעולם ובטח באירופה. אבל זה אף פעם לא מפסיק להיות צורם לי בעין. בטח כשמדובר בסופרסטארים בדרגה הגבוהה ביותר.
הכל טוב, סך הכל הצחיק אותי אתמול איך לא עברו 5 שניות מהרגע שירדת על פרנקי עד שהוא הרים כדור מושלם לשער ניצחון. לא אמרתי שאתה טועה, לא אתמול ולא עכשיו.
לא יודע אם ארגנטינה באמת היתה פייבוריטית לזכייה, אבל היה מצופה ממנה לעבור את הבית הזה. אל תשכחו שהיא אלופת דרום אמריקה שהגיעה אחרי רצף ארוך ללא הפסד. בכל אופן, למי שיצא לקרוא ולעקוב בשבוע האחרון היה הרבה חשש בארגנטינה כי הרבה שחקנים הגיעו בכושר פיזי לקוי. לצערם של הארגנטינאים לא היה זמן באמת להתכונן פיזית. חבל שסקאלוני לא זימן לטורניר את הצעירים שכן היו בכושר. הייתי שמח לראות את גרנאצ'ו או סואולה במקום כמה סוסים מתים בסגל. הדם החדש היה צריך לזרום יותר מוקדם.
אם זה קורה אצל כולם אז כנראה שיש לזה סיבה וזה לא אמור להיות צורם מדי. לדעתי - בכדורגל מבולגן ולא מאורגן/מתואם כמו בנבחרות קשה לכוכבים להביא את עצמם לידי ביטוי. הם לא מקבלים את הכדור איפה שהם אוהבים, השחקנים האחרים לא רצים לאיפה שהם רגילים שירוצו והרבה פעמים הם צריכים לעשות הכל לבד (וזה לא כדורסל פה). בייל למשל הוא יוצא מן הכלל חריג, סופרסטאר בדימוס שתמיד התעלה בנבחרת לא משנה מה הכושר שלו בקבוצה. כמה עוד כאלה היו בדור האחרון? (לא לבנדובסקי, לא ממש זלאטן וגם האפריקאים הגדולים לא כיכבו במונדיאלים). Sent from my LE2113 using Tapatalk
כל הכבוד למקסיקנים, פשוט התאבדו על כל כדור ולא נתנו לפולנים לעשות יותר מ-2 פסים. הפולנים אמנם יותר גדולים פיזית אבל המקסיקנים הם כל כך לוחמניים שזה באמת מעורר השראה.
