אבל הכי קל לדבר על ג'וש בריינר ומיכל פעילן ואחים לנשק, ואני בעצמי עושה את זה הרבה, אבל אנחנו צריכים להיות ישרים עם עצמנו ולדבר על מי שבאמת מקבל פה החלטות-בנימין נתניהו. נתניהו הוא מנהיג כושל, מנהיג שמפחד לקבל החלטות אמיצות והמדיניות שלו זה לזרום עם כח האינרציה, בכל דבר. ב-26 באוקטובר, 3 שבועות אחרי הטבח, הוא החליט להכניס את צה"ל לעזה. והוא עשה זה בלי שום חשיבה על מה הוא רוצה להשיג. פשוט הדם רתח אחרי הטבח אז כמובן שצריך להיכנס לעזה "ולהראות להם מה זה". אינרציה. התוצאה היא 400 חיילים הרוגים, עשרות חטופים הרוגים, ובסופו של דבר הסכם גרוע וחגיגות ניצחון בעולם הערבי. לנתניהו היו 2 אפשרויות אחרי הטבח: או לתת לעזתים מכה שהם לא חלמו עליה ולסיים את התהליך בגירוש והתיישבות, או לקבל את ההצעה של סינוואר ב-8.10 לכולם תמורת כולם. הוא בחר, כהרגלו, בדרך הנדושה וחסר המעוף. של להיכנס ולהילחם בחמאס "ואחר כך כבר נראה". אז נניח שנתניהו יקבל מטראמפ את האישור המיוחל לחדש את הלחימה אחרי שלב א', ואז מה? נהרוג עוד 20 אלף מחבלים, ימותו לנו 400 חיילים ונגיע בדיוק לאותה נקודה רק עם עוד 400 ארונות.
שימו לב שמתוך 33 החטופים רק 25 לפי ההערכות הם בין החיים, זה יכול להיות יותר וזה להיות פחות. זאת אומרת שאנחנו משחררים לא מעט רבי-מרצחים בשביל גופות. הניצחון המוחלט.
כמדומני, עבור גופות ישוחררו פחות מחבלים. ובכל מקרה, שיעור גבוה כל כך של חיים כשההערכות הן שלפחות חצי מכלל החטופים מתים זה יחסית מעודד בשלב הזה של העסקה.
לאף אחד אין באמת מושג, אני מאד מקווה שאתה צודק. אבל אם חלילה נקבל פעימות עם חטופה אחת חיה לצד 3 גופות ובתמורה נמסור את כל הזביידיז למיניהם, זה משהו שהציבור לא יקבל אותו, זה כבר לא יהיה רק ״המחירים הכואבים של עסקה״ וזה ישליך גם למערכת הפוליטית. ואני לא מדבר רק על סמוטריץ׳.
