אני מסכים עם הניתוח שלך לגבי הטורניר של אנגליה לחלוטין. אנשים זוכרים את המשחקים נגד הולנד וגרמניה ושוכחים את המזל הגדול נגד ספרד ואת המשחקים הממש לא משכנעים בבתים נגד שווייץ ונגד סקוטלנד. ועדיין, אנגליה הראתה שהיא יכולה להגיע במשחקים לרמה גבוהה. לא היה איזה עוול מקצועי בכך שבגמר שיחקו צ'כיה וגרמניה. אבל זה היה כנראה הטורניר האחד שאפשר לומר שמבחינת רמת הכדורגל אליה היא הגיעה בטורניר, אנגליה בגמר היה דבר הגיוני וטבעי. מה שצרם במשחק ההדחה של אנגליה ב-2002 היה שברגע שהיא נקלעה לפיגור, לא היה לה שמץ של תגובה. שום רעיון, כלום.
הגרמנים ביורו הזה לא היו יותר מרשימים וגם הם עברו בחאווה את הקרואטים ברבע גמר. בחצי גמר הם עברו רק במזל את האנגלים. אין מה לעשות מזל הוא חלק אינטגרלי מהמשחק ויש לו השפעה יותר גדולה בטורניר קצר.
מצד שני, ככל הזכור לי, הגרמנים סבלו בשלבים המתקדמים מלא מעט היעדרויות. אבל אין לנו ויכוח משמעותי כאן. לא היתה נבחרת חד משמעית טובה מכולן בטורניר הזה. היו כמה נבחרות טובות שהיו להן משחקים טובים יותר ופחות.
זה היה טורניר די מוזר באופן כללי. ממה שאני זוכר הנבחרת הכי חזקה שם בכלל הייתה איטליה שלא עברה את השלב הראשון. הנבחרת כנראה הכי מוכשרת (סרביה) כלל לא הורשתה להשתתף. הגרמנים היו נבחרת יחסית בינונית מלבד זאמר (ראה ההופעות שלהם ב94 ו98), שניצחה של אדי הדלק האחרונים של המסורת הווינרית, שאבדה מאז. מה שנכון לגבי אנגליה, שבאותן שנים, גם שהם הפסידו, לא ראית אותם כל כך נחותים במהלך המשחק עצמו כפי שראית אותם מול איטליה ביורו האחרון או מול גרמניה במונדיאל בדרום אפריקה. לא חוויתי את זה ב"חי" כמובן, אבל הנבחרת הכי טובה של האנגלים מאז 70 הייתה כנראה ב82: הם לא הפסידו אף משחק, ניצחו את צרפת של פלטיני ועפו בגלל שיטת המשחקים הדי מוזרה שהייתה נהוגה במונדיאל ההוא.
כן, רק ש6 שנים זה נצח וחצי במונחי כדורגל. אם ספרד תשחק במונדיאל 2018 עם השחקנים שזכו ביורו 2012, זה לא יהיה סימן טוב.
סה"כ הם המשיכו להיות כוכבים באותו זמן בקבוצות שלהם ובשיא הכושר. אני לא רואה כאן בעיה. בירהוף היה תגלית נפלאה עבור המנאשאפט. האקס פאקטור שהביא את התואר.
ריו פרדיננד מתלבט אם לשחק בנבחרת, המנג'ר החליט שהוא רוצה אותו בסגל למשחקי המוקדמות. http://www.telegraph.co.uk/sport/football/...qualifiers.html
אנגלופילים, זוכרים את דווידה גואלטיירי? גלגלו לתחתית הפוסט: http://calcioasis.wordpress.com/2013/03/21/israel/
אם זה ההרכב הראשון, מה לעזאזל יאנג ואוקסלייד צ'מברליין עושים שם? ואם זה הרכב משני, למה רוני בהרכב? עריכה: אה אוקיי, מסתבר שוולקוט נפצע באימון אתמול ויצא מהסגל. ועדיין אין שום סיבה הגיונית למה יאנג בהרכב במקום מילנר/סטארידג'/וולבק. למרות שגם עצם היותו בסגל זו תעלומה רצינית, העונה הוא נראה אפילו יותר גרוע מדאונינג.
אולי זה כמו משחק ידידות בשביל הצוות המקצועי, סתם רוצים להריץ הרכב שונה ולבדוק כמה דברים. בכל זאת הם משחקים מול ברמנים ומומחי תאורה. With all due respect.
8-0 בסיום לנבחרת אנגליה, תוצאה נחמדה אפילו מול היריבה הזאת. הבדלי האיכות בין שתי הקבוצות. לדעתי במרכאות כפולות שנבחרת ברמה של אנגליה מנצחת אותם 5-0, זה הופעה סולידית, שאפשר לומר על ניצחון רגיל 2-1 מול יריבה רגילה. כל דבר פחות מזה היה נחשב תוצאה לא רעה עבור סן מרינו. אבל אם זה כבר ביתרון של 8 שערים, אז אפשר להתייחס לזה בקצת יותר מחמאות, כמו שבדרך כלל מקבלת קבוצה שמצליחה לנצח 3-0 יריבה סבירה. בכל מקרה הניצחון הגדול ביותר של אנגליה מ1987 :aaa12: האוקס לאמפס יאנג דפו סטארידג ורוני מצאו את הרשת עבור אנגליה + OG.
ראיתי רק את 20 הדק' האחרונות במשחק, איזו אווירה מטורפת ואיזה סיום מותח. קשה להאמין שהמשחק הזה והמשחק של ישראל בצפון אירלנד שוחקו באותו טורניר מוקדמות, פשוט הבדל של יום ולילה. לפני כן הבנתי שהינשוף עם ניהול משחק מזעזע נתן למונטנגרו לעשות מאנגליה צחוק במחצית השנייה, אחרי השוויון הוא גם הוסיף חטא על פשע כשהכניס את אשלי יאנג במקום קלברלי. זה היה החילוף היחיד שהוא עשה כשב-15 הדק' האחרונות המשחק קפץ מהתקפה להתקפה וכשההבדל בין ניצחון לתיקו הוא כנראה ההבדל בין מקום ראשון לשני בבית. פשוט בדיחה. מילא העובדה שהוא עשה רק חילוף אחד כשעל הספסל יש לו שחקנים כמו למפארד, סטארידג' ואפילו אוקסלייד-צ'מברליין שיכולים אשכרה לעשות משהו בלתי צפוי, אבל הוא הכניס דווקא את הקיצוני האנגלי בכושר הכי גרוע בפרמיירליג (וזה כולל את דאונינג)... אין לי מושג מה הוא עושה בנבחרת, אין לי מושג איך הוא עולה כמחליף ראשון ואין לי מושג מה הוא יודע לעשות חוץ מלרקוד קצת ולנסות להעיף קרוס מדויק בדיוק לנקודה שבה אין לוולבק ורוני סיכוי להגיע לכדור. ג'רארד בעט לשער 4 בעיטות מחוץ לרחבה ב-10 הדק' האחרונות, כל בעיטה יצאה נהדר מהרגל שלו ונראתה כמו זו שתכריע את המשחק, אבל כנראה שזה לא היה היום של אנגליה. פרשנות טובה שקראתי בטוויטר: יש כמה סוגי מאמנים - 1. פרואקטיביים, שמנסים ליזום את תוכנית המשחק. 2. ריאקטיביים, שמתאימים את הטקטיקה שלהם ליריבה. רוי הודג'סון הוא מהסוג השלישי.
