גם אתה, כמו שחקני הנבחרת שלך, לא רואה הבדל בין משחק רשמי למשחק ידידות? עוד סיבה לא לאהוד את רוסיה היא שקפטן הנבחרת הוא חבר המפלגה. והרוסיה היחיד שאני ממש אוהב אותו אומנם שיחק אתמול, אבל הוא לא יהיה ביורו. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/rolleyes.Xxx
בוודאי שאני רואה הבדלים ברורים בין משחק רשמי למשחק ידידות, אך למיטב הבנתי - גם שחקני הנבחרת הבחינו בהם; לראיה, הם לא רצו בקצב עילאי ולא נקטו בגישה אגרסיבית במיוחד, אם בכלל (דווקא אורוגוואי יצאה מההתמודדות עם כרטיס צהוב בגיליון). אתה זה שלא הבחין בהתנהלות תקינה לחלוטין של ההתמודדות, ולכן מנסה לחזק את הטיעונים ההפוכים בעזרת נימוקים הזויים, כמו צלילה אחת ברחבה וכמה עבירות קלושות. ובמעבר לעניינים חשובים יותר - הסגל הסופי של אדבוקאט הושלם, ועודכן בקטגוריה המתאימה לו בסיקור.
לפני שעה קלה נחתה נבחרת רוסיה בשדה התעופה של ז'נבה והשתכנה בניון, עיירת קיט לחוף אגם למאן, לקראת צמד משחקי הידידות מול ליטא ואיטליה. רגע לפני שהתפנו לאימון הערב, הספיקו חברי הקאדר להצטלם לפוסטר הרשמי: http://www.rfs.ru/app/mods/info_store/res/images/news.73879.720x407.Xxx בתוך כך, הבוקר פרסמה ההתאחדות הרוסית את לוח הזמנים של הנבחרת במחנה האימונים בשוויץ, והוא כדלקמן: 29 במאי: אימון בוקר (10:30, שעון מקומי); משחק ידידות מול ליטא באצטדיון "קולובארי", ניון (19:30) 30 במאי: אימון ערב באצטדיון "קולובארי" (17:00) 31 במאי: מסיבת עיתונאים של מאמן הנבחרת, דיק אדבוקאט (11:00); אימון ערב באצטדיון "קולובארי" (17:00) 1 ביוני: טיסה מז'נבה לציריך (17:30); משחק ידידות מול איטליה באצטדיון "לציגרונד", ציריך (20:45); חזרה למוסקבה עם תום ההתמודדות
דווקא פרסמו את זה, רק שאני פשוט התעצלתי לעשות זאת בעצמי http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx (מדובר במלון "La Reserve", לכל המעוניין).
כדאי שהנבחרות שמול רוסיה ישמיו לב גם למארט איזמאילוב שיש לו מקום של קבע בהרכב ספורטינג ליסבון. אגב אם שמתם לב חוץ משני שחקנים כל הסגל הרוסי מורכב מקבוצות הליגה הרוסית, שהעיקרית היא זניט. לנבחרת הרוסית יש התקפה קטלנית שכוללת את ארשבין,פוגרייבנק,ז'רקוב. בשער הקבוצה יעמוד אקמפייב שהוא אחד השוערים הטובים באירופה! הימור שלי:רוסיה עולה מהמקום הראשון אבל נעצרת ברבע.
דלוח, משעמם, מאכזב. המילים הללו יסכמו היטב את הופעתה של רוסיה מול ליטא הערב, אשר הסתיימה בתיקו 0 נטול אירועים. רובם המוחלט של שחקני הנבחרת הפגינו יכולת ירודה למדי, כאשר בראשם עמדו רומאן פאבליוצ'נקו (שקיבל הזדמנות נדירה להוכיח לאדבוקאט שלא נס ליחו, אך זרק אותה לפח עם סטטיות מרתיחה ועבירות מטופשות) ויורי ז'ירקוב, שהסריחו את המגרש בחציה השני של ההתמודדות. ושוב, בפעם המי יודע כמה, הקושיה שהועלתה עוד בסיקור הנבחרת עומדת בעינה: מתי אדבוקאט יבין שפילוסופיית המשחק שלו פשוט אינה מתאימה לחומר השחקנים בנבחרת? רק עצם המחשבה על תפקודו הצפוי של מערך בעל 3 קשרים הגנתיים בהתמודדות מול יוון, לדוגמה, מעבירה בי חלחלה עזה.
דיברת על הסרחה של המגרש ומייד נזכרתי באחד והיחיד http://www.totalposter.com/tp-images/products/large/aspwcp306.Xxx
למען האמת, אם אונופקו עדיין היה מסוגל לשחק בשורות הנבחרת - קשה לי להאמין שהיא הייתה מסריחה את המגרש (לפחות בהגנה). על כל פנים, רק עכשיו נתקלתי בתגובה של המשתמש "lovesport", ומה שמשך את עיניי היה השורה על אקינפייב. אמנם, סביר להניח שתתקשו למצוא חובבי כדורגל אשר יטילו ספק במיקומו של הכשרון מצסק"א ברשימת השוערים הטובים בעולם - אך יש לזכור כי הוא חזר מפציעה קשה וטורדנית לפני זמן קצר, ואי לכך, השתלבותו בקצב של היורו מוטלת בספק (גם במשחק מול הליטאים, אגב, הוא הפגין הססנות מסוימת שבאה לידי ביטוי בהשמטה רשלנית ומוזרה). בסופו של יום, לו הייתי דיק אדבוקאט, הייתי מעניק את הקרדיט דווקא למלאפייב - אשר חווה עונה מצוינת במדי זניט, ונראה כשוער שניתן לסמוך עליו.
אצל השוערים צריכה להיות הירריכה ברורה. איגור שוער מספר אחד של הנבחרת, ועדיין אין סיבה מספקת להחליף אותו.
האם היעדרותו הממושכת מהמגרשים כתוצאה מפציעה קשה, לצד היכולת הגבוהה שהפגין מלאפייב במדי זניט בתקופה המקבילה, אינה מהווה סיבה מספקת להחליף את אקינפייב?
אני חושב שאקינפייב הספיק לחזור לכושר. לכן לדעתי צריך להמשיך איתו. חוץ מזה רוב החוליה האחורית מגיעה מצסק"א והם משחקים ביחד כמעט עשור.
יצא לי לצפות באקינפייב מספר פעמים לאחר החלמתו; אמנם, הוא מיעט לבצע שגיאות חמורות במשחקים המדוברים, אך קל היה להבחין בכך שהילת הבטחון העצמי הרב אשר נסוכה מעל לראשו לפני שנפצע אבדה כליל (וכולנו בוודאי מודעים לבעייתיות הטמונה בשיבוצו של שוער נטול בטחון בהרכב הראשון, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בטורניר קצר במיוחד בו אין מקום לטעויות). הנקודה שהעלית באשר לתיאום העיוור של אקינפייב עם איגנאשביץ', ברזוצקי וז'ירקוב נכונה, אבל אני מאמין שבכל זאת שווה "לקחת את הסיכון" ולתת את המפתחות לשוער שנמצא בכושר הטוב מבין השניים. ובכל אופן, אין לי ספק שמלאפייב אף הוא לא יתקשה למצוא שפה משותפת עם חבריו לעורף.
הערב, לראשונה מזה שנה וחצי, חשתי שביעות רצון מהופעתה של הנבחרת. הפעם, עושה רושם שאדבוקאט סוף סוף הצליח לשלב כהלכה בין פילוסופיית המשחק שלו לבין חומר השחקנים העומד לרשותו: מצד אחד, המערך הצפוף והמעובה הקשה רבות על ההתקפה האיטלקית ומנע ממנה לייצר מצבים מסוכנים רבים (המניין המדובר היה אף נמוך עוד יותר ללא נוכחותו של פירלו הנפלא), ומנגד - מתן האשראי לתמיכת הקישור האחורי במשחק ההתקפה, לצד ההתבססות על קו הגנה גבוה במיוחד, התברר כהחלטה נפלאה; לראיה - החוד שלנו נראה חד ומסוכן פי כמה מאשר בצמד המשחקים מול אורוגוואי וליטא, וכל זאת דווקא נגד אחת מהנבחרות החזקות ביבשת. כעת, כולי תקווה שהגנרל הקטן יפנים את שראו עיניו בציריך ויעודד את השחקנים לנקוט בגישה זהה ובלתי מתפשרת גם במשחקים מול צ'כיה, יוון ופולין (אם הוא יגדיל לעשות וישנה את המערך לחלוטין - הרי זה מבורך, אך ניתן להסתדר היטב גם עם תוכנית המשחק בה נקטנו הערב).
