אצלי הסיפור נורא פשוט, חינוך מהבית. אח שלי הגדול אוהד את מילאן מאז שאני זוכר את עצמי, הוא נולד בשנה שברלוסקוני הציל וקנה את מילאן, עכשיו הוא בטוח שזה סימן מהאל שהוא צריך לאהוד את מילאן. אני הייתי נשאר איתו לראות משחקים, ושואב מהידע שלו על מילאן ועל השחקנים והסיפורים מעבר, העניין פשוט דבק בי ונמשך, עכשיו אני אוהד לא פחות גדול ממנו.
אני יש לי שני אחים , אח אוהד מילאן ואח אוהד אינטר , תמיד האח הגדול שהיה עם מילאן היה משתיק את האוהד אל אינטר וכך אני אהבתי את מילאן , אני כתבתי הודעה לפני זה .
טוב נו, שיהיה: פתח דבר: כדי שלא תחשבו שהתחלתי לראות כדרוגל בגיל 5 אני כבר אציין שדי ממזמן חגגתי 24. כמו כן, ואולי כתוצאה מכך הזכרון שלי די לוקה בחסר. ככה שיכול להיות שאני לא אדייק במיוחד. הסיפור: יוני 1994, חופש הגדול מבצבץ לו בפתח, אך הלימודים עדיין לא הסתיימו. גביע העולם לכדורגל יצא לדרך בארה"ב. עד אז לא ממש התעמקתי בכדורגל העולמי. ומכאן, כאשר המונדיאל התחיל לא ממש היתה לי אהדה, שלא לדבר על אהבה, לנבחרת מיוחדת. איך שהתקדם הטורניר כך גם גברה אצלי החיבה לנבחרת בכחול, יחד עם זאת חיי כאוהד איטליה עדיין לא החלו. עד שהגיע הגמר. בבית הספר, בו הכוחות למשחקי הכדורגל בהפסקות חולקו בין שתי אפשרויות של אוהדי מכבי ת"א ומכבי חיפה גם בגמר לא היתה לאף אחד אפשרות מילוט מן ההחלטה: בעד מי אתה? כאשר הרוב המוחלט החליט פה אחד ברזיל, נשארנו אני ועוד בחור צנום אחד, החלטנו איטליה! באותו רגע, יום לפני הגמר, נולד אוהד איטליה חדש. להיות במיעוט כה מובהק מול כולם, רק עורר את אהדתי עוד יותר, וכמובן שהתסכול שבא כתוצאה מההפסד רק חיזק את הזדהותי וכך גם את אהדתי. בשנת 1995 כבר היו הכבלים כמעט בכל בית, בית הורי לא היה יוצר מן הכלל. בכל הקשור לערוצי הספורט נאלצנו להסתפק בערוץ 5 ספורט ויורוספורט בלבד. נפשי כאוהד איטליה טרי היתה צמאה לכדורגל מארץ המגף, אך לדאבוני ערוץ הספורט העביר אז רק שידורים חיים מהליגה האנגלית, תוכנית סיכום מחזור לליגה הספרדית ועוד תוכנית בשם יורוגולס אשר קיבצה כדורגל אירופאי משלל הארצות, אך לא היתה בינהם הליגה האיטלקית. יורוספורט היה אז עני יותר מאשר הוא היום. לשמחתי גזרו השמים שבערוץ הראשון ישדרו המשחקים בין מילאן ליובנטוס. וכך היה, אחת לחצי שנה, הגיעה נפשי לשביעת רצון. פעמיים בשנה היה נפתח בפני הקסם של הליגה האיטלקית. דמיינו בדמיונכם, את המעבר בין המקאטירים והאורווינים למיניהם, את המעבר מהקהל מוחא הכפיים לסאן סירו הגועש עם האוהדים הצבעוניים, הכרזות, האבוקות, החזיזים ועל הדשא כדורגל מרגליהם של מאלדיני, בארזי, וואה, באג'ו, סאביצ'ביץ', בובאן, פרארה, טוריצ'לי, ויאלי ראבנלי ואחרים. אירוע זה לבש אצלי חג. ומשום שנאלצתי לחכות חצי שנה עד להזדמות נוספת לראות את הפלא, הליגה האיטלקית צברה אצלי עוד יותר אהדה משום שכוחה היה גם בנדירותה. יחד עם זאת כאשר שכני המבוגרים ממני שאלו אותי באיזה צד אני, מילאן או יובנטוס, לא יהיה בכוחי להשיב. לא הייתי מסוגל לבחור. כה נפלתי בקסמם של שני המועדונים שלא יכלתי לבטל אחד. וכך עברה שנה, ואני אוהד איטליה, עם אהבה נדירה לליגה האיטלקית הייתי ללא קבוצה. שנה אחר כך, שודר ביורוספורט משחק מוקלט מגביע המחזיקות, מהזמנים בהם עוד היה קיים, מהימים בהם היתה לו חשיבות. יציאי ארטמיו פראנקי געשו, שחקנים לבשו סגול, דמיות שנענו לשמות כמו בטיסטוטה, רואי קושטה, טולדו, סרנה, אוליביירה, ואחרים עשו קסמים מהפנטים, כאלו ששבו את ליבי. האוהדים בזזו את נישמתי וצירפו אותה לשלהם. מרגע זה ליבי הפסיק לייצר דם אדום, וצבע סגול החל לזרום בעורקי. מאותו הרגע מצאתי את אשר חיפשתי, את יעודי ואת אהבתי. שנה או שנתיים לאחר מכן שוב אבי רצון יזם מהלך (ולכן גם לא משנה מה יאמר, מה יכתוב ואיך יצוייר, תמיד תהיה לי פינה חמה בלב אליו) בו תשודר הליגה האיטלקית בערוץ 'מזרח התיכון'. ימים אלו היו תמציתה של אושר, לראשונה בחיי ראיתי את הסריה A במלואה, את פיורנטינה בשידור חי, את האלים משחקים כדורגל. מאז עם כל שנה שחולפת אהבתי לפיורנטינה, איטליה ולליגה האיטלקית צוברת תאוצה. אני יודע שלא משנה מה יקרה האהבה הזו שקושרת ביני לבין הסגולים והכחולים לעולם לא תכלה. מהיום בו התחלתי לחתום בחתימה שלי כתוב "ויולה", את המסמכים החשובים בחיי אני מאשר באהבת קבוצתי ובטוח שגם את הצוואה אחתום בויולה. http://i73.photobucket.com/albums/i210/marcyluna1211/viola5.Xxx
http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/eusa_clap.Xxx מסכים, הוא עשה מזה אחלה סיפור http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx
הצטרפו אלינו בשעה טובה כותבים נוספים (וזה המקום לי לפחות לברך אתכם על ההצטרפות לפורום האיטלקי ולאייסוקר בכלל. שתהיה לכם שהות מהנה ותעזרו למנהלים כאן לקדם את הפורום הזה הלאה) אנחנו מחכים לסיפורים של אלה שעדיין לא סיפרו.פורצה.
ולחשוב שאם פארמה היו מנצחים באותו משחק - כל חייך היו משתנים ולפארמה היה מצטרף עוד אוהד! מה לעשות שאף פעם לא הולך לנו נגד רומא http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx
אין לי באיטליה קבוצה שאני ממש אוהד, אבל האהבה שלי היא איך לא לרומא, קבוצה מאוד סימפטית שתמיד אבל תמיד העדפתי לראות משחקים שלהם על פני כל קבוצה באיטליה לא משנה מול מי המשחק.
למזלי היה לי את הזכות לראות עוד את הגראנדה מילאן האגדית המקורית של ההולנדים המפורסמים, :aaa025: http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/champions.Xxx :aaatv: הם פשוט היו הכי טובים באותה ת"ק ולקחו כל תואר אפשרי תוך כדורגל התקפי מדהים ככה שהחיבור אליהם היה פשוט ברור! זו הייתה הת"ק הכי טובה באיטליה של סוף שנות ה-80 ותחילת ה-90 כשהם שלטו בכדורגל העולמי. ובכלל אז היו באמת ק"ב גדולות והרבה מתח ומשחקים גדולים ומרתקים ולפחות כל עונה נאבקו 4 ק"ב על האליפות אחת מול השנייה. אלו היו השניה של גראנדה מילאן של ההולנדים אינטר של הגרמנים נאפולי של מראדונה ויובה של באג'יו ודל פיירו וגם סמפדוריה של ויאלי ומאנצ'יני כשבאמצע רומא לאציו פיורנטינה ופארמה מוסיפות הרבה צבע ועניין למשחק. השנים הגדולות שלא יחזרו... :aaa025: :aaatv: :aaa15:
טוב , סיפורי מתחיל ככה... בתוך יער קטן ששמו לנרדמט חיו להם באושר משפחת פרץ , כאשר האב היה אוהד אינטר , אבל בקטנה.לילה קסום אחד , טסו להם משפחת פרץ לאיטליה , כאשר ניצן , האח הבינוני היה בן 6. כאשר נחתו באיטליה , האב אץ במהרה לקנות כרטיסים למשחק שנערך בסן סירו , אינטר נגד רומא. באותו לילה כאשר ניצן ראה את אינטר , הבין שזוהי אהבתו הראשונה! במהרה אחריי המשחק , ניצן אץ לקנות צעיף ודגל של אינטר , ולא מזמן קנה חולצה של הגדול מכולם(Adriano), עד היום האהדה הלא מובנת הזאת דבקה בו , כל פעם שאינטר עולים למגרש עולה בו מן להט לא מובן (שאף גורם לו לאבד עשתונות לפעמים) והוא חושב לעצמו , למה אני צריך את זה? ואז מסתכל על השחור כחול שעל הטלוויזיה ,ומבין כמה שהוא צריך את זה.
אני התחלתי לאהוד את פיורנטינה באופן קצת מוזר. זה התחיל במנג'ר 98/99 שאחי היה עם אינטר ואחי השי עם מילאן והסתכלתי עליהם וכל פעם שהם היו משחקים נגד "הסגולים" רציתי שהם ינצחו (יענו פיורטינה) כי התלהבתי מהאורות של הסגול -לבן. אחרי זה שנודע לי איך קוראים לכובש (בדר"כ) זה היה באטיגול שאז עוד צחקתי ששמעתי בטיסטוטה ... התלהבתי יותר ויותר מהקבוצה בגללו. ראיתי קצת סירטונים וחיפשתי רק אותו . עם הזמן למדתי להכיר עוד שחקנים כמו: טולדו , אדמונדו , רוי קוסטה ורבים אחרים ... (רפקה למשל ) בשנת 99-00 הייתה ההופעה בליגת האלופות ואני לא אשכח את 2 המשחקים נגד ארנסל , בראשון טולדו עודף פנדל של ליונברג (עם שיער אדום ) ועומד עם היד למעלה ועם היד השנייה עם הכדור וקופצים עליו כולם. המשחק נגמר ב0-0 ובמשחק השני בטיסטוטה נראה לי בדרה 78 או 85 כבש גול אדירר!! ומאז עם השני חוץ משנתיים שהיה לי קצת קשה כי הם היו בליגות נמוכות אני עקב אחרי הויולה שלי =] :aaa021:
אני לא אוהד מילאן, אך התאהבתי בקבוצה, במסורת, באוהדים החמים, אני מאוד אוהב את הקבוצה הזו. והיא הקבוצה המועדפת עליי באירופה.
חזק! זמן טוב אולי לשמוע גם את החבר׳ה שהם לא מהלה גווארדיה הותיקה (קראתי את התגובות של אורי, קובי ויותם). נ.ב - אנדריי אגדה.
מי שמחזיר את אנדרי מקבל ממני מאתיים סיפורים על מה שהוא רוצה. יותם ואורי, פשוט נפלא. את הסיפור שלי אני אכתוב בקרוב. לדעתי את חלקו כבר כתבתי בפוסט שנקרא "מכתב לרונאלדו".
איזה ילד אהבל, אלכוהוליסט והזוי הייתי לפני עשור. פאולו סרג'יו? ב1999-2000? מבלי לבדוק משוכנע שהוא שיחק אז בבאיירן.
