גרנט בצ'לסי בסופו של יום הצליח הרבה יותר מכל מיני סולשאיירים, ארטטות, מוריניו בקדנציות אצלינו ובטוטנהאם. מוריניו נראה כמו חולה נפש בכל החודשים האחרונים שלו בצ'לסי. להביא אותו אחרי הטירוף עם ואן חאל והפמפום של המוח של ואן חאל על הגריל במשך חצי שנה, היה הטירוף הכי גדול שאני זוכר מאז שהתחלתי לראות את הליגה הזאת. הכי מצחיק איך כל העולם היה בטוח אז שהשגנו את המאמן הווינר והמנוסה שהיינו צריכים. אשכרה הרגשתי בודד במערכה גם אז.
הדבר המחשיד אצל מויס, שלמרות "עבודה מצוינת באברטון" אף מועדון יותר טוב מאברטון מעולם לא התעניין בשירותיו. הוא היה תקוע בבינוניות יותר מעשור, עם כדורגל של הגבהות ותקרה מאוד ברורה. הודג'סון לא היה תקוע במועדון אחד, אבל במשך אפילו יותר שנים הציג כדורגל די מיושן. במועדון הגדול היחיד, אינטר, הוא לא הראה התאמה ופוטר די מהר. זה בדיוק המקרה הכי בולט של כישלון ידוע מראש. אין דבר כזה שכולם עיוורים בכדורגל. רואים מאמנים שעושים התקדמות ורואים איזה כדורגל הם משחקים. זה מאמנים שהיו די תקועים באותו מקום בצורת משחק ובאיכות משחק של הקבוצות שלהם. למשל אצל פוצ'טינו כבר במשחק השני שלו בממלכה ראיתי שהוא מאמן מעניין וכדאי לעקוב אחריו, הרגשתי שיתקדם הלאה, כי הוא שחט את יונייטד של פרגוסון במשחק לחץ גבוה ומרשים באולד טראפורד, אפילו שהתוצאה בסוף הייתה 2:1 למארחת אהבתי מאוד את מה שהראה.
גרנט היה המינוי הכי הזוי וספק אם יהיה מינוי הזוי יותר. הוא הגיע משום מקום וקיבל את הקבוצה הכי חזקה באנגליה (או השניה הכי חזקה) מסיבה שאף אחד לא ממש מבין (להערכתי אברמוביץ' רצה להראות שמי שעומד מאחורי ההצלחה זה הוא ולא מוריניו).
זו בדיוק הכוונה שלי. כל מקרה לגופו. באותה תקופה זה לא הרגיש שהיה את הסייג הזה, היה הרבה באז סביב מאמנים שהיה ברור שלא מתאימים לקבוצות צמרת. זוכר את אואן קויל? כן, גם אני לא זכרתי עד רגעים אלה תוך כדי כתיבת ההודעה. סדר גודל אחר של ציפיות. מה ציפו מהודג'סון? להתבוסס בבינוניות ואולי איזה ריצה בגביע. ציפיות של קבוצת מרכז טבלה, כל מה שעניין מישהו היה האירועים מחוץ למגרש, על המגרש היה סגל תחת שלא ציפו ממנו לכלום ותקציב רכש אפסי כדי לתקן את זה. בפועל הוא הביא לקריסה מוחלטת לתחתית. מויס קיבל את אלופת אנגליה. הוא לחלוטין לא היה בנוי לזה.
ציפו? לפחות לא לעשות יותר גרוע מהעונה שלפניו. וואלה להיאבק על טופ 4 אפילו. זה דינוזאור כל כך ברור חסר כל דמיון, ככה שלא יודע. זה מינוי מוזר לא פחות ממויס.
לא נכון. הביא לאלקמאר אליפות ראשונה אחרי 28 שנים, ולאחר מכן(טרם הקדנציה השנייה בנבחרת הולנד)הביא לבאיירן מינכן דאבל+העפלה לגמר הצ'מפיונס אחרי 8 שנים, לא הייתי אומר שזה היה מינוי עד כדי כך הזוי.
עובדה שהזכייה הזו סידרה לו חוזה בבאיירן ולפחות בעונה הראשונה שלו שם הוא הוכיח את עצמו בגדול. המינוי של ואן חאל בקיץ 2014 היה מינוי די חסר ברירה כי לא היה מאמן פנוי בכיר אחר בשוק ולמיטב ידיעתי יורגן קלופ סרב להגיע אלינו, ההנהלה עם כל מגרעותיה וחוסר הבנתה בכדורגל לא יכלה להנחית עלינו עוד איזה דיויד מויס.
המינוי שלו ב2014 היה הגיוני והסתמך בעיקר על מה שעשה בבאיירן(ניהול אגואים, תחרותיות, קידום צעירים שהפכו שם לשחקנים היסטוריים). לא היה שום קשר למונדיאל כי הוא כמובן מונה הרבה לפני. בפועל קיבלנו מאמן מיושן, ממורמר שהביא המון זבל(עד היום אני בחרדות כשאני שומע על בלם לשמאל עם רגל שמאל ובלם לימין עם רגל ימין) והכניס את הרעיון שחייבים עצים מסביב למגרש אימונים כדי לעבוד על הפוזשן בפרוסססססס. ההזדמנות לראשפורד כמו שכבר ציינו הייתה צירוף נסיבות עם הרבה מזל. הוא לא היה משתין לכיוון שלו אלמלא כל כך הרבה פציעות.
המינויים של סקולארי ו-וילאש בואש בצ'לסי, ושל ואן חאל ומוריניו ביונייטד היו מינויים שאי אפשר היה לחזות מראש את כישלונם ועוד ניתן היה לחשוב בתמימות כי יש ביכולתם להצליח במועדונים הנ''ל. לעומת זאת המינויים של הודג'סון ומויס בליברפול וביונייטד(בהתאמה) היו מינויים חסרי כל היגיון שהיה ברור שאין להם כל התאמה למועדונים בסדר הגדול הזה, גם ליברפול חרף המשבר הנוראי שהייתה שרויה בו באותה תקופה וחרף הבעלים הקמצנים יכלה למנות מישהו קצת יותר טוב ומתאים ממנו(השמועות אומרות שנעשתה פנייה לדשאן אבל כשכבר היה מאוחר מדי). לאברם גרנט חרף המינוי ההזוי שלו היה פשוט מזל ענק ואלמלא החמצת הפנדל של ג'ון טרי אני לא בטוח שהוא לא היה מקבל צ'אנס לעונה נוספת שרק אז באמת היה ניתן לשפוט האם הוא מתאים לצ'לסי(הכישלון בווסטהאם זה כבר סיפור אחר). מהעבר היותר רחוק בפרמיירליג זכור לי המינוי של ריי הארפורד בבלקבורן(במקום קני דאלגליש) אחרי עונת האליפות ב-1995, מאמן שהיה חסר כל ניסיון באימון קבוצות צמרת ושימש במשך שלוש שנים כעוזרו של דאלגליש. מאז אותה עונה כושלת בה אימן הארפורד את בלקבורן הוא נעלם מהנוף וגם בלקבורן עצמה החלה בהתדרדרות שנמשכת עד עצם היום הזה.
וילאש בואש זה לגמרי המינוי הכי מתבקש שיש ובו זמנית הכי כושל שיש. מזכיר את אנצ'לוטי ביובה לפני עידנים.
למה וילאש בואש היה הכי מתבקש? היה לו הייפ של מוריניו 2, אבל שום דבר חוץ מזה. דווקא מהמקרים הבודדים שצ'לסי מיהרה לפטר מאמן - אנצ'לוטי. בכללי צריך להזהר מחיקויים זולים. מאמן צריך להיות משהו בפני עצמו.
אני מההתחלה טענתי שזה מינוי לא נכון מאחר והפורטוגלי עדיין לא היה משופשף די ואי אפשר היה למנות אותו רק על סמך דאבל שגרתי למדי בפורטו ועל סמך זכייה בליגה האירופית,אני מאמין שאם הוא היה משתפשף בפורטו עוד עונה או שתיים הוא היה מגיע הרבה יותר מוכן לקבוצה בסדר גודל של צ'לסי, כי כזכור גם מוריניו זכה עם פורטו בדאבל+גביע אופ''א ועדיין המשיך שם לעוד עונה שהסתיימה עם זכייה בצ'מפיונס וחוזה בצ'לסי. אותה חצי עונה גרועה בצ'לסי הורידה אותו לקרשים ומאז הוא לא מצליח להתאושש, חבל כי לדעתי היה לו פוטנציאל גדול להיות מאמן אפילו יותר טוב ממוריניו.