מה שבכר עשה עם ב"ש באירופה ב16/17, יחד עם 3 אליפויות רצוף בבש על הראש של המיצ'ייה. עכשיו חיפה. גביע בק"ש. ולמי ששכח, גם ב14/15 כשאימן בק"ש (עונה אחרי שלקח איתם גביע) הוא סיים לדעתי 2 בליגה כשעד תחילת הפליאוך העליון הוא צמוד למיצ'ייה, כאשר במשחק העונה בבלומפילד אלון יפת "נאטם", והתעלם מפנדל ברור לזכות ק"ש בתוספת זמן כמו שהרוב פה זוכרים טוב אני מניח. כלומר גם עם ק"ש בליגה הוא היה לחלוטין הצלחה גדולה. הוא לחלוטין הזיה.
אגב גם עם בש הגרועה של 18/19 בכר הגיע לפליאוף אירופית שזה לא רע בכלל, בטח כשעל הדרך הוא מעיף את קייראט (קבוצה שבכיף אפשר לעוף לה) ונרשפינג קבוצת צמרת משבדיה. גם השנה הוא ניצח ברוסטוב. זה ממש ממש ממש לא מובן מאליו. ברור שאליפות זה ה-הישג לשו, אבל לנצח ברוסטוב זה לא פחות קשה מקצועית מאשר לנצח את מכבי ת"א בואו נגיד.
גם ג'ורדי קרויף הגיע לליגה האירופית והוא אפילו לא מאמן. אפילו מוטי איווניר וגילי לנדאו הצליחו להעפיל לשם. לנדאו עוד עשה את זה עם קריית שמונה(מי החליף אותו באמצע העונה אנחנו יודעים) קיצר לא איזה משהו יוצא דופן.
בסדר אפילו רב"ש לקח את בית"ר לפלייאוף האירופאית מסיבוב המוקדמות הראשון ועמד שם יפה מול סנט אטיין של גאלטייה אלוף צרפת הנוכחי. בליגה הוא נכשל עד כדי שגורש בפברואר עבור שרון מימר שהיה 2 רמות מעליו. אתם נותנים יותר מדי משקל ל"הצלחה אירופאית" שבפועל מדובר בכמות משחקים לא גדולה ביולי-אוגוסט עם סגלים לא מלאים, זה לא מהווה אינדיקציה להצלחה של מאמן. דוניס הוכיח את זה מצוין השנה כמה זה משקר.
לא היה מאמן ישראלי כה עקבי בהצלחתו במפעלים אירופיים עם קבוצות ישראליות, שגם מסוגל לנצח עם משחק יוזם יריבה אירופית רצינית. מה אתה משווה לרב"ש? בכר דפק כבר לא מעט קבוצות חזקות באירופה. עבר בית מוות בליגה אירופית. גם שילב את זה עם אליפות. איזה מאמן ישראלי השיג עונה אירופית שגולשת לאביב וזוכה באליפות במקביל? סוזה עשה במכבי ת"א וסוזה גם מאמן מעל הרמה בארץ.
קייראט ונורשפרינג היו בעונה לאחר מכן, ב-18\19 קיבלנו תבוסות מדינמו זאגרב ואפועל ניקוסיה (טוני וואקמה אפילו עוד שיחק במשחקים האלה לפני שעזב). נורשפרינג הייתה בתחתית הליגה השבדית (שבזמן המפגש מולנו באירופה הייתה בשלבי השיא שלה) וקייראט זאת קבוצה ברמה של מכבי פתח תקווה של היום, רחוקה שנות אור מהקבוצה של ארשבין וגוהו שמכבי פגשה. שלושה משחקים מול קאיירט נורשפרינג ורוסטוב לא הופכים אותך למאמן הכי גדול בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי עם כל הכבוד, אין לבכר אף נקודת זכות שהוא יכול לקחת מהעונות בבאר שבע שאחרי האליפויות, בשביל מי שלא אוהד באר שבע כאן העונות האלה הן כבר היסטוריה רחוקה שנזכרים בה רק באמצעות מספרים, האוהדים יוכלו לספר שהיכולת הייתה מחפירה בכל קנה מידה אפשרי. אפילו חלק מאוהדי באר שבע שוכחים את זה כשהם מסתכלים עכשיו על בכר ונזכרים בערגה בעונות האליפות כאילו שאם ברק בכר היה נשאר בבאר שבע עם הסגל המדהים בעליבותו שהוא בנה כאן הוא היה מסוגל לשחזר את מה שהוא עשה עם סגל כמו של חיפה שהוא בערך פי 100 יותר טוב מהנדוניה שהשאיר בבאר שבע. היה כאן ועשה דברים מדהימים אבל מיצה והקשר הזה כבר היה צריך להסתיים אבל זה כבר נושא אחר. בכר כבר עכשיו אחד הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי, הוא עדיין צריך לעשות דברים בלבל הזה לאורך יותר זמן כדי להיות גדול יותר מכולם והוא בהחלט מסוגל לזה, לדעתי האישית כל עוד לא יהיה רשום על שמו קבוצה שבנה מאפס לאליפות הוא עדיין לא שם. גרנט וקשטן לצורך העניין עשו את זה ואת הקריירה של אברהם גרנט ומה שעשה באירופה עדיין אי אפשר להשוות לשל ברק בכר עם כל הכבוד.
גם עונה אחר כך אפשר להגיד כמוצלחת. העונה הזו מוצלחת יחסית להגרלה, אפילו עם ק"ש הוא כמעט עבר את דינמו מוסקבה. כדאי שתסתכל על הכדורגל שהוא מנסה להטמיע גם.
מעבר לתארים של ברק בכר אז יש גם את העניין השיפור שחקנים . בב"ש זה מאוד מאוד מאוד מאוד בלט במספר ענקי של שחקנים שהיו שחקנים טובים או בסדר אצל אלישע (או בקבוצות אחרות/מאמנים אחרים) לעומת המפלצות שהיו אצל בכר . אם זה אוגו,הובאן,טוני,בוזגלו(כן כן גם בוזגלו שהיה שחקן של הרמות ובעיטות חופשית הפך לשחק הרבה יותר טוב תחת בכר ששיפר אצלו המון דברים),צדק , ואפילו בחיפה אם זה סאן מנחם שאישית לא תפסתי ממנו שחקן כזה טוב ועשה עונה אדירה השנה. זה הגדולה של המאמן הזה מלבד התארים , הוא משפר את השחקנים ומוציא מהם מה שהם לא חשבו שהם מסוגלים להיות.
ואברהם גרנט כמעט עלה למונדיאל עם 0 הפסדים לאורך קמפיין שלם בבית עם סגנית אלופת העולם העתידית, כמעט. וגם דרור קשטן היה רחוק עוד שער אחד בסן-סירו מלהיות בחצי גמר גביע אופ"א גם כמעט. ועונת 17/18 באירופה שלו לא הייתה כישלון אבל גם לא הצלחה, היה שם הישג יחיד בדמות הניצחון הביתי על לודוגורץ שסידר לו עונה ארוכה, אח"כ עף בפלייאוף ליריבה יחסית נוחה, בבתים באירופאית סיים אחרון בבית נוח עם לוגאנו וסטיאווה. ציון 6 נגיד.
וזה עוד יותר יפה , השחקן הפחות מעניין והשחקן שאף אחד לא חשב שהוא שחקן בכלל עשה שיפור נהדר גם אבו פאני עשה התקדמות יפה העונה.
עשה שיפור אבל עדיין הוא לא איזה משהו מיוחד ומוטב שיתעסק נטו במגרש במקום לחפש בלאגנים כל הזמן. שיתבגר כבר. אבו פאני שנה שעברה היה בחדרה. יכול להיות שאם היה היה בחיפה גם הוא היה משתפר תחת בלבול. בכל מקרה כמעט כל השחקנים באליפות עשו את הקפיצה אצל בלבול.
סאן מנחם עם 4 בישולים ו-4 שערים העונה, ובנוסף עם לא מעט מסירות מפתח ומסירות מקדמות, כשהוא מושיב את טוואטחה שהגיע מחו״ל על הספסל. מדובר במגן שבעבר דיברו עליו כמגן לעפולה או חדרה, והשנה כבר מדברים עליו כמגן נבחרת ישראל. אבו פאני נחשב גם הוא שחקן לחדרה, גם הוא תחת בכר הפך לשחקן מרכזי בקישור של חיפה וגם הוא הגיע גם לנבחרת ישראל. גם ג׳וש כהן התקדם השנה תחת מאמן השוערים שבכר הביא. גם חזיזה התקדם תחת בכר. עם ארד עם כל הביקורת התקדם העונה תחת בכר. פיאניץ׳ עזר המון לייצב את ההגנה של חיפה. דוניו תרם המון מהספסל אחרי שבתחילת העונה הציגו אותו בתור בדיחה. וגם נטע לביא עשה קפיצת מדרגה ולראשונה בקרירה גם התחיל להיות מעורב התקפית באופן קבוע בחיפה. אני חושב שגם מבחינת המצבים הנייחים חיפה השתפרה משמעותית תחת הצוות של בכר וזה תרם לה המון השנה. כל אלה זה ברק בכר. וזה כששחר עוד מגביל אותו כמו שלא רצה להביא את אלחמיד בינואר בגלל המענקים.
