כל הדיון הזה מתנקז לדבר מאוד פשוט - אוהדים הם לא שחקנים. מי שאומר שזה לא בסדר צריך להיות כנה עם עצמו ולשאול את עצמו מה הוא היה עושה במקרה דומה בחיים הפרטיים שלו - אם בניתם לעצמכם שם בתור אנשי מקצוע טובים וכתוצאה מכך מישהו בא והציע לכם עבודה שבה תעבדו הרבה פחות קשה ותקבלו יותר כסף, לא הייתם עושים את זה? כנראה שכן, אלא אם יש לכם תשוקה גדולה לעבודה שלכם וגם אז הייתם שוקלים את זה בכובד ראש. הטיעון הזה של "גם באירופה הם לא רעבים ללחם" הוא די ילדותי, לא משנה כמה אדם מרוויח, הוא לעולם לא יתנגד לעוד קצת. אני לא שופט אף שחקן שבוחר לעבור לאיזה ליגה נידחת ולהעלם מהמפה רק כדי להרוויח טוב יותר, אני לא הייתי עושה את זה אם הייתי כדורגלן (למרות שלעולם אי אפשר לדעת עד שאתה נמצא במצב הזה, לכסף יש נטייה לגרום לאנשים להזניח את העקרונות שלהם) אבל אני אוהד שמאוד אוהב את המשחק וזה לא בהכרח נכון לכל שחקן מקצועי. הרבה יותר מדויק לשאול מה הייתי עושה אם המקצוע שלי היה עבורי רק אמצעי להתפרנס ולהרוויח כסף ולא הרבה מעבר לזה, ועם זה הרבה אנשים יכולים להזדהות.
לא מבין איך מה שאמרת קשור להודעה שלי. אתה בעצמך אמרת שלהגיע לרמות האירופאיות, הסינים והאמריקאים לא יגיעו, אלא לרמות של ארגנטינה ומקסיקו. אני דיברתי על רמות של אנגליה וגרמניה. איך מפה הגעת להמלצות מנותקות מהמציאות על "גילוי עולם", אני לא יודע. גם אם זה נאמר רק במובן הספורטיבי. כשתבלה שנה עם סקאוטרים ממומבאי ודנבר ועוד שנה עם שרי ספורט בצ'ילה וניקרגואה, דבר איתי על לגלות עולם.
הגבתי לטענתך לפיה בארה''ב לא קיימת תרבות כדורגל. זו הצהרה מגוכחת לטעמי ולאחר שהבהרת מהי לדעתך תרבות כדורגל משתמע שעולמך - הספורטיבי, לפחות - מצומצם. תרבות כדורגל קיימת גם במקומות בהם לא מגיעים 30 אלף צופים למשחקי הליגה השלישית ואפילו - שומו שמיים - בליגות שאי אפשר לקלוט באוסטרליה.
זו לא טענה מגוחכת כמו שהטענות שלך נשענות על עולם צר של שחור-לבן. אני דיברתי על עולם הכדורגל המרכזי בעולם - אירופה - והיכולת של הסינים והאמריקאים להתפתח לשם ספורטיבי-חברתית. אתה מדבר על עולם כדורגל כללי - מקסיקו וארגנטינה - ומשום מה בוחר להתדיין עם עצמך ולקבוע קביעות חסרות שחר. באנגליה זאת דת, במקסיקו זאת תשוקה. יש הבדלים גדולים, כמה שתנסה להתחמק מהם; אם כבר, לקבוע מהו עולמו הספורטיבי של מישהו/י אחרי שלוש פוסטים וחצי בפורום - מגוחך להפליא. אד-הומינם הינו מוצא קל מדי.
אני רואה את עתיד הכדורגל בצורה שדווקא כן תהפוך את הליגה הסינית לפופולרית גם ברמה הבינלאומית, ואפילו יותר ממנה את ה-MLS. כבר עכשיו מדברים על הקמת סופר-ליגות אירופיות והזנחת הליגות המקומיות, ולי נראה שזה גם יתממש בעוד עשור-עשור וחצי בערך. דבר כזה ירים את הליגות הללו.
אני חושב שהנקודה היא ששחקנים בסדר גודל של דמבה בה עשויים להרגיש מיצוי מסוים אחרי כמה עונות בפרמיירליג. שחקנים מובילים בקבוצות צמרת הם כבר לא יהיו, לשחק בליגה בכירה הם כבר שיחקו, אז מה הם כבר יכולים לעשות שהם לא עשו עד עכשיו? לסיים מקום 5 בליגה רצינית אחרי שעד עכשיו הם סיימו מקום 7? זה לא משהו שירגש אותם. שחקנים בסדר גודל הזה כבר מבינים שאת ליגת האלופות הם כנראה לא יביאו ואין להם משהו חדש להביא לקריירה, אז למה לא ללכת לאתגר אחר עם פינוק כלכלי? הגיוני לחלוטין. עוד כמה עונות כחלוץ בווסט ברומיץ' זה רציני יותר? זה מזכיר את הדיון שהיה (פה?) על שוערים רציניים שהולכים לחמם ספסל כשוערים מחליפים בקבוצות גדולות. אם אתה שוער סוג ב' וכבר שיחקת עונה שלמה באיזה ריאל סוסיאדד וסיימת במקום 10 והגעת לרבע גמר הגביע - לאן אתה שואף מפה? אפשר לחלום להשתפר ולהתקדם אבל באיזשהו שלב זה כבר לא ריאלי, ואז האופציות הן more of the same שזה ממש לא מרגש, או ללכת לחמם ספסל בקבוצה גדולה יותר, או ללכת לאתגר מענין ומעשיר-מאוד-מאוד בסין\קטאר\אמריקה. אני לא רואה את הפער מאירופה נסגר בשנים הקרובות. צריך זעזוע מאוד רציני בשביל לפגוע במונופול הזה.
לא מדבר על מכללות, אלא על קבוצות מקצועיות. ממוצע הצופים עלה משנת 2000 ב64%. תרבות האוהדים באמריקה שונה, הם מתחברים יותר למקום גיאוגרפי מאשר למועדון כזה או אחר. על איזה חיבור אפשר לדבר? אותו חיבור שיש לאוהדים של צ'לסי או סיטי בכל העולם בשני העשורים האחרונים. הצלחה מביאה אוהדי כדורגל. ברור שיש ענפי ספורט שיותר מושרשים שם, אבל אמריקאים אוהבים תחרותיות בלי קשר (פעם איגרוף היה במיינסטרים, והיום הוא עוד ספורט), זה בתרבות שלהם. אין שום סיבה שהכדורגל לא ימשיך להתפתח שם, אולי לא לרמות של דת כמו באירופה, אבל בהחלט לענף פופולרי.
אל תטעה לחשוב שמדובר בעניין אישי. הסכמתי איתך לגבי אופק ההתפתחות של הליגות המדוברות אך האמירה שלך לגבי תרבות הכדורגל האמריקאית קוממה אותי והצורה בה הגדרת תרבות כדורגל קוממה אותי עוד יותר. אם התכוונת לצמרת העולמית בלבד אזי לא היית ברור מספיק.
אני חושב שהכדורגל בסין ובארה״ב ימשיך להתפתח, אבל לא יתקרב לרמה באירופה ולא יאיים בצורה ממשית על המונופול האירופאי. שחקנים מסוימים, בעיקר דרום אמריקאים ואפריקאים, יעברו לסין במקום להישאר באירופה, אבל זה לא ישנה יותר מדי את התמונה. יש כמה מגבלות לליגות בארה״ב ובסין (יש עוד, אני מציין כמה משמעותיות): 1. היעדר ״תרבות״ כדורגל. 2. המונופול האירופאי, המוניטין והיוקרה שיש באירופה. 2. שחקנים מקומיים ברמה נמוכה (בארה״ב זה פחות משמעותי למרות שרוב האמריקאים הבולטים משחקים באירופה, בסין זה מורגש הרבה יותר). גם אם בשתי המדינות יש מאמצים לשנות את זה, ייקח עוד זמן עד שיורגש שינוי משמעותי בנושא. 3. חוקי הליגות - בארה״ב זו תקרת השכר שמונעת בנייה של קבוצת כוכבים, בסין זו מגבלת הזרים (שגם גורמת לאינפלציה מטורפת של שווי השחקנים המקומיים). בכל מקרה, סין בדרך למתג את עצמה כליגה החזקה באסיה. כבר עכשיו גואנגז׳ו היא אלופת אסיה (ודווקא העונה פתחה רע את ליגת האלופות של אסיה), אבל להבנתי היא עדיין לא בהכרח הליגה החזקה באסיה. כתבה בנושא אגב, שחקנים אירופאים בולטים לרוב יעדיפו להישאר באירופה, שימו לב שכמעט וכל השחקנים שעברו לסין בחמישה מיליון אירו ומעלה הם אפריקאים/דרום אמריקאים/אירופאים מהדרג השני (אולי בחלון ההעברות הנוכחי אין מהסוג האחרון, אבל בינתיים אלו האירופאיים שעברו לסין). מאז בקהאם ה״כוכב״ האירופאי היחיד (אם אני לא טועה) שעבר לארה״ב בשיא הקריירה הוא ג׳יובינקו.
דבר נוסף וקצת לא פוליטיקלי קורקט, אבל הרבה מהמשקיעים החדשים בMLS הם יהודים. וכמו שאנחנו יודעים, אמריקאים יהודים בעלי קשרים וחזקים בעסקים. ככה שאם הם נכנסים לתחום, כנראה שיש פוטנציאל רציני.
השאלה היא האם האמריקאים יצליחו לדחוף קדימה את הכדורגל אצל הילדים ובכך להגדיל את מאגר השחקנים ובמיוחד את כמות השחקנים המוכשרים. על הנייר נקודת הפתיחה שם היא טובה מאוד- מתקנים מעולים ואוכלוסייה גדולה. הבעיה שלהם היא שהילדים המוכשרים פשוט לא פונים לכדורגל. ילד אמריקאי מוכשר (נניח ילד שהוא אתלט, עם קוארדינציה טובה וכו') כנראה ינסה לשחק פוטבול. אם הוא לא יאהב את המשחק הוא יבדוק גם בייסבול וכדורסל וכנראה גם הוקי לפני הכדורגל (ועוד לא הזכרנו את ספורט היחידים, כמו טניס למשל). זאת אומרת שלכדורגל בדרך כלל פונים אלה שלא היו מספיק טובים כדי לככב בפוטבול, בייסבול או בכדורסל (כמובן שיש יוצאים מהכלל, אבל זה הקו המנחה). ברגע שהכדורגל שם יצליח "להתחרות" על הילדים המוכשרים- אז נראה את המפץ הגדול בכדורגל האמריקאי. אם לברון ג'יימס למשל היה שוקל לשחק כדורגל (למי שלא יודע בתיכון לברון היה כוכב כדורסל ופוטבול, במקביל. הוא נחשב לעילוי בשני התחומים) יכול להיות שהיום היינו רואים אמריקאי בתור השחקן הטוב בעולם. מה שמעניין בכדורגל האמריקאי לעומת האירופי והדרום אמריקאי, הוא שבארה"ב הכדורגל נחשב לספורט שפונה יותר למעמד הביינים ומעלה (ה-"soccer moms" מהפרברים), בעוד ביבשות האחרות הוא יותר משחק של עניים כביכול (למרות שזה לא לגמרי מדוייק). בפאבלות של דרום אמריקה משחקים כדורגל, בשכונות העוני של ארה"ב משחקים כדורסל/פוטבול. לסין אין לדעתי את הפוטנציאל להצליח באמת בעיקר בגלל החולשה היחסית של השחקנים המקומיים. לארה"ב יש פוטנציאל ענק בתחום הזה, אולי הכי גדול בעולם.
לפי מה שידוע לי הכיוון בכדורגל האמריקאי בשנים האחרונות הוא מיצוי הפוטנציאל בקהילה ההיספאנית (למעלה מ-55 מיליון), שם לרוב קיימת אוריינטציה חזקה יותר כלפי כדורגל.
