ההשוואה לא לגמרי מדויקת אבל. בהיי-טק אתה יכול לעבוד בלונדון ולעבוד בבייג'ינג ולעשות בערך את אותו דבר. בכדורגל, מרכז העולם הוא אירופה (מבלי להעליב אף אחד), ותמורת המשכורת השמנה בסין אני מבקש ממך לרדת מהבמה המרכזית של התחום שלך. רוצה השוואה מתאימה? זה כמו שתמורת סכום עתק אני אציע לליאונרדו דיקפריו לעזוב את הוליווד עבור הקולנוע הסיני.
מי אמר לך שבשביל סכום משולש ליאונרדו די קפריו לא ייעשה את זה? זה בדיוק הקטע. אם אני מסתכל על הזווית הקולומביאנית ושחקנים שאני מכיר מצויין, אז מי אני שאשפוט את גוארין וג'קסון שככל הנראה (לפי דברי פקרמן) זורקים לפח את ההזדמנות להכלל בנבחרת מצויינת כמו קולומביה ולשחק בקבוצות מצויינות כמו אינטר ואתלטיקו בתמורה לשכר כפול ממה שקיבלו. מדובר על אנשים שגדלו בעוני של דרום אמריקה ואני מניח (מכליל כמובן) שרובנו לא באמת מכירים את אותם התנאים שבהם גדלו. אז כן, זה נראה לנו תמוה איך שחקנים בשיאם עוברים לליגה חלשה במושגים עולמיים, אבל אני לא חושב שאף אחד מאיתנו לא במקום של לפסול משכורת גדולה יותר משמעותית על פני הרמה של הליגה.
אני לא נמנה על חוג מכריו של דיקפריו. אבל אני מניח שהמחשבה שלו תהיה "אני הכוכב הכי גדול בהוליווד, מבחינה כלכלית אני מסודר שבעה דורות קדימה, לא שווה לי לעזוב את הכל בשביל ללכת לתעשייה אלמונית".
די-קפריו אמריקאי שעובד בבית במקום שהתרבות שלו זהה לזאת שהוא רגיל אליה מגיל 0. בגלל זה שמתי דגש על העובדה שאתם גם ככה חיים בחו"ל ורק אז מציעים לכם עבודה בסין. תהילה זה נחמד ומגניב, אבל לשלש את השכר שלך ולעשות בדיוק את אותה עבודה (אולי אפילו פחות) כשאתה גם ככה EXPAT זה נו בריינר מבחינתי.
אז לא דיקפריו. פנלופה קרוז (או סופיה ורגרה, עבור עידן). זה לא רק "תהילה", זה אתגר מקצועי. אני לא חושב שהרצון של ספורטאי, או של כוכב קולנוע, הוא לעבוד פחות קשה.
שחקני קולנוע הם דוגמא גרועה כי קריירת משחק יכולה להימשך הרבה מאוד זמן. אצל כדורגלנים המצב שונה לחלוטין.
@golding נקודה מצויינת. אבל שוב, במקרה של ג'קסון למשל, הוא הצליח בליגה בינונית כמו הפורטוגזית, התקדם לליגה חזקה ולא השתלב בקבוצה ואחרי שראה שהמצב שלו לא הולך להשתפר ומצד שני אין עליו יותר מדי קופצות ובטח לא כאלו שישלמו לו את השכר שלו, פתאום כשאתה מקבל הצעה משולשת, גם אם היא מליגה זניחה, אני לא חושב שאפשר לזלזל בזה. תוסיף לכך את העובדה שבנבחרת הוא כמעט ולא רואה דקות (אם נבחרת אמור להיות שיקול בחוזק הליגה) ותקבל שחקן מאוד ממורמר שגם אם ניסה להצליח באירופה, מקבל הצעה מאוד מפתה מליגה חלשה ועוד רואה לא מעט שחקנים אחרים מאירופה שעושים את אותו הדבר. שוב, לא חושב שאנחנו בעמדה לשפוט.
חייב לציין שבקשר לג'קסון מרטייז אני חושב שהוא היה תפור הרבה יותר לליגה האנגלית מאשר לספרדית. לדעתי אם היה אפשר לחכות עם הסיפור איתו עד הקיץ הוא גם היה מקבל הצעות מאנגליה(לא הייתי מסרב לקחת אותו אלינו במקום רוני בסכום הגיוני לשחקן בן 29). ףאבל כנראה שהיה שם רצון משותף לא לחכות לקיץ. ג'קסון קיבל הצעה שקשה לסרב לה ואתלטיקו קיבלה סכום משוגע על שחקן שלא תרם לה כלום וכשגם ככה יש לה שחקנים טובים על העמדה שלו.
יכול להיות שאתה צודק. הסגנון שלו מתאים לאנגלי אבל אני חושב שעם מאמן אחר הוא יכול היה להצליח גם בספרד. אצל צ'ולו הוא ירד יותר מדי אחורה ושיחק רחוק מדי מהשער. וגם כשהיה לבד בחוד, לא ממש קיבל כדורים. כמובן שהאשמה גם שלו והוא לא ממש היה בכושר מאז שהגיע לקבוצה. אולי בקבוצה אחרת ובסגנון אחר היינו רואים את הגולר של פורטו, כי כדורגל הוא לא שכח לשחק. בכל מקרה, לטעמי כמו שאמרת, קשה לראות קבוצה שהיתה משלמת את הסכום הזה גם לאתלטיקו וגם כזו משכורת מטורפת.
על כל שחקן אפשר להגיד שעם מאמן שונה וסגנון שונה הוא היה יכול להראות אחרת. בקצרה, אני רואה איך חלוצים כמו איגהלו ובולאסי מצליחים באנגליה מול בלמים שלא יודעים לעצור כדור וג'קסון מרטינז הוא 2 רמות מעליהם בכל אספקט. אולי לא נשאר לו הרבה במיכל ואז זה יכול להיות ריסקי לקחת אותו(ולכן סייגתי שלא בכל דיל זה היה משתלם) אבל היה יכול לעשות פה קריירה נהדרת. מאוד מתאים לחלוצים מהסגנון שלו. ושוב לא מאשים אותו שברח לסין ולא מאשים את אתלטיקו שקפצו מיד על העסקה שהטילה להם ביצי זהב.
אני מניח שאם זה באמת היה no brainer היו הרבה יותר שחקנים שמחפשים את הטיסה הקרובה לסין, למפרץ או לארה''ב. בפועל, זה כמעט לא קורה. כנראה שבשביל רוב השחקנים האתגר המקצועי והבמה הם כן שיקולים רלוונטיים.
כחובב קטן של הליגה הסינית, אני חייב לציין שהרמה שם של רוב הקבוצות, מלבד אולי גוואנגז'ו, קרובה יותר לליגות מזרח אירופאיות ולליגת העל מאשר לליגות המובילות של אירופה או אפילו דרום אמריקה. העובדה שהשחקנים האלו הולכים להרוויח סכומים משוגעים מתגמדת לצד העובדה שבסין אף אחד לא הולך לדרוש מהם להתאמץ ולהתאמן כמו מקצוענים, ובסך הכל 30 משחקי ליגה. חוץ מזה, הערים הגדולות בסין מציעות לשחקנים כמעט כל דבר שהערים הקטנות מציעות.
