צ'לסי 2015/16-סוף עידן מוריניו

לא נראה לי שהmembership יספיק. ממה שאני קורא ברשת אוהדים מתלהבים מהנסיעה לתל אביב. יש לי תחושה שאאלץ להשתמש בכמה מכרים מלונדון!

 

מדכא.. הפתרון היחיד שאני חושב עליו כרגע זה לשבת ביציעי מכבי תל אביב.

 

אני אסביר לך למה אתה טועה. כי אתה חושב שאי אפשר לאהוד 2 קבוצות (מגלקסיות שונות כן? ברור שאי אפשר לאהוד אהדה אמיתית גם את צלסי וגם את ברצלונה), והנה יש אנשים שמסוגלים לאהוד אהדה אמיתית קבוצה קטנה מישראל וגם אהדה אמיתית קבוצה מלונדון.

אותי לימדו שאם אני חושב שאי אפשר לעשות X, אבל יש אנשים שמצליחים לעשות את אותו X. אז כנראה שאני טועה. היגיון מאוד מאוד פשוט.


תגיד שקשה לך להבין את זה, תגיד שאתה לא מביו איך זה עובד- זה ברור ומובן שתגיד ותרגיש כל עוד אתה לא מתחבר לכדורגל בארץ.

אבל אל תגיד שאתה חושב שזה בלתי אפשרי או שלטעמך יש רק אחת (זאת אומרת שלא אפשרי לאהוד 2 קבוצות), כי פה אתה כמובן עובדתית טועה כי יש רק בפורום הזה מספיק דוגמאות חיות לאנשים שחיים ונושמים את אותן 2 קבוצות.

 

לא מבין את הדיון ההזוי שהתחיל כאן, יש הרבה "היגיון" בלאהוד קבוצה מהארץ וגם אחת בחו"ל, בטח בתור אחד שחי בארץ מאז ומעולם כמו לירן. איך אפשר 'לקבוע' מה טוב או מתאים למישהו אחר? יש הרבה סיבות שבגללן אתה מתחיל לאהוד קבוצה: משפחה, חברים, אירוע או שחקן מסוים. אני לצורך העניין אוהד הפועל תל-אביב בארץ וריאל מדריד בספרד. הייתי ברגעי השיא של שתי הקבוצות - גם בדאבל בטדי ב-2010 וגם בלה-דסימה בליסבון ב-2014. התחלתי לאהוד הפועל בגלל שמעון גרשון ואת ריאל מדריד אני אוהד בגלל ראול השחקן הנערץ עליי בתור ילד שגדל עליו. כמוכן היו כמה שחקנים שממש אהבתי בתור ילד, למשל הנרי, אוליבר קאן, רונאלדו וזלאטן. לכן אני 'מעדיף' שבאיירן תזכה בבונדסליגה, ארסנל בפריימרליג ואינטר בסקודטו. בשום פנים ואופן לא אוהד שתי קבוצות בחו"ל, אבל בארץ זה ליגה אחרת תרתי משמע. אתה "חיי" את זה יותר. לא יעזור כמה אני אשוטט במארקה, אנהל אתר על ריאל מדריד ואראה כל משחק ואפילו אטוס פעם בשנה - בארץ זה אחרת. אתה הולך לכל משחק, השחקנים והקבוצה נגישים יותר, העיתונים והתקשורת סביב זה, השפה והמדינה ועוד. מי שגדל על כדורגל ישראלי בתור ילד "חולה במחלה" וזה לא יעזור.

לירן את ההפסד ההוא בבלומפילד להפועל שגורם לי צמרמורת כל פעם מחדש - אתה זוכר? גרשון וקלצ'נקו מוסרים ד"ש

 

אתם הצגתם פה עמדה לפיה זה לא פחות מ"הזוי" לאהוד שתי קבוצות, אחת מישראל והשנייה בחו"ל. כן אז בחדר יש דגל של ריאל וצעיף של הפועל, ביג-דיל.

אפשר לחשוב שכל שבוע הפועל וריאל מתנגשות. תתפלא אבל זה לא קורה הרבה. כשיש משחק בית של הפועל אני הןלך מן הסתם בתור מנוי ומתעדכן לגבי ריאל דרך הטלפון. לכל אחד קרה פה ושם שהוא הפסיד מחצית. ריאל נגד הפועל, בעד מי אני? וואלה שאלה יהיו הצרות שלי בחיים. הרגש בסופ"ש תלוי בעוד דברים חוץ מהתוצאות של הקבוצות כדורגל אתם יודעים. מה שכן הן כמעט לא מנצחות יחד. בריאל מדריד אגב המטרות הן מעט שונות. השילוב ביניהן נראה לרוב מוזר. ריאל ומכבי 'יותר הולך'. ככה אני וטוב לי לא מתחרט על כלום.

הרבה יותר הזוי לדעתי לשמוע את החבר'ה שבמונדיאל אוהדים ברזיל וארגנטינה. כי ברזיל זה הכי אחי וארגנטינה זה מסי.

ולפני שאתם באים לי עם השיט הזה של "אתה לא אוהד" - הייתי בגמר ליגת האלופות עם ריאל, יש לי כל מרצ'נדייז שאתם יכולים לחלום עליו, אני מנבל את האתר הרשמי כבר מלא זמן והם חלק עצום מהחיים שלי. אז לא רואה אתכם

 

לא רואה שום תרחיש בו אני מפספס אפילו מחצית ממשחק של צ׳לסי בגלל שאני רואה את הקבוצה האחרת שאני אוהד. כמו שאמרתי, זה פשוט לא נתפס אצלי. השאלה של גיל ושל עידן עומדת בעינה - מה עובר על אדם, מבחינה רגשית, כשקבוצה אחת מפסידה ואחרת מנצחת?