צ'לסי 2017/18: מרינה, בבקשה תגבי את קונטה

לא ליריבות באנגליה.

Sent from my SM-G930F using Tapatalk

 

לא צריך להגזים. לא חושב שמרסיאל ימכר לקבוצה אנגלית.
וחמוריניו לא ממש תפס ממוזס. הוא טייל בהשאלות.

Sent from my SM-G930F using Tapatalk

 

יש מצב שברצלונה תעשה לנו טובה כפולה בטווח זמנים קצר-
גם השלימה היום את הקנייה של קלמנט שקושר אלינו בתחילת הקיץ(אוברייטד לדעתי) וגם ימנעו מאתנו את ההרס העצמי הזה של טרייד מהגהנום(וויליאן- מארסיאל)- אמן.

למרות שזה כוסות לרוח למת לתלות את יהבך באחרים.

 

מעניין אם הגעת ג'ורג'יניו תזיז את קאנטה לעמדה יותר קדמית במגרש, אולי יותר דומה לאיך ששיחק בלסטר, כי אני דיי בטוח שסארי ירצה את ג'ורג'יניו כרג'יסטה לפני מרכז ההגנה כמו ששיחק תחתיו בנאפולי. הוא משחרר כדור מהר מאוד ורואה את המשחק בפן ההתקפי יותר טוב מקאנטה.

אם נשווה את ההרכב של נאפולי בעונה שעברה למה שיש בצ'לסי, בסה"כ אני לא חושב שצריך מתיחת פנים כזו גדולה.

מערך 4-3-3:
ריינה - קורטואה
היסאיי - אזפי
אלביול - כריסטנסן
קוליבאלי - רודיגר
גולהאם - אלונסו
ג'ורג'יניו - ג'ורג'יניו
אלאן - קאנטה
האמשיק - ?
קאייחון - וויליאן
אינסינייה - הזאר
מרטנס - ?

מניח שהיגוואין יגיע ונשאר סימן שאלה גדול לגבי הפרטנר השלישי של ג'ורג'יניו וקאנטה במרכז השדה.

כמובן שהכול יכול להשתנות אם מוכרים עכשיו נכס כמו הזאר, ואפילו וויליאן וקורטואה.

 

אני מאמין שסארי ינסה לעשות מהפכה בקישור של צ'לסי. דרינקווטר ובארקלי לא מתאימים לסגנון המשחק שלו ובאיטליה כבר מדברים זמן מה על שמות מעבר לזה של ג'ורג'יניו, כמו וסינו שלנו למשל שבו סארי היה מעוניין כבר בנאפולי. אני מאמין שוסינו ירצה מעבר כזה אם וכאשר.

אני במקום מרטנס מנסה לדחוף את עצמי לצ'לסי בכל הכוח. הוא יפגע מההגעה של אנצ'לוטי לנאפולי.

 

וויליאן לא יכול להיות קאייחון בחיים. איפה הוא ואיפה לרווח משחק, איפה הוא ואיפה המספרים שקאייחון מביא?
לא רואה איך האזארד ווויליאן משחקים ביחד אצל סארי.

לגבי ג׳ורג׳י וקאנטה - הכל שאלה של כמה שטח הברזילאי יכול לכסות בכדורגל האנגלי. אם הוא יותר מזכיר את קאנטה מבחינת כיסוי שטחים מאשר, נגיד, את ססק, אין בעיה שאפילו לופטוס יקבל את המקום השלישי בקישור.

מאוד מעניין אותי איך יתפקד אלונסו תחת סארי. העובדה שיש לנו את אזפי בצד ימין שיכול לתת שקט הגנתי כמעט מוחלט, תאפשר לאלונסו לשחק כמו ווינגבק (בדומה לגולהאם בנאפולי). לדעתי הוא השחקן עפ הפוטנציאל שיפור הכי גדול אצל סארי.

@Raulito
אם לא נעים לך הבאלאגן בעיניים, אתה מוזמן ללכת להתלונן בדיון של יובה, על למה אין הצגה של כריסטיאנו.


Sent from my iPhone using Tapatalk

 

אוי ואבוי לנו אם יגיע עוד מנג'ר מקובע שיתלה את כל יהבו בשיטת משחק אחת ויחידה. אין לנו את הכלים (כרגע, ולא מסתמן גם שבזמן הקרוב) לשחק כמו נאפולי. אנחנו נהיה חייבים לראות פרגמטיות ממנו ולקוות שיוכל לשפר שחקנים שלנו כמו שעשה עם שחקנים בנאפולי. אין לי ספק שיהיה לו עם מה לעבוד - מוראטה, לופטוס צ'יק, בארקלי, בקאיוקו וכריסטנסן אלה רק חלק מהשמות שתדרש עבודה איתם. אני אופטימי לגבי הפן הזה של העבודה שלו דווקא.

לגבי קונטה - הודעה מביכה של המועדון. אני לא חושב שאנחנו מבינים בכלל עד כמה היחסים מאחורי הקלעים היו עכורים. 5 שורות של סיכום ואפילו לא תודה אחת על אליפות ועל גביע שהוא השאיר אחריו. מדווח שהמועדון לא רוצה לשלם את הפיצויים שלו כעת ואתם יכולים להיות בטוחים שהסאגה הזאת לא נגמרה, וכנראה שתמשך בבית המשפט.

מי שרוצה לקרוא פיסה מאוד מעניינת על מצב העניינים מהצד של המועדון (אני מצרף אותה כאן במלואה כי הכתבה המקורית בטלגרף חסומה למנויים בלבד):

It was the 10 days last summer during which Chelsea could not get in touch with their head coach that the relationship between the club and Antonio Conte was terminally eradicated.

And there has been some sense of revenge about the way in which the Blues left Conte in the dark over his future after May’s FA Cup final success, even allowing him to return for the start of pre-season training on Monday.

There were few congratulations from on high after Conte’s team beat Jose Mourinho’s Manchester United at Wembley. Instead, there was largely silence that lasted until the inevitable was finally conveyed after he had taken training on Thursday.

Some sources still believe Conte was last year considering an offer from Inter Milan, when he did not pick up the telephone, return messages or respond to emails.

Whatever the exact reasons behind it, Conte’s disappearing act sent Chelsea into a state of panic and convinced them he wanted out. Peace talks were hastily arranged and a new contract was eventually signed as a reward for winning the Premier League title. But, tellingly, there was no extension.

Nobody could be sure Conte would not pull a similar trick again and Chelsea did not want to be liable for more than one year’s money if, as has transpired, they decided to sack the Italian.

It was not just Chelsea who had become suspicious, however, as Conte also lost faith in his employers during a summer in which he felt none of his main targets were signed.

Conte wanted Romelu Lukaku, Alexis Sanchez, Alex Sandro and Virgil van Dijk, but by the time Chelsea returned for pre-season on July 10 last year Lukaku had joined Manchester United instead and the Blues’ only outfield signing, Antonio Rudiger, was not ready to start training after playing in the Confederations Cup for Germany.

With a Premier League trophy to use as a bargaining chip against club policy, Conte felt empowered to take on his employers. He warned people their jobs were on the line and that they would see ‘the real Antonio Conte’ if he did not get what he wanted.

He is still rated as one of the best coaches the club has ever employed, but there is a feeling that Conte’s judgement became clouded at key points by an obsession to prove he was right.

There was bemusement from within the squad when he called a pre-season meeting to supposedly welcome Chelsea’s new signings and introduced Paolo Vanoli and Davide Mazzotta, who had joined his backroom staff.

For a short while nobody knew whether or not Conte was being serious, but it quickly became clear that he was underlining the fact there were no new players for him to show off.

Former technical director Michael Emenalo is believed to have been in the room for Conte’s joke that highlighted the gap that was already developing between the 48-year-old and his board.

Of course, one player who had not been part of the pre-season meeting was Diego Costa, who effectively went on strike in Brazil after being informed he was no longer part of Conte’s plans over text message.

That move went down spectacularly badly inside the Chelsea boardroom, as Conte had acted without their approval and had risked damaging Costa’s value.

The message was also forwarded throughout the Chelsea squad, who were astonished that the club’s top scorer in their title-winning campaign could be treated in such a way – even though he had been causing problems since rowing with Conte last January.

More difficulties with members of his squad surfaced during the season, as Conte dropped David Luiz after the Brazilian was perceived to have questioned his tactics during a stormy inquest in which Kenedy was given a dressing down for yawning.

Injuries contributed to his absence, but Luiz only played five times after the thrashing in Rome, which took place in October and Kenedy was loaned out to Newcastle United in January.

The 5-0 victory over Stoke City on December 31 meant that, despite all the angst, Chelsea finished 2017 in second place in the Premier League and still in all of the cup competitions.

But tensions boiled up again during a January transfer window in which Conte wanted the Blues to back him with bids for Sanchez and Sandro, both of whom he believed were available.

He had not spoken with anybody more senior than Emenalo, who left Chelsea in November, between August and December, and his requests were unsurprisingly ignored. In the end, he had to be content with Olivier Giroud, Emerson Palmieri and Ross Barkley.

Conte had nothing against Giroud, who proved to be a shrewd addition, or Emerson, but felt that, while United were pushing the boat out for Sanchez, Chelsea were trying to strengthen from the substitutes’ benches of Arsenal and Roma.

Once January passed and the transfer window had shut, Conte once again cut himself off from his employers and serious consideration was given to making a change after the embarrassing defeats to Bournemouth and Watford.

Rather than sack him mid-season and land themselves with a huge compensation bill, Chelsea decided to see if they and Conte could ride out the storm together.

But any hope of Champions League qualification was effectively eradicated by the successive defeats to Manchester United and City, when Conte’s tactics were widely condemned, along with his use of Eden Hazard as a false nine.

Hazard had been prepared to sacrifice himself for the supposed greater good up to that point, but sometime after the City loss the Belgian was pulled aside by Conte and had his commitment questioned.

Chelsea have desperately been trying to convince Hazard to sign a new £300,000-a-week contract, but word quickly got round that he was becoming annoyed by his head coach and it showed on the pitch.

More fall-outs were to follow, as Conte dropped Rudiger for giving a television interview in which he appeared to question the team’s approach and the former Juventus coach screamed at his squad that they were all “s***” during half-time in the Premier League victory over Southampton, in which Chelsea came back from two goals behind.

The FA Cup final success over United provided some consolation, but not even that could mask the disharmony in the background as Willian posted a picture on social media of the squad celebrating with carefully placed trophy emojis to hide Conte.

Luiz and Willian would have never played for Chelsea again while Conte was in in charge and there is every likelihood others would have been frozen out as well.

In his post-match press conference at Wembley, Conte repeated seven times ‘I can’t change’ which pretty much told Chelsea everything they needed to know and had Roman Abramovich reaching for the reset button once again - even if it took some time for him to press it.

 

זאת ההודעה הכי עלובה שהמועדון הזה הוציא אי פעם, אפילו בניטז קיבל יותר. זה רק מראה על הקרע הענקי שהיה בין ההנהלה לקונטה, אין מה לעשות קונטה גאון כדורגל אבל פוליטיקאי גרוע וידענו את זה כשהוא הגיע לאור מה שהיה לו ביובה והסיבה לעזיבה שלו שם. הוא התנהל על הפנים העונה מבחינה תקשורתית, ביקר את ההנהלה בלי הפסקה, לא הפסיק להגיד כמה אין לו סיי בהעברות, זה לא עובד ככה לא מוציאים את הכביסה המלוכלכת החוצה כמה שהמצב חרא. כנראה שזה הטיפוס, ראינו את זה עם קוסטה יפה מאוד.

 

נאפולי של סארי היא קבוצה מאוד התקפית. אם ישחק ככה בצלסי אין סיבה שויליאן לא יהיה שחקן מפתח. ואם לא אז יש בעיה כי מדובר בשחקן וורלד קלאס. בלעדיו צלסי תצטרך 2 קשרים התקפיים ולפחות עוד חלוץ.

 

וויליאן וורלדקלאס כמו שג׳ונג׳ו וורדקלאס


Sent from my iPhone using Tapatalk

 

@Gianzola,

אתה חוזר לגשר. הפעם על הספסל.

 

יש לי דז'ה וו רק שהפעם אנחנו לא בליגת האלופות כדי שזה יקרה באמת.