1. יורו 96 הפנדל המזויין של סאות'גייט, כוס אמק, התחלתי לאהוב כדורגל באותה שנה, ילד קטן בקושי בכיתה א' שראה תצווארון של קנטונה, התאהב בקבוצה שלובשת אדום ואז התאהב גם בנבחרת. איזה שברון לב זה לילד בן 6 שהיה בוכה אם היו לוקחים לו תכדור בשכונה כשהוא הקפיץ, אז תדמיינו לכם שאנגליה המלהיבה של 96 גרמה לי לשברון לב עצום בחצי גמר ההוא. אחלה דרך להתחיל לאהוב את הנבחרת הזאת http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/sad.Xxx. 2. א. מונדיאל 98, מי אם לא אנגליה אהובתי, השחקן האהוב עליי והאמת אחד מ3 השחקנים שגדלתי עליהם כילד, דיוויד בקהאם, מורחק באדום אחרי שסתם לכולם תפה עם הכדור החופשי מול קולומביה. ודווקא מול ארגנטינה השנואה, פנדלים, שוב אנגליה עפה, השלמתי כבר עם זה שפנדלים זה לא הצד החזק של שלושת האריות, מה שעשו לבקהאם אחר כך היה רק כואב אפילו יותר...כי אני סלחתי לו וסולח לו עד היום על הכל(חוץ מהנישואים לבובת שעווה). 2. ב. יורו 2000, תצוגה מדהימה מרוב שהיא הייתה מביכה של אנגליה שעפה עוד בשלב הבתים(פיל נוויל השעיר לעזעזל התורן). ג. מונדיאל 2002, אנגליה כשרונית, חזקה, משחקת כדורגל נפלא(ה5-1 על גרמניה עוד טרי),הברזתי מבית ספר כדי לראות את הרבע נגד ברזיל, מייקל אואן עולה ל1-0 אני באופוריה ואז בא הארנב המטולטל הזה שעתיד להרעיד את אירופה במדי קבוצה קטלונית אחת, ושובר לי תלב פעם נוספת. ד. יורו 2004, ויין רוני החלוץ הצעיר והמדהים של אנגליה מככב, למפרד בטורניר הכי טוב שלו במדי הנבחרת, ואפילו שצרפת עקצה אותנו בבתים עם צמד של זידאן בתוך תוספת הזמן, אני אופטימי ברבע גמר מול פורטוגל, 1-0, 1-1, 2-1 ואז 2-2. ואז פנדלים, ואז בקהאם שולח כדור לשמיים. ה. מונדיאל 2006, יכולת בינונית בלשון המעטה של אנגליה, אמנם ג'ו קול מבקיע את השער היפה בטורניר, אבל לרבע גמר מול פורטוגל עלינו בעיקר בזכות בקס. בקס מקיא ומוחלף, רוני דורך לקרבליו על הביצים, רונאלדו הבן זונה ממריץ את השופט לתת אדום, שולח תקריצה. שוב פנדלים מול פורטוגל, שוב רק אואן הארגריבס(היחיד שבא מגרמניה) מבקיע פנדל ואנחנו שוב בבית. את הדמעות של טרי אני לא אשכח. ו. מוקדמות יורו 2008, ישראל מנצחת את רוסיה ואנגליה צריכה תיקו מול קרואטיה בוומבלי, פשוט מאוד? חה. תודה רבה סטיב מקלארן. תיזהר לא להירטב. ז. מונדיאל 2010, אנגליה עולה לגמר מול ארגנטינה ומפסידה בדקה ה97(תוספת זמן על זה שרוני הכניס מכות רצח לקוון והשופט הרביעי נאלץ למלא את מקומו של הקוון שנשלח למיון ורוני למעצר בית) משער של מסי בנגיחה מעל פרדיננד כשהשוער(גרין?) לוקח את הכדור אבל הוא קופץ לו מהבוהן על הראש ועל עצם הבריח ומשם לשער. אה, אופס זה עוד לא קרה קצת יונייטד: 3. 2001-2002 בעונה שהיינו חייבים לקחת את הצ'מפיונס שנית, דווקא באייר לברקוזן הייתה זאת שהעיפה אותנו בחצי הגמר, ועוד על שער חוץ, איזה נאחס. 4. קצת אחר כך, ארסנל זוכה באליפות באולד טראפורד, לא בא לי אפילו לכתוב על זה. 5. ההפסד המביך לוולבס ב2004. 6. בעונת 2005-2006, ניצחנו את צ'לסי בסיבוב הראשון בשער מזליקי של פלצ'ר עם הנגיחה הקשתית, ובגומלין הייתי בטוח שאנחנו מנצחים ועושים את הלא ייאמן ואיכשהו עוצרים את המכונה המשומנת של מוריניו. צ'לסי ניצחו 3-0, זכו באליפות והלכו לחגוג. 7. 06-07, שהמספרים של רונאלדו היו יותר מרשימים מעונת ה-42 (לטעמי לפחות) עם 23 שערים ו21 בישולים. ה3-0 מול מילאן בחצי הגמר בגשם, אחרי שרוני הרים לכולנו את הלב לשמיים באולד טראפורד. איזה משחק אפרורי ועצוב זה היה. 8. כאן אני לא אזכיר משחקים אלא רגעים מסויימים, בארטז אחראי לראשון, יציאה דבילית לכדור עומק של דפורטיבו לה קורוניה, טריסטן עוקף אותו בקלילות ושולח החשופה מאיזה 18 מטר. מול פורטו בעונה שהפורטוגזים זכו עם מוריניו בצ'מפיונס, הסיפור ידוע, כוס אמא של הווארד. בלי קשר הלהקה הווארד-בראון-אושה-סילבסטרה גרמו לי כל כך הרבה פעמים לרצות לשבור תמסך בזמנו.(לפחות היום אושה לא עושה לי את זה). מול בנפיקה התצוגה המביכה שלראשונה מזה 10 שנים לא עלינו לשמינית הצ'מפיונס ואפילו לאופא לא הגענו מבית שכלל את בנפיקה, ליל וויאריאל. 9. ריאל מדריד, איזו קבוצה בחיי, אחראית להרבה אכזבות שלי בעולם הכדורגל....השער העצמי של קינו, ה4-3 המעצבן באולד טראפורד, לקחו לנו את בקס, לקחו לנו את רוד. סוף סוף השנה לראשונה הם הורידו לי אבן מהלב ולקחו את הזונה בסכום עתק.
:aaarofl: ודייגו חוגג על הקווים את השער סטייל מוריניו http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/dry.Xxx אוי ה3-2 באולד טראפורד.. השער העצמי של קינו, ההחטאה שלו מול שער חצי ריק מעל לשער והשדר האנגלי עם "one of those nights.." וכמובן השער של ראול אחרי התרגיל המבריק של רדונדו.. איך הם תפסו כאלה ימים בחוץ אלוהים ישמור
יאללה, אני מרגיש מוכן נפשית לעוד אחד. העונה הראשונה של ספרס שבה אשכרה שיחקנו כדורגל שאפשר להגדיר כטוב באופן שלם הייתה 05-06. לא שיחקנו כדורגל מבריק או כזה שילמדו בבתי ספר לכדורגל אבל היה מספיק טוב למקם אותנו בצמרת (מודה, גם בגלל חולשה של שאר קבוצות הליגה), איבדנו נקודות בנאיביות אבל גם הוכחנו המון אופי באותה עונה עם נצחונות במגרשים קשים (ונפילות מול הגדולות). אני זוכר אפילו שלפני המחזור האחרון, אליו הגענו במקום הרביעי, קיוויתי שאיכשהו סיטי תיקח נקודות לארסנל ונבטיח כמעט סופית את המקום הרביעי ואז נוכל לפלל בשקט שרייקארד ובארסה יזמברו את הכולירות, כמובן שהקרפדות ניצחו ובראשי עדיין מצלצלת אמירתו של סטרטפורד בפאב - "לסמוך על סיטי זה כמו לסמוך על ערפאת". בכל מקרה את הסיפור כולם מכירים (זה התואר האחרון של ווסטהאם למיטב זכרוני), השילוב המזעזע של יחידה שלמה בבסיס ששרה לי "יוסי, יוסי בניון", של עונה שלמה שבניגוד למה שרוצים להאמין פה ממש לא נזרקה לפח כי חזרנו לאירופה אבל נמנע הישג עצום, הפרשה המסתורית מסביב והעובדה שהספאמרז הפתטיים חגגו כאילו זכו באליפות, ואני עדיין זוכר שוויגאן כמעט לקחו נקודות לארסנל באותו מחזור... מזל שאפשר לכתוב את זה אחרי שלקחנו 3 נקודות אצלם. על אנגליה גם יש, המון דמעות, הדאון ב-98, הבזיון ב-2000, הצרחות בבית ב-2004, הדלת ששברתי של החדר של אחותי אחרי 2006, הנסיעה הביתה מהפוגי אחרי ההפסד לקרואטיה ב-2008, כולם זכרונות קשים ששיתקו אותי לתקופה לא קצרה, ממש כמו פרידה כואבת.
5. ההפסד בגמר ליגת האלופות - שבועות שאני חולם על הנרי, פירס, ג'ילברטו, להמן וכל החבר'ה עם הגביע, ואז מגיע השופט, ומגיע להמן ומגיעה הנאיביות, 17.5.2006 - הכל מתרסק בפנים. 4. כל העונה שעברה 08/09 , מההתחלה הטובה שהסתיימה בהפסדים לוילה ולסיטי, רצף תוצאות התיקו שגרם לי לא לרצות לראות יותר את ארסנל בעונה שעברה ועד ההפסדים ליונייטד בחצי גמר הCL ולצ'לסי בחצי גמר הFA. 3. המשחק נגד ברמינגהאם, הרס לי שבוע שלם. פשוט רציתי שיצבטו אותי ושאני אגלה שאני בקומה או משהו. 2. רבע גמר ליגת האלופות של 2007/08. עונה שהייתה אמורה להסתיים באליפות לפחות אבל עזבו את זה, הצגנו באנפילד את הכדורגל הכי יפה שראיתי מאז הבלתי מנוצחים. יותר יפה מברצלונה של השנה. 1-0 מהיר של דיאבי אחרי מהלך מבריק , 1-1 מטיל מהראש של הופייה , טורס עושה שמה מהפך... ואז... ואז מגיע וולקוט ורץ , ורץ , ורץץץ. ו2-2 , ואני כבר מפנטז על חצי גמר ועל עוד פעם גמר... ודקה אחרי זה טורה מחרב את הכל ובאבל רק זורע מלח על הפצעים. 1. 29 לאוקטובר 2008 . ה4-4 נגד החלאות. אני בכלל לא רוצה להרחיב .
לא ארחיב על יותר מידי הפסדים כי כאלה יש הרבה ויהיו. אחד טרי יחסית שהתלוותה אליו תחושה של עלבון צורב. סאן סירו חצי גמר הצ'מפיונס ..מילאן באה לגומלין עם תוצאה יפה ומכובדת הפסד מינימלי 3:2 בOT והכל בזכותו של גאון כדורגל העונה לשם קאקא.. ההגנה היציבה שלנו התפרקה בגלל הפציעה של ריו ונמניה.אושה בימין היינצה המניאק בשמאל. בלמים בראון שהיה די גרוע באותה התקופה ונמניה שרק חזר מפציעה ולא שכנע. הקישור והחלק ההתקפי היו אמורים לתת את מה שהתרגלנו לקבל מהם במהלך העונה. .גשם טורדני ירד במשך המשחק שער ראשון מהיר של קאקא ,שער שני של סידורף ושלישי לקינוח של ג'ילארדינו. השפילו אותנו עם 3:0 חלק. כלום לא הלך ונראינו חרא. חבר שלי אוהד מילאן סימס לי סמיילי מרגיז אני זוכר רק את התגובה שלי מאז... "לא כוחות".. זה מה שכתבתי לו. כי זה מה שבאמת היה שם כלום לא הלך ואתה דופק את הראש בקיר בתחושה של חוסר אונים.
בשבילי- להפסיד לסיטי שהם ב10 שחקנים והובלת 3-0 להפסיד לצ'לסי 6-1 הייתה הרגשה מזעזעת ששמעתי את התוצאה אבא שלי היום סיפר לי על הפסד 8-2 לדרבי קאונטי שהוא נכח בו אז כנראה שהזכרונות שלי עוד אופטימים
אחד הימים המאושרים בחיי תמיד נעים להיזכר. אפילו בוסוולט הגמלוני שם לכם שער. מאותו יום כבר היינו צריכים לזרוק את בארטון שבשריטה מוחית אחת מסוגל לחסל קריירות של שחקנים.
לא שאני מזלזל באהדה או בסבל של אוהדי קבוצות הטופ 4 פה למינהן, אבל לקרוא על הפסד מכובד ברבע או חצי גמר ליגת האלופות בתור נקודת שפל, כשיש לך בארסנל (אם הבנתם את הכפל משמעות פה) השפלות אמיתיות וצורבות, די מצחיק... לפחות איזה תבוסה של כמה שערים, או מינימום ספיגת שער בדקות הסיום? אחרי ההפסד מול ווסט האם בסוף 05/06 לא יכולתי להוציא מילה מהפה שבוע בערך.. פשוט נכביתי. למי שזוכר אפילו הפסקתי לרשום פה איזה חודש והסתפקתי בלקרוא (AW forever אפילו כתב לי איזו הודעה בפרטי על זה.. האשמתי את החברה באותו זמן) המהפך הגדול של סיטי עלינו בגביע... הכאב בטן שליווה אותי במשך חודשיים בתקופת ה "2 points from 8 games" שנה שעברה. ואם כבר השפלה שלא קשורה למשחק ספציפי, ליברפול ויונייטד משתינות עלינו בקשת בשוק ההעברות ומכניסות אותי לפרופורציות בקשר לקבוצה שאני אוהד וכמה היא באמת עדיין לא גדולה במונחים הכי חשובים, ואולי אף פעם לא תהיה.
האמת שזה בדיוק מה שאתה עושה (מזלזל). לא מאשים אותך. אתה ויתר אוהדי העופות הצלויים חיים בסרט שאתם מיוחדים. מן הסתם בתוצאות זה לא יכול להתבטא - אז מסתפקים בלחשוב שאתם יותר טובים מכולם בכל היתר. הפסד הוא הפסד הוא הפסד. אין דבר כזה הפסד מכובד ואין דבר כזה הפסד פחות כואב.
נו באמת... כי אתה כן חווית השפלות אמיתיות? אתה חושב שאותו הפסד מול ווסטהאם כאב יותר מההפסד שלנו למשל למילאן בגמר ליגת האלופות 07 או הפסדים משפילים ליונייטד עונה אחרי עונה אחרי עונה(עד העונה שעברה)? היחידים שיכולים לדעתי להגיד שהם חוו השפלות אמיתיות ולזלזל בכאב של אוהדי טופ4 וכו' הם אוהדים שחוו ירידות ליגה למשל, וגם זה לא לגמרי מוצדק כי לדעתי קשה מאוד לדרג את הדברים האלה, אבל ביקורת מצד אוהדים כאלה אני עוד יכול להבין.
לא יודע, לכתוב על הפסד רגיל לגמרי ברבע גמר ליגת האלופות נגד קבוצה שהיא לא יריבה גדולה שלך אפילו, בנסיבות שהן לא תבוסה גדולה או מהפך ענקי או איזה גול בדקה 95, קצת מצחיק כששמים את זה ליד ירידת ליגה, או כן, גם איבוד המקום בליגת האלופות ליריבה הכי גדולה שלך במשחק האחרון של העונה במגרש של יריבה אחרת בנסיבות של קלקולי קיבה etc. תנסו את זה ותגידו לי איך אתם מרגישים אז... בכל מקרה, חשבתי שכתבתי את מה שכתבתי מספיק בעדינות בשביל שלא יתנפלו עליי כל אוהדי הטופ 4 כאילו אמרתי שהם לא אוהדים בגלל שהקבוצה שלהם מצליחה מדי, אז הנה אני אומר את זה- גם אתם אוהדים. כל הכבוד. מקווה שהאגו שלכם לא נפגע מדי בגלל משהו שמישהו אמר באינטרנט.
שמחתי לקרוא את ההודעות של דה ליין בדיון הזה, מקווה מאוד שלא הייתה זו הפעם האחרונה...תמשיך לעדכן אותנו!
