ריאל מדריד 2021/22: "אולי עוד קיץ" בלי ראמוס וזידאן, אבל עם בייל ואנצ'לוטי.

https://e00-marca.uecdn.es/imagenes/2021/07/29/portada/marca_papel/g2907.b3bd8f193c6b6cdbf82df2756506f66b.Xxx

שער המארקה הבוקר עם סימן השאלה הגדול לגבי הקשר הנורבגי שלנו: "יש כאן 'תיק' [שוב]"| אודגור שהושאל לארסנל בינואר שוקל לחזור שוב ללונדון משום שהוא לא משוכנע שיהיה שחקן חשוב אצל קרלו אנצ'לוטי ויש לו לא מעט ספקות| במועדון דווקא רצו לתת לו הזדמנות, אולי אפילו בהרכב בתחילת העונה אך לא יחזיקו אותו בכוח וההחלטה הסופית תהיה של הקשר עצמו. נכתב כי אודגור היה אחת התקוות הגדולות של ריאל בביצוע תהליך שינוי הדורות וחזרתו עוררה התלהבות בקרב האוהדים בחיפוש אחר פנים חדשות. במועדון מופתעים שכן זידאן שלא החזיק ממנו כבר איננו, והגעתו של אנצ'לוטי כביכול הייתה אמורה לפתח לו דלת. עוד נכתב במארקה כי בריאל חושבים שעזיבתו בחורף הייתה נמהרת על אחת כמה וכמה לאור מכת הפציעות שספגה הקבוצה. אולם, מצבו של אודגור לא באמת השתנה כעת. מודריץ' האריך את חוזהו, קרוס באנקר, איסקו עדיין כאן בירכתי הסגל ופדה ואלוורדה כמובן.

דברים אלה מתחברים לטור שכתב חאבייר רוביאנו באתר האוהדים ברנבאו דיגיטל, אינו אוהב את השמועות על כך שאודגור רוצה לעזוב ומותח ביקורת על הנורבגי: "אני באופן אישי מאמין שיש לו פוטנציאל להיות אחד הטובים בעולם בתפקידו אך אני לא יכול לסבול בקבוצה שלי שחקן עם כל כך הרבה חוסר אמביציה. הוא יודע שעליו להילחם על מקומו ורוצה להרגיש בנוח כבר ביום הראשון ובריאל הוא עדיין לא הראה כלום". הוא טוען כי הוא מבין את דרישתו ללכת בינואר כי זידאן אכן לא סמך עליו והוא לא רצה 'לקפוא'. אבל כעת הגיע מאמן חדש שאמור לסמוך עליו. ריאל מדריד לא מחכה לאף אחד".

בנושא אחר, לוקה יוביץ' שהפך למושא ללעג, שובר שתיקה ומציג את כתב ההגנה שלו בריאיון לתקשורת: "לא הגעתי לכאן במקרה". "לא דיברתי עם אנצ'לוטי על מצבי, אני צריך להתכונן היטב ולתת הכל, כל מה שאפשר בכל עת ולנסות להוכיח את עצמי ולהראות שאני מוכן לעונה החדשה. אני יודע מהן המטרות שלי, אנסה להותיר רושם חיובי. הרבה מאוד דברים קרו בשנתיים האחרונות, אני בטוח שזה יכול היה להיות טוב יותר, אני רוצה שהכל יהיה אחרת מעכשיו. בסופו של דבר – לא הגעתי לריאל במקרה".
כשנשאל האם יעזוב שוב בהשאלה, אמר: "כמה דברים חשובים לי – לשחק בליגה איכותית ובקבוצה בה אוכל לשחק, אחרי הרבה זמן כשהייתי יותר מחוץ למגרש מאשר על הדשא, בגילי, אם אעבור בהשאלה – העדיפות היא להיות במקום שמאמין בי כדי להיות שחקן הרכב קבוע ב-11".
למרות זאת הוא מרוצה שהוא בריאל: "אתה לא יכול להפסיד שום דבר כשאתה במדריד אלא רק לנצח, אתה משחק עם השחקנים הטובים בעולם והשאיפות הן הכי גבוהות, המועדון מאורגן בצורה מושלמת. אתה בטח לא הולך אחורה אם אתה כאן".
"כמובן שלשחק במועדון הגדול בעולם מביא אותך אחריות גדולה, אין לי בעיה עם זה. אני לא לחוץ, אני מאמין בעצמי ובאיכות שלי. אני מקווה שאהיה בריא בכל העונה ובלי הפציעות המצב שלי יהיה יותר טוב. אני מכבד את התקשורת וחושב שהם עושים את העבודה שלהם בצורה מקצועית, שחקן ריאל נמצא תמיד תחת בדיקה מקיפה וזה נורמלי שאנשים יכתבו על כל צעד שלי. זה לא הטריד אותי ואני יודע שזה חלק מחיי".

* דויד אלאבה אובחן כחיובי לקורונה. נטש את האימון ונבדק בבית החולים אחרי שחש ברע. יחמיץ את משחק האימון נגד מילאן ונקווה שיהיה כשיר למחזור הפתיחה| מישהו פה יופתע אם הזאר לא ישחק נגד מילאן ואיכשהו לא יהיה כשיר למחזור פתיחת העונה? אדן מתאמן לבד ולא בריא במאת האחוזים, זכר לפציעה ביורו. "לאט לאט עם הזאר" (AS). יש יותר לאט מזה?

 

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1627559353842.Xxx

דני קרבחאל חתם על חוזה עד 2025| קצת בשורות טובות הקיץ לשם שינוי, המגן המדרידיסטה האהוב, דוגמא מושלמת לשחקן נשמה ולכזה שגדל בקסטיליה והגשים את החלום - ימשיך בקבוצה של חייו עד גיל 33. הוא חתם על חוזה לשלוש שנים נוספות וירשום 20 שנה בלבן. אחרי העונה הקשה אשתקד בה שותף ב-15 משחקים בלבד מתוך 51 ונעדר ל-190 ימים (כבש גולאסו נגד אתלטיקו מדריד בדרבי ) - יהיה עליו להיאבק עם לוקאס על עמדת המגן הימני הבכיר ואנחנו נאחל לו בריאות. בקרוב ירשום גם את משחקו ה-300 במועדון הגדול בעולם (294 משחקים). את הופעת הבכורה ערך ב-18 באוגוסט 2013 נגד בטיס, בפיקודו של אנצ'לוטי, וזכה ב-16 תארים בלבן בשמונה עונות. בעונת הבכורה רשם 45 הופעות וזה השיא שלו. עונה לאחר מכן רשם 43 משחקים. בעונת הדאבל נזכיר את הסופר קאפ האירופי נגד סביליה כשכבש גולאסו ענק, והיו לו גם 12 בישולים. "שחקן הרכב בלתי מעורער וחלק חשוב בקבוצה בשמונה השנים האחרונות כולל תור הזהב שכבש את אירופה", פרגנו במארקה. אין ספק. הנה הציוץ היצירתי של המועדון בטוויטר.

המגן עצמו העלה פוסט לאחר החתימה על חוזה חדש וכמובן שהוא מתרגש: "שמח מאוד להישאר בבית שלי עוד ארבע שנים. יש לי רק מילות תודה למועדון הטוב בעולם. אני בטוח שזו הולכת להיות תקופה של הצלחות רבות ואתן הכל בשביל החולצה הזו (ותוספת שלנו: כמו תמיד). תודה רבה לכל האוהדים על האהבה. האללה מדריד!". אסנסיו, מרסלו וקרוס פירגנו בלייק בינתיים.

"קרבחאל - שמחה בתקופות קשות", כך הגדירו בספרד את החתימה על חוזה חדש. והנה הוא עדיין לא כשיר אגב. הפציעות לא נותנות מנוח. העונה שעברה הייתה גיהנום, כבר אמרנו. מאז 2015/16 הוא סבל מ-18 פציעות, 559 ימי חופשה ו-88 משחקים שאבדו אם כי כלום לא דומה לאשתקד- חמש פציעות שגרמו לו לפספס 70% מהמשחקים. בעונת האליפות האחרונה זה היה כה שונה, סבל משתי פציעות בלבד ותשעה ימים בחוץ ורשם 42 משחקים. בתחילת 2017/18 סבל מפציעה מוזרה - דלקת קרום הלב וסה"כ 83 ימי היעדרות ופציעה גם בגמר בקייב, כמו בגמר בסן סירו ב-2016. ב-18/19 היו לו שתי פציעות שריר. בעונת הדאבל החמיץ 60 יום במצטבר אך חזר בזמן וב-2015/16 היה בחוץ ל-112 ימים. כעת החידוש זו הבעת אמון אדירה, מגיע כדחף נפשי לצאת מהמרה השחורה ועם ארבע שנים קדימה להמשך לכתוב עוד פרק בקריירה המרהיבה שלו בריאל מדריד.

 

בינתיים לא ניתן אלא להתרפק על העבר. מענו סיפורים על חנטו-פושקאש-די סטפאנו וראינו קצת בשחור-לבן, הקינטה דל בויטרה דרסו את ספרד במשך חמש שנים. גדלנו על הרביעייה פיגו-זידאן-ראול-רונאלדו וכמובן שעם ה-BBC הגיע תור הזהב השני והזכיות בליגת האלופות. ועדיין, אולי ההתקפה הכי חזקה בהיסטוריה של ריאל מדריד הייתה בעונת 2011/12. 174 שערים ב-58 משחקים - כן, שלושה בממוצע למשחק. רק בליגה היו לנו 121 ב-38 מחזורים - שיא שלא ישבר אולי לעולם. רונאלדו במלוא הדרו - בעיטות מרחוק, סלאלומים וגם כדורים חופשיים, קאקה כשחקן ה-12, מסירות האומן של אוזיל וגם קצת די מאריה ופיפיטה ובנזמה אם תרצו 'שבוע-שבוע'. וכמובן התקפות מתפרצות מפחידות ואחד בשם קאייחון. צפייה נעימה

כריסטיאנו רונאלדו - 60 שערים
קארים בנזמה - 32 שערים
גונסאלו היגואין - 26 שערים
חוסה קאייחון - 13 שערים
קאקה - 8 שערים
אנחל די מאריה - 7 שערים
מסוט אוזיל - 7 שערים

 

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/4435_1627652836139.Xxx

רפאל ואראן נפרד| הבלם הצרפתי היה צריך יומיים-שלושה וכעת הוא מפרסם מכתב פרידה מרגש מהאוהדים דרך האינסטגרם כמובן על רקע הרבה תמונות עם גביעי אירופה ושאר התארים בהם זכה. בתמונה החמישית הוא מניף את הגביע ב-2018 ושואג וגם מתייג את חבריו ברקע - ראמוס, בייל, מודריץ', בנזמה ועוד. מרגש. הנה זה:

"הימים האחרונים היו טעונים רגשות רבים, תחושות שאני רוצה לחלוק כעת עם כולכם. אחרי עשר שנים מדהימות ונפלאות בריאל מדריד, מועדון שתמיד אשא בליבי - הגיע היום להיפרד. מאז שהגעתי בשנת 2011 עברנו יחד המון, זה ענה על כל הציפיות, דברים שמעולם לא יכולתי לחלום עליהם. אני רוצה להודות לכל המאמנים ולכל האנשים או עובדי המועדון שעזרו לי. תודה רבה גם לכל המדרידיסטאס שנתנו לי הרבה אהבה וחיבה ועם הדרישות שלהם דחפו אותי לתת את המיטב, להשתפר, ולהילחם על כל הצלחה.

היה לי הכבוד לחלוק את חדר ההלבשה עם השחקנים הטובים בעולם, אינספור ניצחונות שלעולם לא אשכח, במיוחד הזכייה בלה דסימה. אני מבין שזו הייתה זכות גדולה עבורי לחוות רגעים כאלה. לבסוף אני רוצה להודות לכל הספרדים ובמיוחד לעיר מדריד שם נולדו שני ילדי. המדינה הזו גם כן תמיד תהיה מיוחדת עבורי. זה היה מסע מדהים מכל הבחינות, אני עוזב בתחושה שנתתי הכל ולא הייתי משנה שום דבר בסיפור המיוחד הזה שלנו. פרק חדש מתחיל עכשיו".
מבין השחקנים שלנו, לוקאס ואסקס היה הראשון להקדיש פוסט מרגש, גם נאצ'ו ("היה תענוג לשחק לצדך ולצמוח יחד איתך") מרסלו עשה כך ואפילו הקפטן לשעבר ראמוס שהיה בן זוגו להגנת הברזל מזה עשור - העלה סטורי מיוחד. הגיוני שגם קארים בנזמה חברו לנבחרת יעלה בקרוב משהו.

היום האמוציונלי לא נעצר כאן. בהמשך, בשעות הצהריים המוקדמות, הצרפתי עצר בוולדבבאס כדי להיפרד מהשחקנים ומאנצ'לוטי, הצטלם עם הנשיא פרס ליד הגביעים ונשא נאום קצר בו פרץ בבכי. הוא התקבל במחיאות כפיים סוערות, הודה לכולם ואיחל לקבוצה עונה מוצלחת. מרסלו נתן לו חיבוק ארוך ומאוחר יותר הצטרפו אליו שחקנים כמו לוקאס, פדה ואלוורדה, קרוס, אודריוסולה, איסקו, קורטואה ומנדי. הוא העלה פוסט נוסף ברשתות החברתיות וכתב: "זיכרונות בלתי נשכחים".


לאחר שאתמול חידש את חוזהו, דני קרבחאל בריאיון לאתר הרשמי: "חיים שלמים בלבן, בשבילי זה הדבר הכי חשוב. אני לא יכול לדמיין את חיי או את משפחתי בלי ללבוש את החולצה הזו של ריאל מדריד ואני מקווה למלא את החוזה שלי כאן ועוד אחרים ולהצליח לפרוש כאן. יכולתי לומר שהגשמתי כמעט את כל חלומותיי. הדבר הטוב ביותר בחולצה הזו היא השאפתנות שהיא מייצרת בך והיכולת לאפס את מה שעשית מדי שנה ולהיות מסוגל להגשים אותם שוב. זה פרי ההצלחה של הצוות הזה. אני, הילד הזה שרצה לשחק בריאל בכל מחיר, שהתאמץ כל יום, שנלחם על חלומותיו, התחושה הזו כילד נשארת איתי אך השנים חולפות. המועדון ראה אותי צמח על המגרש וגם מקים משפחה ונולד לי ילד, זה משהו פנטסטי. עצם זה שהתאמנתי במתחם האימונים הישן, להניח את האבן הראשונה במתחם החדש, לשחק בברנבאו, אלה שלבים שהלכתי יד ביד עם המועדון ואני מרגיש גאה. בעזרת עבודה, הקרבה, ערכים, כישרון ומאמץ אתה יכול להגיע לקבוצה הראשונה. איך תישאר? לנצל כל רגע ולבצע כל פעולה באימון כאילו היא האחרונה, ועלייך לחיות את הרגע".

"מודה למועדון, על כל מה שריאל מדריד ניתנה לי. היא הפכה אותי לאדם ושחקן טוב יותר שמעריך כל דבר הרבה יותר. זה הזמן שלי לעשות צעד גדול קדימה ולהיות שחקן חשוב מאוד בפרויקט הזה שלנו כדי שנזכה בתארים. אנצ'לוטי מאמן גדול ובכיר מכל הבחינות, שתחתיו ערכתי את הבכורה שלי כאן. כשחזרתי מגרמניה, עונת הבכורה שלי הייתה איתו והוא גרם לי להיות שחקן חשוב וקיבלתי את הקדיט ממנו". הוא אמר שיש לו אמונות תפלות כמו להיכנס למגרש עם רגל ימין, לרוב הוא מתפלל בתא מסוים ולובש קודם את הגרב הימנית". כמו כן הוא הדגיש את החינוך של הורב: "כל יום הוא נדבך חשוב בחיי, הם עזרו לי להתקדם. המשפחה היא הדבר החשוב ביותר בחיים האלה".

כשהתבקש לבחור את הרגע הטוב ביותר, אמר: "קשה אולי לציין אחד, יש לי הרבה רגעי שיא כמובן, אבל זה חייב להיות הזכייה בדסימה, עבור כולנו. זה מסמל הכל, את הדרך של קבוצה, אמיצה ונלהבת וכזו שאפשר לסמוך עליה, זה תואר שהחל דרך מפוארת מאוד. אציין גם את גמר הגביע נגד ברצלונה". "אני לא יכול לדמיין את חיי מבלי ללבוש את החולצה של ריאל מדריד".

 

ראמוס לא היה יכול להיות מאלדיני ורפאל ואראן לא היה יכול להיות סרחי ראמוס, זה פשוט מאוד. ראמוס שיחק בקבוצה גדולה לא פחות ואף היסטורית יותר ממילאן ההיא לדעתי והיה השחקן השני-שלישי-רביעי הכי חשוב בכל זכייה בתואר, הוא התעלה בהמון משחקים גדולים וזכה בתארים גם בנבחרת, אבל זו לא אותה היכולת וקלאסה בהגנה בלבד וכמובן הקור רוח בלי לאבד את הראש. העניין של הגולים ומנהיגות בקנה מידה היסטורי - צמצמו את הפער אבל לא מעבר. מה שכן מעטים הם הבלמים שתותחים כבר בגיל 19 במועדון על. גם ואראן התחיל נפלא אבל אי אפשר להשוות בין הקבוצה שראמוס הגיע אליה - זו שעפה בשמינית גמר הצ'מפיונס ועם הלגרה וסאלגדו בהגנה - לזו שרפא הגיע אליה. עזיבה מצערת מצד הצרפתי.

 

החמאת לוואראן מאוד כשהאמת היא שהוא החמיץ את ההזדמנות להיות בלם היסטורי. נניח היה נשאר עוד חמש שנים אז תוסיף לו ברזומה עוד 200 משחקים בלבן בערך שזה מכובד - אבל היה מקנה לו מקום של כבוד מעל פפה שגם לו היה עשור בלבן - אך עדיין הרבה מתחת ורחוק לא רק מראמוס אלא גם מהיירו. ראמוס היה הבוס בהגנה פאקינג בגיל 19. ואראן לא היה שחקן הרכב בלתי מעורער עד 2017 בערך על אף ששיחק הרבה. הוא גם לא מנהיג ונחבא אל הכלים ולצערי לא תמיד סיפק את הסחורה בהעדרו של ראמוס ששיחק עם כלכך הרבה פרטנרים. הוא נולד להיות אגדה.

 

אני חושב שהבעיה שלו הייתה שהוא היה אלגנטי ונקי מדי, אמנם פפה וראמוס הם דוגמא קיצונית לצד השני, אבל ואראן היה חייב לדעת להתלכלך. זה בסדר לעשות פאול מכוער כשצריך (כמובן לא לפצוע). היו לו מספיק משחקים גדולים אבל מ-2018 בצ'מפיונס היו כמה נפילות גדולות. הוא היה בלם מעולה ומשהו שכתבתי על אוזיל ודי מאריה בעבר - "הבעיה" שלו הייתה שהוא התחיל מדהים, בגיל 20 הוא הציג יכולת מצוינת ולא ממש הצליח לשחזר אותה. היו פרסומים שמכרנו אותו ב-40 מיליון+10 מיליון במשתנים ואני מאוד מקווה שזה לא נכון, מרגיז.

- בגדול אין ממש חדשות מהימים האחרונים, הכרזמה רשמית על הארכת חוזהו של בנזמה בעונה נוספת צפויה בימים הקרובים (הוא כבר החלים מקורונה אגב). אדן הזאר לא מתאמן עדיין עם הקבוצה.
- אגב, מריאנו חוגג 28, כשחזר אחרי עונה מצוינת בליון חשבתי שיש לנו חלוץ מחליף לא רע - מהיר, נוגח מעולה, לוחץ ועולה בטירוף כדי לתת מאתיים אחוז. אבל הולכת הכדור שלו בעייתית, פציע, הוא כמו עצם בגרון..

 

אני חושב שזה יכול להיות נכון אבל רק במידה קלה ובטח לא לעידן הנוכחי שבקלות אתה רואה את כל המשחקים במלואם יש עוד נתונים שונים, Opta למיניהם ובגדול מדובר באופי מסוים של שחקן שהוא הכי לא כוכב שיש. יש הרבה אוהדים בפורום של ריאל שכתבו משהו בסגנון של 'מעולם לא היה שחקן שהיה שותף לכל כך הרבה הצלחות ושיחק כאן עשור ולא באמת נקשרתי אליו'.
לצורך העניין גם פפה וגם ואראן שיחקו במועדון בידיוק עשור ולרפא עוד יש 'סיפור סינדרלה' של בלם שהגיע בהמלצת זידאן, היה תותח כבר בגיל 19 אחרי עונה אחת בלבד בליגה הצרפתית בעוד פפה היה אלים, מתוסכל, מלוכלך ועלה 30 מיליון יורו. פפה עם 334 משחקים ו-13 תארים, ואראן עם 360 משחקים ו-18 תארים וגם יש לו גביע אירופה אחד יותר בארון שזה משמעותי, הוא שיחק גם בשלושה גמרים (2014 - כי פפה היה פצוע, 2017 ו-2018) ולפי המשוואה שהצגת זה מאוד רלוונטי. ועדיין, כמעט כל אוהד יגיד לך איך הם נצרבו בתודעה: פפה >>ואראן.