ריאל מדריד 2021/22: "אולי עוד קיץ" בלי ראמוס וזידאן, אבל עם בייל ואנצ'לוטי.

טוני קרוס סבל מפציעת שריר אתמול, הוא ככל הנראה ייעדר נגד ריאל סוסיאדד ובספק עצום לגומלין שמינית גמר ליגת האלופות נגד פריז סן ז'רמן, כאשר קאסמירו, נזכיר - מושעה. קרוס שיחק ב-29 מ-30 המשחקים האחרונים, מאז שחזר לכשירות מלאה ועלה מהספסל נגד שריף. הוא סופסל רק במשחק אחד - נגד אלאבס בבית. קרלו אנצ'לוטי משלם ובריבית על חוסר הרוטציות שלו. נראה כי מרכז השדה שלנו יהיה ואלוורדה-מודריץ'-קמאבינגה. הנה כל הקומביציות של ריאל העונה במרכז השדה, כולל המאזן:

https://pbs.twimg.com/media/FMsqot0XIAkYonH?format=Xxx&name=medium

בנושא אחר: עוד דלת נפתחת בפני נאצ'ו, כמו תמיד. כל עונה הוא מתחיל כשחקן לא חשוב מדי ומפלס דרך להרכב, גם במשחקים הגדולים. המחויבות והאמינות שלו הופכים אותו לחשוב שנה אחר שנה. העונה הוא כבר שיחק בכל ארבע העמדות בהגנה – מגן ימני (נגד שריף, נגד אלקויאנו ונגד מאיורקה), מגן שמאלי (נגד אינטר בחוץ ונגד ולנסיה במאסטייה), בלם ימני ובלם שמאלי. נגד פריז סן ז'רמן הוא יפתח כמובן לאור היעדרותו של מנדי. הוא פתח בהרכב ב-16 מ-38 המשחקים העונה – 42%, מדורג במקום ה-13 יחד עם פדה, וגם 13 במספר הדקות. בחמש מתוך שש העונות האחרונות נאצ'ו חצה את שליש הדקות. העונה יש לו בולטות של 44.9% והבקיע שני שערים.

דיווח שנראה מעט מוגזם: לפי "הטיימס", אם ריאל מדריד תודח נגד פריז סן ז'רמן בשלב שמינית הגמר - המשכיותו של קרלו אנצ'לוטי בעונה הבאה כלל לא וודאית. סביר שגם הקלאסיקו נגד ברצלונה ב-20 במרץ יהיה מעין מבחן מעבר לכך שאסור לו לאבד את היתרון בפסגה.

 

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1646465664789.Xxx

במארקה פותחים את הבוקר עם ידיעה גדולה על 'התלבטות' גדולה במועדון: לצרף את הולאנד לצד אמבפה, או להתחזק בקיץ בבלם וקשר נוסף. במארקה התייחסו לכך גם בסוף דצמבר וגם ב-26 בפברואר בשער העיתון – המטרה של ריאל מדריד היא להפגיש את אמבפה והולאנד בעונה הבאה ולייצר התקפה קטלנית – הטובה ביותר על פני כדור הארץ. זה יחזיר את ריאל לפסגת הכדורגל עם פתיחת הברנבאו החדש. צירופו של הנורבגי מבחינה כלכלית, יחד עם הגעת קיליאן שגם היא לא זולה על אף שזו העברה חופשית - לא תאפשר חיזוק בעמדות אחרות בסגל. בפאנל גם הציגו טורי דעה של פרשנים רבים:

אלברטו רוביו: "אם מדריד לא תחתים את הולאנד - היא תתחרט על זה לנצח-נצחים".
סנטיאגו סיגורו: "הולאנד ושעה אחת קודם. ברור שחייבים להחתים אותו. שאר הקבוצה לא תהיה כה חזק אבל ההתקפה תעלים את זה. הם יוכלו לשחק בלי שוער" (צוחק).
חואן איגנסיו אוצ'ואה: "הולאנד ואמבפה ביחד - אין מה לומר". את האלנד, הם יתחרטו על זה לנצח נצחים"
מיגל אנחל לארה: "מדריד חייבת רכש באמצע, היא חייבת להכיר במציאות של קאסמירו-קרוס-מודריץ'" (אבל ישנם כבר פדה וקמאבינגה, לא?)

בסקר האוהדים - 61% רוצים לראות את הולאנד, 39% חושבים על חיזוק בעמדות אחרות (35 אלף מצביעים).

 

לא שהולאנד מפחד מלחץ וציפיות אבל זה תמיד טוב שיש עוד שחקן גדול בסביבה. שניהם כל כך טובים וסוגרים לנו את החוד לאיזה עשור וגם ויניסיוס לא רע בכלל השנה, כך שאני חושב שכן נקבל דחיפה אדירה אם וכאשר, טפו-טפו-טפו. מרכז השדה שלנו כן עבר תהליך לפחות מבחינת הסגל אבל פחות מבחינת השימוש במה שיש - ואלוורדה צריך לשחק יותר וגם קמאבינגה, כפי שראיתם אתמול. לפחות אחד מהם באופן קבוע, במקום מודריץ' - בגלל הגיל, או במקום קרוס שלדעתי הוא כן השחקן שאפשר לוותר עליו עם כל הכבוד ל-90%. ההגנה שלנו היא סבירה+ הייתי אומר. אלאבה ומיליטאו ממשיכים להשתפר. שוק עמדת מגן הימני הוא די דל. זה לא שאנחנו יכולים להחזיר את אשרף או להביא את טרנט. לדעתי עבור אמבפה זה בגדול מנצ'סטר סיטי או ריאל מדריד. לא רואה את ליברפול משתוללת עליו, צ'לסי כעת בכלל לא. את הליגה הצרפתית הוא מיצה. מספיק שבשנה הבאה ברצלונה ממשיכה לעשות צעדים נכונים כמו עכשיו עם צ'אבי והיוקרה חוזרת לליגה..

 

טוב זה לא חדש לכם שהיום, השישה במרץ 2022, המועדון הגדול בתבל, ריאל מדריד חוגגת יום הולדת 120.

https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/9/928000a2b30453b6bd29dc6d268c4412213ecd1c.Xxx

ריאל מדריד - איך הכל התחיל? הנה אני (משמאל), דור רומנו, עבדכם הנאמן. בערך בכיתה ט’. אני וחולצת הכדורגל הראשונה שלי - זו של ראול, גיבור הילדות שלי (באחד ממפגשי הפורום ב-2007, פורום ספורטאנטר הישן), והנה הסיפור שלי.

אז זו חולצת ליגה מעונת 2002/03, עונת הגלאקטיקוס האמיתית, עם כדורגל עוצר נשימה וגם חולצה מרגשת. חבר של אבא שיש לו משפחה בספרד - קנה לי אותה ליום הולדת 10.
מה שמדהים הוא שביום בו ראול עזב את ריאל, ביולי 2010 - הלכתי לשחק כדורגל עם חברים כדי לנקות את הראש לפני מסיבת העיתונאים, ידעתי שהדמעות לא יעזבו. רציתי ללבוש אותה והנה, בגיל 18, פתאום היא לא עלתה עליי, זה היה קוסמי. אז מצאתי חולצה אחרת של ראול כדי לשחק איתה, להבקיע, לחגוג ולנשק את הטבעת שאין לי, כאילו אני מספר 7 האמיתי.

בחזרה לסיפור שלי. אהבת נעוריי, באופן טבעי למדי, הייתה דווקא פוקימון, אבל אחד החברים לכיתה, בן אל אלוני, בבית ספר תל נורדו האגדי - לקח אותי פרויקט - להתחיל לבעוט בכדור. יום אחד הוא בא לבית ספר עם חולצה של ראול, דווקא בנבחרת ספרד, ושאלתי אותו מי זה. “ראול הוא אחד השחקנים הטובים בעולם והוא משחק בריאל מדריד, הקבוצה הטובה בעולם”, אמר לי. השם הזה, ריאל מדריד, היה במילה אחת: וואו! התאהבות. ידעתי שיש לי שיעורים חשובים מאוד לערב, ולא מדובר בתנ"ך או בחשבון.
אנחנו מדברים על תקופה בה הכל היה פחות נגיש, מי ידע שקיים בכלל אתר מארקה? ימים שהסתמכנו בעיקר על ספורט5, שברוב הזמן היינו משחקים כדורגל בפיפה ואוספים קלפים. אבל אפילו אז התחלתי להכין מצגת על ריאל ולהוריד תמונות במחשב.

קשה להסביר מהי ריאל מדריד בשבילי. ביום האהבה העלתי תמונה בוכה בגול של ראמוס בדסימה – הייתי שם. כל החיים רצו בראש. איזה אושר של רגע. כמה פעמים בחיים שלכם אמרתם “הגשמתי חלום”? כמה פעמים המציאות עלתה על כל דמיון? תראו את האושר הזה - עם גביע הצ’מפיונס.

אחרי המשחק נגד פ.ס.ז’ באותה עונה (1:3 עצום), בו המשכנו את המסורת והרמנו את הליאו-בלומס באוויר כמעט כמו הברנבאו (וכרגיל באותם הימים - נהגתי לצפות בשידור החוזר של המשחקים הגדולים) - שלחתי הודעה לחברה מהמפגשים. “משחק כזה גדול, לא שומע ממך\ רואים אותך?” אמרה ‘אין תירוצים’ ואז לא הפסיקה לתרץ. כתבתי לה - ‘כנראה שאנחנו במקומות שונים בחיים, תרתי משמע’. ולפתע הייתה לי הארה:

זה מדהים כמה הם תמיד שם. אלה שלא עוזבים לעולם. בקיץ, בגשם, באושר ובעוני. כששמח וכשעצוב. מה שהכי יפה (הבטחתי לעצמי, ועמדתי במילה) שגם בעוד חמש שנים, בגיל 30 - עם אישה ואהבה גדולה בבית וגם תינוק או תינוקת (קצת פחות הסתדר), בעזרת השם. עם עבודה שאני אוהב ומשכורת מכובדת, כשכל החלקים בפאזל - יתחברו - אפילו אם אני אגור במושב, עם הפרות והעיזים ברקע - ביום של משחק: הטירוף, התשוקה, הפרפרים בבטן. אני אמשיך לכתוב את ה-2000 מילים לקראת המשחק באתר, בפורום, בפייסבוק, בוואטספ, בכל מקום.
החדר עדיין מלא בכל מיני מרצ’נדייז בשטויות, דגל מגמר הדסימה, אין סוף חולצות מעטרות את הארון.

ב-2017, בניסיון להחזיר עטרה ליושנה (בעבר גיא היה מהמארגנים, אני זוכר את אליפות 2007 בבאז סטופ עם 300 אוהדי ריאל כששברנו צלחות וכוסות ורקדנו על השולחן ובאו לצלם אותנו לאתר הרשמי) - ארתור הגיב – ‘דור אתה האדם הכי מרגש בעולם, עשור לאליפות קאפלו המיתולוגית’ וההמשך היה – איזה כיף לכך שאתה כל החיים בן 17. אז לא, אני (הייתי) בן 25. אבל דור תמיד שם, נותן הכל, כאילו הוא בן 17.
דור הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא דור. אמנם נתליתי באילן גבוה. אבל אני באמת מרגיש ככה. גאה להיות מזוהה איתה בכל מקום. נקודת האור שלי כשדברים לא הסתדרו ברמה האישית. אחרי הגמר, חשבתי שאהיה רגוע, שפוי. אבל הטירוף והתשוקה לכדורגל רק מתעצמים, בכל משחק. ושלא יגמר לעולם.
אני באמת בספק אם אחווה בחיים רגע שמתקרב לתחושה בו ראמוס הבקיע והייתי שם. אני לא חושב שזה יכול לחזור על עצמו.
אבל ריאל מדריד מחזירה אותי לילדות, משאירה אותי ילד נצחי. האוהד הכי גדול שחיי את הקבוצה כל הזמן, וזה עוד לפני שהגשמתי חלום והוצאתי את הספר על ריאל מדריד, אין יום שאני לא מסתכל בו במדף שלי בגאווה. אני מסוגל אפילו לראות תקציר מפעם, לדעת שיהיה גול והנה ראול מבקיע בקלאסיקו - ולצרוח בכל זאת כאילו זה קרה עכשיו בפעם הראשונה ולהמשיך לשדר בספרדית. אם אתה לא חלק מזה אתה לעולם לא תבין. אין כמו כדורגל. אין כמו ריאל מדריד. תודה אלוהים. תודה. אז מה הסיפור שלכם?

******
ולכבוד המאורע המרגש החלטתי לדרג את עשרת השחקנים האהובים עליי ביותר בריאל מדריד איי פעם. אמנם הרשימה מכיתה ה’ ב-2003 קצת עודכנה, אבל המקום הראשון נשאר, יש לכם ספק? אין כמו האהבה הראשונה.
בחירה קשה, סופר-קשה, ואם הייתי מתחיל עם כאלה שנותרו בחוץ - לא הייתי מסיים לעולם, יכולתי להגיע גם למאה שחקנים. בין אם אלה שחקני בית ולוחמים כמו נאצ’ו ואלברו ארבלואה, כזה שגם היה שחקן טופ בעבר כמו דני קרבחאל, או גלאקטיקוס וכוכבי על שלא נכנסו מפאת מקום. מרסלו לא בפנים, גם לא פפה. אז הרשימה המלאה לאלה שמתעצלים גם לקרוא את האנקדוטות שהוספתי על כל אחד: 1. ראול| 2. כריסטיאנו רונאלדו| 3. סרחיו ראמוס| 4. איקר קסיאס| 5. לואיס פיגו| 6. זינדין זידאן| 7. רוברטו קרלוס| 8. רונאלדו פנומנו| 9. פרננדו היירו| 10. גוטי; מניח שהרוב יופתעו מהמיקום הגבוה של פיגו, ציינתי בכתבה למה הוא כל כך למעלה.

 

קח סקופ - אתמול ראיתי את המשחק בבר עם חולצה שלו, לראשונה איי פעם, אולי זה עזר. וברצינות: משחק ענק, אין מילים, עוד לפני השערים. אני חושב שצריך לעשות הפרדה, רוב הזמן הביקורת כלפיו הייתה הוגנת. גם אם כריסטיאנו לצדך (יש בזה יתרונות כמובן, כן? גם כריסטיאנו בישל לו, ונוח לשחק כשיש את כריסטיאנו שלוקח את רוב הפוקוס מההגנה) - זה לא הגיוני שיש עונות שהוא לא מגיע ל-20 שערים. היו לו החמצות נוראיות, גישה אדישה לעתים, בריחה מאחריות אפילו, לעתים היה בהרכב שלא בצדק. שחקנים משתנים, דברים קורים, כדורגל זה לא מתמטיקה. הוא תמיד היה שחקן גדול שלא מחפש רק להבקיע אלא עם טכניקה עילאית, יוצר מצבים, חכם - אבל לא יציב. ב-2018/19 הוא לקח על עצמו קצת בדיליי, בחצי השני של העונה, אבל הבקיע נגד הקבוצות החלשות. החל מהעונה שעברה הכדורגל שלו מדהים.

לגבי ניתוח הסגל שלך: אני חושב שישנה אמונה עיוורת בקרבחאל אבל קצת עצוב לראות אותו, פעם שעברה ספגנו כשהוא הוחלף אבל כמובן שזה היה צריך לקרות עוד קודם. מסורבל מאוד התקפית, הגנתית אני די סומך עליו. חכימי שבר את הנבדל בגול השני שלנו ולקרבחאל זה לא היה קורה; שחקן לצד ימין? אמבפה אמור להגיע, זו התשובה. בלם? אתמול אנצ'לוטי החליט שאלאבה יהיה בלם בכל זאת, הוא משתפר והוא נהדר. מאזן את מיליטאו שהוא המשתולל והאגרסיבי וחמום המוח. אלאבה, זה לא התפקיד הטבעי שלו, אבל גליץ' מצויין עוד ב-1:0 שמנע את השער השני, נכס. התיאום בין הבלמים משתפר. לדעתי לא יגיע בלם ברמה גבוהה אלא מישהו נורמלי על חשבון ואייחו.

 

@Captain Canada, ברוב השנים כשה-BBC עבדו היטב זה לא שינה לנו שאין תרומה התקפית יוצאת דופן מהאמצע. קרוס ומודריץ' לא כבשו שערים. איסקו היה טוב מאוד לפרקים אבל לא שחקן שהיריבות התייחסו אליו כמו דה בריינה. נניח 2016, נניח עונת הדסימה כי די מאריה לא באמת שיחק באמצע, נניח 2018 גם כן. אם הטריו ההתקפי יהיה אמבפה-בנזמה-ויניסיוס או הולאנד אפילו אז אפשר להיות רגועים. מהירות-טכניקה-דריבל, יש הכל. אני לא חושב שיש הרבה שחקנים טובים בפרופיל שאתה מחפש. תיאורטי בלבד, היית מתאבד על ברונו? פדה חתום עד 2027 והוא יישאר, מחכה רק שייקבל עוד דקות. קמאבינגה יתקשה לשחק את האחורי במשחקים הגדולים, זו התקדמות טקטית שהוא חייב לעבור. לצערי אנחנו צריכים מגן ימני כי 120% של קרבחאל בכל משחק הם אולי 50% ממה שהוא היה פעם.
ריאל מדריד לא תזכה בליגת האלופות כמובן אבל גם אם נגיע לשלב גבוה אסור שתהליך חילופי המשמרות יתעכב. ולפי יכולת נטו, לא קשור לאהבה והערצה - את קרוס אפשר לספסל כבר היום, בעוד לגבי לוקה זה קצת קשה יותר.