ריאל מדריד 2022/23: אחרי עונה מהאגדות - נלחמים בשאננות ובברצלונה

@yonmu, הסכום 'הרשמי' הוא 35 מיליון יורו בפועל ועוד 25 מיליון יורו במשתנים אבל כמעט אף פעם לא כל הסעיפים האלה מתרחשים כמו זכייה בכדור הזהב וכן הלאה. אני אישית תמיד ניסיתי להתעלם מהדברים האלה כי כל כך הרבה דברים יכולים 'להשתבש' עד אז. ריאל מדריד מתקשה מאוד מול פריז סן ז'רמן ומנצ'סטר סיטי ואני לא רואה אותה נלחמת כמו פעם.

מה שכן, לגבי השחקנים שציינת - בוודאי שיש השלכות. אבל אדן הזאר נרכש בגיל מאוד מבוגר. אם הוא היה בן 24 ונפצע ומבזבז שנתיים עוד אפשר היה להפיק ממנו משהו, לוקה יוביץ' הגיע אחרי עונה אחת טובה בבונדסליגה וזה עורר חשד. אני חושב שמגארת' בייל היו מאוד מרוצים, אמנם סיים כמו אפס אבל חתום על רגעים אייקונים והיה חלק מקבוצה שעשה היסטורית. לעתים משמעותי מאוד (אף פעם לא הכי משמעותי) ולפעמים פחות. גם לגבי חאמס רודריגס היו מרוצים. הוא הביא את ריאל לקולומביה, בערך, מכר טריליון חולצות, עונת בכורה נהדרת. הקאמבק היה מיותר.

לגבי הקורונה אגב דווקא לפי כל מה שנכתב, הדוחות שהמועדונים הוציאו ודיווחו וכן הלאה, לקט ציטוטים - ריאל התמודדה עם הקורונה היטב כמו גם באיירן מינכן וכן הלאה, המצב הכלכלי שלנו טוב. צריך לקחת בחשבון שאמנם זה מתעכב אבל עוד שנה נניח גם יהיה הסנטיאגו ברנבאו החדש משהו שאולי יטה את הכף שוב לטובת ריאל.

 

חסוס גאייגו כותב טור דעה ל-AS על כך שהוא מודאג ממרתון המשחקים הקרב ובא: "החזרה האינטנסיבית שצפויה לריאל מדריד באופק גרמה לצוות המאמנים ולרופאי הקבוצה לנעוץ אוזניים. מתחילת המשחק שסוגר את השנה בוויאדוליד , השחקנים הלבנים עשויים לשחק שני משחקים בשבוע עד סוף פברואר ללא מנוחה. ולא רק זה, אלא שמגיעה סדרה של טיולים ללא הפסקה עם שישה משחקים אפשריים ברציפות הרחק מהברנבאו בין הליגה לגביע, בנוסף לשני משחקי הסופרקופה בערב הסעודית. ולסיום, בפברואר עוד שניים בגביע העולם למועדונים במרוקו. בהתחשב בכך שקשה מאוד לחזות כיצד יגיעו שחקני המונדיאל, קרלו אנצ'לוטי פועל כך שבמהלך החודשיים הללו כל הסגל מוכן לשחק כבר בהרכב בכל תחרות. מה שנראה בטוח הוא שבמשחקי הגביע נראה אחד עשר מלאים במחליפים קבועים ושהדחה מוקדמת בתחרות הזו, אל תטעו, לא תיראה כטרגדיה, ועוד פחות מכך כי זה יקל על לוח השנה. זה גם יהיה הזמן לראות אם חלק מהצעירים מסוגלים להמשיך בשנה הבאה בקמפוס. אבל מעבר לתוצאות - צריך לנהל דיון על משהו אולי חשוב יותר: פציעות. אם יהיה עומס רב מדי על שחקן חיוני בחודשיים הקרובים, אתה מסתכן שהוא יגיע במצב גרוע ברגעי המפתח של העונה, מרץ ואפריל, כשהתארים על כף המאזניים. קרלו וצוותו עושים חשבון נפש, הרופאים נותנים טיפולי מניעה ובמועדון מתפללים".

ובצד השני: "התקיפה השנייה של אנטוניו פינטוס", נכתב ב-AS. על אף מאמן כושר בכל אירופה לא נכתב כל כך הרבה, כשהוא בכלל מעדיף להיות נחבא אל הכלים. הוא שוב יהיה 'השחקן ה-12' של ריאל מדריד בשלבי ההכרעה. "התוכנית של אנצ'לוטי להימנע מירידה מהפסים עוברת בשם הראוי: אנטוניו פינטוס . מאמן הכושר שעלה בשנים האחרונות לאולימפוס של הספורט. שבחים מכולם, מדרידיסטאס ויריבים; וזה, בספורט הזה, הוא כבר אבן דרך. כך נכתב: "נתיבי הזכייה בשישה תארים - מלאות מוקשים. תערובת של בורות וחול טובעני שלא נותנת הפוגה: לשחק, לשחק, לשחק, לשחק... ושוב לשחק . זה מה שגיע למדריד עכשיו, מרתון שיכול בהחלט להיחשב כאיש ברזל: פרט להפתעה, ריאל תשחק כל שלושה-ארבעה ימים ללא הפרעה, ללא מנוחה. זה מה שצריך כדי להתחרות בכל המפעלים כמובן. אוטופיה של רבים ואתגר של מעטים. מדריד תוכל לשחק עד 16 משחקים בקצת פחות מ-60 יום. הטכניקות שלו מעוררות קנאה. והצוות הראשון פונה אליהם כדי לשרוד את החודשיים המפרכים שעומדים לפניהם. כשהשעון בפוארטה דל סול יצלצל בפעמון האחרון שלו, בוולדבבסא זה יישמע כמו יריית אקדח. מתחילים 60 יום עם שלושה תארים על כף המאזניים... ועוד הרבה יותר". אז לאנצ'לוטי יש אמון מלא במאמן הכושר שלו והוא רגוע. הוא כבר ראה בעונה שעברה איך שחקניו הגיעו רעננים יותר מכל יריביו בקאמבקים האירופיים. נראה מה יהיה בינואר-פברואר"

https://scontent.fhfa2-2.fna.fbcdn.net/v/t39.30808-6/321491160_1412859745912796_1577179357640339528_n.Xxx?_nc_cat=100&ccb=1-7&_nc_sid=8bfeb9&_nc_ohc=b12IE8v2rlkAX92sdoD&_nc_ht=scontent.fhfa2-2.fna&oh=00_AfCS0TA6DvZpvclYrnr60Mr-4lS3uYYB5AmXiN7XWp1rMw&oe=63AD1786

בנושא אחר, טוני קרוס עדיין לא רמז דבר לאנשי המועדון לגבי עתידו. לפי המארקה, הוא יקבל החלטה האם ימשיך לעונה נוספת - בפברואר כך שיש לו עוד קצת יותר מחודש כדי להתלבט. דבר אחד לא ישתנה - הוא יפרוש בריאל מדריד. במשחק נגד ראיו וייקאנו ראינו כמה הוא חסר. איזה ציון תתנו לעונה שלו עד עכשיו.

 

חייבים לצאת מהקופסא הזו של או קיליאן אמבפה או ארלינג הולאנד והייתי מעדיף את הנורבגי בתקווה שאכן קיים איזה סעיף שחרור ממנצ'סטר סיטי. קיליאן שחקן יותר 'יוצר', אבל מעבר לגינוני הפרימדונה - הוא עשה טעות קשה וזו עסקה של איזה חצי מיליארד יורו להוציא אותו משם, כמעט בלתי אפשרי, זה עלול לערער אותנו כלכלית. מענק חתימה תלת ספרתי במיליונים, שכר עצום בהשוואה לשחקנים בסגל וכן הלאה. בוא נתחיל בתור חלוץ אחד נורמלי בינואר כגיבוי כי לצערי העונה הזו של קארים בנזמה מקוללת.

 

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1672170215508.Xxx

דור רומנו נפרד מ-2022: ציון עשר בדרמה| רגע לפני שהכדורגל האמיתי חוזר וההמתנה בת 50 הימים לריאל מדריד הרגישה כמו נצח - עבדכם הנאמן, שכל כך התגעגע, נפרד משנה בלתי נשכחת ונזכר בעשרת הרגעים הגדולים שרובם עוברים בדרך המטלטלת של הזכייה בגביע ה-14. פ.ס.ז'-סיטי-ליברפול אבל לא רק. כמה פעמים חשבנו שהקבוצה אבודה. ואז הגיע הגול. האם עוד אפשר להתרגש מכדורגל? איך היה אומר מודי בראון היקר (ז"ל)? ת-ב-ל-ו:
ריאל מדריד רגילה לזכות בתארים ויש אוהדים שדיברתי איתם ואפילו העזו לפתח אדישות מסוימת לליגת האלופות אחרי כל הטוב הזה שחווינו מאזהשער האלמותי של סרחיו ראמוס בדסימה ועד למספרת של גארת' בייל ב-2018. כבר זכינו בדאבל לא מזמן אבל אין ספק ששנת 2022 הקסומה היא אחת הגדולות של המועדון איי פעם, כזו שהחלה בהפסד עלוב 1:0 לחטאפה מהתחתית, למשל. הדרך לגביע ה-14 הייתה המטורפת, המרגשת והבלתי הגיונית, שום תסריט לא היה יכול לעשות את זה טוב יותר. רגע לפני שמקבלים בברכה את 2023 וכשהגעגוע לקבוצה אחרי 50 ימים שובר שיאים וסוף סוף הכדורגל האמיתי חוזר – זמן טוב להתענג על כל הטוב הזה שעבר עלינו ולבחור 'רק' עשרה מהרגעים הכי גדולים. לא יאומן כמה פעמים הרגשנו "אנחנו לא מספיק טובים", "זה אבוד", "זה גדול עלינו" בעיקר נגד פריז סן ז'רמן ונגד מנצ'סטר סיטי – וגול הגיע, ועוד איך הגיע. הקסם של הסנטיאגו ברנבאו.

נותרו בחוץ: הריקוד של רודריגו ו-ויניסיוס בדרבי בוונדה מטורפוליטאנו (1:2)| קאסמירו נבחר למצטיין בסופר קאפ האירופי ונפרד, וקרלו בוכה במסיבת העיתונאים| מודריץ' מקבל סטנדינג אוביישן מקהלי היריבות| אחרי ה-1:4 על ריאל סוסיאדד, האוהדים קוראים לשחקנים ו"מתחילים את הקאמבק" נגד פריז סן ז'רמן"| שער הניצחון של אדן הזאר נגד אלצ'ה בגביע – ואז הוא קיבל הזדמנות בהרכב והיה די חלש| הבעיטה החופשית של דויד אלאבה נגד אלמריה שנייה אחרי שנכנס כמחליף – שער ניצחון גדול ו-1:2 במחזור הפתיחה.

הרגעים הגדולים של 2022:

10. הזכייה של קארים בנזמה בבלון ד'אור| ב-17 באוקטובר, על רקע מגדל האייפל, בארץ מולדתו. הקפטן, אחרי העונה הגדולה בקריירה שלו, כשבה הפך גם למנהיג וסחב אותנו עם גולים גדולים לזכייה בליגת האלופות – מגשים חלום, מקבל את כל הפוקוס וזוכה לחוויה מתקנת על ההשמצות הרבות שספג. היה מרגש לראות את זינדין זידאן אלילו, מאמנו וזה שהאמין בו תמיד – מעניק לו את הגביע כמו אב לבן. העניין מדורג בתחתית הרשימה כי אנחנו תמיד בעד הקולקטיב ורוצים שקארים יגיע גם ל-2022-23, הוא היה יותר מדי זמן פצוע. שישה שערים בלבד, לעומת 44 ועוד 15 בישולים אשתקד.

9. הקאמבק המדהים בפיחואן – רמונטדה של אליפות| באיזו קלישאה תבחרו? "ריאל מדריד של ליגת האלופות" או "ניצחון של אליפות"? – חמישה ימים אחרי דפיקות הלב נגד צ'לסי, ריאל יצאה למשחק חוץ נגד סביליה שם היא בדרך כלל מתקשה. במחצית הראשונה הכל הלך הפוך, ה-4:4:2 עם פדה ואלוורדה בכנף לא עבד ואפילו אנתוני מרסיאל כבש נגדנו בדרך לפיגור 2:0. ואז עלה מהספסל איש השעה רודריגו שצימק. בהמשך שער של ויניסיוס ג'וניור נפסל בהחלטה שערורייתית ואז דני קרבחאל בישל לנאצ'ו המחליף שבפוקס עלה לשחק אבל סיים כמו מלך – את ה-2:2. בדקה האחרונה שוב רודריגו, הפעם בצד ימין ובנזמה שהחמיץ כל המשחק חתם את ה-2:3 – טירוף מוחלט. ככה אנחנו אוהבים את זה.

8. הניצחון 1:3 על ברצלונה בסנטיאגו ברנבאו העונה| לא ממש נקמה על ההפסד העלוב בעונה שעברה ועדיין, ריאל הייתה צריכה לנצח כדי שצ'אבי יוריד את האף וגם על מנת לחזור לפסגת הטבלה, לענג את הקהל ולהזכיר מי אלופת אירופה הגאה. בנזמה עשה 0:1 ולאחר מכן פדה כבש מחוץ לרחבה כמו שהוא אוהב. טוני קרוס הציג משחק אדיר והיה מעורב בשער הראשון אבל ריאל נעלמה במקום ללחוץ על הגז, ספגה שער מצמק ורק פנדל מאוחר של רודריגו, שסחט אותו בעצמו – קבע את ה-1:3. הגיע הזמן לשים סוף להפסדים הביתיים האלה בקלאסיקוס בסנטיאגו ברנבאו שם בארסה מרגישה יותר מדי בנוח.

7. הנסיקה של פדה ואלוורדה – כל בעיטה מחוץ לרחבה זה גול!| טוב כבר חרשנו את המשפט שקרלו אנצ'לוטי אמר לקשר האורוגוואי – "אם לא תכבוש פחות מעשרה שערים אני קורע את תעודת האימון שלי". פדה התקרב בעונה שעברה ופגש שוב ושוב את הקורות והמשקוף. העונה כל גול בצבע, הברנבאו מאוהב בו ומתוך השמונה – חמישה מחוץ לרחבה. זה התחיל בניצחון על סלטה ויגו ומשם הוא לא עצר. בומבה אדירה נגד מאיורקה ברגל שמאל ולחיבור אחרי סלאלום, על הקלאסיקו דיברנו, הוא הבקיע גם נגד סביליה וגם נגד אלצ'ה. קרוס: "הוא אחד משלושת הקשרים הטובים בעולם".

6. מרסלו הופך לשיאן התארים בריאל מדריד כבר בסופרקופה הספרדי| עושים כבוד לאגדה. החיוך עדיין שם, האהבה תישאר לנצח אבל מרסלו מאז 2019 דועך ודועך בפן הפיזי. בכל מקרה, בלוח השנה הסתכלנו לראות מתי יניף את התואר הראשון וישתווה לפאקו חנטו וזה קרה נגד אתלטיק בילבאו בסופרקופה. עם ה-0:4 על אספניול בליגה, משחק ההכתרה בו גם בישל לרודריגו – הוא הפך לשיאן התארים של המועדון איי פעם והדובדבן שבקצפת והיהלום שבכתר היה נגד ליברפול בגמר ב-28 במאי. אמנם בגלל המשחק הקשה והתוצאה הצמודה – מרסליניו לא היה יכול לעלות לכר הדשא אבל זה לא באמת משנה. הוא נפרד מריאל מדריד בכבוד של מלכים וכשעשה היסטוריה. מעבר לכך הוא טען שאלה החודשים הכי חשובים שלו כי היה שם מנטור לצעירים. "זה לא יום עצוב, זה יום שמח".

5. השער של ויניסיוס ג'וניור באיתיחאד| איך אמר קרוס? "היינו צריכים להפסיד 10:1". מנצ'סטר סיטי קבוצה פנטסטית, ריאל שיחקה התקפי מדי, ללא קאסמירו שהיה איננו, וספגה מיד מראשו של קווין דה בריינה, אבל תמיד הצליחה לחזור. אבל עם כל הכבוד לשער הגאוני של בנזמה ולפאננקה עם הקרח בוורידים – ויניסיוס כבש את אחד השערים הגדולים שנראו בליגת האלופות ובמעמד עצום. כשהוא קיבל מסירה לשטח הוא היה בכלל על קו מחצית המגרש ואז פתח רגליים והטעה את פרננדיניו. לאורך כל המהלך הייתי בטוח שהוא יחטיא, כמו מיליונים ברחבי העולם לדעתי. והוא כידרר ועשה הכל נכון ובעט בצורה מושלמת. ה-3:2 הגיע בדיוק אחרי שחשבנו שסיטי תתעלל בנו. בסוף הפסדנו 'רק' 4:3 ו...

4. הוולה של רודריגו נגד צ'לסי| לאורך כל הדרך טענתי שאין בעיה להגיד שפריז סן ז'רמן (חכו למקום השלישי) קבוצה טובה מאיתנו ולגבי יתר האנגליות אין ספק בכלל, אבל צ'לסי? הבטחתי שהנקמה 'בוא-תבוא'. בלונדון המערך של קרליטו עבד היטב, פדה בכנף ימין, 1:3 די קליל עם שתי נגיחות מדהימות של בנזמה. מי חשב שהגומלין יוריד לנו כמה שנים מהחיים? ריאל הייתה מנומנמת, חלשה פיזית וראתה את מייסון מאונט ואנטוניו רודיגר מביאים ל-0:2 לבלוז. זה היה משחק של סבל וממש כעסתי על הקבוצה. הניצחון מלונדון ירד לטימיון. במחצית המשחק, אותו ראינו החבר'ה בנוהל בליאו בלומס ברמת החייל – יצאתי החוצה עם הצעיף והסתובבתי, אולי אפילו נשאתי תפילה, חבר 'תפס' אותי, הלך אחריי ותיעד את זה לסרטון מרגש. כבר ראיתי את הנורא מכל (בכדורגל) אחרי השער של טימו ורנר שהביך אותנו. ואז בדקה ה-80 מודריץ' בבישול שידברו עליו באותה הנשימה יחד עם קרן הדסימה – הפאלש הגאוני – ובעיקר רודריגו איש השעה. תמיד זורח במשחקים הענקיים האלה כשעולה מהספסל נגד כל האוססונות למיניהן מתקשה ולא מותיר חותם. השחקן היחיד בסגל שהיה יכול לבעוט בצורה כל כך מדויקת את הוולה הזה. הברנבאו קם לתחייה וצ'לסי הבינה באותו הרגע שזה שלנו. בדקה ה-96, בהארכה, בנזמה כבש בנגיחה אחרי בישול מדויק של ויני. מפסידים 3:2, נקרא לזה הפסד שמח.

3. הדקה המטורפת הזו נגד פריז סן ז'רמן| לא אמרתם בנפיקה? איזו הגרלה קיבלנו בשמינית הגמר, והיה כל כך הרבה מסביב למשחק הזה. כמובן הרצון להעיף קיבינימאט את הצרפתים, קבוצה של מדינת קטאר, ולהוכיח לקיליאן אמבפה היכן כדאי לו לשחק. במשחק הזה ניצתה הלהבה, החלה האמונה. בצרפת זה היה מביש. בנזמה שיחק כשהוא לא מסוגל לזוז, ריאל לא עברה את החצי וגם הדיפת פנדל של טיבו קורטואה לא עזרה. חברים שראו איתי את המשחק בבר צחקו עליי – "זו הריאל מדריד שלך שאתה חופר עליה?", חשתי אכזבה. אמבפה נעץ את ה-1:0 וזה היה כמו סכין בלב. דווקא הוא, דווקא עכשיו? אבל משהו בפנים אמר לי שזה לא גמור. אוהד שמכיר את הקבוצה הזו ואולי מעל הכל – משאלת לב.

בגומלין שוב 0:1 תוצרת אמבפה שהיה יכול להבקיע גם עוד שניים אבל נבדל של סנטימטרים מנע זאת, איזה מזל. התחלתי עם סרטוני הווידאו לקראת המשחקים בשריקת הפתיחה של העונה וביקשתי מאנצ'לוטי עוד במשחק הראשון – פדה כקשר רביעי בצד ימין. גם הפעם זה לא קרה אבל האורוגוואי נכנס לשחק משום שקאסמירו היה מושעה, כמו פרלאן מנדי (ערב עצום של נאצ'ו!). אני חושב שאת השתלשלות האירועים כולכם זוכרים היטב. 'איפה היינו כשזה קרה'. שוב זה נראה גדול עלינו, ה-1:1 ממש לא עמד באוויר, גם לא אחרי שרודריגו ואדוארדו קמאבינגה נכנסו למערכה. הם היו מהירים יותר, חזקים יותר, עם מסי-ניימאר-אמבפה. ב-1:1 של בנזמה בקושי שמחתי, לא רציתי להיכנס לאשליות.

גם הייתה לי אורחת במשחק הזה, מישהי שיצאה איתה לפני כמה שנים, קלטתי שהיא גם כן עשתה לייק בדף של ריאל מדריד וזרקתי לה 'בואי תראי את המשחק באווירה טובה עם חבר'ה שרופים'. וואלה היא הגיעה במחצית, שמתי עליה את הצעיף והיא כנראה הייתה הקמע. העלתה לי את המורל, תרתי משמע, הנוכחות שלה הרגיעה. ידעתי ש-1:1 לא מספיק אבל לפחות מתחיל להיות מעניין. ואז הגיע המהלך המדהים של מודריץ', ויניסיוס היה יכול להיכנס לרחבה ולבעוט איזה חמש פעמים ובסוף מסר לו – לכאורה לא מסוכן בכלל, ואז ה-1:2 של בנזמה. צרחנו, השתוללנו, ידענו שאם נלך אז לפחות עם ראש זקוף. פ.ס.ז' מחדשת את המשחק, אני רואה את כולם רצים בטירוף ללחוץ גבוה כמו שראיתי את הקבוצה בדמיוני ואז הגיעה הטעות של מרקיניוס, בנזמה ארב לטרף, 1:3. דויד אלאבה עם הכיסא, לאנטוניו פינטוס יוצאים הוורידים ואני צורח ומשתולל וכמעט בוכה, איזו חגיגה. הקסם של הברנבאו. בפורום האוהדים שלנו מישהו כתב: "צריך לבדוק מה עם דור. הוא עדיין לא יצר קשר, ואם אני הייתי בטירוף אז תארו לכם מה איתו". ואכן, זה היה מרגש. הודעתי שאני חיי, חזרתי הביתה לכתוב אלף מילים שוב על המשחק ולצפות בשידור החוזה, דז'ה-וו של 2018. המשחק הכי גדול מאז. אני זוכר היטב ש"בהכנות למשחק" בפורום שלנו ממש נזפתי בכל מי שחושב שאין לנו סיכוי. העונה הסתמית הזו התעוררה. הבחורה נתנה לי ברקס. אבל זה היה יותר טוב מסקס.

2. נס רודריגו נגד מנצ'סטר סיטי| יום העצמאות. אף מסיבה לא מעניינת אותי. חבר טוב שקורא לעצמו אוהד שרף (בלי שמות) הלך לאיזה משהו יוקרתי בנמל. זה לא שהוא הזמין אותי אבל צחקתי עליו שהוא לא רואה את המשחק. "גם אם היינו מפסידים 4:0 – בעד שום דבר שבעולם אני לא מפסיד את המשחק הזה, תעשה חשבון נפש". לדבר על מה שעבר עליי באותו ערב זה אולי קצת קשה. אז אני אמשיך לספר לכם סיפורים מסביב. דקה 90, אבא שלי נכנס ורואה אותי חוגג בטירוף את ה-1:1 וצורח 'ואמוס' כמו משוגע. "אבל דור, תירגע, אתם צריכים עוד גול, מה זה משנה, שלא תתאכזב". אמרתי לו, שנייה אחרי שהשופט קבע שש דקות תוספת זמן – "לך תדע".

"זוהי ריאל מדריד", צרח נדב יעקבי הגדול ואני מצאתי שידור של שתי הדקות האלה בספרדית וזה היה מצמרר פי אלף. ראיתי את הווידאו הזה בכל יום מאז, לדעתי אלף פעמים במצטבר. אני זוכר כל רגע במהלך – ההגנה מאפשרת לכדור להגיע לטיבו שבעד לקיבינימאט, ויניסיוס עשה שם סיבוב, בסוף מנדי הרים רע אבל אדר מיליטאו נלחם על הכדור ומסר לדני קרבחאל. "לה פונר דה קרבחאל" – הוא מרים ואז מרקו אסנסיו מסיט עם הג'ל ורודריגו – וואו. זה שני רק לדסימה מבחינתי. "אחי, בא לרוץ ערומים בטיילת?", נכתב לי חברי הטוב אבל לא הייתי מסוגל לענות לאף אחד יממה שלמה. הייתי קפוא. לא הלכתי לישון כל הלילה. בחזרה לווידאו – בחיים לא פיענחתי ככה שתיים וחצי דקות. רציתי לראות איך כל שחקן הגיב אחרי השער. חצי מהקבוצה בכלל רצה שמאלה לוויניסיוס, לדיוויד אנצ'לוטי, קאסמירו התגלגל לדשא וגם מודריץ' קפץ והצטרף למעגל הקבוצתי. לקרבחאל כמעט נקרעו הוורידים, גם מיליטאו חגג. נאצ'ו בצד שמאל נתן כיף למנדי ואז תפס את הראש וחבט באדמה, תמונה קסומה שלא תצא לי לעולם מהראש.

"ויותר לא עוצר לא נוגע בזמן. מחפש לי מהות – רגע אושר קטן. אני יודע, מישהו איתי כאן. מישהו איתי כאן" – ישר התחבר לי השיר המקסים של בניה ברבי שעוד לפניכן היה בפלייליסט שלי. "אני לא יודע איך זה ייגמר וגם אם נודח – הדקה הזו שחוויתי עכשיו – זה שווה הכל. תודה לך אלוהי הכדורגל – תודה. אני אוהב אותך, ריאל מדריד", כתבתי על רקע תמונה של רודריגו חוגג. כן, דווקא הוא. אני זוכר גם את הכיתוב על המסך שתי דקות קודם – סיטי – 99%, ריאל מדריד – 1%. זו הרמונטדה הגדולה ביותר שלנו איי פעם. ורודריגו גם היה מעורב במהלך של הפנדל ובנזמה הציע לו לבעוט ולרשום שלושער אבל הוא וויתר. המהלך האצילי הזה של השניים מראה כמה חדר ההלבשה שלנו היה מאוחד ומגובש, אידיליה מוחלטת בין הצעירים לוותיקים, יראת כבוד כלפי כולם. כמובן שהדקות האחרונות היו מורטות עצבים גם בקסם של הברנבאו. סיימנו עם הגנה שכוללת את חסוס ואייחו, שחקנים לא עמדו על הרגליים, גם דני סבאיוס היה על המגרש וקורטואה הכל יכול הדף שם נגיחה פסיכית של פרננדיניו. הייתה תחושה שהגביע הזה מכושף.

לא פחות מרגש, ברמה האישית, היה לראות אוהד אחד שלנו מגיב לאחד הטוקבקים של אתרי הספורט הגדולים בארץ עם תמונה של הספר שלי: "המלכים של אירופה – סיפורה של ריאל מדריד". העונה הזו סימלה את הסיפור שלנו יותר מכל. ידעתי שמעתה ואילך עד ל-28 במאי אין לי שום דבר אחר בחיים. לא בחורות, לא עבודה, לא חברים, לא כלום, סופרים לאחור. החבר הכי טוב רוצה מסיבת רווקים ברומניה ושאל כמה תאריכים. אני לא טיפוס כזה ומעדיף לעשות את ההכנה שלי לגמר בראש שקט אבל זה היה ברור שאגיע. "לא אכפת לי מהכסף או מהיעד – אבל בשביל הסיכוי הקטנטן הזה שאוכל לטוס לגמר – תתחשב בי בתאריכים".

1. הזכייה בליגת האלופות ה-14 – הגביע האלמותי| לא טסתי לגמר. וגיא קליין הגדול שהקים את האימפריה הזו – בהחלט כן. "ציפור קטנה לחשה לי ש...", כתבתי לו, והפעם בניגוד לסנוביות בדרך כלל – הוא ענה לי מיד. מחויך כהרגלו, חולצת פולו של ריאל על הרקע של מגדל אייפל. גמר רביעי שלו, עד היום היה לו 3 מ-3. דסימה (גם אני!), 2016 ו-2017. השקט שלו הרגיע אותי. כתבתי בלי סוף לקראת המשחק הזה, באמת. תירגמתי את המכתב המרגש שכתב לעצמו אדר מילטאו שברגע קשה אמו אמרה לו: "אבל זה לא מה שחלמת עליו?", כששקל לעזוב את הכדורגל בגלל הקשיים; כל הציטוטים האחרים; סקירת העיתונים; הגמרים הקודמים והמספרים; הטור דעה וכמובן הווידאו. ה-28 במאי זה יום חג. מגיעים לאותו מקום 'הבית שלנו', מפוצץ, גביע דמה של ליגת האלופות כבר מחכה לנו. אני ברוב חוצפתי עשיתי כמה תמונות לפני, חייב (כמו שב-2018 הצטלמתי בבית עם גביע קטן לפני פאנג'ויה – למקרה ונזכה), וברור שאני ובן ראול מייזל נניף אותו, אם וכאשר. המשחק מתעכב ומתעכב וזה מעלה את לחץ הדם. אני מרגיש שזה כבר גדול עליי למען האמת.

עיכוב של 38 דקות, אופ"א היא שכונה אחת גדולה, זה ברור לכם. ואז הגיע מה שהייתי צריך. רואים את ראול הגדול סוחב את הגביע עם האזניים הגדולות, הגביע היקר מכל – למרכז המגרש יחד עם אגדת ליברפול. ומעבר לכך – ראול 'שואג' את המנון הדסימה. השחקן הנערץ עליי יותר מכל הזכיר לי שלרוב הכדורגל לא אכזב אותי. הוא משגיח, הוא איתנו. וכמובן – ריאל מדריד לא משחקת גמרים, היא מנצחת גמרים. בניגוד לגמר 2018, ריאל מדריד הגיעה למשחק עם ההיסטוריה כמובן, ה-DNA המנצח אך היא הייתה קבוצה פחות טובה מליברפול ששיחקה בקצב אחר, עם מעט נקודות תורפה והחמיצה את האליפות באנגליה על חוט השערה. הכדורגל יתאכזר אליה פעמיים?

ריאל לא ממש נגעה בכדור עד לשער הפסול (הזייה) של בנזמה, אבל אין דבר. היינו צריכים התקפה אחת טובה כדי שזה יקרה. פדה, במה שאולי החל כבר את 22-23, קיבל כדור בצד ימין, רץ מעט, חיפש אפשרויות ושלח כדור רוחב אלכסוני חזק מאוד, ויניסיוס התגנב מאחורי טרנט-אלכסנדר ארנולד וסיים כמו אלוף, 0:1 לריאל. כולם זוכרים את ההשתחררות הנפלאה של מודריץ', המסירה החכמה לקאסמירו, ואני גם זוכר את הברזילאי באותו רגע של הבקעת השער כמעט בוכה מרוב התרגשות.

עכשיו הלחץ יעלה כשיש לך מה להפסיד. יורגן קלופ עשה מבט של 'להישאר רגועים' וגם אחד שידע שזה עומד לקרות. קורטואה היה מדהים כבר במחצית הראשונה בעיקר כשהדף את הבעיטה החזקה של מאנה לקורה, ולאט לאט הלחץ גבר. כשסלאח התגבר על מנדי בזריזות ובעט לפינה הרחוקה, הצלה מקו השער כמעט כמו סאן איקר נגד באייר לברקוזן ב-2002 ועוד ועוד. הייתה תחושה שהוא יהדוף הכל ואכן תשע עצירות היו לו – שיא בגמר. קרוס שיפר את רמתו ממשחקי הצ'מפיונס המאכזבים באותה עונה וגם קו ההגנה שלנו, מן הסתם במשחק נסוג – היה טוב יותר. אדר מיליטאו, דני קרבחאל שתיסכל את לואיס דיאס וכן הלאה.

זו הזכייה הכי גדולה של ריאל איי פעם לדעתי. בעידן שאחרי כריסטיאנו רונאלדו, במה שחשבנו שתהיה מעין 'עונת מעבר' כמה שזה לא באמת קיים בקבוצה הגדולה בתבל. בהתחשב ביריבות הגדולות שעברנו – המסלול הכי קשה, והדרמות והסיפוקים. זה מאפיל על הדסימה שם 'הכל התחיל' או יותר נכון הסדר ששב לקדמותו, מאפיל על 1998 בה שברנו את 32 השנים הרעות, וגם על 2017 שהייתה הזכייה השנייה ועשתה היסטוריה או 2018 בקייב.

********

מה שמדהים הוא שהטירוף הזה לא נגמר אף פעם וכנראה לא ייגמר לעולם, והילד כבר בן 30 והוא עדיין לוקח ללב. חשבתי שאחרי שהייתי שם בגמר הדסימה – ראיתי הכל. וגם שלוש הזכיות הרצופות האלה בליגת האלופות. הגביע ה-14 האחרון התעלה על הכל. אני תהיתי ביני לבין עצמי מה עוד נשאר לי לראות בכדורגל, האם משהו יכול לרגש יותר מהקאמבקים בעונה שעברה (מאשר לחזות בדבר כזה במגרש עצמו). אולי חסר לי מאניטה על ברצלונה וזהו-זה. אמרתי לעצמי – דור תירגע, אחרי העונה שעברה והגביע שכל כך מרגש אותך תמיד – תישאר קול. צפה במשחקים רגל על רגל ותנסה ליהנות מכדורגל.

ועדיין אני מוצא את עצמי כותב את האלפיים מילה על משחק ליגה 'רגיל', מתעצבן אחרי מחצית משעממת בה החבר'ה חושבים שהגול יגיע לבד, כשהקבוצה נותנת את המינימום ולא מבין איך קורים דברים כמו ה-1:1 הזה נגד ג'ירונה. או מתרגז על ויניסיוס אחרי קבלת החלטות שגויה (ואסור לי! אחרי כל מה שעשה בשנה שעברה) או צורח אחרי פצצה של פדה מחוץ לרחבה. ריאל מדריד ואני זה גורל, וזה לכל החיים (וזה הזמן לשתף אתכם שבכיתה ז' שנחשפתי יותר עמוק לעולם האינטרנט בפעם הראשונה, היה לי אתר בטיפו – ריאל מדריד דור).

 

קודם כל התגעגעתי לתחושה הזו של הכמה דקות לפני השריקה, שאתה מדמיין מה הולך לקרות, לובש את החולצה (של פדה ואלוורדה הפעם, התלבטתי האם לבחור בזו של כריסטיאנו רונאלדו). זוכרים את 'ההבטחה' שלי? אז בערך בדקה ה-70 כשהלחץ גבר נפלטו לי קללה-שתיים ומצאתי את עצמי קצת לחוץ בפנדל. איבוד נקודות במשחק הזה היה קטסטרופה.
כמו הקבוצה שעזבה לקטאר| זה היה ערב קצת עצוב עד לסיום, בעיקר עם הידיעה לגבי כריסטיאנו רונאלדו. וברצינות: ניצחון כל-כך חשוב וכרגע בהתחשב בלו"ז שבדרך - לא אכפת לי שזה בשיניים ולא הייתה המשכיות לחצי השעה הדי טובה שלנו. אותי קארים בנזמה די עיצבן ברוב המשחק. קבלת ההחלטות שלו הייתה לא טובה מבחינת המסירות, היה נראה איטי וחלוד, השער השני שלו זה מבחינתי בכלל לא חוכמה כשוויאדוליד כבר בעשרה שחקנים והוא בודד ברחבה - וכן הלאה. מבחינתי אבל בזמן שחובת ההוכחה ממש עליו - קיבלנו בחזרה את השוער הטוב בעולם, זה שמביא נקודות - טיבו קורטואה, עם הדיפה אדירה שם אחרי כדור הקרן. כמה הוא רוצה לשמור על שער נקי, כמה.
הרבה מאוד שחקנים לא לוקחים סיכונים ומשחקים בביטחון ירוד, תמיד מסתכלים לאחור ולא דוחפים קדימה במהירות, התקפות מאבדות מומנטום, למשל קו ימין עם דני קרבחאל ומרקו אסנסיו שהוא מאוד נרפה ואיטי (ויניסיוס היה השחקן המהיר היחיד היום למעט פדה ואלוורדה). ככה, גם אם אנחנו מרוויחים כדור בחצי שלהם - אנחנו מבזבזים זמן.
אין שום סיבה שלוקאס ואסקס לא יפתח בהרכב. קרבחאל אפילו מוותר מראש על כל ניסיון לתקוף וגם כשזה קורה הקרוסים שלו נוראיים. דני סבאיוס עם דריבל אחד עוצר נשימה אבל לא ניסה מספיק לעומק. גם פדה היה די גרוע ואפילו לא רץ כמו תמיד. החילופים של קרלו אנצ’לוטי היו קצת מאוחרים מדי לטעמי, אבל על כך אנחנו כותבים בכל משחק.
ויניסיוס בעוד ערב מסורבל, הפריע לי שהוא לא עזר אף פעם להגנה, אין שום סיבה שזה יקרה, אתה עדיין לא קיליאן אמבפה. לפעמים משחק בנגיעה הרבה יותר טוב גם אם תיסכל אותו שילד צעיר מצליח להתמודד איתו בפיזיות ובמהירות. היה לו מהלך אחד פנטסטי עם דריבל שייכנס לקלטת ובמקום למסור כדור רוחב הוא ניסה להתחכם, לא ב-0:0 בבקשה.
אני באמת חושב שגם עם מה שיש הקבוצה צריכה לשחק יותר טוב, בטח נגד קבוצות כאלה, זו עדיין לא לליברפול. נקווה שתהיה עלייה הדרגתית כלשהי כי ככה זה לא יכול להימשך. גם המוטיבצייה לא ממש הייתה שם.
וזה אולי קצת מטריד מה שקורה במרכז השדה. אולי אלה ‘סיוטים’ מההפסד נגד ראיו וייקאנו, אבל כל האגרסיביות שלנו תלויה באורליאן טשואמני? אני לא משוכנע שאם אדוארדו קמאבינגה היה פותח, והוא נתן בישול גדול - הוא היה מספק את התשובה למיקום של קשר אחורי. הוא כן אגרסיבי אבל גם עושה הרבה עבירות של צהוב ופחות מחלץ כדורים בחסד. אנצ'לוטי חייב לחשוב טוב איך הוא מפיק ממנו יותר, כבר בהרכב. מרכז ההגנה עבד די בסדר. האללה מדריד!

 

הסיכום שלי למשחק הגביע אתמול:

https://totalfootball.co.il/uploads/default/optimized/2X/c/cf41413c2a9faa4bcd2e7def6038edf43e0551b5_2_690x460.Xxx

בלת"ם בלו"ז| הכותרת השנייה שלי הייתה משהו בסגנון ‘שכוננת התקווה’ - מגרש גרוע וקשה ממה שחשבתי וכבר אחרי 30 שניות ראינו שזה לא יהיה טיול, וכמובן התקווה האדירה לזכות בגביע המלך - “החלום” עדיין בחיים. רגע אחד של כוכב כמו רודריגו שסוף-סוף העז. ניצלנו מפאדיחה רצינית ובעיקר ניצלנו מהארכה כי עוד 30 דקות כאלה היו קשות מאוד. זה היה משחק גרוע ממה שציפיתי, די מביך. גם כר הדשא לא יכול להוות תירוץ כל כך גדול על אף שנוח לקרלו אנצ’לוטי לתקוף, וגם לא העובדה שזה המשחק הכי גדול בתולדות קסרניו בעוד אצלנו זה סתם בלת"ם בלו"ז.

אפס טענות לקרלו על הסגל שלקח איתו למשחק, אוי ואבוי אם לא היינו מנצחים את האימפריה הזו גם בלי ויניסיוס ג’וניור (לגבי היתר אני מניח שיש קונצנזוס שזה טוב שהם לא שיחקו). אני רק כל כך כועס על הפירורים האלה שהוא נתן לסרחיו אריבאס שזה שחקן שכולם מכירים ולא אחד שקראנו עליו במארקה שלשום. גם מי שלא עוקב אחרי קסטיליה אפילו בתוצאות שבוע אחר שבוע - מבין שיש כאן כישרון שהוא קצת יותר מהרגיל. במשחק כזה, כולם חסרי מוטיבצייה ומשחקים קקה - למה הוא מקבל רק עשר דקות? אם לא עכשיו אז מתי? אני בטוח שהוא היה יכול לתת לנו משהו.
טענה שנייה היא שלא ראינו שינויים פנימיים בתוך המערך. למשל לנסות אולי את פדה ואלוורדה לפתע בצד ימין ולהפתיע, להוריד את מרקו אסנסיו למרכז השדה כדי שכדור עומק טוב אחד יגיע וכן הלאה. דני סבאיוס משחרר כדור לאט מדי וכמעט תמיד מנסה את האופציה המסובכת וחבל.

אני לא שותף לעליהום על אדן הזאר, בטח לא במארקה בסטייל הכותרת “זה בטח צירוף מקרים אבל בכל זאת - ריאל מדריד הבקיעה כשהוא לא היה במגרש”. ואפילו גילוי נאות: לחצנו שם על החבר’ה במייקס-פלייס בטיילת שישימו ריאל בצל חגיגת הפרמיירליג והגעתי לבר עם חולצה שלו מ-2019/20. הזאר חייב להראות יותר מוטיבצייה אבל הקבוצה לא חיברה שלוש מסירות. אפשר לקטול אותו אבל תחכו עוד קצת לפעם הבאה שהוא יאכזב אותנו. גם אסנסיו לא עשה כלום למען האמת.

נקודת האור וכמה עצוב היא שחקני הבית. נאצ’ו הלוחם עם אפס טעויות - ניצח בכל מאבק, לא איבד ריכוז, בדיוק כמו שחשבנו. גם לוקאס ואסקס עלה וירד ועלה וירד ועלה וירד והעביר איזה כדור רוחב לא רע בכלל. העיקר שעברנו, בואו נשמור את העצבים ל-0:0 הצפוי בוויאריאל ביום שבת. האללה מדריד!

אגב, תודו שחשבתם שזה יותר גרוע - תעדכנו ל-25. ריאל הפסידה פעם אחת ב-25 המשחקים האחרונים שלה נגד יריבות מהליגות הנמוכות בספרד - זה קרה נגד אלקויאנו ב-2021.

 

עשרת שחקני הרכש הכי טובים שהגיעו לריאל בחורף| כן, זה נראה שבמועדון ימשיכו לדלג כמיטב המסורת על חלון ההעברות שנפתח עכשיו, אבל לזכר הימים הטובים כמו חורף 2007 - ניזכרים במרסלו, בגונסאלו היגואין וגם בפחות מוצלחים. הדירוג המלא אליו השתחל אפילו אנטוניו קסאנו הסורר

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1673034862340.Xxx

השחקן האחרון שהצטרף לריאל מדריד בחלון ההעברות בחורף הוא ברהים דיאס, הקשר הספרדי הצעיר שנרכש ממנצ'סטר סיטי בינואר 2019. גם השנה ריאל מדריד כהרגלה בקודש פוסחת על חלון ההזדמנויות הזה ולא יצטרף חלוץ למשל. בכל מקרה, כזכר לימים היפים, למשל אלו של עונת 2006-07 בה ללא החיזוק בינואר אין סיכוי שהיינו מניפים את גביע אליפות מספר 30 – זה הזמן לדרג את עשרת שחקני הרכש הטובים ביותר שהצטרפו לריאל בחורף.

ההחתמות הכי גדולות של ריאל מדריד בינואר:

1. מרסלו – אין צורך להסביר, זה מובן מאליו. פאביו קאפלו לא ממש האמין בו והוא לא היה רלוונטי לעונת האליפות עם שש הופעות בלבד ו-165 דקות (למרות שאם תחפשו תוכלו לראות בסרטון את המגן הברזילאי הממזר רודף אחרי המאמן ושופך עליו בירה), לקח זמן עד שהחלום להיות היורש של רוברטו קרלוס – הפך למציאות. אבל מרסלו הוא שחקן היסטורי. אף אחד לא האמין שהילד בן ה-18 יישאר בסנטיאגו ברנבאו כל כך הרבה זמן (רצו להשאיל אותו!) ויהפוך לשיאן התארים| המספרים: 546 משחקים, 38 שערים. א-ג-ד-ה.

2. גונסאלו היגואין – גם פיפיטה אגדה, שלא תטעו, ובמקרה שלו האימפקט היה מיידי. אמנם הוא לא היה גולר מהרגע הראשון אך הוסיף מהירות אדירה, תחכום, רוח נעורים והתלהבות למשחק ההתקפה. שער בכורה בדרבי הקשה בוויסנטה קאלדרון בו שדדנו נקודה, בישול ב-0:1 הקשה על סראגוסה לפני סיום הסיבוב, מעשה הגבורה נגד אספניול אחרי חילוץ כדור ודאבל-פס עם רייס ז"ל וגם שני בישולים במשחק האליפות נגד מאיורקה. שש וחצי שנים שיחק פיפיטה בלבן וייזכר לעד. מה הפלא שבמשחק הפרידה השתווה לחואניטו. וכן יש לו גם שני שערי אליפות| המספרים: 264 משחקים, 121 שערים.

3. פרננדו גאגו – אמנם הוא לא ממש תואם פרננדו רדונדו, אבל שיהיה. גאגו עזר לגוטי ושידרג את מרכז השדה שלנו בניגוד למהמאדו דיארה ואמרסון האפורים. הפס שלו אלגנטי, הוא תמיד דחף קדימה ובשנתיים הראשונות היה שחקן מעניין מאוד, רץ בלי סוף והיה מתקל לא רע. אולי לא וורלד קלאס אבל בסדר. לנצח נזכור לו את המסירה הצידה לרוברטו קרלוס במשחק המשוגע ההוא. המספרים: 121 הופעות בריאל, שער אחד

4. דייגו לופס – השוער הגבוה שב הביתה בחורף 2013 בהוראתו של ז'וזה מוריניו לאחר הפציעה של איקר קסיאס. וגם כשאיקר שב לכשירות – אי אפשר היה לספסל את דייגו שרשם משחקי על – קלאסיקוס בליגה ובגביע, שמינית הגמר נגד מנצ'סטר יונייטד וגם חצי הגמר נגד בורוסיה דורטמונד. חתול אמיתי, שולט בכדורי הגובה, משרה שקט וביטחון על ההגנה, אחד המנהיגים. היה השוער שלנו במשחקי הליגה בעונת הדסימה ונפרד לאחר מכן. הקריירה שלו ממשיכה. המספרים: 62 הופעות בלבן (בפרק ב' שלו)

5. תומאס גראבסן – כולנו זוכרים אותו גורם לרונאלדיניו לחשוש. קרחת, מבט מאיים, רץ בלי סוף. גם הגלאקטיקוס רחשו לו כבוד מהרגע הראשון. מה שהיה חסר לריאל מדריד במרכז השדה מאז עזיבת קלוד מקאללה. מדורג גבוה מאוד על אף שבעונה השנייה היה לא רלוונטי, אך שיפר את הקבוצה בצורה יוצאת דופן בחורף 2005, וכל זה כשהוא מגיע בסה"כ מאברטון הבינונית ובגיל לא צעיר. וכן, הוא גם 'הרביץ' לרוביניו באימון; המספרים: 49 הופעות בלבן, שער אחד

6. לאס דיארה – פחות או יותר אותו הדבר, פשוט לקפוץ במכונת הזמן ארבע שנים קדימה. לאס הגיע מפורטסמות' להזדמנות חייו בטופ של הכדורגל אחרי ניסיונות לא ממש מוצלחים בצ'לסי ובארסנל, כשגם התדמית לא ממש עזרה לו. חזק מאוד פיזית, שליטה טובה בכדור, המון ביטחון עצמי. היה שחקן הרכב ברור גם בעונת הגלאקטיקוס2 ב-2009-10 ואף כבש את שער הניצחון במחזור הפתיחה נגד דפור. חילטר גם כמגן ימני לא רע לעת צרה. המספרים: 117 הופעות בלבן, שער אחד

7. סיסיניו – נשים בצד את כל סיפורי האלכוהול\המסיבות\השטויות. סיסיניו כיאה לשחקן ברזילאי הביא איתו שמחה ורצון לתקוף בלי סוף. כשמיצ'ל סאלגדו כבר היה מעבר לשיאו זה היה מתבקש. מה שלא עבד עם קרלוס דיוגו בתחילת העונה – הצליח יותר עם סיסיניו בהופעותיו הראשונות באירופה. כבש שער ענק נגד סראגוסה בגביע המלך בגומלין חצי הגמר בפצצה לחיבורים והיה טוב בכל 2005-06. בתחילת העונה לאחר מכן נפצע ונעדר לזמן ארוך. ועם קאפלו על הקווים לא היה לו סיכוי. המספרים: 32 הופעות בלבן, שלושה שערים.

8. עמנואל אדבאיור – הוא אמנם לא פתח בהרכב במשחקים הגדולים אך מוריניו התעקש עליו והיה מרוצה מהיכולת שלו כמושאל ממנצ'סטר סיטי. הגיע כשהיגואין חזר מפציעה בגבו שהשביתה אותו למספר חודשים וכשבנזמה היה מאוד לא יציב. אפילו עלה לשחק בגמר הגביע כמחליף בזמן שצמד החלוצים האחרים לא ראו דקות. שמונה שערים ב-22 הופעות זה בסדר גמור, וההילייט העיקרי היה צמד נגד טוטנהאם ברבע גמר ליגת האלופות ב-0:4 בסנטיאגו ברנבאו. במשחק הפרידה נגד אלמריה סיים יפה את הפרק בלבן עם שלושער. מהיר, חזק, ממזר.

9. קלאס יאן הונטלאר – הסקורר הגדול של אייאקס נחת בברנבאו בזמן שרוד ואן ניסטלרוי קרע את הרצועה הצולבת. הציפיות היו גבוהות אך כבר שבמועדון העדיפו, כצפוי, לרשום לליגת האלופות את לאס (היה מותר רק שני שחקנים ששיחקו באירופה) – ראינו מהו מעמדו האמיתי. הונטלאר נכנס לתלם דווקא בערב ההיסטורי בו ראול עבר את אלפרדו די סטפאנו, כשכבש נגד ספורטינג גיחון. הרשית צמד נגד אתלטיק בילבאו בחוץ וגם שער שוויון יפה בדרבי מנבדל. שמונה שערים ב-20 משחקים היו לו ובקיץ עזב למילאן. בשאלקה חזר לחורר רשתות – לצד ראול.

10. ברהים דיאס ואנטוניו קסאנו – כשריאל מדריד של סנטיאגו סולארי חיפשה את עצמה בחודש ינואר – הקשר הספרדי הגיע ב-17 מיליון יורו. קשה לומר שהוא קיבל הזדמנות אמיתית. פתח בהרכב בזוועתון נגד ריאל סוסיאדד (הפסד 3:1) וכבש שער אדיר שמוכיח את הטכניקה העילאית שלו – מיסטר דריבל. סיים עם 11 הופעות באותה עונה ועשר בעונת האליפות עם זינדין זידאן, בה תרם שער בודד. אולי הוא עוד יחזור.

ומה עם הפרחח מרומא שהגשים את חלומו והצטרף למועדון הגדול בעולם בחורף 2006. היה ברור שריאל מקבלת שחקן שמעבר לשיא, עם כרס בירה, ולא את זה ששיגע את הסרייה א' שנתיים קודם לכן. ועדיין, קסאנו, שהיה ידוע כליצן אמיתי ו"העז" לחקות את קאפלו באימון ולבעוט בדלי פעם אחר פעם – היה משעשע וגם תרם קצת על כר הדשא. לא הרבה, אבל בדרבים זה עבד. שער בנגיחה ב-1:2 הקשה בעונת 2005-06 וכעבור שנה, בוויסנטה קאלדרון כשקאפלו שלף אותו מהספסל בניגוד לכל היגיון בריא – האיטלקי שלח מסירת עומק מדהימה להיגוואין שהבקיע. הציל את הקריירה בהמשך בפיורנטינה ובצמד המילאנזיות. המספרים: ארבעה שערים ב-29 הופעות.

 

https://phantom-marca.unidadeditorial.es/1ffd81e1f8a2973bdc5c647923b23f76/resize/1320/f/Xxx/assets/multimedia/imagenes/2023/01/09/16732927237691.Xxx

מאבדת מהצלם הספרדי שלה| מארקה יש כתבה גדולה על כך שריאל מדריד מאבדת קצת מהצלם הספרדי שלה. מאז עונת 2000-01 (קסיאס, סאלגדו, היירו, אייטור קאנקה, הלגרה, ראול, מוריינטס\גוטי ולעתים מוניטיס) - המספר הממוצע של שחקנים ספרדיים בהרכב הולך ופוחת. מאז עזיבתו של סרחיו ראמוס, השחקן היחידי הספרדי בריאל מדריד שהוא שחקן הרכב קבוע הוא דני קרבחאל. ב-13 מ-24 משחקים העונה, עמדת המגן הימני היא זו שהצילה את ריאל מהרכב לא ספרדי - 11 פעמים קרבחאל ופעמיים לוקאס ואסקס. בשבעה משחקים אחרים היו שני ספרדיים בהרכב. מאז קיץ 2000 ריאל החתימה 69 ‘זרים’ כלומר לא מספרד ו-26 ספרדים. כמובן שגם זה שהקבוצה לא ממש מייצרת או בונה על שחקנים בולטים מהקאנטרה, למשל סרחיו אריבאס - משפיע מאוד.

עונת 2001-02 מציגה את ‘השיא’ עם 6.8 ספרדים בהרכב הממוצע. ב-2000-01 זה היה דומה עם 6.6 וגם ב-2003-04 היו 6.2. מאז רק במספר עונות בודדות היו מעל חמישה שחקנים ספרדיים בהרכב בממוצע, הפעם האחרונה 5.3 בעונת 2009-10 (קסיאס, ראמוס, ארבלואה, צ’אבי אלונסו ולעתים אלביול). העונה הממוצע הוא 1.5 שחקנים ספרדיים בהרכב ובעונה שעברה שניים - הנה הגרף המלא.

ויש גם גרסה אחרת| פיליפ כותב טור דעה במארקה והמסר שלו שהוא לא מבין מה רוצים מעניין הלאומיות בריאל מדריד. הקבוצה לא חייבת להיות על טהרת הספרדיים (מעבר לכך, שהוא לא אומר את זה מפורשות אבל ‘בין השורות’ - הרי זה לא שכיח שריאל משחקת ללא אף נציג ספרדי ב-11). הוא כותב שהקינטה דל בויטרה הנפלאה לא הצליחה להגיע לגמר גביע אירופה אפילו וריאל הספרדית נכנעה ב-1981 לליברפול. “השינוי הגדול באירופה הגיע עם חוק בוסמן ותנועת זרים”, הוא כותב, ומזכיר שחקנים נפלאים שקשה לתאר את ריאל בלעדיהם - רוברטו קרלוס, פרננדו רדונדו, פדג’ה מיאטוביץ’ - כל אלה שעזרו לזכות בגביע אירופה השביעי, וגם השמיני. וכמובן שעם פלורנטינו פרס יצא לדרך עידן הגלאקטיקוס. “מדריד של המאה ה-21, עבודתו וחסדיו של פלורנטינו פרס , הולידה מועדון אוניברסלי, עולמי מבלי להסתכל על הלאום, הגיל או הדת על הכרטיס. נראה לי שזה הלך לא רע. עוד שישה גביעי אירופה. לא תראה כרזה “אנחנו רוצים עוד ספרדים” בפתיחת הברנבאו החדש”

- עדכון פציעות: דויד אלאבה ואורליאן טשואמני סיימו את המשחק נגד ויאריאל כשהם לא כשירים וייעדרו כשלושה שבועות. הם יחמיצו את הסופרקופה ויחזרו בפברואר. הזדמנות לאדוארדו קמאבינגה ב-11, האמנם?

 

הסיכום שלי לאחר ההעפלה לגמר הסופרקופה:

https://scontent.fhfa2-2.fna.fbcdn.net/v/t39.30808-6/325414424_3375090212771700_4144366167893365531_n.Xxx?_nc_cat=105&ccb=1-7&_nc_sid=730e14&_nc_ohc=Tk4kov76pkgAX-4d3Nq&_nc_ht=scontent.fhfa2-2.fna&oh=00_AfBtamLUy0ddYbAyDyf1KWy1lPHCstRBFNz5Ahqd3yW8FA&oe=63C3FFD4

תתעוררו כבר| אני חושב שריאל מדריד פשוט בכאוס מוחלט, אף חוליה לא עובדת, ידעתי שיהיה רע אבל לא חשבתי שיהיה כל כך רע. פגשנו קבוצה מאוד חלשה שהייתה לא פחות טובה מאיתנו עם אפס כלים פרט לאדינסון קבאני. ההרכב היה טוב יותר מאשר נגד ויאריאל, אולי ההרכב הכי טוב (רציתי את רודריגו וקמאבינגה שלא לקחו את הצ’אנס) וגם את לוקאס שבסדר שהשחקן ברח לו אך היה גם מאופק התקפית) - ועדיין שיחקנו איטי, היינו שקופים, בסוף גם הרגליים לא סחבו. ככה לא נגיע לשום דבר. בטח לא נניף תואר. הקבוצה חסרת אונים, לא מסוגלת לצאת למתפרצת גם כשיש שטחים, אין שחקנים מהירים. אין ממש מי שימסור לעומק, אין מספיק תנועה, אין מהירות. מישהו רוצה לכתוב שוב 2014-15?
אם זה עניין פיזי בלבד זה לא מתקבל על הדעת, יש לנו את מאמן הכושר הטוב ביותר בעולם. וקבוצות אחרות לא עם הלשון בחוץ. ברצלונה לא שלחה שלושת-רבעי סגל לשם? ולא מדובר רק במודריץ’ למשל אלא בשחקנים צעירים שצריכים לטרוף את הדשא. פדה מראה 30% מהקצב שהוא הראה השנה ושלא נדבר שסוף-סוף הוא בעט לשער. כאילו כולם חזרו מסוף שבוע בטורקיה בימים שבהם היה כיף בקלאב-הוטל.
קורטואה היחיד ששווה מילה טובה אולי פרט לנאצ’ו ואל תגידו שאני משוחד. קורטואה עם ההצלה הפנטסטית שלו עוד במהלך המשחק מתחיל לאט לאט ובזהירות להזכיר את השחקן של השנה שעברה והרי ברור שזה היה בעיקר הוא ולא באמת דויד אלאבה או אדר מיליטאו. אם הוא ימשיך ככה על אף הגנה של שיכורים אנחנו כן נספוג קצת פחות.
יש דברים שכבר השלמנו איתם, שחקנים שאין מהם ציפיות, אבל יש דברים שפשוט מתסכלים אותך. ויניסיוס בכושר הכי גרוע שלו מאז הצטרפותו של קרלו אנצ’לוטי. החמצה אחת נוראית שהייתה יכולה לחסוך מאיתנו את החצי שעה המיותרת הזו. ויניסיוס יכול לשחרר כדור מהיר זה גם בסדר. אין לו טעם לחתוך לאמצע כי הוא לא כובש שערים ככה, אין לו את התכונה הזו של לחתוך לאמצע ולבעוט. הוא ובנזמה בכלל. כל הזמן העקבים האלה של בנזמה, לא שווים כלום הדריבלים שלו על מטר. הוא לא בועט לשער, הוא עוזב את הרחבה ותמיד ההגנה תהיה ביתרון, הוא תמיד מנסה להיכנס דרך הבטן, זה מוציא אותי מדעתי. 7-8-9 נסיונות כאלה במשחק זה מוגזם. זה לאבד כדורים בסיטונות. אנצ’לוטי חייב לנסות משהו חדש. למדו את הטריק הזה של פדה בכנף.
מילה על הפנדלים: השחקנים הפגינו קור-רוח כמובן, היה להם ביטחון שטיבו יעצור משהו. הבחירה מאוד הגיונית, גם אני הייתי ‘מלהק’ את אסנסיו ומסקרן אם פדה כן היה נלקח בחשבון. על רודריגו אני כן יחסית סומך על אף ההחמצה במונדיאל (כמובן שהיה על הספסל, זו סתם אנקדוטה). ויניסיוס היה הבועט החמישי המתוכנן לפי מה שקרלו אמר: “וטוב שהוא לא בעט” (צחק). זה הרגע המצחיק היחיד של הערב…

 

יש הרבה מה להגיד על הקלאסיקו השחור ביום ראשון - הנה הסיכום המלא שלי לאתר:

אבל הנה גם משהו תמציתי: ויניסיוס נגד כולם. שלושה שחקני ברצלונה מולו, אחד - עוסמאן דמבלה - גם בעמדה די קרובה כדי להתערב. קארים בנזמה הוא השחקן היחיד של ריאל מדריד שברחבה וסביבו גם כן ארבעה. בדקה הזו ברצלונה כבר הגיעה לשני מצבים טובים לפחות על אף שהיה 0:0. נניח רודריגו היה משחק במקום פדה ואלוורדה בכנף ימין, זה גם כן לא מספיק. דני קרבחאל בקושי עולה למעלה, גם פרלאן מנדי. אף קשר שלנו “מהוותיקים” לא עושה תנועה לעומק ולא נמצא בשליש האחרון, משחקים רבים שהם לא בועטים לשער. אדוארדו קמאבינגה דווקא עשה תנועה אבל לא מסרו לו. ואתמול קיבלנו שיעור מברצלונה איך שחקנים שהם לאו דווקא גולרים - יודעים לנוע נהדר לעומק.

https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/3/349605501b7446a340dbbd28e0e6968b7c6698d6.Xxx