ריאל מדריד 2023/24: שבעה קשרים, חלוץ אחד. איך יסתיים הריקוד האחרון של קרלו?

הוא אמר כבר שלאמן לא מדבר אליו, יש לו אקדמיית כדורגל בגרמניה והוא פותח משהו נוסף במדריד, הוא לא יגיע לשם כל יום לכר הדשא אבל רוצה לעבוד מקרוב עם בני נוער. הוא בעיקר דיבר על זה שהוא רוצה למלא את החסר עם המשפחה שלו, מדבר מאוד-מאוד פתוח וכנה, היה לו משפט בסגנון: "אתה נוסע לאיזה יום וחצי (למשחר חוץ) כדי לשחק כדורגל 90 דקות וברור שכדורגל זה דבר חשוב אבל אתה תוהה מה היית יכול לעשות בזמן הזה...". בכל מקרה אנחנו זכינו וגם הוא זכה...ועכשיו להביא את ה-15.

 

אני חושב שבדיעבד העזיבה של טוני קרוס גם כן דוחפת אותו להישאר כי מספר הדקות שלו יעלה גם אם הם לא באמת חופפים לאותה בלטה במרכז המגרש. בערך בפברואר משהו השתנה בלוקה מודריץ', השער הנפלא נגד סביליה כשעלה מהספסל, הוא פתח בהרכב בקלאסיקו באפריל ושיחק נהדר וגם היה חשוב כשחקן ספסל במשחקים נגד באיירן מינכן ומנצ'סטר סיטי. מי שקרא את הריאיונות שלו לפני גמר ליגת האלופות, הוא הבין את המקום שלו והוקל לו ולשחק 30 משחקים בעונה זה אחלה. וגם לצבור עוד תארים כמו גביע אירופה השישי. זה עניין של ימים עד שזה יהיה רשמי שהאגדה ממשיך בלבן.

 

טוב ראיתי שלא כתבתי כאן את סיכום הגמר שלי:

המלכים של אירופה, שוב, בדיוק כמו שם הספר שלי. הוצאתי אותו לפני שלוש וחצי שנים ואשכרה חסרים בו שני פרקים, על שתי זכיות בליגת האלופות. הלוואי ואני אשב יום אחד ואוציא עדכון.

אני אהיה שחצן אחרי הזכייה בגביע ה-15 היקר וחייב להחליף מחר את הסטטוס בוואטספ ל- A Por La 16 וגם את תמונת הפרופיל כי יש לי עוד אחת עם הגביע - אנחנו המועדון הכי גדול בתבל ואף קבוצה בכלל לא מתקרבת אלינו, זהו, הוצאתי. הכל התחיל בדסימה, תעכלו איזה עשור מטורף עבר עלינו ותגיד שוב ת-ו-ד-ה. ריאל מדריד וליגת האלופות זה סיפור אהבה. אבל עשור כזה לא יחזור להערכתי, לעולם. אני במצב רוח להכריז: פלורנטינו פרס שעבר היום את דון סנטיאגו ברנבאו ז"ל במספר גביעי אירופה, עשה זאת בדיוק 46 שנה ויום לאחר מותו של ברנבאו - הנשיא הטוב בתולדות הכדורגל.

ידעתי שיהיה קשה, גמר זה גמר, מנצחים בציפורניים וכנראה שאנחנו לא נוכל לתת גול מהיר אף פעם במעמד הזה, והיה יותר קשה משחשבתי. אבל זה נראה לי קצת מיותר להתחיל לכתוב עכשיו מה לא עבד, בטח לא להרחיב בזה, הקווים ששחקני בורוסיה דורטמונד נכנסו אליהם, בלבול וכאוס. חשבתי שנשחק טיפה יותר טוב ואני מקווה שבעונה הבאה נשחק הרבה יותר טוב, בטח לראות יותר שחקני התקפה ברחבה ומצטרפים, וםגם שחקני התקפה לוחצים ומשהו מסודר יותר ומה שוויניסיוס ג’וניור עשה עם הפאול על השוער זה לא נקרא ללחוץ זה היה לא חכם - אבל עזבו, גביע.

אני לא יכול להגיד שהייתי רגוע וידעתי שנביא את הגביע אבל אחרי אחת ההתקפות של בורוסיה דורטמונד שהם בזבזו מצב ברשלנות אז הנחתי שיש סיכוי. אבל כרים אדיימי שחקן בלי חלק מיסודות כדורגל בסיסיים, רשלני מול השער כמו ויניסיוס אולי בעבר? וידענו שג’יידון סאנצ’ו לא השחקן שהיה בשני המשחקים נגד פריז סן ז’רמן, ושדורטמונד נוטה לאבד כדורים מאחורה כמו בשער השני…

לא מעט שחקנים היו ביכולת לא טובה היום ועל רקע הבלבול הזה אני חושב שאולי אדוארדו קמאבינגה הפגין את מה שתמיד רצינו. מבחינתי לפחות המצטיין מבין שחקני השדה. לקח פיקוד, חילץ כדורים, סגר במיקום נפלא, תיקן, היה שקט מאוד. אני מבסוט עליו.

ג’וד בלינגהאם אכזב, התרגש קצת, נו, בסדר. אני בטוח שבגמר הבא הוא יהיה יותר טוב וגם בשלבי הנוקאאוט הבאים. זה העניין של שחיקה קצת וכדומה. ההחמצה שלו אחרי שהובלנו הייתה נוראית אבל הוא עשה כל כך הרבה פעמים שער מכלום בתחילת העונה אז אין דבר.

קרלו אנצ’לוטי רוקד נהדר, חייבים להגיד. היה אפשר לבצע חילוף, הוא העדיף לעשות שינויים בתוך מה שיש והקבוצה התאפסה על עצמה פחות או יותר. אמרנו הכרזות? אני מניח שהוא ייזכר כמאמן הגדול ביותר שלנו. זו זכייה שנייה כבר בעידן שבלי המפלצות כריסטיאנו רונאלדו וכדומה, זה מוערך מאוד.

כמה סמלי שעונת שיא הכיבושים של דני קרבחאל מסתיימת עם שער שישי, בגמר ליגת האלופות, בדרך לגביע השישי שלו בקריירה, זה בלתי נתפס. והגמרים לא פעם היו אכזריים כלפי דני, לא חושב שיש שחקן שנפצע פעמיים בגמר. הוא כבש בנגיחה דומה מאוד לשער נגד סביליה העונה, הוא לא הבקיע בראש אלא נגח מכל הלב.

גם קפטן נאצ’ו כמעט הבקיע, איזה כיף שהניף את הגביע, הילד שהגשים חלום והרי היו כמה נקודות שבר העונה. בקיץ הוא חשב בכלל אם להמשיך, היו שני האדומים, כשקרלו אנצ’לוטי גם שקל לשחק עם אורליאן טשואמני כבלם במשחקי הנוקאאוט הגדולים. ברוך הבא למועדון השישה יחד עם טוני קרוס המרגש - איזה סיום (מעולם לא זוכר בעיטות חופשיות כל כך טובות שלו, לבטח הראשונה הייתה פנטסטית, לא מספיק חזק אבל באמת לחיבורים, היו בו קצת את הרעב הזה ואנחנו נזכור אותו מבשל בקרן בגמר ליגת האלופות אחרי שבחלק ניכר מהזמן הרגשנו שההרמות שלו לא עוברות את השחקן הראשון), ולוקה מודריץ’. בכל אחד מאיתנו יש נאצ’ו.

טיבו קורטואה לא ספג אף שער העונה. הוא סגר יפה את הפינה, היה שקט ובטוח, מגיע לו, הסבל בכל 2023-24 היה שווה את זה.

ההצלחות עוברות מדור לדור, ילדים מהמחצבה, שחקנים שגדלו על רוח החואניטו ועוד ועוד ועוד. וחלק מהמלכותיות הזו אלו אגדות העבר. לראות את זינדין זידאן שוב מגיע לגמר לתמוך בריאל מדריד, והוא זה שיורד לכר הדשא וסוג של מעניק את הגביע לקרלו, זה משהו קסום. קרלו הביא לנו כבר שתי זכיות בצ’מפיונס “שלא ציפינו להן” - מוערך, לטעמי הוא ייחשב כמאמן הטוב בתולדות המועדון.

האללה מדריד, הלילה לא הולכים לישון, איזה כיף שלקחתי חופש מחר. כמובן שגם הצטלמתי עם גביע הדמה עוד בחצי הגמר - חוצפן כמו אוהד ריאל קלאסי. זה הזמן לומר תודה רבה לקבוצה על עונה קסומה והיסטורית ואגדית. לא מתרגש מקיליאן אמבפה.

 

משנתי על עזיבת נאצ'ו - עצוב:

תודה על הכל קפטן! נאצ'ו עשה היסטוריה ענקית ועוזב כאגדת ריאל מדריד אבל זה הרבה מעבר לכדורגל. זה סיפור חיים, על הקרבה בלתי נלאית, על דרך חתחתים, על רומנטיקה שחשבנו שמתה בכדורגל בגלל הכסף הגדול, על מוסר השכל כל כך חשוב שלפעמים חלומות מתגשמים ובגדול.
ידענו שזה קורה, התחלתי לכתוב כבר לפני יומיים-שלושה וחרשתי את הטוויטר בעצב לראות שכל עדכון מקטין עוד יותר את הסיכויים שלו להישאר. בערך "חיכינו" להודעה הרשמית ועדיין זה עצוב.
אבל זה היה סיפור מהאגדות כל כך כיף ושמח. איזה כיף שהוא נשאר לעונה הזו והניף את הגביע ה-15 כקפטן, צמרמורת. הוא רגיל כבר להילחם בלי סוף וכל עונה לפתוח כבלם האחרון ובסוף לפלס את דרכו ולסתום פיות, וכך גם העונה. לעבור את 40 המשחקים. צר לי שעוזב אבל כל דבר טוב נגמר בסוף ומותר לו לנוח בשלווה אחרי שסימן V ענק, לעשות לביתו ולמשפחתו. מכל הקפטנים הדגולים שהניפו את הגביע היקר ומדובר בפיגורות ענק כמו איקר קסיאס, סרחיו ראמוס - נאצ’ו הוא זה שהכי ריגש, שחקן בית שעבר דרך חתחתים עד לטופ. הוא עוזב כשיאן התארים! כל ילד חלם להיות ראמוס. ונאצ'ו הוא דוגמא לכך שאפשר להגשים חלומות, גם עם סוכרת.
מי יודע מתי יהיה נאצ'ו הבא שלנו? שחקן שיעלה מהנוער ולא ילהיב לרק שניים-שלושה משחקים אלא שנים אחר שנים? שתמיד יהיה מוכן ומזומן ומזוהה עם הקבוצה? חייב לומר שהוא צד את העין שלי, ואולי זו חוכמה בדיעבד, כבר בהופעת הבכורה ההיא במאסטייה ותודה לאב ז'וזה מוריניו. הקריירה שלו התקדמה צעד אחר צעד בצורה מופתית.
מבחינתי הוא הלב של ריאל מדריד, תמיד יהיה One club man. זה בסה"כ שורה סתמית בוויקיפדיה שהוא עזב לערב הסעודית. נאצ'ו שחקן כל כך מיוחד, לוחם בלתי נלאה, רק הקיץ קניתי חולצה שלו לראשונה והלכתי איתה גאה לפרק הראשון שהקלטנו לפודיום איי שם בחום של אוגוסט - מי ידע איזה מסע נעבור ב-2023-24, וכמובן “סגרתי מעגל” עם הנפת הגביע במפגש האוהדים נגד בורוסיה דורטמונד עם החולצה שלו. אצלו דין משחק קדם עונה בקיץ כדין גמר ליגת האלופות. קראתי עכשיו את הפוסט של ויניסיוס ג'וניור והוא פגע טוב מכולם – "המדרידיסטה הכי גדול שראיתי". טוב, הוא לא גדול מראול לדוגמא, אבל כמה שהוא מסמל את ריאל מדריד.
אל תעשו לו עוול, בואו נדבר על כדורגל. הוא לא רק סיפור מרגש ואחלה גבר, זה לא מספיק בריאל מדריד, אנחנו לא סביליה וחטאפה. כמו שכתבתי בזמנו ל-'וואלה ספורט' – נאצ'ו הוא תעודת ביטוח. תמיד היה השחקן הפסימי, דמיין את הרע ביותר, ועל כן היה מרוכז ונחוש. בזמנו קראתי לו “הבלם הרביעי הטוב בעולם” ולא התכוונתי שאני שם אותו אחרי ואן דייק, ראמוס ו-ואראן אלא שלאף קבוצה אין נכס כזה. מגן ימני, מגן שמאלי, כמובן בלם. בשיאו, כשהייתה לו עוד קצת מהירות, הוא מגרד את הטופ לדעתי, בהחלט בין 15 הטובים בעולם. ודווקא כי הוא נראה על פניו בלם רגיל ולא אצן, לא הכי גבוה או שרירי, לא הכי טכני או שופע כריזמה – זה מרגש עוד יותר.
הקריירה שלו חוותה נסיקה גדולה מ-2016 לדעתי. בין היתר כשדחה הצעה מאינטר שם הובטח לו להיות שחקן מוביל. הוא מילא את החלל של פפה ו-ואראן (הפצוע) בעונת הדאבל וצבר עוד ועוד משחקים, וכשריאל הביאה את אדר מיליטאו כפרוספקט עתידי כשחקן ההגנה היקר בתולדותיה - הוא לבסוף זה שחנך אותו בלשהי 2020-21 שהסתיימה אמנם בלי תואר אבל כן עם פיקים בנחת. התמונה בקלאסיקו בגשם מול ליאו מסי זכורה לי היטב. רגע השיא היה נגד מנצ’סטר סיטי בגומלין ב-2022 לטעמי משחקו הגדול בקריירה וחגיגת השער האייקונית – כמה אושר התפרץ. הוא זה שקטע את ההתקפה המתפרצת של סיטי כשעלה ללחוץ גבוה והקדים בנגיחה שחקן אחד מהאנגלים. ראיתי את הקטע הזה כל כך הרבה פעמים וגם את "הרצאת" ה-Hasta El Final ואיך שמר על פוקר-פייס ברגעי ההכרעה. באותה עונה הוא היה רלוונטי בכל אחד משלבי הנוקאאוט וגם היה מגן שמאלי אדיר נגד פריז סן ז'רמן כשפרלאן מנדי היה חסר.
כמה חשוב היה לי לראות מאמן על כמו יורגן קלופ מעריך את פועלו כיריב בשמינית הגמר כעבור עונה. נאצ'ו עלה לשחק והבלאגן והכאוס בכנף שמאל של ההגנה שלנו הסתיימו באנפילד. בגומלין בסנטיאגו ברנבאו אשכרה הקהל הריע לכל חילוץ כדור שלו מול מוחמד סלאח.
הגיע הזמן שלי לחזור למגרשים וברוך השם ארון החולצות שופע, התחדשתי באחת של אנטוניו רודיגר, קניתי אחת של לוקאס ואסקס, קלוד מקאללה. ראול וכריסטיאנו רונאלדו זה תמיד מבורך ואפילו אזרתי אומץ לראשונה בגיל 31 להדפיס חולצה עם שמי - “Romano7” - אבל אבחר בחולצה שלו עם המספר 6, כמספר גביעי אירופה שלו. אם אבקיע אני גם אסמן לב כמוהו.
הוא ללא ספק בטופ 15 השחקנים האהובים עליי איי פעם ומגרד את העשירייה. צר לי שההכרזה הזו לא הייתה חודש לפני ואולי היה זוכה למחווה ענקית, חצי מזו של טוני קרוס, אבל זה אף פעם לא באמת עניין את נאצ'ו. הוא יודע שהוא מוערך. והדבר הכי טוב קרה באחת ביוני. תודה לך קפטן!

 

הבעיות שאני מוצא:
-אין בלמים, אנחנו במרחק פציעה אחת מטרגדייה.
-שובע, חטא היוהרה, לחשוב שננצח בלי להתאמץ.
-הקבוצה "רגילה" לטוני קרוס עד כדי כך.
-סתם תחושה שהכל כמעט כל כך טוב וזה חלום.

בסופר קאפ האירופי ראינו קבוצה שיש לה מוטיבציה עד לדקה העשירית ואז לא משחקת כדורגל עד למחצית השנייה. כמובן שזה לא ניצחון במשחק על תואר אם טיבו קורטואה לא לוקח כדור לא הגיוני כמו הנגיחה של מאריו פאשליץ'' במצב של 0:0.

עוד לפני המשחק כתבתי על ריאל מדריד 2024/25 ל-'וואלה ספורט' - מוזמנים:

ריאל מדריד חייבת לקחת אליפות ולשמור על על הכתר לראשונה מאז 2008 - למרות מצוקת הבלמים. בעיה קשה יותר היא השובע וחטא היוהרה. כבר קרסנו לחלוטין אחרי עונות גדולות. איך אפשר להחליף את טוני קרוס, על הסגל האתלטי ביותר וברוך הבא קיליאן אמבפה. יחד עם ויניסיוס ג'וניור בלון ד'אור - ההתקפה הקטלנית צריכה לשגע את אירופה, כמו בימי הגלאקטיקוס. שחווית הצפייה תשתפר. פחות להזדקק ל"אופי" ויותר יופי.

 

לא חייבים "תואם טוני קרוס", התרגלנו, הוא לא היה בכל העשור שלו כאן באותו הלבל של העונה שעברה. גם היו חסרונות, זה לא שאיתו על כר הדשא אטאלנטה לא הייתה מגיעה בכלל למצבים וכל פס שלנו היה יוצר מצב, אבל מבין מה אתה אומר. מסכים בעיקר לגבי עמדת הבלם שזו הזנחה פרועה, זה גם לא שדויד אלאבה בשיא הקריירה, הוא גרוע, אין למה לצפות. חבל שחואן מארטינס המבטיח נפצע והלוואי והיינו מגדלים בלם. יש לנו בסגל שני בלמים טובים שזה הכי מעט שהיה לנו מאז 2005/06 - ג'ונתן וודגייט שלא שיחק שנה שלמה, וסרחיו ראמוס (יחד עם איבן הלגרה הדועך).

 

נכון זה לא קרה מאז עונת 2008 וגם אז האליפות למרות הפער הגדול והפאסיו נגד ברצלונה לא התקבלה בלב שלם כי בליגת האלופות נכשלנו והודחנו נגד קבוצות בינוניות מאוד ואף חלשות כמו באיירן מינכן ורומא. אבל זה לא ממש שייך, ריאל מדריד לעתים כאילו "בעולם משלה". עלולה להיווצר הגישה הזו של 'הגול יגיע לבד'. פתיחת העונה חשובה. עם בלם אחד נורמלי בנוסף - נאצ'ו כזה שתמיד פותח אחרון בהיררכיה ומשחק 40 משחקים בשנה - אולי עכשיו יבינו כמה הוא היה חסר - הייתי הרבה יותר רגוע. בשנה שעברה הפציעות לא ריחמו עלינו אז נקווה שהעונה כן: טיבו קורטואה ואדר מיליטאו קרעו את הרצועה הצולבת וטיבו נפצע אפילו שוב ובמקום לחזור במרץ הוא חזר במאי| ויניסיוס ג'וניור החמיץ חודשיים במצטבר| פציעה של אדוארדו קמאבינגה שהיה בחוץ גם כן בגלל פציעה באימון של נבחרת צרפת למשחק מיותר| ג'וד בלינגהאם והכתף ויחד גם ההשעייה ההזויה שלו.

 

הדיון הרבה פעמים הולך אל טוני קרוס - לא בהכרח כאן אבל בעיתונות, בפייסבוק, בפורום אחר.. ואני יכול להבין למה אבל זה קצת מרגיז אותי. נקודת המוצא שלי היא שגם אם הוא היה אלוהים בתחומו - שילוב של הדפנסיביות של קלוד מקאללה ומנהל משחק כמו ליאו מסי - עדיין מדובר בשחקן אחד. וברור שהוא לא. מעבר לכך:
-גם איתו היו לנו המון משחקים חלשים שהיינו אובדי עצות\חורים בהגנה, גם אם הכדור זז יותר בטבעיות.
-לא בכל עונה הוא שיחק כאן כמו בעונה האחרונה אצלנו ואני לא מדבר בכלל על מספרים וכאלה.
-לוקה מודריץ’ בשיאו היה לידו, גם קאסמירו כמובן, לעתים איסקו ואיסקו של 2017 היה שחקן-על. אז פרופורציות.
-משהו על הקבוצה של העונה: נתקלנו באפסיות של שחקני החוד ביחס למה שהם מסוגלים, זה כולל את המשחק האחרון. אפילו לא 50% ממה שהם מסוגלים. משחקים בהם ויני קיבל אספקת כדורים טובה באיזור המסוכן ולא יצר כלום או שאמבפה בעט חרבנא ונבלם כל הזמן

צריך להביט קדימה. מתחילת העונה פדה ואלוורדה הלך צעד אחורה לדעתי ב"תבנית הקרוסית" שלו כי הפס שלו לא נקי מספיק. מצד שני הוא פשוט לוקח כדור ומבטל שניים-שלושה שחקנים בדריבל נהדר, מאוד אחראי ומתקל. אין תואם קרוס אבל יש לפדה המון יתרונות וזה מבלי לדבר על השער נגד ויאדוליד או העקב המאוד מפתיע אתמול. תראו את מפת החום שלו