רצח הילדה תאיר ראדה - משפט זדורוב

יש מחקרים שמוכיחים עובדתית, אנשים מודים בפשעים חמורים שלא ביצעו, ללא עינויים או הפעלת כח פיזי, מספיק לשבור את הנחקר נפשית במיוחד אם הנחקר מגיע מקבוצת סיכון של נאשמים עלולים למסור הודעת שווא.

ממליץ לך לקרוא מאמרים בנושא של פרופסור סנג'רו, הוא מתאר ומסביר את הנושא מצויין.

אתן רק דוגמה קטנה, עובדתית קרו מקרים שהנאשם מסר הודאה באשמת אונס, נכנס לכלא ורק לאחר שבדיקת דנא עם הזרע שנמצא על הקורבן שללה את מעורבותו של הנאשם, בית המשפט החליט לזכות
דוגמה קלאסית שמוכיחה מעבר לכל ספק את חפותו.

ynet

חדשות מחלקה ראשונה - News1

http://m.nrg.co.il/online/1/ART2/739/304.html?mob_referrer=

 

בלי קשר לאם זה זדורוב או לא, לא מובן לי איך לא הצליחו למצוא ראיה אחת מזירת הרצח.
פה מתחיל המחדל הגדול ביותר.

בתרגילי חקירה שזדורוב נפל בהן, התכוונתי לדוגמא כשאמרו לו שמצאו על המכנסיים שלו דם.
אוקי, כמעט כולם היו אומרים שלא יכול להיות ושאין סיכוי וכאלה. אבל איך יום אחרי הוא פתאום שולף את זה שהוא ראה דם בשירותים, על הרצפה, על הידית, ואולי בגלל שנגע בתא, התלכלכו לו הבגדים..

 

1. יש התייחסות בפס״ד לעדותם של הבנים שאמרו שלא ראו אף אחד עולה אחריה - בגדול ממה שאני זוכר הם לא ישבו בזווית עם ראיייה מלאה והעדויות שלהם לא היו אמינות (בגלל בעיות זיכרון).
2. עדות של אף מומחה לא נפסל בגלל שלא באו טוב לשופטים מלבד העדות על סוג הסכין; שאר העדויות היו או מגוחכות (את חלקן הזכרתי כאן), או הושפעו מטעם ההגנה או גם וגם.
3. נבדקו לעומק עוד לא מעט כיווני חקירה, כולל כת השטן, הקונספירציה על שלושת הנערים, הוצאה של חפץ מוזר בסמוך לבית הספר על ידי שני נערים בערב הרצח ועוד. פשוט תקרא את פס״ד. לי אין מספיק ידע כדי לקבוע כמה מאמצים הושקעו בחקירה הזו, אבל השופט מהמחוזי ציין כי ההשקעה בפרשיה הזו הייתה חריגה לעומת חקירות אחרות שהוא ראה, אני מניח שהוא ראה יותר חקירות משתינו. בנוסף, המשטרה ציינה כי כמות המשאבים שהוקצתה לחקירה הזאת הייתה גדולה מאוד.
4. נמצאו טביעות נעליים של זדורוב על מכנסיה של תאיר ראדה. מן הראוי לציין כי הנעליים שלו נדירות מאוד מאוד בארץ.
5. לא הרשיעו את זדורוב רק על סמך ראיות נסיבתיות (שהן בפני עצמן חזקות מאוד); כאמור נמצאו טביעות נעליים שלו על מכנסיה של המנוחה; הוא הודה במעשה 3 פעמים; הוא שיקר ורימה בחקירות מהיום הראשון; הוא שיחזר את הרצח; הוא ידע שמשהו קרה בשירותים על האסלה עוד לפני שמישהו סיפר לו על זה; אישתו ואמו שיקרו עבורו בתשאולים שלהם.
6. אני אזרום איתך ונניח שהחוקרים באמת סיפרו לו על כל הפרטים המוכמנים וזדורוב הודה כדי לרצות את החוקרים? איך זה שהוא לא מסר שום לא נכון מהותית בהודאות שלו? הרי הוא סיפר לארתור כל כך הרבה שמועות שהוא שמע, איך אף אחת מהן לא נכנסו להודאות שלו? בנוסף, למה הוא בעצמו והחוקרים שלו לא טענו על כל הפרטים הללו שהתגלו לו על ידי החוקרים, אלא טענו שהוא ניחש והניח את חלקם ושלל טיעונים נוספים?

בכל מקרה, זה מגוחך לבחור צד רק על סמך הסרטים שמסתובבים ברשת כולל הסרט האחרון, אני ממליץ לכולם לקרוא את פסקי הדין של המחוזי ובית המשפט העליון ומשם לבחור את הצד.

ובכלל, זה מגוחך לקבוע דיעה על הפרשיה על סמך הסרטים שמסתובבים ברשת

 

הדם בשירותי הבנים: איך הפך תרגיל חקירה לפרט מוכמן
====================================
הקטע המפליל לכאורה מתוך השיחה עם המדובב זה הקטע שבו זדורוב לוחש למדובב שהוא עשה טעות שלא ניקה את הדם בשירותי בנים והוא בטוח שאין עדים...

מדובר בסוגיה מעניינת, שכן השופטים הפכו תרגיל חקירה לפרט מוכמן, ואסביר:

ביום הרצח ראו תלמידות טיפות דם ונייר טואלט מלוכלך בדם בשירותי הבנות בתא השלישי שליד תא הרצח.
גם המנקה סיפר במשטרה שראה בשירותי הבנות תא נעול (תא הרצח) ובתא שלידו טיפות דם ונייר טואלט מלוכלך בדם,וניקה אותם.
למחרת הביאו אותו לבית הספר כדי שיראה היכן בדיוק ראה את הדם, הוא הוביל לזירת הרצח, ציין שראה שם את התא הנעול, אבל משום מה נכתב בהודעה, שלגבי המקום בו ראה את הדם, הוא שינה את גירסתו והבין שראה את הדם בשירותי הבנים ליד המקלט.

עם זאת, הסביר שלא חשד שמדובר במשהו חריג מאחר ובשירותי הבנות שכיח לראות דם, וכאשר הוא מנקה הוא לא שם לב אם אלו שירותי בנים או בנות.(לדבריו גם בשירותי בנים רואים דם לעיתים כתוצאה מקטטות)
כלומר, סביר ביותר שהמנקה התבלבל כשנחקר בפעם השניה, וגירסתו הראשונה היא הנכונה, שכן אם שלוש בנות העידו שראו דם בשירותי הבנות, גם המנקה היה צריך לראות את הדם הזה, כאשר הגיע לנקות את השירותים. ולכן סביר שראה את הדם בשירותי הבנות דווקא.שהרי בניגוד למנקה שהיה באותו יום בשני חדרי השירותים, הבנות לא יכולות להתבלבל בין שירותי הבנים לשירותי הבנות.

בהקשר זה יש לציין שכבר למחרת הרצח, עוד בטרם חקירת המנקה, חשדו החוקרים שהרוצח הגיע מגואל בדם לשירותי הבנים, ואף צילמו מריחה שחשדו בה כמריחת דם, מה שלאחר בדיקה התברר כלא נכון, מה שמעלה את האפשרות ששינוי הגירסה של המנקה הושפע מהשערות החוקרים.

החוקר ששמע את גרסתו השניה של המנקה חקר גם את רומן. אלא החקירות הראשונות לא הוקלטו אלא נרשמו בסופן הודעות קצרות.
בחקירה הראשונה שהוקלטה,שאל החוקר את רומן האם הוא ראה לפעמים קטטות. רומן התחיל לענות שלפעמים רואה נערים מתקוטטים, אולם החוקר אמר כי אינו מתכוון לזה, בתגובה לכך השיב רומן שאם הוא מתכוון לכתמי דם, אז כשבוע לפני הרצח ראה דם בשירותי הבנים ליד המקלט בתא הראשון, אך לא ייחס לכך חשיבות כי המנקה אמר שזה שכיח

(אגב, מכך שרומן מבין מיד למה החוקר "מתכוון", עולה אפשרות שהם שוחחו על כך כבר בחקירה קודמת).

אולם השיחה הזו נשמעת רק בהקלטה. בהודעה הכתובה אין לכך זכר, מה שמראה שלא ניתן על סמך הודעות כתובות לשלול דברים שנאמרו, כך שיתכן וגם בחקירה קודמת רומן הזכיר את הדם הזה.

בערב משכנע אותו המדובב שאם ימצאו אצלו דם, זה יהיה סופו, ורומן מסכים איתו (מה שנותן כיוון לחוקרים על איזו נקודה ללחוץ..).

למחרת היו לרומן כמה חקירות.רק חקירה אחת הוקלטה, ובחקירה נוספת שארכה חצי שעה נכתב זכרון דברים קצר של חצי עמוד, ובין השאר נכתב שם שרומן התבקש להסביר מדוע דם (של הילדה) נמצא על הכבל שלו (החוקרים ראו כתם אדום על הכבל, וסברו שזה דם. רק בבדיקת מעבדה מאוחר יותר הסתבר שהיה זה סתם כתם אדום...). החקירה השלישית לא תועדה בכלל.

מה נאמר בחקירות ניתן ללמוד בשיחה באותו ערב עם המדובב
רומן סיפר לו שחוקר אמר לו שדם של הילדה נמצא על הכבל שלו, ששמע שהרוצח שטף ידיים מהדם בשירותים היכן שהוא מנקה את כלי עבודתו, ושהחוקר הציע את האפשרות שאת הדם שראה בשירותי הבנים ראה ביום הרצח.

כל הדברים הללו התגבשו אצלו למסקנה אחת ברורה, שכנראה ראה את הדם ביום הרצח, ואם הכבל שלו התלכלך ממנו, גם שאר חפציו ובגדיו יכלו להתלכלך.

כלומר רומן מספר שראה את הדם בשירותי הבנים על האסלה והרצפה בתא הראשון (כנראה שבוע לפני הרצח), ואילו המנקה מספר שראה את הדם על הרצפה ועל נייר טואלט בתא השני (כנראה השלישי בשירותי הבנות כפי שמסר בגירסתו הראשונה).

מכל זה נובע שכנראה לא היה בכלל דם בשירותי הבנים ביום הרצח, ומה שגרם לטעות היה בילבול של המנקה בגירסה השניה שמסר (לא ברור מה בדברי החוקר גרם לו לשנות את גירסתו), והשיכנוע של רומן שהדם שראה שבוע לפני, נראה על ידו בעצם ביום הרצח.

למחרת לאחר "עזרתו" של החוקר, ולאור העובדות השקריות ששמע אתמול, רומן משנה את גירסתו ומוסר שראה את הדם ביום הרצח, אבל פרט לזמן השונה הוא מוסר את אותו תיאור, כלומר לא מדובר בפעם נוספת שראה את הדם.

בערב מספר רומן למדובב שהחוקר נתן לו כל מיני רמזים כדי שיבין שכנראה ראה את הדם ביום הרצח.

שים לב, שמי שקורא רק את ההודעות הכתובות, ולא מתייחס להקלטות של החקירות המלאות, ולשיחה שהיתה עם המדובב, עלול להתרשם בטעות, שזו הפעם הראשונה שרומן מספר לחוקר על דם בשירותי הבנים אותו ראה ביום הרצח.

בכל מקרה, ההבנה הזו (השגויה בעצם) שראה את דם הילדה שטיפטף הרוצח בשירותי הבנים, ושהכבל שלו התלכלך ממנו, היתה אחד הגורמים ששיכנעו אותו שלמרות שלא רצח, יש נגדו ראיות משמעותיות שבגללן ישימו אותו בכלא.

במשך כל הימים שלאחר מכן הוא משוחח על כך עם החוקרים והמדובב, כאשר המדובב מנסה לשכנע אותו שאולי גם המכנסיים שזרק התלכלכו בדם הזה.

ולכן כאשר בשיחה האחרונה עם המדובב נאמרים המשפטים שציטטת , אתה יכול להבין אותם כעת באור אחר לגמרי...

אם נסכם את הדברים:

מסקנות השופטים שהוצגו מאד חפוזות, לא מבוססות, וחלקן חסרות היגיון:

כלל לא הוכח שהיה דם של הילדה בשירותי הבנים.
לא הוכח שהמנקה ראה דם בשירותי הבנים, ויתכן מאד שזה היה בשירותי הבנות.

לא הוכח שרומן ראה את הדם ביום הרצח ולא שבוע לפני.

גם בהנחה שרומן ראה דם בשירותי הבנים ביום הרצח (בהם נהג להשתמש בגלל קירבתם למקלט בו עבד), זה לא מוכיח שהוא הרוצח, כשם שזה לא מוכיח שהמנקה שראה דם הוא הרוצח.

העובדה היחידה שניתן להבין מכל הסוגיה הזו, היא כי השיכנוע של רומן שראה את דם הילדה ביום הרצח, כך שחפציו ובגדיו התלכלכו ממנו, גרם לו להבין שיכולים להפליל אותו בגלל הדם הזה, ומצבו הראייתי לא פשוט, מה שתרם לנכונותו להודות כדי לא לקבל מאסר עולם למרות שלא רצח.

חשוב להזכיר כמובן שלא נמצא דם של הילדה על אף אחד מבגדיו וחפציו של רומן.
|
(ואם להתייחס להקשר של הדברים בשיחה עם המדובב,
החוקרים טענו כל הזמן בפניו שעדים ראו אותו בזירת הרצח, למרות שהכחיש בתוקף שעלה בכלל לקומה השניה.לכן ניתן לתת לדבריו פרשנות תמימה לחלוטין.

הוא פשוט מסביר למדובב אילו ראיות יש נגדו, מכלל הראיות שהחוקרים הציגו בפניו.עדים אין, כי הוא יודע שלא היה שם.דם על חפציו ובגדיו בהחלט יתכן, בגלל הדם ממנו התלכלך בשירותי הבנים.)

 

1.

ראשית זאת טענה שקרית של ראש צוות החקירה שהתקבלה באופן תמוהה גם בבית המשפט.
אין טוב ממראה עיניים, ניתן לראות את העדויות של התלמידים ולהווכח שהזווית בה הם ישבו ניתן לראות את גרם המדרגות המוביל לשירותי בנות בהן בוצע הרצח.

2+5.
כל הגירסאות הראשוניות שמסר לחוקריו לא נסתרו, ומה שניתן היה לאמת באופן אובייקטיבי וחד משמעי נמצא נכון, למרות שבתחילה החוקרים היו משוכנעים שהוא משקר ( כך למשל הוכיח פלט השיחות כי הוא היחיד שצדק לגבי זמן ההמתנה שלו בשער ואילו שאר העדים שהתייחסו לכך התבלבלו באופן משמעותי). גםכל מי שקורא את פסק הדין מתרשם כי"שקרי" הנאשם אינם רלוונטיים להוכחת אשמתו. עמד על כך ראש ההרכב בעליון שאף הרחיק לכת וטען כי הטענה כי מדובר בשקרן פתולוגידווקא עשויה להוריד את המשקל הראייתי של השקרים, שהרי היא יכולה להצביע על כך שהשקרים נובעים דווקא מאופיו הבעייתי לכאורה ולא מהיותו הרוצח.

מה גם שברוב המקרים כלל לא מדובר בשקרים. הסתירותהבלתי מהותיות שעלו פה ושם בעדותונבעו בין השאר מהלחץ בו היה נתון, מהמכבש הדורסני שהפעילה עליו התובעת בחקירה הנגדית, מפרק הזמן הרב שעבר (יותר משנתיים) בין התרחשויות השוליות סמוך לרצח לבין זמן מתן העדות, ובעיקר מהניסיון של התובעת להכניס מילים לפיו של הנאשם.

גם ההיגיון אומר שמי שמשקר אינו אשם בהכרח אלא בסך הכל מעוניין להרחיק את עצמו מזירת הרצח ולהסיר את החשדות המוטחים בפניו. במקרה של רומן טענותיו הסבירות לא התקבלו והוא נותר לעיתים ללא מוצא אחר מאשר לחפש נואשותהשערות חלופיות להסבריו הראשוניים שנדחו בבוז ע"י החוקרים. ולעיתים במקום להודות בכנות שאינו יודע או אינו זוכר (כפי שנוהגים לעיתים קרובות חוקרי משטרה בעלי ניסיון העולים לדוכן העדים), התעקש לספק הסבר לכל טענה שהוטחה בו, גם כאשר הוטחו בו בטענות שקריות.

יש לשים לב לעובדה כי רומן לא היה היחיד ש"הסתבך בשקרים". כל עדי ההגנה הואשמו בכך ע"י שופטי המחוזי, כולל ד"ר מאיה פורמן, שבית המשפט העליון קבע בסופו של דבר שהיא אמינה ומהימנה, תוך מתיחת ביקורת עלעל קביעותיו שחריפות של בית המשפט המחוזי לגביה. אלמלא אומץ ליבו של ראש המכון הפתולוגי שהוציא את האמת לאור בסוגיית להב הסכין שביצע את החתך בסנטר המנוחה, אין כמעט ספק שגם היא הייתה מצטרפת למצעד ה"שקרנים" של עדי ההגנה.

ואילו דווקא בסוגיה זוהוכיחה הפרקליטות כי כל הפוסל במומו פוסל, שלא לדבר על טענותיה המוזרות אותן נאלצה להעלות בניסיון נואש להתמודד עם הבעיות המטרידות בתיק, כמו סכין יפנית המצמיחה שיניים במרווחים שוים, או אנשים תמימים המטפסים בתוך תא שירותים מגואל בדם עם קרבן רצח מזעזע במקום לצאת דרך הדלת.

3. זה נכון שמדובר בכיווני חקירה לא משמעותיים, אם ניקח למשל את הדוגמה של שלושת הטרמפיסטים, גם הטענה כי המשטרה איתרה את הנערים קצת מרחיקת לכת, שהרי לא ניתן לקבוע זאת באופן חד משמעי.

היה זיהוי הדדי חלקי בלבד במסדרי זיהוי לא תקניים ולא נבדקו כל הטרמפיסטים האפשריים בתחנת ההסעה. היתה גם עדות של נער על טרמפיסטים שראה בערך באותו זמן והיא לא הוצלבה עם עדות של הנהג.

המשטרה לא חקרה תלמידים באזהרה ולא בדקה את הממצאים הביאולוגיים עם כל מי שעמד במבחן ההזדמנות.

היחיד שנבדק מעבדתית הוא רומן זדורוב נבדק ונשלל ע"י בדיקות דנא והשוואת טביעות אצבע.

4. השופטים במחוזי שדחו את קביעתו של המומחה דחו באופן גורף גם את קביעתה של מאיה פורמן שהתבררה בסופו של דבר כנכונה, מה שמטיל ספק בכושר השיפוט שלהם.

יש להזכיר שראש ההרכב שנאלץ לפרוש בשל חשדות פליליים, עומד כיום בפני הגשת כתב אישום על עבירות שהיו בידיעת הפרקליטה שהובילה את התיק.

ואילו שופטי העליון שבחרו לא להתערב בקביעת שופטי המחוזי מתוך הנחה שאולי הם אינם מבינים את פרוטוקול העדות של המומחה המשטרתי, לא התמודדו עם העובדה שהסימן על המכנס מראה דמיון לטביעת נעל לכאורה בגודל קטן מידי כפי שניתן לראות בבירור בתמונה הבאה המשווה בין גודלו של כתם הדם לגודל נעלו של זדורוב (או נעל של מבוגר בכלל):


יש לציין כי ראש ההרכב שהתרשם שמדובר בטביעת נעל הסכים שהיא לא מתאימה לנעלו של זדורוב, כך שאם נקבל את קביעת מומחה התביעה שטביעת דגם נעלו של זדורוב היא האפשרות היחידה, ואין דגם אחר בעולם שיכול להותיר את הטביעה הזו, הרי שמשנפסלת גם האפשרות היחידה הזו ע"י ראש ההרכב, לא נותר שום דגם בעולם שיכול להותיר את אותה טביעה, מה שמותיר את המסקנה שאין שום הוכחה שמדובר בטביעת נעל.

ואילו מומחה ההגנה וילאם בוזדיאק הגיש לחוות דעת לבית המשפט בה הוא כלל לא בטוח שמדובר בטביעת נעל ובטח שאין מספיק פרטים על מנת לסווג את "הטביעה" לנאשם.
רק נזכיר שבית המשפט המחוזי הילל את מומחה התביעה להשוואת עקבות נעליים רפ"ק ירון שור גם מהסיבה שרפ"ק שור קיבל תודות בספרו של המומחה מס' 1 בתחום, כן וילאם בוזדיאק.

* לגבי הטענה שידע לספר לאשתו על ילדה שנפלה מהאסלה בטרם ידע פרט זה:
הטענה הזאת נטענה על ידי הפרקליטות שקרתה בשיחה בין ראובן ג'נאח לרומן בשעה 9:23 בערב על פי פלט השיחות של רומן, שעה שכל מדינת ישראל ובטח שתושבי קצרין ידעו את זה וכאשר ראובן ג'נאח עצמו ידע על מצבה של תאיר מאישתו עוד לפני חדשות 8 בערב כי אישתו השתתפה בחיפושים אחרי תאיר והתקשרה להגיד לו. הטענה של הפרקליטות שלכאורה ראובן ג'נאח לא אמר לרומן שתאיר מתה בשירותים, אלא רק שתאיר מתה בבית ספר ועל כן זה לכאורה זה פרט מוכמן על הדבר הזה עונה השופט דנציגר: "אני מוצא קושי בקביעתו הנחרצת של בית המשפט המחוזי, לפיה ג'נאח לא אמר את הדברים למערער בשיחה ביניהם בערב של אותו היום בו בוצע הרצח. אטעים כי איני מטיל ספק במהימנותו של ג'נאח, אלא שלגישתי לא ניתן לשלול כי זיכרונו מתעתע בו. אפרט נימוקיי. הראיות המרכזיות לכך שג'נאח לא מסר למערער מידע אודות מקום מציאת המנוחה הן הודעותיו במשטרה ועדותו, אשר זכו לאמונו של בית המשפט המחוזי. אולם, יש לזכור כי הודעתו הראשונה של גנ'אח נמסרה 11 ימים לאחר הרצח. במועד מתן ההודעה כבר היה ג'נאח מודע למקום מציאת הגופה [עמ' 309 לפרוטוקול]. עוד יש לזכור כי בליל יום הרצח, בסביבות השעה 23:00, הגיע ג'נאח לבית משפחת ראדה, וניתן להניח כי בשלב זה או בסמוך לכך התוודע לפרטים נוספים בנוגע לרצח, לרבות מקום מציאת המנוחה [עמ' 304 לפרוטוקול]. בהתחשב בפרק הזמן שחלף בין מועד השיחה עם המערער ועד מועד מסירת ההודעה במשטרה, ולנוכח סד הזמנים הצפוף שבין השיחה עם המערער לבין המועד בו התוודע ג'נאח למידע לגבי מקום מציאת המנוחה, קיים קושי מסוים לייחס משקל לטענותיו של ג'נאח בדבר תוכן השיחה. קיומם של אי-התאמות וחוסר דיוק בגרסתו של ג'נאח מגביר את החשש כי זיכרונו אינו אמין במידה המצדיקה הסתמכות נחרצת עליו. הדבר אינו מעיד על פגם באמינותו, אך הוא מחזק את החשש מפני אי-דיוקים בגרסתו. ג'נאח מסר בהודעתו כי השיחה עם המערער נערכה בשעה 20:30-20:00, בעוד שבפועל, על פי פלטי השיחות, היא התקיימה כשעה לאחר מכן (בשעה 21:23). לטעות זו עשויה להיות משמעות רבה, שכן יש להניח כי ככל שחלף הזמן, התוודע ג'נאח לעוד ועוד פרטים בנוגע לרצח. זאת ועוד, ג'נאח מסר בהודעתו כי אשתו סיפרה לו על מציאת המנוחה בשעה 19:30-19:00, כשהיו שניהם בבית. אולם, בעדותו הוא מסר כי אשתו מסרה לו את המידע בשיחת טלפון בשעה 20:00 [עמ' 302 לפרוטוקול]. יתר על כן, ג'נאח מסר בהודעתו כי הוא התקשר למערער במטרה להודיע לו כי אין צורך שיבוא לעבוד אצלו למחרת בעקבות מה שאירע [ת/211], בעוד שבעדותו מסר כי מטרת השיחה הייתה דווקא לבקש מהמערער שיבוא לעבוד אצלו למחרת [עמ' 302 לפרוטוקול]. אי-התאמות אלה אינן בעלות משקל ניכר בהכרח. הן עשויות לנבוע מבלבול או מחוסר תשומת לב. ברם, קיומן מדגים את הקושי שבייחוס משקל מכריע לעמדת ג'נאח כי בעת השיחה עם המערער, לא ידע את מקום מציאת הגופה וכן טענתו כי לא מסר למערער פרט זה. לכך יש להוסיף כי בשעה שנערכה השיחה בין המערער לבין ג'נאח, היתה העובדה שהמנוחה נמצאה בשירותים ידועה לחלק מתושבי קצרין, ובפרט לאלו שהשתתפו בחיפושים והכירו את משפחת המנוחה. ההנחה כי מידע בנוגע לרצח התפשט במהרה והגיע לאוזניו של ג'נאח ממקור זה או אחר אינה משוללת יסוד בנסיבות. זאת בפרט, בהתחשב בכך שג'נאח הכיר את משפחת המנוחה; הכיר חלק מהמחלצים שהגיעו לזירת הרצח; ואשתו לקחה חלק בחיפושים אחר המנוחה, וככל הנראה קיבלה עדכונים על מה שהתגלה במסגרתם. תפוצתו הרחבה של המידע עשויה הייתה לספק לג'נאח הזדמנויות רבות ללמוד על מקום מציאת הגופה, אף אם הוא שכח עובדה זו כעבור כמה ימים. תפוצתו של המידע אף מפחיתה ממידת "מוכמנותו", ועל כן מפחיתה מעוצמתו הראייתית של הפרט המוכמן."

6.טענה זו מתעלמת מהמציאות הקיימת של הודאות שווא. ידוע על עצורים רבים שהתבררו בדיעבד כחפים מפשע למרות שהודו בו או היו כפסע מהודאה על מעשה שלא ביצעו.

הסיבה שלא ניתן ליחס לעצם הנכונות להודות משקל ראייתי כלשהו היא שישנם לחצי חקירה שאינם מבחיניםבין אשםלבין חף מפשע, ובכך עלולים לעורר אצל החף מפשע את הצורך להודות , ללא קשר לשאלה אם הוא אשם או לא.

במקרה של זדורוב, היתה זו פעולת מלקחיים משולבת של החוקרים עם המדובב, כאשר ראש הצח"מ בעצמו העיד על המדובב, כי קיבל הוראהלהעמיד פנים של יועץ משפטי.

יחד הם הצליחו לשכנע את זדורוב כי אין לו סיכוי להוכיח את חפותו והוא צפוי למאסר עולם אם לא ישמע לעצותיו של המדובב:

הוצג לו מצג שווא ולפיו כל הראיות נגדו, ואין אפילו ראיה אחת נגד מישהו אחר, לכן החוקרים נעולים עליו ואין סיבה שירפו ממנו.

ובגלל שנכשל בשאלה אחת בפוליגרף החוקרים כבר לא מאמינים לשום גירסה שלו, ואפילו חברו הטוב לתא המעצר בטוח שהוא הרוצח.

גם אין לו שום אפשרות להוכיח את חפותו, כיוון שעבד לבדו בבית הספר.


הברירה היחידה שהותיר לו המדובב היתה לקצר את עונשו משלושים שנה לשש שנים של חיים נוחים בכלא, אולם לשם כך הוא חייב להודות כדי למסור גירסה מקלה ולטעון שרצח מתוך עצבים במצב של אי שפיות במטרה להפוך את הרצח להריגה.

אלא שגם המדובב וגם החוקרים הבהירו לו שוב ושוב שכדי שהודאתו תתקבל היא צריכה להיות אמינה ומפורטת. כל הודאה לקונית בסגנון של "אני מודה למרות שלא רצחתי" לא תועיל לו ותיחשב כהכחשה.

הדבר יצר לרומן בעיה אותה ניסה להסביר למדובב שוב ושוב. שהרי למרות רצונו לקצר את עונשוהוא לא יכול היה למסור פרטים על הרצח מאחר שלא ביצע אותו.

את הבעיה הזו פתר לו המדובב כשהעלה את הרעיון ולפיו אולי הוא רצח ואינו זוכר את הרצח כיוון שביצע אותו במצב של אי שפיות.

רעיון זה יכל להסביר לרומן את הראיות השקריות שהוצגו לו אבל בעיקר למסור גירסה מקלה מבלי לדעת את פרטי הרצח.

אלא שהחוקר לא הסכים לקבל את הגירסה הזו, וההודאה נקלעה למבוי סתום.

רק כאשר הסכים ראש הצח"מ "לקבל את הרעיון" וניאות "לעזור לו להיזכר", הוא יכל לנסות למסור גירסה תוך השתדלות להציג אותה כמה שיותר אמינה.

כך, בחקירה מלאה בשאלות מנחות, ב"תזכורות" ובהדרכות, אשר גרמו לו לשנות את גירסתו הלוך וחזור, הצליחו החוקרים להוציא ממנו הודאה "מפורטת".

לרוע מזלם, לא תמיד הצליח רומן להבין את כל ה"תזכורות" של החוקרים, והרבה פרטים בגרסה שמסר נותרו שגויים.

החוקרים מצאו פיתרון "גאוני" לסתירות בין הגרסה שלו לבין הממצאים בזירה, סתירות שאמורות היו להעיד על כך שמדובר בהודאת שווא:
רומן ה"מניפולטיבי" העלים פרטים חשובים או אפילו מסר פרטים שגויים באופן מהותי, כי רצה לבלבל אותם, מה שבעצם יכול היה להשיג בדרך פשוטה הרבה יותר- כלומר לא להודות בכלל...

 

1. אחד מנתניה הביא הוכחה שזוויות הראיה כן אפשרו להם לראות אם מישהו רודף אחריה, אבל אני דווקא רוצה לקחת את הנקודה הזאת למקום אחר: למה העדות שלהם לא אמינה בגלל בעיות זיכרון והעדות של המעסיק ראובן ג'אנח חסינה מבעיות זיכרון על אף שנחקר 11 יום אחרי?

2. מעניין שכמעט תמיד עדויות של מומחים מתוך המערכת מבריקות ואמינות ושל אלו מחוץ למערכת רשלניות, מוטות ושקריות.

3. אף כיוון חקירה אחר לא נבדק לעומק – היחיד שהושווה לדנ"א הזכרי בחתך החולצה הוא זדורוב, היחיד שהושווה לטביעות האצבע בזירה הוא זדורוב, היחיד שהושווה לשיערות זרות בזירה הוא זדורוב – למעשה היחיד שהושווה ביולוגית לזירה הוא זדורוב (ועכשיו לטענת הפרקליטות גם א.ק. הושוותה, אך למקום שלא מצאו בו דנ"א זר – מגוחך). ה"חקירה המקיפה" היתה בעיקר סביב זדורוב – עקרו ריצוף כדי לחפש את הסכין, חיפשו אחר מכנסיו (וייתכן שגם מצאו), לקחו ממנו טבעת, מכונת כביסה וכו'. על שום דבר לא נמצא דם - גם בתיק בו כביכול הוא שם את בגדיו המגואלים בדם.

4. לא נמצאו נעליו על הג'ינס – התמונות בגודל אחד לאחד שאחד מנתניה הביא מוכיחות זאת. אולי מדובר בנעלי סלמנדר של תינוק. ובאופן כללי לטעון שטביעות הנעל שלו נמצאו רק על הג'ינס בלי שנמצאו כלל על הריצפה הוא מגוחך – האם הבנאדם מסוגל לרחף?

5. אחד מנתניה ענה יפה ואין לי מה להוסיף. (גם אני התייחסתי לחלק מהטענות בסעיפים שונים).

6. ההודאה שלו דווקא מלאה בטעויות מהותיות שמגבירות את התחושה שמדובר בהודאת שווא – חלק מהן: טוען שביקשה סיגריה אך מסתבר ששנאה סיגריות, לא ידע שלבשה מעיל שחור שהיה פריט הלבוש הבולט ביותר שלה, לא ידע שהיה מאבק, לא ידע על החתך הייחודי בשורש כף היד שנעשה לאחר המוות, לא ידע שהיא הונחה על האסלה, טעה בצד בו נחתכה בגרון, חוזר על כך שהיא נחתכה במותן – היכן שלא נמצא שום חתך, מודה שביצע את הרצח בסכין היפנית שלו שהיא בעלת להב ישר, בעוד החתך על הסנטר שלה בוצע בלהב משונן.

 

הפועל,

פלאקאט הוא מסוג האנשים שלעולם לא יודו בטעות, גם אם תציג לו הוכחה חד משמעית, הוא עדיין יתחמק מהדיון מבלי להכנס לגופו של עניין.

הטענה המרכזית שלו תמיד תהיה הכוונה לפסק דין, אולם התרשמנו מהפסק דין וכעת אנחנו מציגים את הטעויות העובדתיות הקיימות בו , את הכשליים הלוגיים בהסקת מסקנות של השופטים, שלל העיוותים של מערכת בית המשפט...

אולי חובבי הקונספירציה בינהם השופט עמית -"ניתן תוך שניה להפוך להב ישר של סכין יפנית ללהב משונן ע"י דיסק" ייתחסו אי פעם לתוכן הנימוקים והניתוח העובדתי בפסק דין בעניינו של רומן זדורוב.

 

לדעתי זה פשוט עניין של השקפת עולם:

יש אנשים שלא יצליחו לשכנע אותם שאדם יודה במשהו שלא ביצע.

יש אנשים שמאמינים ברשויות החוק ומבחינתם לא יכול להיות שהציבור יערער עליהם, ומתוך זה הם מפנים כל דבר לפסק הדין.

אני בדעתך שבמקרה הזה דווקא השופטים הם שנאחזו בספקולציות חסרות שחר (כמו הסכין, טביעות הנעליים הזרות, הקיסם, "ניקוי" הנעליים וכו').

 

אתה צודק, רוב השופטים הם באמת כאלו לצערי.

בעקרון אין לי בעיה עם אנשים המאמינים באשמתו של זדורוב, אולי אם לא הייתי נחשף לכל הראיות וקורא רק את פסק הדין הייתי חושב אותו הדבר, על אף שהספקות אצלי עלו בעקבות הפסק דין.

יש הבדל בין להאמין לפסק דין מבלי להחשף לסתירות הנמצאות בו לבין להחשף לסתירות והאי דיוקים ולהמשיך להאחז בקרנות המזבח אך ורק לא להודות בטעות.

 

hapoelj,
1. בעדות שלהם הם מסרו דברים שונים לגבי מיקומם ובכל מקרה לא הייתה תמימות דעים לגבי השעה בה הם ראו את תאיר ראדה.
2. כי אולי רק המומחים של ההגנה עושים דברים הזויים (הקטע עם התרנגולת והפטל) או אסורים (לנסות ולהשפיע על דעתו של מומחה) או סתם לברוח באמצע המשפט.
3. זה שקר גס, לדוגמא מתוך הפס"ד:

בפועל, המשטרה חקרה לא מעט אנשים, אשר בקלות דעת בלתי נסבלת הפריחו לחלל השיח הווירטואלי שמועות ואמרות שונות וללא כל בסיס (בין היתר, הגיעו החוקרים לילדה בת 12, תושבת גבעתיים, אשר התנצלה על שכתבה טוקבק לפיו "יהרגו אותה אם תגלה מי הרוצח" (ראה ת/283), כן נחקר בחור צעיר מטייבה על טוקבק ובו מידע כוזב על הרצח (ת/287), המשטרה התאמצה והגיעה לכתובות אינטרנטיות של נחקרים נוספים, כאשר נשללה מעורבותם ברצח, ראה בהרחבה בעדות החוקר מרדכי אסרף בע' 333-334).

אבל כמובן שלך יש יותר ניסיון מהשופטים וסמכות לקבוע האם חקרו מספיק או לא.

4. אתה יכול להגיד שלא נמצאו - 6 שופטים והמומחה מטעם התביעה קבעו שכן. ההגנה לא הצליחה להפריך את זה וה"הוכחות" של אחד מנתניה נכתשו במשפט, אבל אם אפשר לעצום עיניים ולשקר אז למה לא.

6. החסרת פרטים אין משמעותה למסור טעויות. אלו שלא החסיר, הוסברו בפס"ד יפה מאוד.

מה שמדהים אותי לגביכם ולגבי כל הקונספירטורים מהפייסבוק זה שאתם טוענים דברים שאפילו ההגנה ורומן זדורוב בעצמו לא טענו. טוב, אתם הרי יודעים הכי טוב (ובגלל זה גם מרשים לעצמכם לפגוע ב2 נערות חפות מפשע).

 

1."בגדול ממה שאני זוכר הם לא ישבו בזווית עם ראיייה מלאה והעדויות שלהם לא היו אמינות (בגלל בעיות זיכרון)."
רק הצגתי את האופן המטעה שלא לומר שיקרי בהצגת דברייך.
נכון שני התלמידים התבלבלו לגבי המקום והשעה של האירוע, אבל מעדותם ניתן להבין שהם מדברים על אותה סיטואציה.
הבלבול בזמנים לא קריטי, אי אפשר לצפות מאדם לזכור דקה מדוייקת מאירוע רנדומלי לאחר זמן מה.
בעניין המיקום טעות עשתה המשטרה שלא השכילה לחקור את הסתירה בעדויות של התלמידים.
בשורה התחתונה רומן זדורוב לא נראה באזור באופן מפתיע.

2.דווקא מומחי התביעה עושים רושם לא מקצועי בעליל ואפרט:
*הביאולוגית המשפטית לא ניסתה להפיק דנא נקבי מהמוצגים בזירה , כלומר אם הרוצח נקבה אין ממצא דנא להשוות אליו.
*מומחה התביעה המציא עובדה יש מאין על הקלדה בנושא הסנאף, ממצא שלא הוכח ולא הוצג בבית המשפט.
*מומחה להשוואת עקבות נעליים קיבל את הנעליים של החשוד להשוואה בידיעה שהן שלו, מעשה שהוא אסור ע"פ הדין הפלילי.
מומחה התביעה השתמש בסולם דרגות וודאות שנשלל ע"י הלכת מצגורה בניגוד לסטנדרט הפורנזי העולמי.
*מומחה המז"פ שיפץ את עדותו בבית המשפט כשטען שהמנוחה עמדה עם הפנים לקיר בו נמצאו התזות הדם בהתאם להדגמה של זדורוב כשבחוות דעתו ציין שרק את העמידה ליד הקיר ולא עם הפנים אליו.
*הפתולוג של התביעה לא הצליח לראות את החתך המשונן בסנטרה של המנוחה, על אף שיש קונצנזוס על העובדה שכל הרופאים המשפטים מסכימים עם ד"ר מיה פורמן.

אפשר להמשיך...

3."שקר גס" אתה מוזמן להציג דו"ח מעבדה אחד של השוואה בין חשוד לממצאי הזירה.

לחקור טוקבקיסטים זה אחלה וכל הכבוד למשטרה על זה אבל דווקא את הטוקבקיסטים ששמחו על מותה של תאיר בפורום בית הספר לא מצאו.

בכל אופן לא מדובר על אנשים שעומדים במבחן ההזדמנות, אני בתור חוקר לוקח את הממצאים בזירה ובודק את כל התלמידים והעובדים בבית הספר, אבל זה רק אני, אולי השיטה הנכונה בעצם היא להוציא הודאה מחשוד ללא ראיות פוזיטיביות.

4.לשופטים אין שום יתרון בקביעה בין השוואת עקבות נעליים וההכרעה לא נעשתה כמו שצריך בין שני המומחים, גם חוות דעתה של ד"ר מיה פורמן נדחתה ע"י אותם שופטים באותן טענות, היום אנחנו יכולים להווכח מי סיפק גירסה אמינה יותר.
תקרא את הפסק דין של המחוזי, בו מהללים השופטים את המומחה וילאם בוזדיאק, לעומת הפסק דין המשלים בו דחו את חוות דעתו רק על סמך אמונה עיוורת באשמתו של זדורוב.
אני מניח שלא קראת חוות דעתו של בוזדיאק הוא מוכיח שלא ניתן לקבוע שמדובר בסימני הנעליים של זדורוב, כמו גם שלא ניתן לקבוע האם מדובר בסמני נעליים בכלל.

מומחה שגם התביעה הציגה לבית המשפט כמומחה בעל שם עולמי המעריך את רפ"ק ירון שור.

 

1. כרגיל התעלמות מהעיקר. מה זה משנה איפה הם עמדו? בשתי הגרסאות הם יכלו לראות אם יש בינה לבין מישהו דין ודברים ואם הוא רודף אחריה. בנוסף, הם בבירור דיברו על אותה סיטואציה. ותענה על מה ששאלתי – למה עשו איפה ואיפה לגבי עדויות מזכות לעומת עדויות מרשיעות? (גם ג'אנח טעה במס' פרטים).

2. כל אדם שהיה במערכת מעיד שתמיד קיבלו את העדות שלו ואיך שהוא יצא ממנה ועבר לשוק הפרטי העדויות שלו פתאום היו מוטות, הזויות ושקריות. וגם הפרקליטות עשתה דברים אסורים. למשל: בסיבוב השני בבית המשפט המחוזי הפרקליטות ניסתה למנוע בכל הכוח מחן קוגל להעיד תוך ניסיון לשנות את התצהיר שלו. עו"ד בשוק הפרטי שעושה דבר כזה מחזיר את רישיונו.

3. זה לא שקר ולא נעליים. רשמתי ששום כיוון לא נחקר לעומק חוץ מזדורוב וזו עובדה. לעומק זה אומר לחקור באזהרה, להשוות את הממצאים שלהם לזירה, לבדוק את כל מי שהיה לו את מבחן ההזדמנות. ההתמקדות היתה בזדורוב וזה בכלל לא קשה להוכיח את זה.

4. אם השופטים המרשיעים בעליון היו נכנסים לעובי הקורה בעניין זה כמו שנכנסו בעניין הסכין, אז גם את ההחלטה הזו היו הופכים. ועובדה שדנציגר, שנכנס לעובי הקורה גם בעניין זה וניתח אותה יפה בהתאם להלכת מצגורה, לא קיבל את עמדתו של שור. ושוב אתה עונה רק על מה שבא לך – תענה על מה שנשאלת – איך אין שום טביעת נעל באף מקום אחר, הוא בעל יכולת ריחוף?

6. ברשימה שהבאתי אין רק החסרת פרטים, אלא מסירת טעויות (למשל: טעות במקומות שנחתכה, סוג הסכין). תקרא טוב. בנוסף – יש פרטים שלא סביר בעליל שהרוצח לא יזכור ושאם הוא מודה אין לו שום סיבה לא למסור אותם, אבל במקום לענות על זה בתור פלקאט אתה כרגיל שולח לפס"ד.

שוב אתה משתמש במילה קונספירציה בלי שום קשר ופשר – אנחנו מביאים לך סתירות מהותיות בין חומר הראיות לפסק הדין, בין ממצאים אובייקטיביים מהזירה להודאה, בין מילים שהשופט כתב בעמוד 4 לבין סתירות שאותו שופט כתב בעמוד 200, בין איפה ואיפה שעשו בין התביעה להגנה. תמשיך לנפנף במילה הזאת.

לגבי הנערות – אל תכליל, הרבה נגד מה שעושים להן ואני מקווה שהסדרה תשים סוף לזה.

 

הפועל כל הכבוד רואים שחקרת לעומק את הנושא

פלאקאט כרגיל בחר להתעלם מהעובדות שהצגתי בדיון כמו גם מהודעותיי, כנראה על רקע אישי וחבל.

אתה מתעלם מעובדות שחלקן סותרות את הפסק דין, אתה מתעלם מהמסקנות החפוזות של השופטים בקביעת עובדות משפטיות, "החטא" הכי גדול שאתה לא מבין את השגיאות בקביעת עובדות משפטיות ואתה חוזר על אותן טענות על אף שהן נסתרו ע"י חומר החקירה או גרוע מכך ע"י הפסק דין עצמו.

 

1. באחת משתי הגרסאות לא הייתה להם זווית מלאה למדרגות וכפי שכבר ציינתי יש בעיה בזמנים. לגבי העדות של ג׳נאח, היא לא רלוונטית. זדורוב בעצמו הודה שהוא לא אמר לו את המילים אסלה ושירותים, אז מה זה משנה?

2. אשמח אם תוכיח לי שכל אדם שהיה במערכת, ללא יוצא מן הכלל, טוען את הדברים הללו. נניח שגם הפרקליטות והמשטרה עשו גם כן דברים אסורים ובית המשפט נכנס בהם, איך זה רלוונטי למקרה?

3. הנה גם אני יודע : נבדקו כל כיווני החקירה וזו עובדה. באף מקרה רצח לא בודקים את כל מי שעומד במסחן ההזדמנות (זה יכול להיות אלפי אנשים, זה פסיכי), למה שפה המקרה יהיה שונה? ברור שהתמקדו בזדורוב, הוא הרוצח.

4. שקר, דנציגר לא פסל את עמדתו של שור. אני לא מומחה לטביעות נעליים, אתה כן? האם כל פעם שדורכים בדם על הרצפה זה משאיר טביעות נעליים?

5. הטעות היחידה הייתה לגבי מיקום החתכים הייתה במותן וגם על זה השופטים נתנו את הדעת. וואלה, האם זדורוב אמר שהוא דקר אותה בלהב לא משוננת? זדורוב בעצמו אמר שיש דברים שהוא שומר לעצמו,אבל אתה מסרב להקשיב גם לו. ואני לא מבין מה אתה רוצה, מהתחלה אמרתי כאן שאני מתדיין על סמך הפס״ד (ועל פי דבריך, אני בטוח שאת הפס״ד של המחוזי לא קראת) ולא הראת שום סתירה בדברי השופטים.
בינתיים, הרשיעו אותו בכל הערכאות, השופטים נכנסו בתביעה ובהגנה היכן שצריך אבל אתה בוחר להסתכל על צד אחד כמובן כי זה נוח לתזה שלך. רמת הטענות שלך שווה לרמת המומחים שההגנה הביאה, לא פלא שגלגלו אותם מכל המדרגות. (תרנגול ופטל עלק).