שמינית גמר ליגת האלופות - גומלין: יובנטוס ורונאלדו הולכים הבייתה אחרי דרמה גדולה

גם אובלק בזמנו נחשב לנורא יקר.

 

אני לא מכיר מאמן אחד בהיסטוריה של הכדורגל שכל שחקני הרכש שלו היו בינגו. לא קיים.

ובכלל נורא קל להגיד "הוציאו עליו יותר מדי כסף" מהצד אבל השוק בכדורגל עובד בצורה שאנחנו לא בהכרח מבינים כאנשים מבחוץ.

Sent from my SM-N970F using Tapatalk

 

היו לאתלטיקו רכישות טובות גם בגלל התוצרת וגם בגלל המחיר הלא כל כך גבוה, כמו טריפייר, הרמוסו, פליפה, אפילו לודי בעונה שעברה לא היה כל כך רע (הירידה בדקות העונה היא בגלל שינוי המערך בעיקר). אבל לצד הרכישות האלה, היו הרבה מאוד רכישות מוגזמות שלא השתלמו, זה פחות עניין של מזל. יש הרבה החלטות טובות יותר שהיו יכולות להילקח.

60 מיליון על דייגו קוסטה זו רכישה טובה? רשימת כל השחקנים שציינתי קודם עלתה לאתלטיקו סכום גבוה מדי, רובם כבר לא במועדון. אתלטיקו זה לא מועדון שיכול להרשות לעצמו כל כך הרבה כשלונות כלכליים כאלה.

מסקנה, מי שהתעקש ו"התאבד" על כל השחקנים האלה נכשל. אני חושב שהתלות בסימאונה מוגזמת, צריכים לעבור הלאה עם פרוייקט חדש, מנהל מקצועי חדש. אתלטיקו לא תחזור לשקוע בבינוניות כמו לפני סימאונה כפי שחלק מאוהדיה מפחדים שיקרה.

 

נפלנו שלוש פעמים עם קאמבקים של שחקנים שעשו קילומטראז' בפרמייר ליג. לפני טורס וקוסטה היה גם לויס גרסיה הקטלוני. כל השלושה היו נפלאים אצלינו בתחילת הקריירה.

 

ב 5-6 שנים האחרונות שלו באתלטיקו, סימאונה נכשל כמעט עם כל שחקן התקפה שהוא הביא ( ומדובר בשחקנים בעלות של כמעט 400מיליון יורו ) :
ג'קסון מרטינס - 37 מיליון יורו
קווין גמיירו - 30 מיליון יורו
למאר - 70 מיליון יורו
דייגו קוסטה קדנציה שנייה - 66 מיליון יורו
פליקס - 126 מיליון יורו
ויטולו - 36 מיליון מורו
ניקולאס גאייטן - 25 מיליון יורו

כל השחקנים שציינתי הם העברות שסימאונה רצה, וכולם איכזבו .
נכון שחלקם נמכרו והחזירו חלק קטן מההשקעה, אבל עדיין מדובר בכישלון אישי ובלעדי של סימאונה .

פליקס בינתיים הוא מגה פלופ, לא רק שהוא חלש מאוד, הוא גם נראה לא קשור בכלל לרמה הזאת ובמיוחד בהיבט הפיסי .

כפי שרשמתי כבר לפני שנתיים, סימאונה מיצה את עצמו באתלטיקו ועדיף שהיה מסיים את תפקידו כשהוא עדיין מצליח יחסית .

 

ואם תקחו אליפות?

 

לפי התקציב אטלטיקו הקבוצה השלישית בספרד בפער ניכר מריאל ובארסה. גם מקום שני בליגה זו הצלחה.

 

שום דבר בכדורגל לא ודאי. אבל אם יגיעו מוחות כדורגל עם פרוייקט חדש לתכנן, זה יהיה מסקרן מאוד, כי לאתלטיקו יש משאבים, חלק גדול מהשחקנים בסגל יכולים להתאים לסגנון אחר.

יכול להגיע מנהל ספורטיבי חדש, עם תכנית חדשה, שיטה חדשה, ומאמן שעונה על הדרישות שלו. בכל מועדון נורמלי שרוצה לפתוח דף חדש ככה הדברים נעשים, אני ממש הייתי רוצה לראות את זה קורה גם באתלטיקו.

 

למרות שפליקס עדיין לא יציב, אני חושב שמאז שהוא הגיע הוא רק מראה כמה צדקו לגבי הכישרון שלו. אחת הבעיות שלו זה שהוא יותר מידי מנסה ללכת לבד שלדעתי זה נובע מהלחץ סביבו לספק שערים.
אם נניח משווים את המצב לקאי האברץ, אז במקרה של האברץ עולים הרבה סימני שאלה לגבי הכישרון שלו לא רק על היכולת שלו כרגע.
אגב כוח זה אוברייטד בכדורגל, זה הדבר האחרון שיפריע לפליקס להצליח.

 

לאתלטיקו יש את המעמד והתקציב למשוך אנשי מקצוע מהרמה הכי גבוהה. והאפשרות להיכשל לא צריכה למנוע מאתלטיקו לבצע החלטות קשות.
אני לא בא לבטל את מה שסימאונה עשה או את המורשת שלו בכדורגל העולמי, אלא חושב שבסיטואציה הנוכחית שני הצדדים מיצו אחד את השני וכנראה ירוויחו מפרידה. אתלטיקו ממינוי של מאמן עם רוח חדשה וסגנון כדורגל שיותר מתאים לכדורגל המודרני(גז'ארדו יהיה מושלם), וסימאונה ממעבר לקבוצה שבה היתרונות שלו יחזרו לבוא לידי ביטוי.
אם סימונה מסוגל לעשות את השינוי בעצמו זה תמיד עדיף ויכול להיות מדהים, אבל נדיר שמאמן משנה את כל הפילוסופיה שלו פתאום.

 

יש מאמנים שההנהלה הספורטיבית הולכת לפי רצונותיהם (סימאונה, קונטה), ויש מועדונים שההנהלה הספורטיבית מחליטה איזה מאמן יעבוד תחתיה (מונצ'י, ברצלונה). אני באופן אישי מעדיף את הסוג השני. בהרבה מועדונים גם המנהלים הספורטיבים וגם המאמנים משלמים מחיר על כישלונות (בעיקר במועדונים עם פחות כסף).

אני חושב שזה לא בריא למועדונים ללכת שבי אחרי מאמן מסויים. רואים את קונטה וסימאונה שותים שכר מוגזם מדי, בטח כשרואים לאיזה צרות כלכליות אינטר נכנסת. תכנון ספורטיבי יכול להתאים להרבה מאמנים בשוק, במיוחד אם מהמרים על שמות לא פופולריים וזולים יחסית. מה גם, כישלון או חוסר הצלחה לא יכול להתקבל בהבנה, אם זה מקצועית ואם זה כלכלית.

 

זה תלוי גם במעמד המאמן. אבל יהיה מאמן גדול אשר יהיה, לא בריא להסתמך רק עליו בבניית הסגל.
יש גם מאמנים טובים שמידת היכולת שלהם לזהות רכש נכון היא די בעייתית.
לואיס ואן חאל לדעתי דוגמא טובה למנג'ר גדול עם בעיה בשוק ההעברות. הטיקט שלו היה להביא שחקנים אלמונים/להלעות מהנוער ולפתח אותם ופחות ברכש שחקנים מוכחים.
אני גם לא בטוח עד כמה פוצ'טינו, אלגרי או אנצ'לוטי באמת טובים בניהול רכש. לדעתי לא גדולים בכלל.